שונא שחיתות יסבול: דרכו של המולטי מיליונר ברוך איבצ'ר לעלית של פרו והבריחה למיאמי

כשברוך איבצ'ר נסע לפרו לפני כ-40 שנה, הוא תיכנן לעשות קצת כסף ולחזור אחרי שנתיים ■ אבל בשיא ההצלחה, כשבבעלותו תחנת טלוויזיה מקומית, הכל השתבש והוא נקלע למערבולת של שחיתויות שלטוניות ואיומי רצח ■ עכשיו, שבע שנים אחרי, איבצ'ר משחזר תקופה סוערת ומסביר למה התעקש להמשיך להתגורר בפרו

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל

גם התסריטאי הפורה ביותר בהוליווד היה מתקשה להמציא את סיפורו של ברוך איבצ'ר, איש עסקים ישראלי שהונו מוערך במאות מיליוני דולרים. בעלילה שיכולה לפרנס שלושה סרטים ומשתרעת על פני כ-40 שנה, יש מזימות אפלות, סיפורי שוחד, תאוות בצע ושלטון, ניסיונות התנקשות, התערבות בינלאומית, ועו"ד אחד מחדרה שהגיע לפרו בתחילת שנות ה-70 כדי לעבוד שנה-שנתיים, ונשאב למציאות שיכולה לספק די אירועים לחיים של אלף איש.

גם כיום, כשהכל מאחוריו, איבצ'ר אינו רגוע כשהוא מגיע לפרו, מקום מגוריו. הוא נוסע רק במכונית משוריינת, שומרי ראש מקיפים אותו מכל עבר, ולא פחות מ-36 מהם מגנים באופן קבוע על משפחתו בכל רגע נתון. כשהוא מסתובב ברחובות לימה, החשש מקנן בו. הוא מביט מדי פעם לאחור כדי לראות אם לא עוקבים אחריו. החרדה מלווה אותו יום-יום.

לכאורה, איבצ'ר יכול להיות רגוע. הימים שבהם נלחם נגד השחיתויות של נשיא פרו לשעבר, אלברטו פוג'ימורי, וראש המשטרה החשאית לשעבר, ולדימירו מונטסינוס, חלפו מזמן. לפני שבע שנים הוא חזר לפרו כמנצח גדול, אחרי שלוש שנים וחצי של גלות. הוא קיבל בחזרה את אזרחותו הפרואנית, שיקם את תחנת הטלוויזיה שנלקחה ממנו, ויודע שאנשי הממשל המושחתים יושבים בכלא. הנשיא הנוכחי, אלן גרסיה, הוא חבר קרוב וידוע כמי שפועל לטובת העם הפרואני.

"נכון שפוג'ימורי ומונטסינוס בכלא", אומר איבצ'ר, "כמעט כל חברי הממשלה מהתקופה ההיא נמצאים מאחורי סורגים, אבל חלק מהם השתחרר. צריך להבין במה מדובר - היתה להם תוכנית ל-30 שנה של שלטון אזרחי-צבאי, וקילקלנו להם אותה. בפרו חוטפים אנשי עסקים ומאיימים על חייהם. השמירה הצמודה לא נוחה, זה נכון, אבל כשאני הולך ברחובות אני מרגיש את האהבה של העם הפרואני, ואני אוהב אותו בחזרה".

בשיחה עם MarkerWeek מגולל איבצ'ר את סיפורו המדהים, כפי שהוא רואה אותו. הוא עדיין זוכר - באופן אובססיווי כמעט - תאריכים מדויקים: התחקיר הראשון נגד הממשל, ההבנה שדברים לא כשרים מתרחשים, שליחי השוחד שהגיעו אליו וההחלטה לעזוב את פרו.

"נכנסתי למבוך שלא יכולתי לצאת ממנו", הוא משחזר. "כשחזרתי מהגלות לפרו וראיתי עם איזה סכנות התמודדתי, הבנתי נגד מי נלחמתי. אולי הייתי נאיווי. כיום, כשעוברים בראשי אירועים מסוימים, זה מעביר בי רטט. אז לא התייחסתי. ייתכן שהתמיכה העולמית שקיבלתי נתנה לי מרץ והרגשה שאני עושה דברים נכונים. פעמים רבות שאלתי את עצמי איך נקלעתי לזה. הציעו לי הרבה כסף וסירבתי. אני בא מדור ששונא שחיתות וזה עלה לי ביוקר".

