לרקוד על מדרגות הרבנות: מסע גירושים עם מסיבות שחרור רוויות שמפניה

"כשרציתי לעשות מסיבת גירושים, רוב החברים הזדעזעו. בסוף נבהלתי. לא רציתי להכאיב לגרוש שלי וביטלתי. הייתי מאושרת, אבל מבחינת החברה זה חריג כי מצפים ממך שתגידי שחייך נהרסו" ■ זוגות שהתגרשו מדברים על הקשיים, ההזדמנויות וגם על פולקלור של טבעות גירושים, הרמות כוסית ובילויים משותפים

נגה משל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
נגה משל

באולמות הגיטין ברבנות בתל אביב ניתן היה לצפות לאווירה מתוחה, אבלה וכואבת. אך בצד המרירות והעצב, ניכרות גם תחושות של הקלה והומור. אמנם קשה לראות זוגות שנופלים זה על צווארו של זו רגע לפני המפגש עם הרב - רובם ממתינים בעצבנות שיקראו בשמם ובקושי מחליפים מבט או מלה - אך ההמתנה הארוכה במסדרונות מייצרת אווירה משלה. מדי פעם אחד הזוגות סוחף אחריו דיון על חיי נישואים וגירושים.

אחד הזוגות במסדרון, למשל, מתגרש אחרי היכרות של 15 שנה וכמה ילדים משותפים. הם שואלים גבר חובש כיפה, גם הוא בתור, מה בדיוק עושים בטקס. "שמעתי שזורקים נעל, אז קניתי נעליים חדשות עם עקב כואב", צוחק הבעל והאשה עונה לו, "כל כך הכאבתי לך?" הזוג ובני לווייתם מגחכים ומנסים לדובב בחורה שיושבת לידם לספר את קורותיה. היא ובעלה - בעלה לשעבר בעוד כמה דקות - נראים שלווים ומחויכים כאילו הם בסך הכל הם עומדים בתור בדואר או בבנק. הם לא משתפים את האחרים בסיפור שלהם. "מה עם מסיבת גירושים?" פונה בעל הנעליים החדשות בבדיחות הדעת אל אשתו. "אנחנו את החגיגות שלנו כבר עשינו", היא עונה לו בקרירות ויוצאת לעשן עוד סיגריה בזמן שהם קובעים ביניהם מי אוסף את הילדים מהגן אחרי שייצאו מהבניין כגרושים טריים.

ד' אימצה לה מנהגי גירושים משלה. היא קנתה שמלה שחורה שאותה לבשה לרבנות, והזוג - שהתגרש בטוב ונשאר ביחסים קרובים - אף הסב את טבעת הנישואים לטבעת גירושים. "הלכנו ביחד לצורף שעשינו אצלו את הטבעת כדי לבחור משהו ביחד. הוא לא אהב את הרעיון אבל בסוף השתכנע והוסיף לטבעת אבן", היא מספרת.

מהרבנות להשקת שמפניה במסעדה

נראה שלא מדובר רק במתי מעט: רועי יצחקי, 31, וגרושתו המשיכו אחרי הביקור ברבנות לארוחה משותפת במסעדה. גם מ', אם לשניים וגרושה זה שלוש שנים, מספרת על בכי של התרגשות, חיבוקים ונשיקות אחרי מתן הגט. היא וגרושה הטרי, שעברו תקופה מסוכסכת, אפילו הלכו להשיק כוסות שמפניה במסעדה סמוכה. " בטקס היה משהו רגשי חזק", היא נזכרת. "אחרי הרבנות, כשהכל נגמר והכעסים שוככים, יש הקלה וירידת מתח".

ד"ר אורנה כהן, מרצה בכירה בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב, נותנת הסבר לתופעה הצומחת של "פולקלור" גירושים. "הספרות מקבילה גירושים לאבל", היא מסבירה. "אבל בעוד שלכל חברה יש מנהגי אבל עתיקי יומין משלה, הקודים ההתנהגותיים בנוגע לגירושים מתגבשים לאט לאט".

מנהגי גירושים נוספים הם התאספות של גרושים וגרושות וילדיהם לארוחות שישי ויציאה משותפת לטיולים ובילויים. "החיים מייצרים להם טקסים משלהם", אומרת כהן. לדבריה, כיום יש אמנם יותר לגיטימציה חברתית להתגרש, אבל מבחינת היחיד והמשפחה מדובר עדיין בתהליך של פרידה, עזיבה ונטישה - שמשנה את כל מערכות החיים.

מסיבות גירושים? גם זה קיים, אך נראה כי מרבית המסיבות נשארות רק בגדר רעיון מופשט. "זו פנטזיה נחמדה, אבל זה דמיוני", מספרת מ', שחשבה שהיא ובעלה יצליחו להתגרש כחברים ואף יזמינו חברים לאירוע. גרושה אחרת, שמתארת את גירושיה כיציאה לחופשי, תיכננה מסיבת גירושים ללא הבעל לשעבר אך ברגע האחרון התקפלה. "הרגשתי שכיביתי את עצמי לעשור, וכשהפעלתי את כפתור ה-on רציתי להפגין את זה כלפי חוץ בשמחה ובחגיגה וכבר הזמנתי מקום וביקשתי מאנשים להכין נאומים", היא נזכרת.

התגובות לתכנוניה גרמו לה לסגת. "רוב החברים הזדעזעו ואמרו לי שזו הפקרות. בסוף נבהלתי. לא רציתי להכאיב לגרוש שלי, שממנו נפרדתי ביחסים טובים, וביטלתי את האירוע. הייתי מאושרת אבל מבחינת החברה זה חריג כי מצפים ממך שתגיד שחייך נהרסו", היא אומרת.

"הגוף עובר שיבוש מערכות מוחלט"

מרבית הגרושים עוברים בעקבות הפרידה ימים קשים מאוד, המלווים באבל, פגיעות והתאוששות אטית - תוך התמודדות עם מצבים שהם שכחו מזמן כמו רווקות, מיטות חצי ריקות, ארוחות שישי בודדות, חלוקת חפצים כואבת ומלחמות על סוגיות כספיות. לא בכדי, מחקרים פסיכולוגיים מתארים גירושים כאירוע מלחיץ, שני בעוצמתו רק למוות של בן או בת זוג.

הנכונות של המרואיינים לחשוף את המכאובים מעל דפי העיתון נובעת, כך נראה, מתחושת שליחות - לחזק אחרים שמתמודדים עם פרידה ולהעביר מסר של עידוד והכוונה.

"כשיש סערה בים צריך להוריד את הראש מתחת למים ולתת לה לשטוף אותך ולעבור", אומר רועי בורשטיין, 43, אב לשניים שהתגרש לפני שלוש שנים. גניה כהן, 52, אם לחמישה ילדים, מנסחת זאת כך: "המפתח הוא לא לדלג על שום שלב בעיבוד האבל. אי אפשר לתקתק דבר כזה וטבעם של דברים לא מלובנים לעלות ולצוף בעתיד".

כהן אכן עברה תהליך ארוך של התאוששות, לאחר שנישואיה הסתיימו ביום אחד אחרי 23 שנים מאושרות וחמישה ילדים, אז בני שנתיים, שבע, 13, 16 ו-20. "היתה בינינו חברות גדולה ופתיחות ולנישואים היה אופק של שנים רבות. גם הילדים כולם היו פרי החלטה משותפת", היא מספרת. לכהן התברר שבעלה מנהל רומן והגילוי הביא לפירוד מהיר ולשלוש שנים מתישות של מו"מ טעון, שבסופו נחתם הסכם הגירושים. "זו תחושה של חורבן הבית", היא נזכרת. "נשארתי עם חמישה ילדים ומבחינה רגשית היה קושי אדיר. כתבתי הרבה בתקופה הזו ותיארתי מפץ גדול, שבו נופלים עלי קרשים ואבנים ואני נקברת תחתיהם. בכיתי חודשים ולא יכולתי להפסיק להתעסק בזה".

אחרי הקושי הגדול שהיה כרוך בהודעה לילדים, האב עבר מיד להתגורר מיד עם בת זוגו החדשה, והילדים החלו להעביר את ערבי שישי עם השניים. מעבר לפגיעה הרגשית, כהן מספרת על שוק וטראומה גופניים. "הגוף עובר שיבוש מערכות מוחלט. לא ישנתי לילות רבים והכרחתי את עצמי לאכול", היא מספרת.

"גירושים כתוצאה מבגידה, בעיקר באמצע החיים, הם גירושים קשים מאוד", אומרת ד"ר נגה (רובינשטיין) נברו, מטפלת משפחתית וזוגית בכירה ומנהלת מכון שינוי לתהליכי שינוי במשפחה, בפרט ובארגון. "כשהמצב נופל עליך ולא אתה בחרת בו מדובר בפגיעה נפשית קשה אבל כמובן שגם לגיל בני הזוג, משך הנישואים וקיומם של ילדים משותפים יש חשיבות גדולה".

כיום, מעידה כהן, המשבר נמצא מאחוריה. בעקבותיו היא למדה גישור ופתחה בביתה מרכז לייעוץ ותמיכה בנשים בתהליכי פרידה וגירושים. "לכל אורך הדרך ידעתי שמהסיפור שלי צריך לצאת עם תוכניות עזרה לנשים אחרות", היא אומרת ומוסיפה כי בזמן התהליך "הרגשתי בגובה הדשא, אבל עבדתי על עצמי והחלטתי שלא מישהו אחר יקבע את ערכי. עבדתי על להקים את עצמי ממקום של פגיעה באגו ובנשיות, והתרכזתי בניהול מו"מ על הילדים והבית, בעבודה ובמשפחה".

"כשמגיעים לרגש אתה כמו ילד קטן"

גם לקריירה ולמצב הכלכלי החדש יש השפעה קיומית על ההתמודדות אחרי הגירושים. לעתים מקום העבודה הוא עוגן של שפיות, לעתים התפקוד בו נפגע. כשאשה גרושה צריכה להתחיל מאפס ולצאת לשוק העבודה אחרי שנים של גידול ילדים - מדובר בקושי גדול אף יותר.

כהן, שגידלה חמישה ילדים ופיתחה במקביל קריירה בעבודה סוציאלית, עבדה בעת גירושיה (ועד היום) עם נשים חולות סרטן שד. "אמרתי לעצמי שהמקום הכי שפוי שלי הוא העבודה", היא מספרת. "הרשיתי לעצמי להפסיד אולי יום אחד ואז אמרתי לעצמי שאני קמה, מתלבשת, מתאפרת והולכת לעבוד". העבודה בבית החולים עם אנשים במצב קשה הכניסה אותה לפרופורציות: "חשתי שעולמי חרב עלי והעבודה היום-יומית עזרה לי להתמודד".

גם רועי יצחקי, בעליו של יקב הבוטיק טוליפ שהתגרש בגיל 28 לאחר 12 שנות חיים משותפים, מצא משענת בעבודתו. "הייתי רגיל להיות חלק ממערכת ולחלוק כל דבר ולא ידעתי מה זה להיות לבד, אבל קמתי בבוקר והלכתי לעבודה", הוא נזכר. היות שעבודתו כבעל עסק היא תובענית, לא התאפשר לו פשוט לעזוב "ולנסוע ולהיזרק חודש בהודו", אבל המציאות התעסוקתית דווקא סייעה לו. "כשיש דברים אחרים להתעסק בהם זה עוזר לתהליך ההחלמה מהמשבר", הוא פוסק. בכל זאת הוא נזכר שבתהליך הפרידה התקשה לטפל במשברים בעבודה. "לא היו לי כוחות נפשיים לטפל במשברים נוספים ודווקא עם הגירושים באו הקלה וכוחות מחודשים. הרגשתי שהכל קטן עלי", הוא אומר.

טלי פלד, 45, אם לשלושה וגרושה זה שנתיים, מספרת כי אחרי המשבר הרגשי הגיע המשבר הכלכלי. כשהיתה נשואה לא התעסקה כלל בעניינים הכספיים, אך תמיד לא ישנה טוב וחיה בלחץ גדול משום שחשבון הבנק המשותף נקלע למינוס. "הייתי בורה בכל התחומים הכספיים, אבל הצבתי לי משימות יום-יומיות ולמדתי הכל כמו ילדה בכיתה א'", היא מודה. סיפורה של פלד בלתי שגרתי: בגיל 42, ללא עבודה מסודרת וממון, החליטה לקום ולעזוב את בן זוגה זה 20 שנה בתואנה שאמנם לא רע לה, אבל גם לא טוב מספיק. "הכל היה מושלם אבל משהו בתוכי ובנישואים מת", היא מסבירה. האסימון נפל לבסוף דווקא בטיול משפחתי לחו"ל. "הייתי מרירה, פקעת עצבים, החיוניות והחיוביות שלי נמסו", היא משחזרת. "כל אחת היתה חולמת על חיים כמו שלי אבל אני בעטתי בכל".

אחרי הגירושים מצאה פלד עבודה חדשה כמנהלת בתי הקפה בנתב"ג, וזו נהפכה בעבורה לעוגן ונתנה לה שעות של רוגע מדי יום. "כיום אני יודעת בדיוק איפה אני עומדת", היא אומרת. "אני אדון לעצמי וחיה בצורה מבוקרת ומאוזנת שמאפשרת לי לישון טוב בלילה. לעולם לא אהיה עוד תלויה בגבר בכסף ולא אבנה כלכלית עם מישהו".

בורשטיין, סוכן ביטוח בעל עסק עצמאי, התגרש בגיל 40 אחרי שמונה שנות נישואים והתקשה לתפקד במשרד לאחר הפירוד. "הראש שלי לא היה שם. כשמאבדים משפחה השנה הראשונה היא שנת סיוט רגשי. אתה יכול להיות איש עסקים מצליח שמנהל מערכות וחותך דברים אבל ברגע שמגיעים לרגש אתה כמו ילד קטן", הוא אומר. הוא מספר כי העסק נפגע מכך שלא היה במיטבו, אבל למזלו אנשי המשרד שלו התייצבו לצדו. "העזרה מהחברים ומהמשפחה הכרחית, אבל צריך גם עזרה בעסק - אחרת אפשר לאבד אותו", הוא אומר.

אחת מההתמודדויות הרגשיות של בורשטיין היתה קשורה בהורות שלו. רק אחרי שהתגרש הבין אילו כוחות נותנים לו ילדיו, גם אם ראה אותם במהלך נישואיו רק בבוקר ולפני השינה. כיום הוא מאמין שהוא אב טוב יותר ומקפיד להשקיע יותר בילדיו. "ניהול הזמן משתנה. פעמיים בשבוע מ-16:00 אני עם הילדים ויהי מה", הוא מספר.

יצחקי התגרש ממי שהיתה אהבת נעוריו, שלה נישא כשהיה בן 26. בת זוגו היתה דומיננטית יותר ביוזמת הפרידה, שלא נגרמה עקב אירוע חריג. "זה הפתיע גם אותנו וגם את הסביבה שעבורה היינו הזוג האולטימטיווי", הוא מספר.

אחרי ניסיון לשקם את הזוגיות הבינו השניים שהם אונסים על עצמם את המשך הקשר ועדיף שייפרדו. מכיוון שהכירו בגיל צעיר והמשפחות היו קשורות מאוד, הניתוק היה קשה. מנגד, הפרידה היתה קלה ביחס לפרידות אחרות מפני שלא היו ילדים בתמונה.

יצחקי מספר שפירוק הבית המשותף וחלוקת הרכוש התנהלו ללא חילוקי דעות, שכן שניהם היו מוכנים לוותר על עקרונות כדי להיפרד כידידים. "אני רציתי לפתוח דף חדש ונתתי לה לקחת את כל החפצים הרגשיים, כמו אלבומים ודיסקים", אומר יצחקי.

"מאבקים על עניינים כספיים מקשים מאוד על הגירושים", אומרת ד"ר נברו ומציינת שלפעמים עדיף לוותר. "כשהמלחמה הכספית נהפכת לחשובה יותר מהמצב הנפשי של בני הזוג והילדים - זו בעיה. המאבקים הכלכליים יכולים להוביל למלחמה שבה הכל מותר, אבל האפשרות להמשיך בטוב גדולה יותר אם הצד היוזם מוכן לוותר".

"שאלתי את עצמי: מה בעצם אני שווה?"

בדומה לגניה כהן, שרתמה את ניסיונה האישי לפיתוח מקצועי, גם אפרת כהן-דגן התגלגלה להיות מאמנת עסקית וזוגית בעקבות הגירושים. כהן-דגן, 44, התגרשה לפני עשור מיוזמתה ונותרה עם ילד בן חמש ותינוק בן שנה ועשרה חודשים. "עברתי קשיים ברמה הישרדותית, הייתי מובטלת והתחלתי מאפס עם שני ילדים קטנים, אבל הייתי שלמה עם עצמי", היא אומרת.

במטרה לעלות על המסלול היא קודם כל מצאה סידור לילדים כדי שתוכל לצאת לעבוד. כבעלת תואר ראשון במדעי החיים, היא עברה קורס הסבה להנדסת תוכנה והשתלבה בעבודה כרכזת אבטחת איכות במפעלים קיבוציים גדולים. לאחר כמה שנים החליטה לפנות להקמת עסק עצמאי ומצאה עצמה בקורס אימון אישי. כיום היא מאמנת אישית בשני תחומים שלדבריה התנגשו בחייה באותו זמן - קריירה וזוגיות. "פחד מטורף הוא דבר שמאפיין את כל המתאמנים שמגיעים אלי", היא אומרת. "גברים שעוברים משבר גירושים באים הרבה פעמים לדבר על הקריירה אבל מהר מאוד עולה הפחד מאינטימיות, חוסר היכולת לסמוך על עצמם ועל האחר, הקושי להיפתח והחשש להיפגע".

"קריירות חדשות לאחר גירושים רואים בייחוד אצל נשים", אומרת ד"ר נברו. "לעתים הצמיחה וההתחדשות מתרחשים אחרי הסרת מכשולים שהיו שם קודם ולא איפשרו לבני הזוג להתפנות לצמיחה מחודשת".

ענת רביב, 33, אם לילדה בת חמש, התגרשה לפני כארבע שנים ובעקבות הגירושים מצאה עצמה באופן מקרי מייבאת ומשווקת אביזרים ופטנטים לשיער. כיום היא בעלת חברה משלה בשם "Linelee" והחליפה את הייבוא בייצור עצמי בסין.

"לולא הגירושים, סביר להניח שהייתי ממשיכה להיות שכירה. לפניהם הרגשתי שאני חיה בשביל אנשים אחרים ושמתי את עצמי אחרונה בסדר העדיפויות", היא נזכרת. הגירושים שחוותה רביב, בעקבות מחלת בעלה לשעבר שכיום אינו בין החיים, שברו אותה. "הרגשתי שאני לא יודעת איפה אני נמצאת ושאלתי את עצמי איך הגעתי בגיל 29 למצב של גרושה עם ילדה", היא אומרת. "תהיתי מה בעצם אני שווה ואיך אתמודד עם החובות שלקחתי על עצמי בהסכם הגירושים". רביב הרגישה חנוקה וכוחותיה לטפל בילדה הידלדלו. למרות תמיכת משפחתה היא לא הצליחה להרים את הראש. אחרי כמה חודשים נסעה לבדה לחופשה אצל קרובי משפחה בארה"ב. "הייתי חייבת להשתחרר, לנקות את הראש ולברוח מהכל, גם מהילדה", היא מספרת. זמן לא רב אחרי שחזרה, פוטרה מעבודתה כמנהלת אדמיניסטרטיווית בחברה לכינוס נכסים.

ביום הולדתה ה-30 נסעה רביב שוב לארה"ב וכשחזרה הביאה לבתה במתנה קוקיות ריחניות לשיער שסחפו התלהבות מהסביבה. היא החלה לייבא את המוצר, ומהסיבובים שעשתה עם תיק מלא בקוקיות בפארקים ובגני ילדים נולד העסק הנוכחי. מדי פעם, כשהיא מספרת על הימים הקשים וחוסר התקווה שהשתלט עליה אחרי הגירושים, מתלחלחות עיניה. ניכר שגם היום, כשהיא מחוזקת ובטוחה בדרכה, לא קל לה לשרוד. היא עובדת קשה, מוכרת בדוכני מכירה לעתים מבוקר עד לילה, ובזמן הנותר מגדלת ילדה לבדה ומשקיעה בפיתוח העסק המתרחב.

רבים מהגרושים תולים תקווה במציאת בן או בת זוג חדשים - אך פעמים רבות המציאות אינה כל כך פשוטה. "אין כמו המשפחה הראשונה", אומר בורשטיין. "אף אחד לא יגדל את הילדים כמו גרושתך ולא כל כך מהר יש מציאות בחוץ". כהן מוסיפה ש"אף אחד לא נכנס בהתנדבות לגדל ילדים של אחרים", ומספרת שבהתחלה חששה מאוד מפרק ב' בחיים האישיים - אך מאוד רצתה בכך. כיום יש לה בן זוג אך הם לא מתגוררים יחד. "בחירת בן הזוג החדש שונה מהבחירה שעשיתי עם הישן", היא מסכמת.

גם כהן-דגן מציינת שזוגיות חדשה אינה המדד העיקרי ליציאה מהמשבר. "אם מגיעים לפרק ב' בלי לעבור תהליך של שיקום וחשיבה וסוחבים הלאה את המשקעים - היחסים יכולים להיות גרועים יותר", היא פוסקת. לדעתה, הדרך להתמודדות אמיתית מתחילה בשיקום הדימוי העצמי הפגוע. בורשטיין, שלמד הרבה על חייו כאב וכבן זוג בעקבות גירושיו, מבקש להוסיף מסר אחרון: "אנשים חיים בעבר ומתעסקים בו, אבל העבר לא קיים והעתיד לא מובטח ולכן חייבים להתרכז בהווה". טלי פלד רוצה שאחרים ישאבו ממנה כוחות: "חשוב לי לתת תקווה לאנשים. גירושים הם לא סוף העולם. צריך לעשות הרבה עבודה כדי שתהיה התחלה חדשה, אבל זה אפשרי. זה יכול להיות משבר שהוא פתח לצמיחה גדולה".

"הבריחה מהקן המתרוקן"

אם לפני 20 שנה לא היינו שומעים הרבה על זוגות שמתגרשים, כיום כבר מדובר בתופעה נפוצה ולא מפתיעה. אם לדייק, ב-2006 התחתנו בישראל 44,685 זוגות והתגרשו כ-13,000 והמצב דומה גם כיום. לשם השוואה, ב-1980 התחתנו בישראל 25,592 זוגות והתגרשו רק 4,439 זוגות (הנתונים לא כוללים נישואים אזרחיים).

לעומת זאת, בבריטניה, למשל, בין 2004 ל-2007 חלה ירידה של 7% במספר מקרי הגירושים, כך שב-2007 התגרשו 155,052 זוגות בלבד - המספר הנמוך ביותר מאז 2000. בכל זאת, שיעור הגירושים הכללי בבריטניה גבוה למדי ועומד על 42.6% נכון ל-2007 ובארה"ב הוא כ-55% - כלומר, מבין שני זוגות שמתחתנים אחד יתגרש.

ד"ר אורנה כהן, מרצה בכירה בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב, מציינת שהעלייה במקרי הגירושים בישראל קשורה למעבר של החברה בישראל מחברה שנחשבת משפחתית יותר לחברה מודרנית - שמאופיינת בגיל נישואים מאוחר יותר, מספר ילדים נמוך יותר ומספר גדול יותר של זוגות המחליטים להתגרש.

לטענתה, מחקרית עוד מוקדם להעריך מדוע בישראל ובבריטניה יש שינוי במגמה, אך בשונה מאופי הגירושים בארה"ב למשל, בישראל ניתן לראות שהאבות (שבדרך כלל אינם מקבלים משמורת על הילדים) שומרים על קשר חזק יותר עם הילדים. הסיבה היא ככל הנראה המרחקים המצומצמים וקיומו של קשר בין-דורי חזק יותר.

כהן גם מצביעה על ניצנים של תופעה חדשה בעשור האחרון, שאותה היא מכנה: "הבריחה מהקן המתרוקן". הכוונה היא לזוגות שבסביבות גיל 50, אחרי שהילדים גדלו ועזבו את הבית, מסתכלים קדימה על השליש האחרון של חייהם ובוחרים שלא להמשיך לחיות יחד. התופעה קשורה, לדעתה, לאורך החיים כיום ולתהליכים חברתיים. "עד גיל 50 פחות או יותר מתרוצצים הרבה ויש רצון להספיק דברים - ואז עוצרים וכל אחד עושה את חשבון הנפש שלו".

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

אופן ספייס. היתרונות שלו ברורים, אבל העבודה ההיברידית מציפה את החסרונות

"כשאחפש עבודה עוד שנה־שנתיים, הדבר הראשון שאבדוק הוא שאני לא יושבת באופן ספייס"

צילומי רחפן מפרץ חיפה

הם חיים על "חבית חומר נפץ", המשקיעים רואים שם פוטנציאל