תרומה אישית יוצאת דופן

תרומה של 100 אלף דולר לקמפיין הבחירות של שמעון פרס העלתה שוב לכותרות את טייקון הבנקאות והאנרגיה ברוס רפפורט ■ אין זו הפעם הראשונה שדרכיהם של רפפורט ופרס נפגשות, ואין זו הפעם הראשונה שהרשויות מנסות לעקוב אחר מערכת היחסים הממושכת ביניהם ■ כשהוצגו בפני פרס, לפני כמה שנים, שאלות בעניין העסקה לצורך הכנת כתבה, הוא סירב לענות בטענה ש"זה יהיה כמו לענות למכחישי השואה"

גיא לשם
גיא לשם

אנשי משרד התובע העצמאי בוואשינגטון התקשו ודאי להבין את האותיות הקטנות והצפופות בדפים שפלט מכשיר הפקס בבוקר ה-5 בינואר 1988. אם היה ביניהם מישהו המסוגל לקרוא עברית, הוא היה מבחין כי מדובר בפקס שנשלח מישראל ובו הנוסח הרשמי של חוק מימון מפלגות וציטוטים מפרוטוקול רשמי של הדיון בכנסת באותו חוק, תוך התייחסות נרחבת לעניין התרומות מחו"ל.

התובע העצמאי שמונה לחקור החשדות לשחיתות שהקיפו את אדווין מיז השלישי, מי שהיה שר המשפטים בממשלו של הנשיא רונלד רייגן, היה על פי עדותו מאוחר יותר, נבוך במקצת מניסיונו להבין את החוק הישראלי. הוא ביקש את עזרת אנשי שגרירות ארה"ב בישראל, שבתגובה שלחו לו מאמרים בעניין שפורסמו ב"ג'רוזלם פוסט". על פי הדו"ח הסופי שפירסם התובע, נראה שגם המאמרים לא עזרו לו לצאת מהמבוכה.

הנסיבות המיוחדות שהביאו את התובע האמריקאי לצלול אל תוך חוקיה של מדינת ישראל חזרו על עצמן השבוע, עם פרסומה של רשימת התורמים למתמודדים על ראשות המפלגות, בידי מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס. ברשימת התורמים של שמעון פרס, שהתמודד על ראשות מפלגת העבודה, בלטו שלושה תורמים מחו"ל שתרמו סכום כולל של 320 אלף דולר.

אחת התרומות אף עמדה לכאורה בניגוד לחוק שירות הציבור (מתנות), שלפי היועץ המשפטי לממשלה הפרתו עשויה להגיע עד כדי האשמה בהפרת אמונים ושוחד. מדובר בתרומה מאיש העסקים חיים סבן, שניתנה ב-2004, בימים שבהם ניהל פרס מו"מ אינטנסיווי עם ראש הממשלה אריאל שרון על הצטרפות לקואליציה. בין השאר עלה במו"מ מינוי מקורבתו של פרס, דליה איציק, לשרת התקשורת - תפקיד רב השפעה על עסקיו של סבן בישראל.

אבל דווקא תרומה אחרת, בסך 100 אלף דולר, היא החוליה המקשרת בין החקירה שינהל מבקר המדינה לבין אותה חקירה שניהל התובע העצמאי בארה"ב לפני קרוב ל-20 שנה. על הצ'ק השמן שנחת בחשבונו של עו"ד משה שליט בדצמבר 2004 והועבר מאוחר יותר לחשבון הקמפיין של שמעון פרס, חתום איש העסקים ברוס רפפורט משווייץ. רפפורט (83), ישראלי לשעבר המתגורר בשווייץ מאז 1957, היה עד מרכזי בפרשה שחקר התובע האמריקאי. בישראל הוא ידוע בעיקר כאחד התורמים הגדולים למוסדות חינוך, מחקר ובתי חולים.

כמו השבוע, גם בחקירה בארה"ב עלו פרטים בנוגע לתמיכתו הכספית הנדיבה של רפפורט בפעילותו הפוליטית של פרס. כמו השבוע, גם אז הכחיש פרס כל קשר למעשים אלה ורתח על עצם העלאת חשד כלשהו כלפיו.

שותף אידיאלי

רפפורט - טייקון בנקאות, ספנות ונפט - היה מעורב אז עד צוואר בפרשה בינלאומית שבמרכזה מיזם של קונצרן התשתיות האמריקאי בכטל, להקמת צינור נפט מכירכוך שבעיראק לנמל עקבה בירדן. הקונצרן קיבל את הסכמתו של סדאם חוסיין להקים את המיזם, בתנאי שישראל תבטיח שלא לתקוף את הצינור.