דורש ניקיון כפיים

הקריירה שבה בחר איבצ'ר לא העידה על ההמשך הצפוי לו. הוא גדל בחדרה, שירת בחיל הקשר ולמד משפטים באוניברסיטה העברית. יחד אתו למדו במחזור פרופ' אוריאל פרוקצ'יה ופרופ' אוריאל רייכמן. כשרייכמן הקים 30 שנה אחרי כן את המרכז הבינתחומי בהרצליה, איבצ'ר תרם להקמת אודיטוריום, שקרוי על שמו.

לאחר הלימודים פתח איבצ'ר משרד עו"ד בחדרה, וחשב להרחיבו גם לתל אביב ולירושלים. התוכניות השתנו כשאחיו הגדול מנחם, שניהל עסק למזרנים בוונצואלה, הציע לו לבוא ולנהל בית חרושת קטן למזרנים בלימה. איבצ'ר בן ה-30 חשב שיהיה נחמד להכניס גיוון לחיים ולהרוויח קצת כסף. הוא קיבל את ההצעה, וב-1970 עבר לפרו יחד עם אשתו נעמי, שסיימה את לימודיה בבצלאל. "יצאתי לפרו לשנתיים. הפחד מהמלה 'יורדים' עטף אותנו. עד היום אנחנו עדיין בשנתיים האלה", הוא אומר.

באותה התקופה, מספר איבצ'ר, פרו היתה דיקטטורה חשוכה. עסקי המזרנים, לעומת זאת, היו הצלחה. הישראלים שטיילו בפרו בתחילת שנות ה-80 זוכרים בוודאי את "בית ברוך" למוצ'ילרים שאיבצ'ר הקים בצמוד למפעל. הוא מספר ש-15 אלף ישראלים ישנו במקום בחינם, אבל ביום שבו גילה כי יש במקום חגיגות סמים, "בית ברוך" נסגר.

ב-1984 קיבל איבצ'ר את ההחלטה ששינתה את חייו - רכישת נתח מתחנת הטלוויזיה הכושלת 2 Canal. במבט לאחור, אומר איבצ'ר, אלוהים העניש אותו על כך שנכנס לתחום התקשורת. "הגעתי לזה די בטעות", הוא מספר. "השקעתי בהתחלה 210 אלף דולר תמורת 11%, כי חשבתי שאני אוכל לעזור. כשלא הייתי מרוצה ורציתי למכור קיבלתי הרבה הצעות, אבל אז החלטתי דווקא להגדיל את האחזקות". איבצ'ר עלה לאחזקה של 54%, כך שבסך הכל השקיע 720 אלף דולר.

"בחרתי עיתונאים שיעבדו בתחנה, ואמרתי שיש להם עצמאות ואני לא מתערב בעבודתם, אבל יש לי בקשה אחת: לפני שהם מאשימים, ידיהם חייבות להיות נקיות. רק אז נולדת הזכות שלהם להאשים. מי שלא נהג כך, עף. אני מאמין בדמוקרטיה, ועד היום אני לא מתערב בכתבות. רק חשוב לי שהידיים שמאחוריהן יהיו נקיות", מבהיר איבצ'ר.

"הייתי הראשון שסירב לשוחד"

ב-1990 עלה אלברטו פוג'ימורי לשלטון והחל להשתלט - באמצעות שוחד, איומים וסחיטות - על ערוצי התקשורת, בתי המשפט ובית המחוקקים. איבצ'ר מספר שבשנים הראשונות לשלטון פוג'ימורי הוא לא שהה הרבה בפרו, מכיוון שנפצע בתאונת דרכים כשהיה בחופשה בישראל. כשחזר לפעילות רגילה, איבצ'ר הבין שדברים השתנו בזמן היעדרו.

"בשלב הזה עדיין לא הבנתי מה בדיוק קורה, אבל הרגשתי שמשהו לא בסדר", הוא נזכר. "ב-1995 שידרנו תוכנית תחקירים שהתמקדה בכת דתית שמנהיגיה הואשמו בגניבה וברצח, והיו על זה כותרות יומיומיות בעיתונים. הסיפור נראה לי מוזר. ביררתי בתחנה וקיבלתי הסברים שלא היו מספקים. בדיעבד התברר לי ששירותי הביטחון של פרו רצו להשתלט על אדמותיהם של אותם אנשים, ולכן העלו נגדם האשמות שווא".

