הנשים שמאחורי האמנים המצליחים

מאחורי כל אמן עומדת אשה, וכיום זו האוצרת שמעניקה לאמן טיפול אישי ומקשרת בינו לבין השוק ■ ולא - אוצרות היא לא מקצוע "חמוד" ■ מגזין TheMarker Women מציג את האוצרות המובילות והחשובות באמנות הישראלית

שני שילה
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שני שילה

פאבלו פיקאסו נחקק בתודעה כאמן סוער, ונשותיו נחשבו למוזות שלו. מערכת היחסים שלהן עם פיקאסו העניקה להם מקום בנצח והפכה אותן לידועות בציבור - במובן הכי בסיסי של הביטוי. התפקיד שמילאו נשותיו של פיקאסו בחייו ובאמנות שלו מכונה "אשת האמן", ושורשיו נמצאים עמוק בתוך ההיסטוריה של האמנות. יש מי שמאמינים שעבודת האוצרות היא הגלגול המודרני של התפקיד הוותיק, כמו למשל האוצרת העצמאית רותי דירקטור.

דירקטור,מבקרת ומרצה לאמנות העוסקת רבות בנושא האמנות והמגדר, טוענת שהאוצרות הנשית מתפקדת כהרחבה, או כגלגול חדש, של הפונקציה הוותיקה של אשת האמן. "עולם האמנות הישן התבסס על אמנים גברים שהעזר כנגדם היתה אשת האמן ששימשה כמוזה, עוזרת וכן הלאה", היא מסבירה. הפונקציה של אשת האמן דורשת תכונות המיוחסות לרוב לנשים, כמו אוזן קשבת, תמיכה וטיפול מסור, שתמורתם נהנו הנשים שלצד האמנים הגדולים מהקירבה לעשייה המרתקת. השינוי בעולם האמנות התרחש, על פי דירקטור, רק בשנות ה-70 של המאה הקודמת, אז צצו נשים שנהפכו לאמניות משמעותיות.

הכתבה המלאה מתפרסמת בגיליון מארס של TheMarker Women

לקבלת גיליון היכרות מתנה של מגזין TheMarker מלאו את פרטיכם או חייגו
1-700-700-250

שם משפחה:
שם פרטי:
טלפון:
אולי זו הסיבה שרוב האוצרים הפועלים כיום הן נשים, שיש להן יכולת לתמוך ולהקדיש את כל מרצן לשירות האמן. היא מספרת שעד לאחרונה לא נתקלה במצב הפוך, של "בעל האמנית" - בן זוג של אמנית שמשמש כתומך במשרה מלאה, אך לפני כשנה ראתה סרט שיצר בן זוגה של האמנית הבינלאומית סנדי שרמן, שליווה אותה במשרה מלאה. במקרה שלהם, כפי שנחשף בסרט, הם נפרדו בגלל הקושי שלו להיות במקום הזה.

לא מקצוע חמוד

נשים נמצאות בעמדות מפתח באמנות הישראלית כבר כמה וכמה שנים. רוב הגלריות המסחריות מנוהלות על ידי נשים; האוצרות הראשיות במוזיאונים הן נשים; את רוב האוספים הפרטיים אוצרת אשה; ובשנים האחרונות הנשים נהפכו גם למנהלות של גופים ממסדיים בתחום. כך, בעוד שבקרב היוצרים יש חלוקה מגדרית כמעט שווה, הנשים הן אלה שמפעילות את רוב המנגנון המלווה את האמנות.

גם בקורסים לאוצרות הנלמדים בישראל יש רוב נשי בין התלמידים, עד כדי שליטה מוחלטת. אחת הסיבות לשליטה הזו היא התפישה של האוצרות כעיצוב פנים משודרג. תמי כץ־פרימן, האוצרת הראשית של מוזיאון חיפה, מספרת שלעתים היא מקבלת תגובות המתייחסות למקצוע כ"חמוד", שמי שעוסקת בו נמצאת בסביבה אסתטית ומעבירה את זמנה בעיסוק בדברים יפים וצבעוניים. "אנשים לא מבינים מה כוללת הפקה של תערוכה. ממש לא מדובר בתלייה של תמונות על קיר, אלא ביצירה מורכבת יותר. אוצר טוב נמנע מעיסוק בטעם עיצובי קליל", היא מדגישה.

