מלחמת שלום הבורסה

חשוב שהבורסה תהיה יציבה. אבל ספק אם תושבי המקלטים בצפון והנכים שאין לאן לפנותם חושבים שקיבלו דיווידנד ממה שקובי הבר מכנה "אמינות" תקציבית

רותי סיני
רותי סיני
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
רותי סיני
רותי סיני

אחרי ארבעה שבועות, שבהם עשרות אלפי אזרחים, אולי מאות אלפים, חיים בתנאים קשים ביותר נכנעה השבוע הממשלה והסכימה לתרום כמה מיליוני שקלים כדי לאפשר לחלקם לצאת מיישוביהם. המבצע מוצג כנופש, שבסופו התושבים המרועננים יחזרו למקלטים.

פרק זה של המלחמה הוא המשך ישיר של הכשלים המאפיינים את טיפולה של הממשלה בעורף שנהפך לחזית. כבר ביום הראשון של המלחמה התברר, שאין כל תוכנית לאספקת מזון לתושבי הצפון היושבים במקלטים. רק כעבור יותר משבוע, כשהתפתחו מריבות וכפילויות בקרב העמותות שקיבלו עליהן את אספקת המזון, מנכ"ל משרד ראש הממשלה, רענן דינור, זימן את אנשיהן - כדי לחלק ביניהן בצורה מסודרת את האחריות והטריטוריה. הוא גם הבטיח כסף, אבל לדברי העמותות המימון הוא פחות ממחצית העלות. פעילות העמותות, הנדבנים והתורמים התפתחה, והיא כוללת עכשיו אספקת חיתולים ומגבונים, תרופות, מזגנים, שירותים כימיים, הסעות, טיולים, קייטנות ופינוי.

ברשויות המקומיות ובמשרדי הממשלה לא היו תוכניות להתמודדות עם מצב חירום כזה. רבות מהטענות והדרישות הופנו למשרד הרווחה, אף שאין הוא הכתובת לטיפול בעורף בשעת חירום, תקציביו קוצצו בשנים האחרונות, וכבר שנה וחצי הוא מתפקד בלא שר. ראש הממשלה, אהוד אולמרט, שנשאל על כך באחרונה, אמר, שיש שר: הוא עצמו. בכל זאת פקידות המשרד נערכה לעזרה, אבל הפתרונות שבאפשרותה להציע מוגבלים.

גם רשויות מקומיות התגלו בחוסר תפקודן. שנים של קיצוצי תקציבים, אי תשלום שכר בצורה סדירה, ניהול כושל ופיקוח רשלני של משרד הפנים, שהעדיף מינויים פוליטיים על ניהול מקצועי, נתנו את אותותיהן. שירותים קרסו, תושבים טענו שמקורבים הועדפו בקבלת סיוע למקלטים ובסבבי נופש. ערים חזקות יותר שבהן ניהול טוב, כמו כרמיאל ומעלות, הוכיחו בהתנהלותן שאפשר גם אחרת.

המחדלים משקפים תהליך מתמשך של התפרקות המדינה מאחריותה לרווחת אזרחיה, בניגוד לאחריותה לשלום הבורסה. נראה, שכאשר הממשלה מדברת על איתנות העורף היא מתכוונת לעמידתו של המוסד ברחוב אחד העם בתל אביב. "אנחנו מקבלים כיום דיווידנד ענק על האמינות התקציבית שלנו - היציבות של הבורסה והדולר והשמירה על דירוג האשראי הבינלאומי של ישראל", אמר השבוע בראיון ל"TheMarker" מנהל אגף התקציבים באוצר, קובי הבר. מסקנתו: אסור להגדיל את התקציב.

חשוב כמובן, שהבורסה תהיה יציבה - זה חשוב לגמלאים שכספיהם מושקעים שם, ולא רק להם - וחשוב שדירוג האשראי יהיה גבוה כדי שהריבית שישראל משלמת על הלוואותיה תהיה נמוכה. אבל ספק אם תושבי המקלטים בצפון, הנכים שאין לאן לפנותם וההורים שילדיהם מפחדים לחזור לבתיהם בצפון ואין מקום לשכנם - ספק אם כל אלה חושבים שקיבלו דיווידנד ממה שהבר מכנה "אמינות" תקציבית. להיפך, הם המשלמים את המחיר: קיצצו בקצבאות שהם מקבלים, בשירותי החינוך, הרווחה והבריאות כדי להגיע לאותה "אמינות" תקציבית - ועכשיו גם מבקשים מהם לספוג קטיושות, לחיות במקלטים לא מתוחזקים ולהסתמך על טוב לבם של זרים ופילנתרופים כאילו היו קבצנים.

המלחמה עולה כסף, וכך גם השיקום והפיצוי למי שניזוקו, ואין לכן אלא לתהות, מאין ייקח הבר את המימון. הקו המסתמן הוא ביטול התחייבות הממשלה להעלות את שכר המינימום ולעצור את הקיצוץ בקצבאות הילדים, ואולי גם קיצוץ בתקציבי המשרדים החברתיים.

אילו היו מעלים מסים, היה נטל המלחמה מתחלק בצורה שוויונית. אבל באוצר דוחים את הרעיון כצעד שיפגע בצמיחה. ברור, שמוכרחים לשתף את תושבי הצפון בפירות הצמיחה - זו שהיתה וזאת שתהיה אולי. מוכרחים לדבוק במסלול העלאת שכר המינימום, להפסיק את קיצוץ קצבאות הילדים ולהקצות כסף לשיקום החומרי, הנפשי והחברתי של הנפגעים הרבים. רק כך יחושו אלה הנושאים על גבם את המלחמה, שהמדינה פרעה את חובה להם, ולא רק למשקיעים בבורסה.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

יש ענפים שבהם עליית השכר מחווירה בהשוואה לביקוש

לזה אתם קוראים העלאת שכר? המעסיקים שימשיכו לרעוב לעובדים

יהונתן כהן

פי 150 צ'קים חוזרים: הנורות האדומות שלא נדלקו בגיבוי, ואיך איבד יהונתן כהן את רוב ההשקעה

נעה ברויאר. "שתיתי יין עם חברות, וחברה אחת הציעה לי להתמחות בלחם. כעבור חודשיים מצאתי עבודה במאפייה"

"אני חיה קצת כמו אזרח ותיק. ויתרתי על חופשות וכסף, אבל אני שמחה יותר"

פרייבט אקוויטי

התעשייה שמוצצת את לשד הכלכלה האמריקאית גדלה ללא מעצורים

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

עובדי בניין מסייעים בהכוונת התנועה במנהטן, ניו יורק, בתחילת החודש

האם הראלי בשווקים מסמן את התחתית — או שהגרוע מכל עוד לפנינו?

מבט משטח המריבה אל הים. כל דונם שווה מיליונים, ומחירי הבתים בסביבה מגיעים לעשרות מיליוני שקלים

"פתאום הבנו שיש בעיות עם הקיבוץ": השקיעו 30 מיליון שקל בשכונה חדשה ליד שפיים, אבל אז הכל השתבש