איבצ'ר מספר שבעקבות אותו מקרה התעורר חשדו, והוא החליט להחליף את כל העיתונאים בתחנה. מאוחר יותר נודע לו שאנשי מחלקת התחקירים היו למעשה סוכנים של שירותי הביטחון החשאי, שמטרתם היתה להביא לבחירה מחדש של פוג'ימורי לנשיאות. "בשלב הזה ראיתי מגמתיות בדיווחים, אבל עדיין לא הבנתי מה קורה. בדיעבד, כשהחלפתי את העיתונאים גרמתי לרעידת אדמה, למהפכה, אבל אז עדיין לא ידעתי כלום".

לא לכולם התאימה הלוחמנות של איבצ'ר ושל תחנת הטלוויזיה שלו. מחלקת התחקירים החדשה שהרכיב איבצ'ר הצליחה לעצבן את השלטון. ביוני 1996 שודרה כתבה על הברחות סמים במטוס הנשיאותי, חרף הלחצים שהופעלו על איבצ'ר לגנוז אותה. בהמשך פורסם תחקיר על בעיית סמים בחיל הים. כך, מדי שבוע חשפה 2 Canal מקרי שחיתות.

במקום לברך את איבצ'ר על החשיפות, החלו ניסיונות לעצור את פעילותו, והוא כונה על-ידי הממשל "אויב העם". בתחילת 1997 פנו אליו שליחיו של ראש המשטרה החשאית, ולדימירו מונטסינוס, עם הצעה: תן לנו את השליטה בתוכנית החדשות בתמורה ל-19 מיליון דולר. איבצ'ר סירב. "אם לא הייתי מסרב, המעגל של השוחד היה נמשך. הייתי הראשון שאמר להם לא. תחנת הטלוויזיה היחידה שלא רקדה לצלילי החליל שלהם".

כמה חודשים לאחר מכן, כשאיבצ'ר הבין שהוא נהפך למטרה, שמצותתים לו ועוקבים אחריו, הוא עזב את פרו למיאמי עם משפחתו, ובהמשך עבר להרצליה פיתוח. השלטונות בפרו הכריזו כי בני המשפחה הם "עבריינים נמלטים", האזרחות הפרואנית שלו נלקחה ממנו ושותפיו שנשארו בפרו נדרשו לשתף פעולה עם השלטונות.

איבצ'ר מספר שגם כשהיה בגלות פנו אליו שליחיו של פוג'ימורי עם הצעות לרכישת התחנה. "באוגוסט 1998 ישבתי במסעדה במיאמי", הוא נזכר. "הגיע אלי נציג של בעל רשת טלוויזיה בוונצואלה, והציג בפני התחייבות בנקאית על 72 מיליון דולר. הבנתי שהוא בא מטעם פוג'ימורי וסירבתי".

איבצ'ר המשיך להילחם במשטרו המסואב של פוג'ימורי גם מחוץ לפרו, וניסה להפעיל לחץ דרך קשרים שונים, כולל גופים בינלאומיים. ממשלת פרו המשיכה לרדוף אותו, ואף הגישה בקשת הסגרה לאינטרפול. איבצ'ר מספר שב-1999, כשהגיע לטיול עם משפחתו בכרתים, הוא נעצר בנמל התעופה עם בתו מיכל (מיקי). "סגרו אותנו ל-40 דקות. הבת שלי שאלה אותי בדמעות 'למה אני, אבא?' בסוף שיחררו אותנו ואפילו לא בדקו לי את הדרכון".

למה בעצם לא חיסלו אותך?

"הם מכרו את עצמם בתור דמוקרטים, ואם היה קורה לי משהו העולם לא היה סולח. הם חשבו שאחרי שאני אברח זה ייגמר. היו מעקבים וניסיונות התנקשות. אנשיו של פוג'ימורי שכרו אנשים שיעקבו אחרי במיאמי. אחרי שחזרתי לפרו, התברר לי שהמאפיה הרוסית קיבלה כסף כדי להתנקש בחיי. יכול להיות שהם הגיעו לישראל כשאני כבר לא הייתי בה, כי הם בדרך כלל לא מחטיאים".

אתה מציג את עצמך כלוחם בשחיתות וכקול המצפון של פרו, אבל אולי יהיה נכון יותר להגיד שנלחמת כדי להציל את הרכוש שהשארת שם?

"לא עשיתי את זה כדי להציל את הרכוש, אלא מפני שאני מאמין בדמוקרטיה".

למה לא מכרת את התחנה כשקיבלת את ההצעה במיאמי?