מעין שלף, מנהלת גלריה קו 16 ואוצרת עצמאית, לא אוהבת את הזיהוי הנשי של המקצוע, גם אם לדבריה אוצרת זקוקה לאינטואיציה טובה, יחסי אנוש מפותחים, תקשורת מוצלחת עם הסביבה ויכולת לכבות שריפות - יכולות שיש מי שיתייג אותן כנשיות. "האוצר או האוצרת נמצאים כל הזמן באמצע. בין הלקוח - ולא משנה אם הוא חברה מסחרית, מוזיאון או גלריה - לבין האמן. לכן, הם בעצם מתווכים בין הצד הרגשי לצד העסקי", היא אומרת.

לחצו על התמונות לפרטים נוספים

הנוכחות הגדולה של נשים בתחום האוצרות בתקופה זו, לפחות בישראל, אינה פועל יוצא של כישורים מולדים נשיים כלשהם, אלא של מצב חברתי, כלכלי ופוליטי מסוים", טוענת הדס מאור, אוצרת לאמנות עכשווית המשמשת הן כאוצרת עצמאית והן כאוצרת של אוספים פרטיים. לדבריה, "נוכחות זו היא במידה רבה שיקוף של רמת ההכנסה הנמוכה המאפיינת מקצוע זה בישראל". שלף, שכאוצרת עצמאית מייצרת לעצמה הזדמנויות תעסוקה, מדגישה שלא תסכים לעבוד בחינם. "התפישה כאילו אני צריכה לשאת את האמנות הישראלית על כתפי היא מופרכת. נשים שעובדות שנים כאוצרות משתכרות לעתים משכורת מינימום. אסור להשלים עם זה", היא מזהירה. אוצרות, לא אוספות

מקרב העוסקות בתחום, האוצרות של האוספים הפרטיים שומרות עדיין על מאפיינים רבים של "אשת האמן". הן מלוות את בעל המאה (לרוב גבר) בהחלטות הקשורות לאוסף שלו; הן מנהלות את האוסף; ואף שהאספן אינו אמן, התפקיד כולל קישור בינו לבין עולם האמנות. האוצרות הפרטיות הן מעין שילוב של מחנכת, יועצת, מגשרת ואשת סוד - ובישראל הן גם שולטות בתחום: לכל האוספים הגדולים בישראל - הנמצאים בבעלות גברית - יש אוצרת.

מאור, העוסקת גם באספנות פרטית, מסבירה כי אצירה של אספנות עסקית מצריכה יכולת מחקר והיכרות עם שדה האמנות, לצד ניהול. "האוצר מתווך ברמה מסוימת את עולם האמנות לאספן", מתארת מאור. "מה חשוב, מה דחוף ומה ראוי. ככל שהאספן מיומן וותיק יותר, הוא זקוק יותר לדיאלוג ופחות למידע. בנוסף, עוסק האוצר בהמלצות ספציפיות על רכישה. מעבר לכך, יש צד ניהולי מורכב: אחסנה, שימור, השאלה למוזיאונים שונים".

מאור היא אחת מכמה אוצרות האמונות על אוספים פרטיים שהקנו לבעליהם השפעה בסצנת האמנות הישראלית: מירי בן משה - האוצרת של אוסף הפניקס שנמכר לחברת דלק, אפרת לבני - האוצרת של אוסף הארץ, שרית שפירא - האוצרת של אוסף יגאל אהובי ודנה גולן־מילר - האוצרת של אוסף דורון סבג או.אר.אס בע"מ, שהאספן העומד מאחוריו כבר נהפך למותג בפני עצמו. כל אחת מהן היא אוצרת משפיעה ומוערכת, אבל קשה שלא לתהות מדוע נשים הן האוצרות של האוספים שבעליהם הם גברים ואין כמעט נשים אספניות.

