"העבר הספורטיווי שלי גורם לדלתות להיפתח"

הם משתמשים בפרסום, בקשרים ובהון התחלתי שרכשו בתקופת הכוכבות ומזנקים לעסקים ■ טניסאי העבר עמוס מנסדורף סוחר ביהלומים, הג'ודוקה יעל ארד מיבאת בובות וובקינז והכדורסלן שי שרף נהפך למיליונר היי-טק ■ כך הם עשו זאת

שוקי שדה
שוקי שדה
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שוקי שדה
שוקי שדה

וידוי: כשהייתי ילד החלום שלי היה להיות חלוץ מרכזי בקבוצת מכבי נתניה, כמו עודד מכנס המיתולוגי שהיה מלך השערים של הקבוצה ב-1983 - השנה האחרונה שבה זכתה נתניה באליפות המדינה.

בשלב מסוים, כמובן, הגיע השאלה הבלתי נמנעת מצד ההורים, שהסתכלו בעין מעט עקומה על השאיפות הספורטיוויות שלי: נו, ונניח תפרוש בגיל 35, זכית בביסלי, מה תעשה אחר כך?

מי יכול היה לחשוב אז על דוגמה כמו שמעון מנחם, ששיחק כמגן ימני בעונת האליפות של נתניה, וכיום הוא מנכ"ל חברת הנדל"ן סקורפיו בבעלות בני שטיינמץ ושיאן השכר בבורסה ל-2008 עם עלות שכר של 73 מיליון שקל בשנה, מתוכן אופציות של 72 מיליון. מנחם פרש בגיל השיא של הספורטאים - 27, כשהיה שחקן נבחרת ישראל. הוא פתח עסק עצמאי בתחום הסחר ביהלומים בבורסה ברמת גן, וכעבור כמה שנים השתלב בעסקיו של שטיינמץ, דודה של אשתו שלי, אותה הכיר בחוגי החברה של נתניה.

כבר כשחקן כדורגל השתלב מנחם בעסקי הבנייה של אביו, ובשנות ה-90, הרבה אחרי שפרש, בנה את הבית של הבוס שטיינמץ בארסוף. ב-1998 הוקמה חברת סקורפיו, שבה הוא עובד מאז.

פורשים ולא מסתכלים לאחור

"כשהוא פרש זה הפתיע את כולנו", משחזר שוער העבר קובי בלדב, חברו לקבוצה של מנחם וכיום מנכ"ל קבוצת מכבי נתניה. "יש כאלה שפורשים וחוזרים, לא כל כך יודעים מה לעשות עם עצמם. הוא, לעומת זאת, היה נחוש לפרוש. הוא כבר הכיר את שטיינמץ, וידע שהוא הולך לעסקים. הוא לא הביט לאחור".

סיפורו של מנחם הוא דוגמה למגמה גוברת והולכת בשנים האחרונות: ספורטאים היודעים להשתמש בפרסום, קשרים והון התחלתי שצברו במהלך הקריירה המקצוענית, כדי למצב את עצמם בעולם העסקים, אם כמנהלים בכירים ואם כבעלי הון.

אלא שבעבר, כשספורט היה תחביב וגם השוק החופשי היה הרבה פחות משוכלל, עבודה פופולרית ליום שאחרי תליית הנעליים, במיוחד אצל כדורגלנים, היתה להיות נהג אוטובוס בחברת דן או אגד, לקבל קו חלוקה באחד העיתונים הגדולים או לעבוד במשרה כלשהי במגזר הציבורי.

משה סלקטר, לדוגמה, היה חלוץ מכבי חיפה בשנות ה-80 שהמיר את המדים הירוקים של האלופה מהכרמל במדים הכחולים של המשטרה. אחרים הסתפקו בפתיחת עסקים קטנים כמו בתי קפה, מזנונים או חנויות לממכר ציוד ספורט, כמו זו שפתח ברחוב ביאליק ברמת גן יצחק ויסוקר, שוער נבחרת ישראל בשנות ה-60 וה-70.

עד היום ניתן למצוא שחקני כדורגל לשעבר, בעיקר מקבוצות קטנות כמו בית"ר תל אביב או שמשון, בתפקידים שונים בעיריית תל אביב. "באותה תקופה, צריך לזכור, אפשר היה להתפרנס בכבוד בעבודות כאלה", מסביר שחקן כדורגל לשעבר.

אבל בשני העשורים האחרונים הדברים נראים קצת אחרת: אף שרבים משחקני הכדורגל והכדורסל ממשיכים לעסוק לאחר הפרישה בתחום שבו התפרסמו ונהפכים למאמנים, לפרשנים או למנהלי קבוצות, ואחרים מצמידים את שמם לבית קפה או מסעדה חדשה, בעיקר לטובת יחסי ציבור, הרי שיש כאלה שלא מהססים ליהפך לאנשי עסקים בזכות עצמם, ולעתים זוכים להצלחה לא פחותה מזו שהיתה להם בצעירותם.

עמוס מנסדורף, גדול טניסאי ישראל בכל הזמנים, עוסק כיום בסחר ביהלומים, עיסוק שאליו הגיע גם בזכות נישואיו לבתו של יהלומן. הג'ודוקה יעל ארד, המדליסטית האולימפית הראשונה של ישראל, היא כיום מנכ"ל חברת PMI המשווקת את בובות הילדים הפופולריות וובקינז. ירדן רוזנברג, שבשנות ה-80 שיחק בקבוצת הכדורסל של מכבי חיפה, היה בין מקימי חברת ההימורים באינטרנט 888 ושילשל לכיסו כ-3 מיליון דולר בעת הנפקת החברה בבורסה בלונדון, סכום שבזכותו הצליח לפרוש גם מעבודה פעילה.

מיליונר היי-טק אחר שצמח בכדורסל הוא שי שרף, שהיה שותף להישג ההיסטורי של נבחרת ישראל בכדורסל, שזכתה במקום שני באליפות אירופה ב-1979. שרף הקים יחד עם שלושה שותפים אחרים, שבהם גם חברו מימי הכדורסל, רפאל יהלום, את חברת ההיי-טק אונרו שנמכרה לפני שנה וחצי לחברת נטוורק אפליינס תמורת 120 מיליון דולר.

לדעתו של מאמן ופרשן הכדורסל לשעבר, אריה מליניאק, שעוסק כיום באימון אישי לאנשי עסקים, העיסוק בספורט הוא נקודת פתיחה טובה להצלחה עסקית. "בתפישה שלי, החיים הם משחק שאתה מנהל או שהוא מנהל אותך", הוא אומר. "לפני 25 שנה היה לי בית ספר לכדורסל שבו עברו כ-1,000 ילדים. מתוכם יצא נדב הנפלד אחד, אבל את חלקם הגדול של הילדים האחרים אני פוגש כיום בעמדות בכירות. אפשר לראות שצורת החשיבה שלהם, דברים שהם קיבלו כשהיו קטנים, כמו סדר ומשמעת, כמו גם יצירתיות וחדוות משחק, הולכים אתם לכל החיים".

גם שמוליק זיסמן, לשעבר רכז מכבי תל אביב ונבחרת ישראל וכיום עורך דין בכיר, מסכים. "כמות מצבי הלחץ שיש לספורטאים במהלך הקריירה, זה דבר שלא קיים בשום הכנה אחרת שעובר אדם במהלך החיים. לכן, לאלה שעמדו באותם מצבים יש יתרון", הוא אומר.

משחקים ויוצרים קשרים

חוץ מחדוות משחק, יצירתיות ועמידה במצבי לחץ, הספורט מקנה נכס נוסף: קשרים. הדוגמה הבולטת ביותר לספורטאי עבר שעשה הון בזכות קשריו מהספורט הוא חיים רביבו, שהחל לשחק כדורגל בעיר הולדתו אשדוד ובשנות ה-90 היה אחד מהשחקנים הבולטים בישראל, וכיכב גם בליגה הטורקית והספרדית. לפי הערכות, רביבו הרוויח במהלך הקריירה הספורטיווית שלו כ-12 מיליון דולר.

ב-2001, כשעוד היה כדורגלן פעיל, התחיל רביבו את דרכו העסקית בדרך הנפוצה של פתיחת מסעדה על שמו. "רביבו רשת שווארמה טורקית", קראו למקום שפתח בהרצליה פיתוח שעל קירותיו נתלו תמונות שלו מימי הכדורגל. אלא שהמקום נסגר כעבור שנתיים, וגם ניסיון של רביבו להנפיק בושם על שמו בטורקיה לא צלח.

ההצלחה החלה באמצע העשור, ובדיעבד נראה שהגיעה גם בעקבות קשריו עם החבר הטוב מאשדוד: ג'קי בן זקן, בעל השליטה בחברת מנופים פיננסיים ומי שבמשך שנים היה מחזיק תיק הספורט בעיריית אשדוד. יחד עם בן זקן ושותפו, אברהם נניקשווילי, הקים רביבו כמה מיזמי נדל"ן אטרקטיוויים באשדוד, בהם גם בניית קניון פאוור סנטר, מרכזים מסחריים ויחידות דיור.

בשנה האחרונה מעיב צל על הצלחתו העסקית של רביבו. לפי פרסומים בעיתונות, שאותם הכחיש בתוקף, נקלע רביבו לסכסוך עם עבריינים ובורר בעולם התחתון פסק שעליו לעזוב את ישראל. באחרונה, כששהה בישראל לצורך צילומי פרסומת עם כדורגלן העבר אייל ברקוביץ', אף הוזהר על ידי המשטרה שעליו לעזוב מיד בשל איומים על חייו. רביבו, שעזב לפי הפרסומים יום לאחר האזהרה, הכחיש גם את הדברים האלה.

קשרים מסייעים לספורטאים לשעבר, גם אם לא היו כוכבים בסדר הגודל של רביבו. תמיר גילת, לדוגמה, שבשנות ה-80 היה שוער בקבוצות מכבי רמת עמידר, הפועל רמת גן ובמכבי תל אביב, גילה שעברו הספורטיווי הוא רק יתרון, ולו ליצירת קשר עסקי התחלתי.

גילת, שגדל במשפחה בורגנית ברמת השרון, למד משפטים במקביל לפעילותו הספורטיווית והחליט לעבור ליציע ברגע שהתקבל לסטאז' במשרד עורכי הדין היוקרתי ש.הורביץ. זה קרה ב-1987, אחרי שמונה שנות קריירה, כשהוא בן 25 בלבד. לאחר פרישתו מכדורגל נהפך גילת לעורך דין מוכר, שמתמחה בעיקר בעסקות בתחום הבינלאומי. בשלב מסוים נהפך לאיש עסקים של ממש, ועסק בתיווך ויצירת עסקות ברחבי העולם.

כיום גילת הוא מנכ"ל חטיבת האנרגיה של חברת בראק-קפיטל, שבשליטתם של הישראלים שמעון ויינטרוב ורוני יצחקי. גילת הוא איש עסקים מקושר ביותר, גם בזכות נסיבות אישיות: אשתו הראשונה היתה יעל נמרודי, אחותו של מו"ל מעריב עופר נמרודי, ואשתו הנוכחית היא עו"ד קרן נהרי המייצגת לקוחות מפורסמים רבים, שבהם גם עברייני צמרת. למרות זאת, מודה גילת, אין כמו הקשרים שמקנה הספורט.

"העבר הספורטיווי שלי תמיד גרם לדלתות להיפתח. זה פותח ערוצי היכרות חדשים, ועוזר להפשיר את הקרח בין הצדדים", הוא אומר. "כשאתה מגיע למקום שבו אתה לא מכיר אף אחד ופתאום אומרים לך ?רגע, אתה לא היית השוער של מכבי?', מזה יכולה פתאום להתחיל שיחה קולחת ואז עוברים לעסקה באופן טבעי. זה הרבה יותר נעים, קל ונוח, מאשר כשאתה מגיע למקום, ואין לך את פתיחת הדלת וקריצת העין. אבל זה לא מחליף כישרון או עבודה קשה".

"ידעתי שאלמד משפטים לפני שידעתי שאהיה כדורסלן"

"אין ספק שספורט פותח דלתות", מסכים שמוליק זיסמן, "אבל אחרי שאתה פותח את הדלת אתה צריך לפתוח גם את הפה". זיסמן, שזכור עד היום כזה שהניף את גביע אירופה לאלופות שבו זכתה מכבי תל אביב ב-1981, למד משפטים במקביל לקריירת הכדורסל ובאמצע שנות ה-80 הקים משרד עורכי דין עצמאי שסניפו הראשון היה בראש פינה. העבודה כעו"ד השתלבה עם פעילותו כשחקן בקבוצת הכדורסל של הפועל גליל עליון, שבה שיחק באותה התקופה.

כיום עומד זיסמן, יחד עם שותפיו, בראש המשרד הבינלאומי זיסמן-גייר-אהרוני, המדורג בין 20 משרדי עורכי הדין הגדולים במדינה. לדברי זיסמן, למרות הפרסום לו זכה בעת הקריירה, הוא התעקש על לימודי משפטים, גם בזכות המסרים שקיבל בבית, בשכונת רמת חן ברמת גן. "במקום שבו גדלתי היה ברור שאני הולך ללמוד. ידעתי שאלמד משפטים לפני שידעתי שאהיה כדורסלן", הוא אומר.

השכלה, כך נראה, היא אחת הסוגיות המרכזיות בכל הנוגע לקריירה שנייה אצל ספורטאים. לרבים מספורטאי העבר אין השכלה אקדמית, ולו בשל העובדה הפשוטה שבשנים שבהן בני גילם מתכוננים לבחינות, הם מתאמנים לקראת המשחק הבא.

"מכיוון שהספורט דורש מאמץ רב, לספורטאי קשה מאוד לעסוק במשהו אחר", אומר הפסיכולוג ארנון צפריר, מהמרכז לפסיכולוגיית ספורט, המלווה ספורטאים מקצועניים. "זה לא דבר טריוויאלי - ללכת ללמוד. מעורבות פה יכולות אישיות, מוטיווציה ומשפחות. אני מתמודד עם סוגיות של ילדים בני 18 שצריכים לעשות בגרויות. זה תמיד נתפש כאו-או, גם על ידי ההורים וגם על ידי הספורטאים עצמם". צפריר מוסיף שללא מעט ספורטאים יש הפרעות למידה וקשב, דבר שמצריך מהם מאמץ נוסף בתחום הלימודים לעומת בני גילם.

למרות זאת, יש גם דוגמאות לכאלה שהצליחו לשלב בין השניים: הבלם הקדמי של הפועל פתח תקוה ונבחרת ישראל בשנות ה-80, ניר אלון, למד מינהל עסקים תוך כדי הקריירה הספורטיווית שלו, וכיום הוא בעל חברה מצליחה באוסטריה. בנסיעות הנבחרת לחו"ל, אלון היה ידוע כזה ששקוע בקריאת ספרים, בזמן שחבריו משחקים שש-בש. לו סילבר, כדורסלן העבר של מכבי תל אביב, למד משפטים באוניברסיטת תל אביב תוך כדי האימונים על זריקת השלוש המפורסמת, וכיום הוא עורך דין מצליח שעובד כמנהל בקרן RP בלונדון, בבעלותו של הישראלי רפי ברבר.

ספורטאי פעיל שהפנים את חשיבות ההשכלה הוא כדורגלן מכבי חיפה עמרי אפק, המסיים בימים אלה תואר ראשון במינהל עסקים במכללה האקדמית בקרית אונו. בתקופות הלחוצות פחות של העונה אפק מוצא את הזמן גם לביזנס, וכבר ביצע כמה השקעות בתחום הנדל"ן וההיי-טק. "כיום כדאי לבוא לעולם העסקים עם רקע מסוים, לכן אני משתדל לשלב לימודים עם ניסיון חיים", אומר אפק. "החכמה כשחקן פעיל היא לדעת לנווט את דרכך, לחסוך ולהשקיע את הכסף בצורה נכונה".