"באותה תקופה המזכירה שלי בבית החרושת למזרנים, שסבלה ממחלת דם נדירה, היתה בבית הסוהר. התקשרתי אליה ואמרתי לה שתחתום על המסמכים שהם רוצים, אבל היא לא הסכימה להפליל אותי. היא אמרה שהיא מאמינה באלוהים ולכן לא יכולה לעשות את זה. לא מכרתי את התחנה כי אם הייתי לוקח את הכסף, היו גומרים אתה ועם אנשים אחרים שלי שהיו בידיים שלהם. חשבתי על האנשים שלי".

מה לך, לברוך איבצ'ר מחדרה, ולתיקון פרו?

"אני לא רוצה, ואף פעם לא רציתי, להיות המצפון של פרו. מה שקרה לי קרה מכוח האינרציה. עד שלב מסוים לא ידעתי שפוג'ימורי ואנשיו השתלטו על אנשים שלי. אני לא קורא לזה אידיאליזם. נכנסתי למבוך. אני שייך לדור ששונא שחיתות, ונוהג להגיד שכשנולדתי השחיתות היתה בחופשה שנתית. אי הצדק הסוציאלי נגע ללבי".

אתה חושב שזה יכול לקרות שוב?

"כן. זה יכול לקרות שוב ובכל מקום".

החזרה לפרו

בנובמבר 2000 חל המפנה בעלילה. ממשלתו של פוג'ימורי נפלה בשל שערוריית שחיתות, מהגדולות שידעה המדינה, ופוג'ימורי נמלט ליפאן. אז גם התברר שפוג'ימורי ואנשיו איימו על פוליטיקאים, שיתפו פעולה בהלבנות כספים וגרפו הון לכיסם. הם הזמינו התנקשויות וסחרו בסמים.

הקונגרס הפרואני חוקק חוק שביטל את התביעות נגד איבצ'ר ומשפחתו, והוא חזר ללימה. חגיגות הניצחון ארכו שלושה ימים, וכללו תהלוכות רחוב, כותרות בתקשורת ושלטים שקראו "יחי איבצ'ר".

אך על החגיגה העיבו צרות חדשות. "השארתי תחנה רווחית וקיבלתי אותה עם גירעון ענק של 52 מיליון דולר", מספר איבצ'ר. "כשעזבתי את פרו, השותפים שלי בתחנה, האחים היהודים שמואל ומנדל וינטר, שיתפו פעולה עם השלטון. הם ישבו כמה שנים בכלא ועכשיו המניות שלהם בתחנה מעוקלות וכף רגלם לא דורכת בה".

כשאיבצ'ר מתאר את התקופה שאחרי חזרתו לפרו כ"קשה", ומספר שמאז הוא נחל "רק אכזבות", הוא מתכוון ליחסים העכורים עם אליאן קרפ-טולדו, אשתו של הנשיא אלחנדרו טולדו, שנבחר לנשיאות ב-2001.

איבצ'ר מספר שהרקע למתיחות הוא תחקיר ששודר בתחנה ב-2001, וחשף את בתו מחוץ לנישואים של טולדו. לדבריו, "קרפ-טולדו דרשה שלא נפרסם את התחקיר ולא הסכמתי. מאז היא מתקיפה אותי. תאוות הבצע והשלטון שלה והביקורת שלה על העיתונאים שלי הפכו אותה לרודפת.

"ביום העצמאות הישראלי באפריל 2004, כשכל אנשי הממשל הפרואני נכחו במסיבה בבית שגריר ישראל, היא פנתה אלי בצרחות נוראיות, וקירבה את האצבע לאף שלי. היא האשימה אותי שאני מכוון עיתונאים. אמרתי לה שלא תצביע עלי, והיא קראה לי 'בן זונה' והשמיעה איומים", מספר איבצ'ר.

ב-2006, עם בחירתו של הנשיא הנוכחי אלן גרסיה, עזבו בני הזוג קרפ-טולדו את פרו לגלות מרצון בעמק הסיליקון. ועדת חקירה מטעם הפרלמנט הפרואני חקרה את ההתנהלות של קרפ-טולדו בתקופת כהונתו של בעלה וחשפה חשדות שלפיהם היא ביזבזה הון מקופת המדינה על שמלות, נעליים, אוכל לכלבים, פרחים לארמון ומשקאות חריפים.