לחצו על התמונות לפרטים נוספים

שרי גולן, מנהלת גלריה רוזנפלד, מסבירה שאמנם יש נשים אספניות בישראל, אך הן בוחרות שלא להיחשף. "האספנים הגדולים הם גברים, אבל לכל אחד מהאוספים הגדולים יש אוצרת שההבנה והשפעה שלה על התחום גדולות. לדעתי, הסיבה לכך ששומעים פחות על אוספים של נשים קשורה לכך שאמנים יכולים להיות אגרסיביים לעתים. הלחץ שהם מפעילים על האספנים, בעיקר בסדר הגודל הבינוני, הוא רב - ולכן כאשר שני בני הזוג אוספים, הנשים מעדיפות שלא להתמודד עם הלחץ. ואולם הבחירה הזו אינה מעידה על רמת ההשפעה שלהן על האוסף", טוענת גולן.

אמא ל־20 ילדים

בעוד שאין נשים ישראליות רבות המגדירות את עצמן כאספניות, הרי שלנשים שעובדות בגופים הממסדיים בעולם האמנות יש נוכחות רבה - ובראשן האוצרות הראשיות של המוזיאונים הגדולים כמו אלן גינתון ממוזיאון תל אביב הנחשבת ליד ימינו של מנהל המוזיאון מרדכי עומר, וסוזן לנדאו, האוצרת הראשית של מוזיאון ישראל. "יש לה השפעה רבה הן על תוכנית התערוכות של המוזיאון בתחומי האמנות והן על הפיכת האמנות העכשווית לאחד התחומים התוססים והמובילים בפעילות המוזיאון", אומר על לנדאו יגאל צלמונה, אוצר ראשי בינתחומי במוזיאון ישראל, המוסיף כי "כאוצרת ראשית לאמנויות, יש לה גם השפעה רבה על תחום הרכישה והתצוגה של האמנות הישראלית".

לחצו על התמונות לפרטים נוספים

לקבוצה זו אפשר לשייך גם את תמי כץ־פרימן ממוזיאון חיפה ואת מנהלות המוזיאונים הפריפריאליים ובהן דליה לוין, מנהלת מוזיאון הרצליה; דרורית גור־אריה, מנהלת מוזיאון פתח תקווה; גלית אילת במוזיאון לאמנות דיגיטלית בחולון; וגם גליה בר אור במוזיאון עין חרוד הוותיק. מבחינת הצמיחה בהשפעה של נשים בעולם האמנות הישראלי, כוללת קבוצה זו את השמות שרשמו את השינוי המשמעותי ביותר. תמי כץ־פרימן הצליחה להפוך מוזיאון שבעבר משך רק מעטים לחלק בלתי נפרד מהסצנה האמנותית בישראל, והקנתה לו השפעה רבה. באופן דומה, גם בפריפריה הצליחו המנהלות להפוך את המוזיאונים ממוסדות עבשים ומנותקים למקומות שראוי לבקר בהם.

שתי קבוצות נוספות הנהנות מרוב נשי ומשפיעות מאוד על האמנות הישראלית הן האוצרות העצמאיות והאוצרות האלטרנטיביות. בין אם הן עובדות בחללים אלטרנטיביים, אוצרות תערוכות במוזיאונים או יוצרות דיון במגזינים השונים המסקרים את התחום, הנשים הללו קובעות ומכוונות את האג'נדה האמנותית ומצליחות להגיע לקהלים רחבים יחסית, ושמות כמו רותי דירקטור, דליה מרקוביץ ושרה ברייטברג־סמל כבר הצליחו לבסס את השפעתם על השיח האמנותי.