למנהלי בכטל, שהיו ידועים בקשריהם הטובים עם אנשיו של רייגן בוואשינגטון, היו קשרים חזקים פחות בישראל. הם חיפשו מישהו שישיג בעבורם את ההבטחה הישראלית. אחרי כמה חודשים של חיפושים, הם קיבלו המלצות על שותף אידיאלי שיוכל לספק את הסחורה. לרפפורט היו כבר אז מוניטין של אחד המשיג עסקות מוצלחות, כמו שותפויות בעסקי נפט באינדונזיה ובאנטיגואה, והוא לא הסתיר את קשריו עם הצמרת הפוליטית בישראל.

בתחילת 1985, על פי עדויות שהוצגו בפני התובע העצמאי, ואחרי מו"מ קצר עם רפפורט, סוכם כי הוא ייכנס כשותף למיזם, שהיה עתיד להניב לו לא פחות מ-450 מיליון דולר והכנסה נוספת של 100 מיליון דולר בשנה ממכירת נפט.

רפפורט, על פי דו"ח התובע, נכנס מיד לפעולה: הוא עלה על מטוסו הפרטי, טס לישראל וקיים מפגשים דחופים עם ראש הממשלה דאז, שמעון פרס, ועם בכירים נוספים בממשלה. התוצאה המיידית היתה מינויו של שר הכלכלה והתכנון, גד יעקובי, לבחינת העניין והבעת נכונות עקרונית לדון באי תקיפתה של עיראק.

במקביל החליט רפפורט לפלס בעצמו נתיבים ללבו של הממשל בארה"ב, כדי להשיג ערבות אמריקאית לעסקת הצינור העיראקי. הוא פגש בפאריס את ידידו הוותיק סאם פיזאר (אז פרקליטו של איש העסקים רוברט מקסוול) שהציע לו לפנות לרוברט ואלאק, עורך דין יהודי מסן פרנסיסקו שפעל באותן שנים כלוביסט בוואשינגטון. ואלאק, על פי פיזאר, נהנה בוואשינגטון מקשרים טובים עם ידידו מתקופת הלימודים, שר המשפטים אדווין מיז.

רפפורט, שהעיד על עצמו בפני התובע העצמאי כ"אחד שפועל על פי תחושות בטן ולא קורא מסמכים", התרשם כל כך מההמלצה, עד שבאותו שבוע כבר נחת עם מטוסו הפרטי בוואשינגטון ובאמצעות מכר משותף הזמין את ואלאק לארוחה במסעדה יוקרתית בעיר. בתום מו"מ קצר ותכליתי קיבל עליו ואלאק את תפקיד שליחו המיוחד של רפפורט בארה"ב תמורת תשלום גבוה (150 אלף דולר), והתבקש לפנות למיז ולהכין אותו להתחייבות ישראלית, שתועבר באמצעותו אל הנשיא.

"מידע חשוב ביותר"

באחד מלילות ספטמבר 1985 קיבל ואלאק שיחת טלפון מפתיעה משווייץ. הוא התבקש להגיע מיד לז'נבה ולפגוש שם את רפפורט, שצפוי להגיע מישראל עם "מידע חשוב ביותר", כפי שהגדיר זאת ואלאק מאוחר יותר. בבוקר שלמחרת התייצב ואלאק בז'נבה ונועד עם רפפורט. על תוכנה של אותה שיחה העביר ואלאק כעבור כמה ימים מזכר סודי לידידו, שר המשפטים האמריקאי מיז. המזכר כלל, בין השאר, את התרשמותו של ואלאק מהקשר האמיץ בין רפפורט לפרס ואת המחויבות העמוקה של רפפורט להמשך דרכו הפוליטית של פרס.

רפפורט הביא לאותה פגישה מכתב בכתב ידו של פרס, שנכתב על נייר מכתבים רשמי של ראש הממשלה, ובו התחייבות להימנע מתקיפת הצינור. רפפורט סיפר לואלאק על ביקור שערך בביתו הפרטי של פרס, שכתב את הדברים בעודו לבוש בפיג'מה.

בפיסקה תמימה במזכר שהעביר ואלאק למיז - מזכר שהיה אחת הראיות שהביאה בסופו של דבר להרשעתו בקבלת טובות הנאה - סיפר ואלאק כי רפפורט התגאה בפניו שתרם לפרס למימון סקרים שלפיהם אם ילך לבחירות, כוחה של מפלגת העבודה יגדל. הוא הוסיף כי יש לדאוג שארה"ב תלחץ על בריה"מ לשחרר את היהודים, שיעלו לישראל "כדי שיחזקו את האשכנזים, שהם תומכי העבודה, לעומת המזרחים שהם תומכי ליכוד", כפי שניסח זאת ואלאק במזכר.