"אשתו הפולנייה של טולדו השאירה רושם נוראי בפרו", אומר איבצ'ר. "היא צריכה להשיב על הרבה שאלות. כרגע אני יכול להיכנס לפרו והיא לא. היא גסה ביותר, ובכל פעם שהתמיכה בבעלה עלתה היא היתה צריכה לעשות איזו פוזה מכוערת כדי להוריד אותו. בלי המלחמה שלנו בשלטון הקודם, בעלה לא היה נבחר. לטולדו המסכן היה קשה להשתלט עליה. היא הפריעה לו ולדימוי שלו בעיני העם".

התגובה של אליאן קרפ-טולדו

את טולדו מכנה איבצ'ר "איש טוב", אך הם לא בקשר. "היינו חברים מסוף שנות ה-70 וכשאליאן עזבה אותו בשנות ה-80 הייתי אתו. היום אנחנו לא בקשר כי הוא אתה. אחרי מה שקרה בשגרירות הוא ביקש ממני לבוא לארמון הנשיאות וכל הלילה ישבנו ודיברנו. הוא ביקש סליחה באופן אישי ומאז כל אחד המשיך בדרכו ולא התראינו".

"אין האשמות כלפי בפרו לא מהפרלמנט ולא מהמחוקק ושום דבר אינו מונע ממני לחזור. אני מרצה בסטנפורד. אם אני לא נוסעת לפרו זה בגלל המחויבות כאן. אם קנינו משהו לארמון - פרחים ואוכל - זה היה בשביל קבלות פנים. רבים ביקרו אותנו וכמו כל 'אישה ראשונה' הייתי צריכה שהארמון יהיה במצב טוב".

לגבי האירוע ביום העצמאות היא אומרת כי: "ברוך איבצ'ר תמיד השתמש בטלוויזיה שלו כדי ללחוץ על פוליטיקאים. הוא רצה לקבל חזרה כספים שטען שהפסיד בימי שלטון פוג'ימורי. באותו יום עצמאות הוא ניסה ללחוץ על בעלי כדי לקבל את הכסף חזרה. כעסתי על כך כי הכסף מיועד לקורבנות שסבלו ובקשו פיצויים. כעסתי שהכסף יעבור לאדם כמוהו ושהוא לא משלם את המיסים שהוא צריך".

קרפ-טולדו מוסיפה כי היא ובעלה אינם בגלות. "הכרנו פה בעבר ובחרנו לחזור לעולם האקדמיה. אני לא עסוקה בשנאה ורכילות ואני לא מבינה למה חשוב לאיבצ'ר להיות גועלי בקשר אלי. אני עסוקה כיום בין השאר בהחזרה של ממצאים ארכיאולוגים שנלקחו ממצו' פיצו' (Machu Picchu) לפני כמעט מאה שנה ולא הוחזרו. אין לי זמן לרכילות ואין לי זמן לשטויות. אני לא שונאת אף אחד. יש לי דברים יותר פרודקטיביים לעשות. אני לא מבינה למה הוא ממשיך לשנוא אותי אחרי כל כך הרבה שנים וכשאני כבר לא בפרו ובעלי שנתיים מחוץ לשלטון".

עדיין לא מאושר

נשיא פרו בשנתיים האחרונות הוא אלן גרסיה, שאיבצ'ר מספר שהיה בעבורו "חבר, זמן רב לפני שהיה חבר קונגרס ונשיא. הוא עושה עבודה נפלאה, ויש תקוות גדולות, אף שבלתי אפשרי לחסל עוני ביום אחד. אם הוא ימשיך בדרך הנוכחית, המדינה תשתנה לגמרי. כיום זו מדינה חופשית, וכל אמצעי התקשורת חופשיים".

איבצ'ר חושש דווקא מהשכן הלא אהוד, נשיא ונצואלה הוגו צ'אווס. "קיימת סכנה ושמה צ'אווס. העם שלו סובל מרעב, והוא מפזר את הכסף בכל דרום אמריקה במטרה להשתלט על האזור כולו".

בשנים שחלפו מאז שחזר לפרו הצליח איבצ'ר לשקם את תחנת הטלוויזיה, שמעסיקה כיום כ-700 עובדים, 220 מתוכם עיתונאים ואנשי צוות. "יצאנו מהבוץ. 2 Canal סיימה את 2007 עם רווח נקי של 7 מיליון דולר", הוא מתגאה.

אבל נראה שאיבצ'ר כבר מחפש את דלת היציאה מעסקי התקשורת, לפחות לפי השמועות בשנים האחרונות. בזמן שלטון טולדו נפוצו שמועות שעל רקע האכזבה, איבצ'ר מתכנן לחסל את עסקיו בפרו ולחזור לישראל. באחרונה נשמעו בלימה הערכות שאיבצ'ר מנהל מגעים למכירת התחנה, אך הוא מכחיש אותן.

אין לך כוונות למכור את התחנה?

"אם יום אחד אני אמכור את הרכוש, אעשה זאת כדי למנוע בעיה ליורשים שלי. אני רוצה להבטיח שהמשפחה שלי תהיה מאוחדת ושבעיות רכוש לא יגרמו לפירוד. אם אמכור, אני מתכוון לבלות חלק נכבד יותר מזמני בישראל".

כמה אתה שווה כיום?

"אין לי מושג".

כמה שווים העסקים שלך?

"את 2 Canal אני מעריך ב-100-150 מיליון דולר, ואת מפעל המזרנים ביותר מ-200 מיליון דולר. כשנכנסתי לבית החרושת למזרנים, שטחו עמד על 3,000 מ"ר, והיום מדובר ב-133 אלף מ"ר. העסק רווחי ומוכר 1.3 מיליון מזרוני גומי וקפיצים בשנה".

כשאתה מסתכל לאחור, היית עושה משהו אחרת?

"כן. אני לא דון קישוט. כשגרתי במיאמי שקלתי למכור את התחנה, ובדיעבד הייתי מוכר ועוזב את השלטון המושחת לנפשו. בדיעבד גם לא הייתי נכנס לתחום התקשורת. היה לי מזל רע שנכנסתי".

אתה מאושר?

"לא היה קל להגיע לעצמאות הכלכלית שיש לי כיום. הצלחתי ואני מרוצה. שואלים אותי איך ייתכן שעשיתי כסף, אף שהוא לא הגיע מסמים, נשק או שוחד. טוב לי, אבל אני עדיין לא מאושר. אני רוצה שקט. אני איש של בניין ויצירה. נמאס לי כבר להילחם".

אילו מלחמות נשארו לך?

"יש שרידים למלחמה הישנה. בנק שווייצי ידוע גנב ממני כספים והעניין נמצא עכשיו בדיונים. אני רוצה להיות אדון לעצמי, לזמן שלי, לקטוף את פירות ההצלחה. אני רוצה לכתוב ספר, אבל אין לי סבלנות וזמן. אני מת לטייל בישראל. אני גם מת לבקר במרוקו".

"לא מחפש כוח"

איבצ'ר מבקר בישראל שלוש-ארבע פעמים בשנה ("אני מתגעגע הביתה"), ולבית הזמני שלו קוראים "הילטון". לפני שבע שנים הוא רכש תמורת 8 מיליון דולר שתי דירות פנטהאוז בפרויקט מגדלי צמרת בתל אביב, שבנתה חברת אלרוב של אלפרד אקירוב, אך ארבע שנים לאחר מכן מכר את הדירות לסמי עופר תמורת 12 מיליון דולר. "אני לא גר כאן, אז לא חשבתי שאני צריך שתי דירות", הוא מסביר.

אתה רואה את העתיד שלך בפרו?

"יש לי בישראל חברים טובים, אבל כיום אני חי שם. יש לי שתי בנות נשואות שגרות בפרו ושתי בנות במיאמי, ואמא שלי בת ה-94 עברה לגור אתנו. בפרו העם סובל, אבל זה עם נהדר. אם הם ימשיכו את הדרך הנוכחית, המדינה תשתנה לגמרי".

יכולת לגור בכל מדינה שתבחר, ובכל זאת אתה חי בפרו עם שומרי ראש, מכוניות משוריינות וחששות מהתנקשות בחייך. למה? לאשתך נעמי לא קשה?

"גרנו כמעט ארבע שנים בהרצליה פיתוח לפני שחזרנו לפרו. ניסינו להתאקלם, אבל נעמי היתה אז בדיכאון קשה. אלה היו רגעים קשים. כיום היא פורחת, עושה יוגה ונראית צעירה ב-20 שנה מגילה".

יש לך השקעות בישראל?

"אני שותף כבר חמש שנים עם דנה עדן ודוד תמיר בדנה הפקות, שמפיקה סדרות בטלוויזיה, ואני גם שותף בקופי בין. השקעתי בחברות היי-טק עליהן השלום, אבל כווייה אחת הספיקה".

לא חשבת להשקיע בתחום התקשורת בישראל? קיבלת הצעות?

"כן, הרבה הצעות כמו לקנות את "מעריב" ואת ה"ג'רוזלם פוסט". אבל אין לי שום כוונה להתקרב לשטח המדיה. אני לא מחפש כוח".