ניסיונו של שוקי שוורץ, מבעלי חברת טולמנס וכדורסלן מכבי תל אביב בימים הגדולים של סוף שנות ה-70, מראה שכדאי לשלב לימודים תוך כדי האימונים. "התמהיל של עיסוק בספורט מצד אחד, וחשיפה לעולם אקדמי-עסקי מצד שני, הוא נוסחה מנצחת", אומר שוורץ, בעל תואר בהנדסת תעשייה וניהול, שאותו השלים לצד פעילותו על הפרקט.

את הקריירה העסקית התחיל שוורץ בגיל 29, לאחר שפרש בשל בפציעה. הוא השתלב בנגרייה המשפחתית אותה ייסד אביו, והפך אותה לחברה מובילה בתחום הריהוט המשרדי בשם פיניש. ב-2000 מכר את החברה לקונצרן קנדי גדול, וכעבור חמש שנים רכש את חברת טולמנס, שבה הוא מחזיק ב-50%. אחד מהשותפים בחברה, צביקה גיור, שיחק בעבר בקבוצת הכדורסל של בית"ר תל אביב, והשניים הכירו על המגרש. במבט לאחור רואה שוורץ את העיסוק בספורט ככלי נוסף להשכלה הרשמית שרכש. "בספורט אתה לומד על עבודת צוות, התמדה, נחישות, קור-רוח ואיך לעבור תקופות של משבר. בשבילי זה היה בית ספר מצוין".

רשימת הכישלונות ארוכה לא פחות מההצלחות

ואולם הספורט הוא לא תמיד בית ספר טוב כמו האוניברסיטה. לתהילה המלווה את העוסקים בספורט יש גם צד שלילי: ביטחון עצמי מופרז, המעניק למי שהצליח כספורטאי תחושה שלפיה יוכל להצליח בכל דבר. "אלה שהולכים עם הראש בקיר בספורט, לעתים עושים זאת גם בעסקים", אומר זיסמן. "לפעמים ספורטאי אומר לעצמו ?אני מוכר ואהוב, לכן אוכל להצליח גם בעולם העסקים'. יש כאן מלכודת דבש".

ואכן, רשימת הכישלונות של הספורטאים ארוכה לא פחות מההצלחות. דוגמה טרייה מהחודשים האחרונים היא של האתלט יאיר קרני. באחרונה נחל קרני כישלון חרוץ כשהקים את "דרך הכושר", חדר כושר יוקרתי המשלב פעילות ספורטיווית בשטח, לפי תוכנית אימונים אישית שקרני עצמו יצר.

איציק זהר, פרשן ספורט בהווה וכוכב מכבי תל אביב בעבר, חשוד שלא דיווח על הכנסות שנוצרו, לפי החשד, גם מריבית להלוואות שנתן ותיווך בעסקות שונות. זהר מכחיש את החשדות נגדו.

הדוגמה הבולטת ביותר לכישלון עסקי היא של פליקס חלפון, כדורגלן לשעבר בהפועל תל אביב ובנבחרת ישראל, שעוד במהלך הקריירה נכנס לשותפות בחברת משקר לשיווק משקאות קלים, ונקלע להפסדים של מאות אלפי שקלים. הסתבכויותיו העסקיות הובילו אותו גם לפלילים: חלפון נתפס בנתב"ג כשהוא מנסה להבריח קוקאין, הורשע וישב בכלא.

כדורגלני העבר החיפאים אייל ברקוביץ' וטל בנין ניסו להקים את אתר האינטרנט ספורטלו, שמטרתו להעביר דיווחים ישירים ממגרשי הכדורגל. בשל חוסר כדאיות כלכלית, האתר נסגר. ברקוביץ' היה לאחר מכן שותף בפאב מקומי, אך לא החזיק זמן רב בעסק.

גם בקרב כדורסלנים נרשמו כמה וכמה אכזבות עסקיות. בשיא הקריירה שלו פתח מיקי ברקוביץ', הכוכב הגדול של מכבי תל אביב בכל הזמנים, רשת חנויות ספורט תחת המותג "פוינט 9", על שם המספר שעל הגופייה אותה לבש כשחקן. ברקוביץ' ביקש למכור מגוון מוצרי ספורט, אך המיזם לא התרומם ובשלהי שנות ה-90 החברה נסגרה.