אבל הפצצה טמונה דווקא בסופה של אותה פיסקה: ואלאק טען כי שמע מרפפורט שחלק מרווחיו העתידיים בעסקת הצינור העיראקי, 70-65 מיליון דולר בשנה במשך עשר שנים, יועברו למדינת ישראל וישמשו בין השאר את מטרות מפלגת העבודה. ואלאק, שהבין מיד כי מדובר במידע שעלול לפגוע בפרס, כתב למיז כי ירחיב בעניין בעל פה.

ואלאק, מיז ואחרים הועמדו לדין ב-1988, בתום חקירה שניהל משרד המשפטים האמריקאי ונמצאו אשמים בכמה עבירות - מקבלת שוחד ועד מירמה - אך אף אחת מהן לא היתה קשורה לעסקת הצינור העיראקי. על פי הדו"ח המסכם שהגיש התובע העצמאי עם סיום החקירה, דווקא בפרשה זו לא חסרו לו ראיות למעשים בלתי כשרים. מסמכים שנתפסו אצל ואלאק חשפו מסכת מורכבת של דיונים בין רפפורט, שהיה בעל אינטרס מובהק בהצלחת העסקה, לבין פרס, שאף פעל לקידומה ונפגש עם ואלאק בארה"ב.

הדו"ח ייחס אמינות גבוהה מאוד למזכריו של ואלאק ולפרטים שהופיעו בהם, כולל אלה המביכים, שהתייחסו למימון פעילותו הפוליטית של פרס על ידי רפפורט.

אלא שסמכותו של התובע המיוחד היתה מוגבלת בכל הקשור לרפפורט, שאינו אזרח אמריקאי. מתיקי החקירה, שהותרו לעיון הציבור רק בשנים האחרונות, עולה כי התובע פנה לבולשת הפדרלית (FBI) שסוכניה ניהלו מעקב אחר רפפורט ותיכננו לעצור אותו, אך הדבר לא יצא לפועל משום שרפפורט נמנע מלהגיע לארה"ב עד להגשת הדו"ח.

זה קרה זמן קצר לאחר שרפפורט הסכים להיפגש עם התובע בלונדון ולמסור מידע "שלא תחת שבועה", שלא יוכל לשמש נגדו בעתיד. מעיון בפרוטוקולים של שלושה מפגשים שהתקיימו בין השניים ב-1988 עולות סתירות מהותיות בדבריו של רפפורט.

בתחילה הכחיש כי קיבל או נתן הבטחה לפרס, ובהמשך, כשהוצג לו המכתב שכתב פרס, טען שכלל לא ידע על קיומו, על אף שהעתק שלו נמצא במשרדיו. זו היתה אולי הסיבה לכך שבאופן מפתיע ניתק רפפורט כל קשר עם אנשי התובע, שהודיעו לפרקליטו כי מעתה הם רואים בו חשוד לכל דבר.

לכל אורך הדרך התעקש רפפורט להכחיש פרט אחד: כל קשר להבטחה כלשהי להעברת כספים מהעסקה לתמיכה במפלגת העבודה. הוא לא הכחיש כי תרם למימון סקרים ולא הפסיק לשבח את פרס, אבל סירב להודות בפרט כלשהו שהיה עלול לסבך את פרס.

פרס, בדרכו הדיפלומטית, דאג לחמוק מעימות בעניין. התובע העצמאי ציין בדו"ח המסכם כי למרות פניות רבות בערוצים דיפלומטיים בבקשה לתשאל את פרס על חלקו בפרשה, לא התקבלה תשובה עניינית כלשהי. גם שאלון רשמי שנשלח ובו התבקש פרס להשיב בכתב על שאלות, לא

זכה להתייחסות. התובע, שלא ראה בתרומות פוליטיות עניין מיוחד, לא קבע מסקנות חד-משמעיות בעניין זה.

"כוונתך היא גם כוונתי"

רפפורט מעולם לא התייחס באופן רשמי לפרשה, מעבר להכחשותיו שפורסמו עם חשיפתה ב-1988. כשהוצגו בפני פרס לפני כמה שניםשאלות בעניין לצורך הכנת כתבה עיתונאית, הוא סירב לענות עליהן בטענה ש"זה יהיה כמו לענות למכחישי השואה".

