מוקדי המצוינות באוניברסיטאות קורסים

בהיעדר מנהיגות לאומית נראה כי מגמת בריחת המוחות תתחזק והמצב של האקדמיה בישראל ימשיך להידרדר

אסף רזין
אסף רזין
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
אסף רזין
אסף רזין

בריחת מוחות - העזיבה של בעלי השכלה והמקצוע - היא תהליך המתרחש כעת במלוא התנופה ומוקדי המצוינות באוניברסיטאות קורסים. ההשקעה של המדינה בחינוך הגבוה מביאה תועלת למקומות שאליהם עוברים אותם צעירים מחוננים שבקרבנו.

שיעור העוזבים את ישראל

תרשים 1 מצביע על אחת מהיחידות שהן הפגיעות ביותר - האוניברסיטאות. העזיבה למקומות עבודה בחו"ל של גברים גילאי 30-40 גבוהה ביותר בקרב פרופסורים, 6.52%. התופעה של בריחת מוחות באוניברסיטאות בישראל חמורה יותר מאשר ברוב מדינות העולם באופן יחסי לגודלן. על פי תרשים 2 בקרב הסגל האקדמי הזר בארצות הברית יש 1,409 ישראלים לעומת 3,117 בריטים (אף כי אוכלוסיית בריטניה גדולה פי עשרה מזו של ישראל).

בנוסף משתקפת בריחת המוחות בירידת האיכות של הרמה המחקרית בשנים האחרונות. אחת הדרכים למדידת איכות התפוקה המחקרית בעולם האקדמי היא על פי מספר הציטוטים המדעיים בממוצע לחוקר. בהתאם לכך, תרשים 3 מתאר את מגמת המעבר ממצוינות לבינוניות במחלקות לכלכלה בשנים האחרונות. התרשים מלמד שאם נוציא מהחישוב של מספר הציטוטים למחלקה את הפרופסורים הוותיקים, שתרמו למוניטין של המחלקה לפני הפרישה, מחמת העדר דור חדש של חברי סגל בעלי רמה מחקרית דומה, יורד מספר הציטוטים בכל המחלקות השונות בכלכלה ירידה חדה.

כידוע, בריחת המוחות נגרמת מפערי שכר ההולכים וגדלים בינינו לבין ארה"ב ואירופה, מהיעדר ציוד מדעי, מביורוקרטיה במינויים ובקידומים וכן מהעדר מקורות הכנסה לאוניברסיטאות. גורם עיקרי לחוסר היכולת למנוע את הסחף שמתבטא במגמה עולה של בריחת המוחות מהאוניברסיטאות, טמון במבנה הארגוני הכלכלי והאקדמי של ההשכלה הגבוהה בישראל, במנגנון הקצאת הכספים הלאומיים בין האוניברסיטאות ובשכר הלימוד הנמוך.

שכר הפרופסורים, שנקבע למעשה באופן אחיד על ידי ועד הסגל האקדמי, איגוד עובדים לכל דבר ועניין, ובין האוצר, לא מותיר אפילו דרגת חופש אחת לתמרוץ חוקרים מצטיינים כך שיהיה אפשר למנוע בריחה קטלנית של מוחות. שכר הלימוד נקבע במיקוח של אגודות הסטודנטים, גוף בעל עניין מועט ברמה האקדמית ובפעילות למטרות מחקר באוניברסיטה, ובין האוצר שמידת עניינו בנושאים אלה מוגבלת.

הדרך הכמעט יחידה שנותרה כדי לשנות את מגמת ההידרדרות היא לאמץ את המודל של האוניברסיטה הציבורית האמריקאית (State University), כמו למשל אוניברסיטת ברקלי. העיקרון הראשון הוא שהממשלה ממלאת תפקיד מוגבל בהקצאת תקציבים, והמשמעות היא ששכר הלימוד והתרומות הם חלק חשוב מהמימון, במיוחד בהיבט ההוראה באוניברסיטה. העיקרון השני הוא תמריצים טובים יותר בהקצאה הפנימית של התקציבים בין היחידות האקדמיות, ושכר דיפרנציאלי בין המרצים המייצר תמריצים הולמים יותר.

ואולם, המשוכות העומדות בפני שינוי בישראל הן גבוהות. מפלגות פוליטיות מתמודדות על קולות הסטודנטים ומחזרות אחר המצביעים בבחירות הכלליות. מבנה פוליטי זה אינו מאפשר להעלות את שכר הלימוד. ניהול עצמי של הפקולטות האקדמיות, יחד עם ארגון מקצועי חזק של האקדמאים, הם מחסום בפני מערכת תמריצים יעילה יותר, שיכולה היתה למשוך מדענים צעירים שיש להם אפשרויות אקדמיות טובות בחו"ל.

זה המקום להעלות מחדש את הרעיון של "קרן הסף", שאותו פירסמנו ב"רבעון לכלכלה" בתחילת שנות ה-80. הרעיון הוא להקים קרן המספקת הלוואות לסטודנטים, המשולמות אחרי סיום הלימודים, כשגובה ההחזר מבוסס בחלקו על רמת השכר של הלווה. קרן כזאת עשויה לשמש אמצעי לסיוע לסטודנטים לשלם שכר לימוד ריאלי.

שינוי חייב להיעשות גם בתוך האוניברסיטה, כזה שיצמצם את יכולתו של ועד הסגל האקדמי למנוע שכר דיפרנציאלי בין חברי הסגל באמצעות שביתה, כמו זו שפרצה בתחילת שנות ה-90' לאחר פרסום מסקנות ועדת צור שתמכה בשכר דיפרנציאלי. בגרמניה, למשל, מכיוון שאין איגוד סגל על פי חוק, ניתן היה בשנים האחרונות להגביר את הדיפרנציאציה בשכר.

עם זאת, בהיעדר מנהיגות לאומית נראה לי כי מגמת בריחת המוחות תתחזק והמצב של האקדמיה בישראל ימשיך להידרדר. אני, באופן טבעי, מקווה שאיווכח כי טעיתי בתחזיותי ושהמערכת תתייצב בדרך כלשהי פשוטה יותר. אבל זה יהיה דומה למעשה ניסים, כמו בוא המשיח.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

שדות חקלאיים הוד השרון

"חשבתי שעשיתי את עסקת חיי. היום אני מבין שניצלו את התמימות ואת חוסר הידע שלי"

הווילה של משפחת סעדה ברמות מאיר

וילת ה-Airbnb של משפחת סעדה - ובריכת השחייה שמסעירה את המושב