היום שאחרי |

"צעיר ערבי צריך להיות יוסיין בולט כדי שיוכל לסגור את הפער"

ראיד נחלה, סמנכ"ל פיתוח עסקי בינלאומי בקפה נח'לה אדום סובחי, טוען כי הקורונה העמיקה את הפער בין הערבים ליהודים בישראל: "צעירים ערבים לא יודעים לכתוב קורות חיים כמו שצריך, ומפחדים להרים את היד בהרצאה ולשאול שאלה"

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ראיד נחלה
ראיד נחלה. "עסקים ערביים עוזבים את הערים הערביות לטובת אזורי מסחר ותעשייה יהודיים"

"הפשיעה והאלימות בחברה הערבית הן הקש ששבר את גב הגמל. גם ככה קשה עם הקורונה, והאלימות מביאה למצב שצעירים נורמטיביים, שהם הרוב בחברה הערבית, מגיעים למצב של ייאוש ומעדיפים לעבור לעיר מעורבת או יהודית כדי לחיות בכבוד ובביטחון", אומר ראיד נחלה, סמנכ"ל פיתוח עסקי בינלאומי בקפה נח'לה אדום סובחי. "נוצר מצב של בריחת מוחות. זה מתבטא גם בעסקים הערביים שעוזבים את הערים הערביות לטובת אזורי מסחר ותעשייה יהודיים".

נחלה אמר את הדברים בפאנל בהנחיית עורכת TheMarker, סיון קלינגבייל, בכנס "היום שאחרי", שנערך על ידי TheMarker ובנק לאומי, ועוסק בשאלה כיצד ייצא דור ה-Y מהמשבר. בפאנל השתתפו גם ד"ר גל זהר, מנהל יחידת המחקר והמדיניות בשירות התעסוקה ומיכל ברוורמן-בלומנשטיק, מנכ"לית מיקרוסופט ישראל מו"פ, ו-CTO לאבטחת ענן ו-AI.

לדברי ברוורמן-בלומנשטיק, הבעיה שנחלה מצביע עליה היא מהותית, והאינטרס הלאומי של המדינה הוא לוודא שהאוכלוסייה הערבית משגשגת ומשתלבת בתעסוקה בכלל ובהיי-טק בפרט. "בשנים האחרונות הצלחנו להגדיל את מספר הערבים במרכז הפיתוח של מיקרוסופט פי חמישה", היא מספרת. "עשינו את זה על ידי שימת דגש על סוגיית המיקום. חלק גדול מהחברה הערבית נמצא בצפון הארץ, ולכן היה לנו ברור שצריך להגיע אליהם, אז פתחנו את מרכז הפיתוח בנצרת. חשוב גם לשים לב שמעבר לתהליך הגיוס, משקיעים גם בשימור של העובדים.

"בשנה האחרונה קלטנו עובדים חדשים - ערבים ויהודים - גם במשרות ג'וניור וגם ברמות הגבוהות; למרות הקורונה הגדלנו את מספר העובדים הצעירים שלנו ב-25%. אפשר לעשות את זה, וזו חובתן של חברות ההיי-טק להגיע לאנשים האלו, אני מאוד מאמינה בפוטנציאל של הצעירים ובטח בפוטנציאל של הצעירים הערביים".

זהר מבקש להצביע על תופעה רחבה יותר, שנמצאת בכל שכבות האוכלוסייה, והיא התנתקות של קבוצה גדולה של צעירים משוק העבודה בעקבות המשבר. "אחד הדברים שאנחנו חוששים מהם זה הקבוצה שתישאר בחוץ ולא תחזור לעבודה. מצד אחד יש קבוצה גדולה של צעירים שמשתלבים - ומשתלבים היטב. אבל לצד זאת אנחנו רואים קבוצה נוספת שלאט לאט מתנתקת משוק העבודה. רואים את זה אצל חרדים, יהודים לא חרדים וערבים. צעירים עם מיומנויות גבוהות יותר משתלבים בשוק העבודה ומרוויחים שכר גבוה יותר, ומנגד קבוצה חסרת מיומנויות משתלבת פחות. החשש הכי גדול זה שאנחנו יוצרים מדינה עם שתי קבוצות נפרדות.

"לא מדובר בהשכלה", מדגיש זהר. "מדובר במיומנויות, ולא רק טכנולוגיות - פיתרון בעיות בסביבה מורכבת, חשיבה ביקורתית, התבטאות בכתב ובעל פה ועוד. הצעירים מהחברה הערבית מגיעים עם חיסרון מובנה מההתחלה ולכן צריכים לעשות יותר מאמץ כדי להגיע קדימה, ולכן יש פה גם השפעה של האוכלוסיות, אבל כל קבוצה וכל תת קבוצה מתפלגות בין אנשים עם מיומנויות גבוהות ואנשים עם מיומנויות נמוכות. הפיצול הזה חזק יותר ומשמעותי יותר מאשר בעבר ואם לא נעשה משהו עכשיו, המצב יחמיר בשנים הקרובות". 