גם השבוע, כששוב עלו לכותרות הקשר הממושך בין רפפורט לפרס ומכתב התודה של פרס לרפפורט מדצמבר 2004 שנחשף בחדשות ערוץ 10, הכחישו דובריו של פרס כי בוצעו מעשים בלתי תקינים וטענו כי מדובר בתרומה כשרה לחלוטין. רק כתב ידו של רפפורט בשולי מכתבו של פרס, שהוצג על ידי אנשיו כהוכחה לכך שמדובר בתרומה לבחירות המקדימות, המחיש עד כמה מעוניין רפפורט בהצלחתו של פרס: "אני מאשר קבלת מכתבך. כוונתך היא גם כוונתי. שלך בברכה...". אם נקלע פרס למבוכה רגעית, היא חלפה כשכותרות העיתונים חזרו לעסוק בבריאותו של ראש הממשלה, פחות מיממה לאחר חשיפת התרומות.

תגובת רפפורט

בתגובה מסר מוריאל מטלון, פרקליטו של רפפורט: רפפורט מכחיש מן היסוד את הטענות כי עסקת צינור הנפט קשורה כביכול לעניינים זרים הנוגעים למימון מפלגת העבודה או מימונו של פרס באופן אישי, עד כדי הבטחת חלק מרווחי הפרויקט למפלגת העבודה. לדברי רפפורט, נעשו פעולותיו בנוגע לצינור הנפט ברשות ובסמכות, לקידום האינטרסים של מדינת ישראל, קשריה הבינלאומיים והשלום.

לדברי מטלון, מאז הפרשה ועד כה לא נקטה אף רשות אכיפה הליכים נגד רפפורט, וכי שברי השמועות בעניין הן עורבא פרח.

אימפולסיווי, מקבל החלטות במהירות

המיליארדר ברוס רפפורט מתגורר בפרבר בשם קולוני, שעל שפת אגם ג'נבה בשווייץ. משרדיו המפוארים מתוארים בדו"ח החוקר האמריקאי כ"שוכנים בבניין יוקרתי באזור העסקים של ג'נבה". בין נכסיו האישיים מונה הדו"ח דירות יוקרה ברחבי העולם ומטוס פרטי הנושא את שמו. בישראל מחזיק רפפורט, שנולד בחיפה ב-1922 בשם ברוך, בית מפואר בקיסריה.

את עסקיו מנהל רפפורט מג'נבה, כשהוא מדלג ברחבי העולם באמצעות מטוסו הפרטי. בין עסקיו בעולם חברות הובלה ימית, בתי זיקוק ונדל"ן. בתחילת ינואר השלים בנק הפועלים שווייץ את רכישת חלקו של רפפורט במניות בנק אוף ניו יורק אינטר מריטיים בג'נבה, בעסקה שנאמדה ב-600 מיליון שקל.

בעסקים ידוע רפפורט כמהיר חימה ואימפולסיווי. בשיחתו עם התובע המיוחד הגדיר עצמו כאדם שאינו מהסס לפטר אנשים ולקבל החלטות במהירות לפי חושיו. זה אולי המקור לסכסוכים העסקיים הרבים שליוו אותו, כמו זה עם חברת הנפט הלאומית של אינדונזיה על רקע שותפות שהתפרקה. בין עורכי דינו ברחבי העולם בולטים משרד עורכי הדין היוקרתי סקאדן ארפס בניו יורק ומשרד יגאל ארנון בישראל.

לפני כשנתיים ניהל רפפורט מאבק מתוקשר מול קרן אתגר שבה השקיע, ומול מנהלה וחברו מחיפה יוסף צ'חנובר. בסופו של דבר הצליח רפפורט להשתחרר מהתחייבותו להשקיע בקרן. הוא נשוי לרות הנחשבת גם היא ידידה אישית של פרס. לזוג ארבע בנות, רק אחת מהן מעורבת בעסקי אביה.

כתבות מומלצות

בתביעה נכתב כי הראיון כולו "התנהל בצורה שאינה מכבדת או רצינית״ כלפיה

המועמדת התחברה לראיון עבודה בזום - וקיבלה מהמראיין מייל שהדהים אותה

ריי דליו

מייסד קרן הגידור הגדולה בתבל: מזומן הוא זבל - ממשלות יחסלו את ביטקוין

ישראל פישר

יוקרה זה רע? כך נראים החיים במגדל חדש בתל אביב

מפגינים נגד יוקר המחיה מול בית הנשיא בסרי לנקה

קו השבר שעלול לקחת את הכלכלה העולמית למקום אחר, אפל יותר

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

בת ים

שתי דירות במחיר אחת: האם זהו עתיד תחום הפינוי-בינוי?

אפליקציית קלארנה. החברה נמצאת במגעים לגיוס סבב חדש לפי שווי שנמוך בכ-30% מהשווי שקיבלה לפני שנה בלבד

"היערכו לגרוע מכל": נבואות החורבן בהיי-טק מתחילות להגשים את עצמן