שר פנים גיבור

זה קורה כמעט בכל מלחמה. גנרל, שר, איש ציבור כלשהו מחווה דעתו על חוט השדרה של הציבור. במלחמת המפרץ היה זה ראש העיר תל אביב, שלמה להט, שכינה "עריקים" את תושבי עירו שעזבו אותה מפחד הטילים. במלחמה הנוכחית ממלא את תפקיד המוכיח הלאומי שר הפנים, רוני בר-און, שאמר בשבוע שעבר בקרית שמונה שכל עובד עירייה בצפון שעזב את עירו הוא עריק וייתכן ששכרו לא ישולם.

אמירתו של בר-און היא ביטוי נוסף להתנערות המוחלטת של הממשלה מכל מחויבות כלפי אזרחיה, ובמיוחד כלפי אותו עורף שעל עמידתו וגבורתו היא כה אוהבת להתרפק. איפה מציע בר-און שעובדי המועצות והעיריות ישאירו את ילדיהם בזמן שהם עומדים על משמרתם - בקייטנות ובמעונות הסגורים שהמדינה לא דאגה למצוא להם תחליף? איפה יסתתרו העובדים ובני משפחותיהם מפני הקטיושות - במקלטים המוזנחים, המצחינים, שהממשלה לא טרחה לתחזק זה שנים? ומי ידאג לרווחתם הנפשית והפיסית של העובדים הנצורים ומשפחותיהם, העובדים הסוציאליים והפסיכולוגים שמשרותיהם ותקציביהם קוצצו בלא רחם, או ארגוני החסד שעל כתפיהם מעמיסה הממשלה את כל הסיוע לעורף, במקום להכריז על מצב חירום ולהפעיל את פיקוד העורף במשימות כמו חלוקת אוכל וסיוע אזרחי?

מזל שהעם יותר חכם ממנהיגיו. מזל שאזרחים רבים בחרו להימלט על נפשם. רק כך נשמר מספר נמוך יחסית של אבידות בנפש, למרות ההרס הרב שזרעו הטילים ביישובי הצפון. אפשר רק לדמיין את האסון שהיה מתרחש אם כל מאות אלפי התושבים שבחרו בחיי פליטות במרכז ובדרום הארץ היו נשארים בבתיהם או מצטופפים במקלטים ובחדרים המוגנים במשך שלושה שבועות.

במדינה מתוקנת אפשר היה לצפות משר הפנים שינהל באופן מבוקר את הנדידה מהצפון, תוך קבלת אחריות לטיפול בעוזבים. כך עשו באנגליה במלחמת העולם השנייה, כשהוציאו את הילדים, את הזקנים ואת החולים מלונדון אל מחוץ לטווח ההפצצות הגרמניות.

מדבריו של בר-און עולה ניחוח כמעט פשיסטי. על פי תפישתו, כל אזרח אמור להיות מגויס ומוכן למות. מדינה יכולה כמובן לדרוש זאת מחיילים, משוטרים, מאנשי כוחות ההצלה. אבל מפקידי עיריות? ועוד כאלה שאפילו לא טורחים לשלם להם? למה משרד הפנים אינו שולח את פקידיו להקים חפ"ק בצפון? למה בר-און לא מעביר לשם את לשכתו כדי לפקח על התנהלות העורף?

במקום להביע סולידריות עם מצוקתם של תושבי הצפון, שרבים מהם איבדו רכוש ופרנסה, שלא לדבר על בריאות ואף חיים; במקום לתמוך בהם, מכריז בר-און על ציד מכשפות ומחפש בוגדים. התנהלותו היא המשך ישיר לביזיון המתמשך בכל מה שקשור ליחסה של הממשלה כלפי החזית האזרחית שאותה היא מכנה עורף. לא רק שהיא אינה מספקת שירותים לאלה שנותרו בצפון ומטילה את כל העשייה על עמותות, לא רק שהיא מסרבת לדאוג לפליטים כדי לא לעודד את התופעה, כהחלטת מנכ"ליה, לא רק שהיא מטילה על העובדים שלא באו לעבודה מפאת המצב הביטחוני לממן מכיסם חלק משכרם - עכשיו היא גם רודפת את אלה שעזבו.