מה למדת מכל מה שעברת?

"המון דברים. למדתי שככל שאתה פחות ציבורי, כך אתה יכול ליהנות יותר מהחיים. למדתי לא לעשות דברים שהם נושא לדיון או לקנאה, כמו רכישת הדירה בפרויקט של אקירוב. ועוד משהו חשוב - כדאי שיהיו לך כמה שפחות קשרים עם פוליטיקאים".

"לה רפובליקה" תוקף את איבצ'ר

ב-4 בדצמבר 2000 חזר ברוך איבצ'ר לפרו, לאחר שלוש שנים וחצי מחוץ למדינה. חזרתו של איש העסקים והבעלים של רשת הטלוויזיה הפרואנית Frecuencia Latina, שידועה יותר בשם 2 Canal, נחגגה בעיתונות הפרואנית כניצחון הדמוקרטיה במדינה.

העיתון "לה רפובליקה" תיאר את האירוע, וציין את ההתרגשות שאחזה בכל הנוכחים בעת נחיתתו של איבצ'ר בנמל התעופה, את קבלת הפנים השמחה שלה זכה בביקורו במפעל המזרנים שלו, פראיסו, וציטט מדבריו על האומץ של אזרחי פרו.

איבצ'ר נהפך לסמל המאבק בשלטונו המושחת של אלברטו פוג'ימורי, לאחר שהממשל הרודני רדף אותו, שלל ממנו את אזרחותו הפרואנית והשתלט על רשת הטלוויזיה שלו. ואולם התלהבותו של "לה רפובליקה" ממעשיו של איבצ'ר פגה עם הזמן. העיתון, אחד משני היומונים הבולטים בפרו, החל ב-2005 לתקוף את איבצ'ר, וניסה לנפץ את תדמיתו כלוחם למען הדמוקרטיה.

הפרשייה העיקרית שאותה חשף העיתון היתה הפיצויים שהעבירה ממשלת פרו לאיבצ'ר על הנזקים שנגרמו לו בתקופה שבה נשללה אזרחותו, ועל כך שנושל מהשליטה ברשת הטלוויזיה שלו. ביולי 2005 פירסם העיתון שהמדינה תידרש לשלם לאיבצ'ר 6.2 מיליון דולר בעקבות הליך בוררות, שנפתח בשל החלטת בית הדין הבין-אמריקאי לזכויות אדם כי פרו צריכה לפצות את איבצ'ר על הנזקים שנגרמו לו.

פרשייה זו חזרה לכותרות בפברואר 2006, בעקבות שערורייה אחרת. רשת הטלוויזיה של איבצ'ר הודיעה כי היא מוותרת על שירותיו של ססאר אילדברנט, עיתונאי בולט בפרו שהנחה את תוכנית האקטואליה "היום עם אילדברנט". התוכנית זכתה לאחוזי צפייה גבוהים במיוחד, אך שבועיים בלבד לאחר תחילת השידורים הודיע הערוץ כי צילומי התוכנית נפסקים.

ב-6 בפברואר הופיע אילדברנט בפני מצלמות הטלוויזיה והודיע שהוא לא התפטר מהנחיית התוכנית, אלא פוטר בטענה שתוכניתו "אינה מתאימה לערוץ". שלושה ימים מאוחר יותר חשף אילדברנט כי איבצ'ר קיבל ב-22 בדצמבר 2005 פיצויים מהמדינה בסך 6.2 מיליון דולר. הוא גם רמז שזו הסיבה לפיטוריו מהערוץ.

"זהו עניין מאוד חשוב, כי מעורבים בו גורמים רבים... לכן ברוך איבצ'ר לא יוצא ומספר לכל העולם שהוא קיבל את הצ'ק", ציטט "לה רפובליקה" את דבריו של אילדברנט. הוא גם האשים את איבצ'ר בכך שניצל את רשת הטלוויזיה, בעיקר את התחקירנים, למטרותיו האישיות, וקידם כך את את האינטרסים שלו.

לפי "לה רפובליקה" התשלום התבצע באופן חשאי, בניגוד למקרים אחרים של העברת פיצויים. בתגובה לדברים נמסר מ-2 Canal שאם זו עמדתו של אילדברנט לגבי רשת הטלוויזיה, "מדוע הוא לא הפסיק לעבוד שם במשך שנתיים וחצי?"

ואולם העיתון לא הרפה מהנושא, ופירסם ראיון עם עיתונאי ותיק נוסף, אנריקה סילרי, שאמר כי איבצ'ר "משתמש בערוץ שלו, בתוכניות שלו, כדי להפעיל לחץ". בשבועות הבאים חזר העיתון ופירסם כתבות שעסקו בתשלום הפיצויים לאיבצ'ר.

עיקר הביקורת של העיתון היה על כך שהכספים הועברו לאיבצ'ר בעקבות חוק שעבר בפרלמנט הפרואני ב-2003, המאפשר לשלם פיצויים למי שנמצאו זכאים לכך בידי בתי דין על-לאומיים. חוק זה זכה בעיתון לכינוי "חוק איבצ'ר" מכיוון שנוסף לו סעיף המאפשר לקבוע את גובה הפיצוי בהליך בוררות. לפי העיתון, מדובר בסעיף המנוגד לחוקה, שהתאים במיוחד לצרכיו של איבצ'ר. שלושה ימים אחרי שהחוק נכנס לתוקפו, כך טען העיתון, איבצ'ר הגיש בקשה לקיום הליך בוררות שכזה.

העיתון ציין שהפיצויים שנפסקו לטובת איבצ'ר בבית הדין הבין-אמריקאי לזכויות אדם היו נמוכים בהרבה מהתשלום שאותו קיבל לבסוף בהליך הבוררות. בכתבה נוספת הדגיש העיתון כי איבצ'ר דרש בבוררות סכום גבוה יותר, בסך 43 מיליון דולר, ושהבוררים החליטו כי הוא אינו זכאי לקבל את רובו.

בחצי השנה האחרונה חזר "לה רפובליקה" לתקוף את איבצ'ר בכמה נושאים. באוגוסט הוא מתח ביקורת על בקשתו לקבל פטור ממס בגובה של כ-18 מיליון דולר בעקבות השנים שבהן נשללה ממנו הבעלות על רשת הטלוויזיה. עוד נטען, כי הוא ניסה לקבל פטור זה באמצעות תביעות משפטיות של עובדיו. העיתון ציין כי בקשותיו של איבצ'ר נדחו על-ידי בתי המשפט השונים.

ברוך איבצ'ר אומר בתגובה כי "אותו עיתון שביולי 2005 כתב שניתן פסק דין, ושמגיעים לי בצדק 6.2 מיליון דולר, מתקיף אותי שנה לאחר מכן בטענה שקיבלתי כסף בסתר. הם הרי כתבו בעצמם שהכסף מגיע לי. לגבי העיתונאי שפוטר, הוא התנהג בצורה שאינה הולמת. במשך ימים שלמים הוא הורה לשדר את התוכנית ללא פרסומות. כל אחד מהצדדים היה רשאי להפסיק את החוזה בהתראה של 24 שעות, וכך היה".

איבצ'ר, שמציג מסמכים כדי לגבות את טענותיו, אומר על החוק שנקרא על שמו כי "הוא עבר בקונגרס ברוב של יותר מ-80%, וכולם מחאו כפיים. בהחלטה של בית הדין הבין-אמריקאי נכתב כי המסים הם למעשה החוב של המדינה לעצמה, כי היא ניהלה באותן שנים את התחנה ואין לה זכות לדרוש זאת ממני. החזירו לי את התחנה עם גירעון ענק, ועכשיו רוצים שאשלם את המסים. על זה אני יכול להגיד - הרצחת וגם ירשת?".

אסף רונאל

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

קהילת גן החיים, בקעת יבנאל. עבודת כפיים וחלוציות

"מחבקי העצים" קנו כאן אדמות ב-30 אלף שקל לדונם. היום הן שוות הון

גיף הסכם ממון

"לחתום על הסכם ממון היה הדבר הכי רומנטי שעשיתי. בזכותו קניתי לעצמי דירה"

ריטייל גנגסטר

מפורסם יותר מנשיא ארה"ב: הסיפור על הנוכל שהבריח לישראל 60 מיליון דולר

קיסריה מימין, וג'סר א-זרקא משמאל

"גם מאנדרומדה ביפו ברחו - והיום הלוואי שיכולתי לקנות שם דירה"

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

ניר קורצ'ק, סמנכ"ל שיווק בפלייטיקה

הסמנכ"ל, האח הדירקטור והסטארט־אפ: העסקה המוזרה של פלייטיקה

נוריאל רוביני

חשבתם שיהיה רע? רוביני חוזה נפילה של 40% במניות ומיתון נוראי