לחצו על התמונות לפרטים נוספים

הקבוצה הרביעית כוללת את בעלות הגלריות, כאשר רובן המוחלט של הגלריות המשפיעות בישראל - וגם בחו"ל - מצויות בידיים נשיות. עירית זומר, בעלת גלריה זומר, מאמינה שהשליטה הנשית בתחום נובעת מכך שנשים מוכשרות יותר לעסוק בו. לדעתה, מנהלות גלריה צריכות להיות בעלות אוריינטציה עסקית, הבנה בתרבות ותולדות האמנות, אהבה לאסתטיקה ויכולת לנהל קבוצת אמנים. היא מגדירה עצמה כאמא של 20 ילדים, אך מדגישה שהגדילה היא משותפת. "אני עוזרת ברמות הפרקטיות, למצוא דירה, סטודיו, הנהלת כספים, אבל גם מעניקה סעד נפשי ורגשי. בתור אשה זה מרתק אותי ויש לי את הסבלנות והרגישות, וכל זה עם חיבור לעולם העסקי והשיווקי", שוטחת זומר את משנתה. "אני מנהלת כמה סוגים של תקשורת במקביל: השיח עם האוצרים מתנהל ברמה אחת והשיח עם האספנים ברמה אחרת. ניהול גלריה מצריך אדם עם אופקים רחבים, תחומי התעניינות רבים ויכולת לגשר בין הקבוצות השונות".

שרי גולן, מנהלת גלריה רוזנפלד, אינה מסכימה עם הטענה שנשים מוכשרות יותר לנהל גלריה. לדעתה, ניהול של גלריה מצליחה דורש מקצוענות - ללא קשר למגדר. "יש בישראל תפישה שלפיה אהבה לאמנות חשובה יותר מהבנה מסחרית של מורכבות המקצוע. זו תפישה מוטעית. כדי לנהל גלריה צריך לדעת לשלב בין המורכבות העסקית להבנה באמנות", היא טוענת. נראה, אם כן, שניתן להניף דגל נשי משמעותי על עולם האמנות, אך כל הנשים שהתראיינו לכתבה מדגישות שהדרך עוד ארוכה ואי אפשר עדיין לחגוג את הפיכת הנשים לקול המשמעותי באמנות הישראלית או אפילו לציין שוויון מלא. כל עוד המוזיאונים הגדולים - תל אביב וירושלים, שהם המוזיאונים הנחשבים ובעלי התקציבים המשמעותיים - מנוהלים על ידי גברים, ההחלטות הגדולות של מאחורי הקלעים נעשות על ידי מועצות המנהלים של המוזיאונים הנשלטות עדיין על ידי גברים. הנשים שם, אבל יש להן עדיין עבודה רבה.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

מסך נתונים בבורסת וול סטריט מציג מרוץ עליות, בשבוע שעבר

רווחי החברות צומחים? מתברר שיש גורם שמנפח אותם

מייק בן ארי

"תמיד היתה לו תשובה הגיונית": כך הצליח איש אחד להונות 1,000 משקיעים

ליאור וייס. "אנשים לא יודעים עד כמה גדילה של עסק היא כואבת"

"אנשים אמרו לי - סיימת תואר בהצטיינות בטכניון וזה מה שאתה הולך לעשות?"

שירות נסיעה לפי קריאה של חברת ויה בניו יורק

חברות ההיי־טק שמפסידות מיליארדי דולרים מצאו דרך להישאר בחיים

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

פרופ' אמיר ירון, נגיד בנק ישראל. ייתכן שזו הזדמנות עבורו לפעולות שיקררו את הביקושים לדירות

מחדל מחירי הדיור: כך התייקרה דירה ממוצעת ב-280 אלף שקל בשנה

גילעד אלטשולר

אלטשולר שחם חזר להוביל - ומי בתחתית? תשואות קרנות ההשתלמות לחודש יולי