ברקוביץ' היה בשנים אלה גם הבעלים של סוכנות ביטוח, עיסוק שבו הוא ממשיך עד היום. בשנים האחרונות, ברקוביץ' היה מעורב בכמה עסקות נדל"ן ברומניה. בשני תחומים אלה הצליח יותר מאשר בפוינט 9, אך נראה כי יחסית לשני עמיתיו מהימים הגדולים במכבי, שמוליק זיסמן ושוקי שוורץ, ברקוביץ' הצליח פחות בעסקים, גם אם היה כוכב גדול יותר על המגרש.

העובדה שהכישלון העסקי אורב לספורטאי בפינה, מעלה את השאלה אם לא כדאי לספורטאי, עוד במהלך הקריירה, לתכנן באופן מסודר את החיים שאחרי. הדבר נוגע במיוחד לשחקנים שאינם כוכבים המרוויחים משכורות עתק.

על פי הערכות, משכורת של שחקן "אפור" בליגת העל בכדורגל, זה שמשחק בתפקידים כמו מגן ימני או קשר אחורי, מסתכמת ב-4,000 דולר בחודש. משכורת נאה, המזכירה את הסכומים בהיי-טק, אך כזו המצריכה מחשבה על מה שיהיה כדאי לעשות כשהרגליים יהיו עייפות.

עו"ד אפרים ברק, המייצג שחקני כדורגל בעריכת חוזים, מסביר כי מעט מדי שחקנים חושבים על כך במהלך הקריירה. "יש כאן שתי קטגוריות ברורות - אלה שמרוויחים המון כסף, ואלה שמרוויחים סכומים ממוצעים", הוא אומר. "בניגוד לתפישה הרווחת, מרבית שחקני הכדורגל בישראל, אם כוללים גם ליגות נמוכות יותר, מרוויחים משכורות ממוצעות ומטה. הניסיון שלי מלמד שבודדים חושבים על העתיד, ואלה שכן לא עושים זאת בשלב עריכת החוזה. מי שחושב על כך בשלב עריכת החוזה מנסה לשלב במסגרת תקציב השכר גם הטבות כמו ביטוחי מנהלים וקרן פנסיה".

לדברי צפריר, אין זה מקרה שספורטאים פעילים לא נוטים לחשוב על המחר. "ספורט משמש כלי למימוש הפנטזיה של האוהדים. בפנטזיה כזו אין, מטבע הדברים, שום התייחסות ליום שאחרי, כי הרי הפנטזיה היא שההצלחה בספורט תסלול את הדרך להצלחה בכל דבר בחיים. אם ספורטאי יפזר את האנרגיה שלו גם על העתיד, הוא לא ממש יצליח".

לקראת סוף הקריירה מחשבות מסוג זה בכל זאת צצות, אך בשלב מאוחר זה לא מעט ספורטאים נכנסים לחרדה. "צריך לזכור שמחזור חייו של ספורטאי הוא קצר. עבור אנשים שמרגישים את הסוף, זה פחד גדול מאוד. בגלל זה הרבה מהם בוחרים להישאר בתפקידים הקשורים לענף. זה האזור הנוח עבורם, שם הם מרגישים ביטחון", לדברי צפריר.

מכאן עולה מאליה השאלה אם זה כדאי, עבור ספורטאי שאינו כוכב גדול המשתכר מיליונים, להשקיע כמה שנים טובות מחייו בספורט, על אף שמדובר בקריירה הקצרה פי ארבעה מזו של עובד אחר במשק. בחישוב כלכלי קר, נראה כי כניסה מוקדמת לעולם העבודה, כשכירים או עצמאים, עדיפה על עיסוק כספורטאי שאינו עומד בחזית.

צבי לובצקי, הבעלים של בית ההשקעות אי.בי.אי, סבור שספורטאים צריכים להניח מחשבות מסוג זה בצד. לובצקי, שהיה שחקן כדורסל בהפועל תל אביב ובנבחרת ישראל במהלך שנות ה-60, פתח ב-1969 את בית ההשקעות אי.בי.אי, כיום אחד מבתי ההשקעות המצליחים בשוק ההון. במקביל לכך עסק גם באימון קבוצות והיה פעיל באיגוד הכדורסל. בניגוד לספורטאי עבר אחרים, לובצקי אינו סבור שהספורט סייע לו רבות בעולם העסקים, אך בכל זאת ממליץ בחום על העלייה למגרש.

"ספורט זו חוויית חיים, ולכן גם אם מישהו יהיה מצחצח נעליים אחר כך כדאי לו להתנסות בזה", אומר לובצקי. "אלה השנים היפות בחיינו, הנאה צרופה. יכול להיות שמבחינה כלכלית זה לא משתלם לכולם, אבל בספורט יש חוויות שאי אפשר לחוות בחיים בעולם העסקים. נכון, אנשים אוהבים להרוויח כסף, אבל זה סוג אחר של חוויה לעומת ניצחון במשחק. החוויות בספורט הרבה יותר מרגשות".

שיחקו בנוער, עלו לבוגרים בבורסה

ברשימת אנשי העסקים הבולטים במשק הישראלי, יש גם כאלה שהיו ספורטאים בצעירותם, בדרך כלל בליגות הנוער, שבשלב מסוים פרשו ונהפכו לטייקונים בפני עצמם. הבולט ברשימה הוא צדיק בינו, שבנעוריו שיחק כדורגל בקבוצות הנוער והבוגרים של הפועל קריית אונו. בהמשך אף שיחק בליגה הלאומית (כיום ליגת העל) בקבוצת שמשון תל אביב.

בינו פרש בגיל 25 מעיסוק פעיל, אז החל לעבוד בתפקיד זוטר בבנק לסחר חוץ, לימים הבנק הבינלאומי שאותו רכש שנים מאוחר יותר. עד היום בינו נוהג לומר שאחת הסיבות להצלחתו היא עברו ככדורגלן, משום שבמגרש למד לנצח ולכבד את היריב וגם להפסיד ולהמשיך הלאה.

דודי ויסמן, מבעלי השליטה בחברת דור אלון, הוא טייקון אחר שצמח על המגרש. ויסמן שיחק כדורגל בהפועל רמת גן-גבעתיים מגיל 8 עד גיל 19, ואף שיחק שנה בקבוצת הבוגרים. ב-1973 פרצה מלחמת יום כיפור ולאחריה ויסמן לא חזר לשחק. "צוות טוב, עבודת צוות ושיתוף פעולה", אומר ויסמן על הקווים המשותפים שבין ספורט לעסקים, ומוסיף שעל אף הגעגועים למגרש, כיום הוא מסתפק בצפייה בלבד.

דוגמאות נוספות: עו"ד דורי קלסבגלד, ששיחק בקבוצת הנוער של הפועל תל אביב ורוני קורבורסקי, מנכ"ל קוקה ישראל, שהיה בעברו שוער קבוצת הכדורגל בקבוצת הנוער של הפועל רמת גן.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

ביידן לפיד הצהרת ירושלים

הדיל האמריקאי: מסלול ירוק להיי־טק הישראלי - תמורת הגבלת היצוא

קוסטה ריקה

"החופים פסיכיים, במחיר של מיליון וחצי קונים וילה קו שני לחוף - אבל אז המכות התחילו להגיע"

יוגה

"זה התחיל מכל מיני תל אביבים שחיפשו מפלט מהעיר, עכשיו יש כאן צונאמי״

רעות עייני ילדים מחוננים

"בקיץ היה לי כאן טירוף": כמה עולה לייצר ילד מחונן?

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

טיבינגן גרמניה

ברוכים הבאים לעיר שבה המהירות המקסימלית היא 7 קמ"ש

עבודה ניידת חוף הים

"אני לא קובעת פגישות בזמן השקיעה, גם אם זה אומר להפסיד עשרות אלפי שקלים בחודש"