לדברי ברוורמן-בלומנשטיק, כאן נכנס המקום של חברות ההיי-טק לשנות את המצב הזה. "אני לא מדברת על המהנדסים והעובדים שהצטרפו לקהילת ההיי-טק ומפתחים את הטכנולוגיה, אלא על הטרנספורמציה הדיגיטלית שמאוד הואצה בזמן הקורונה. אנחנו עושים הכל מרחוק וזה מחייב טכנולוגיה מאוד מתוחכמת. צריך לצמצם את הפער במיומנויות דיגיטליות שנוצר בין כל שכבות האוכלוסייה. מיקרוסופט הקימה פרויקט של קורסים חינמיים במקצועות דיגיטליים. אדם שעושה שיווק דיגיטלי אולי מגיע מתחום הלואו-טק, אבל הוא יכול להשתמש בכלים דיגיטליים כדי לקדם את העסק שלו. כמעט רבע מיליארד אנשים ברחבי העולם איבדו את מקום עבודתם, והם אלה שהיו פחות מיומנים מבחינה דיגיטלית, וכאן אנחנו נכנסים, ההיי-טק הוא זה שמפתח את הכלים הדיגיטליים, ולכן זאת האחריות שלו לפתח גם את המיומנויות הדיגיטליות".

האם מיומנויות דיגיטליות יפתרו את הבעיה של החברה הערבית?

לדברי נחלה התשובה חיובית, אבל יש עוד כמה דברים שצריך לטפל בהם קודם לכן. "יש לי גם ציפיות מהמדינה. לצעיר הערבי יש נקודת פתיחה שמפגרת אחרי נקודת הפתיחה של צעיר יהודי. כך למשל מחסום השפה - לומדים בבית הספר עברית רק כדי לעבור את בחינת הבגרות, וזה מתבטא בזה שצעירים ערבים בני 18 לא יודעים לכתוב קורות חיים כמו שצריך, מפחדים להרים את היד בהרצאה ולשאול שאלה. זה מתבטא גם בראיון עבודה ולכן קשה להם יותר להתקבל לעבודות כי הם בקושי מדברים עברית. האחריות של המדינה היא להציע מסגרות מגוונות אחרי התיכון. צעיר ערבי שיש לו ציונים טובים בבגרות הולך למקצועות כמו רפואה, הנדסה, סיעוד וחינוך, ואז המסלול שלו מאוד ברור.

"הבעיה מתחילה עם אלה שאין להם ציונים או בגרויות והם מוצאים את עצמם בלי כלום, אז הם הולכים או לעבודת כפיים שבקושי מאפשרת לסגור את החודש, או שהם הולכים למקורות אחרים שנותנים להם את הכסף ותחושת הביטחון והשייכות. אם נחשוב על המסלול הזה כעל מרוץ, אז הצעיר הערבי צריך להיות יוסיין בולט הבא כדי שיוכל לסגור את הפער שנוצר, כי נקודת הפתיחה שלו רחוקה מאוד מנקודת ההתחלה של הצעיר היהודי".

הפגנה נגד האלימות במגזר הערבי, ב-2019צילום: תומר אפלבאום

משבר הקורונה הוא הזדמנות לראות איך ייראה עתיד שוק העבודה. אך האם המשבר יילמד כמו שצריך, או שנחמיץ את ההזדמנות?

"אני אופטימי, אבל זה יכול לקחת הרבה מאוד זמן", אומר זוהר. "מי שיידע להשתתף בקורסים בשנה האחרונה - זה מצוין, ויש הרבה עשייה של חברות ההיי-טק להגיע לאוכלוסיות שונות. אבל בסופו של דבר יש קבוצה שנשארת מאחור. אחד הדברים הברורים שראינו כאן זה הקושי של מדינות לפתח בזמן המשבר את המערכות הקיימות כדי לחזק את המיומנויות של האנשים. צריך לעודד את ההכשרות גם במגזר הפרטי וגם מטעם המדינה, אבל ככל שעובר הזמן ואנשים מתרחקים משוק העבודה ומאבדים קשר איתו נוצרת בעיה, ואם לא נסייע לאנשים לחזק את הכישורים שלהם או להשתלב בעבודה, המחיר שנשלם לטווח ארוך הוא משמעותי מאוד. במשברים קודמים לקח יותר מעשור כדי שהמצב יחזור לקדמותו, ולכן הצורך הוא לפתח פתרונות כמה שיותר מהר כדי שדורשי העבודה לא יישארו בחוץ", הוא מסכם.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker