נשות המגזר הערבי משנות גישה - עכשיו המעסיקים צריכים להצטרף - קריירה - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

נשות המגזר הערבי משנות גישה - עכשיו המעסיקים צריכים להצטרף

שלוש נשים ערביות המכהנות בתפקידי ניהול מבהירות: "רוח חדשה מנשבת במגזר הערבי. החסמים העיקריים העומדים בפנינו הם דווקא בקרב המעסיקים היהודיים"

ג'ומנה שחאדה-טחן, 32, סיימה עוד יום מתיש כמנהלת סניף סופר-פארם בתחנה המרכזית בירושלים. מדובר באחד הסניפים הגדולים של הרשת, ולא פחות מכך - אחד הבעייתיים. "זה הסניף שאליו מגיע הקהל המגוון ביותר והוא סובל ממספר גניבות גדול יחסית", אומרת שחאדה-טחן.

היא רוצה מאוד להצליח בתפקידה ומסיבה טובה - מדובר בתפקיד מאתגר שבחברה רואים בו מקפצה לדרג הבכיר בהנהלה. "אני מקווה להגיע להנהלה הארצית של סופר-פארם עוד לפני שאגיע לגיל 40", מכריזה שחאדה-טחן. "אהיה האשה הערבייה הראשונה בהנהלת החברה. לא השיקול הכספי מנחה אותי, למרות שאינני מזלזלת בו, אלא יותר העיקרון".

וקנין עופר

שחאדה-טחן, נשואה + 2, נולדה בנצרת וכיום מתגוררת בירושלים. היא החלה לעבוד לפני 11 שנים כסטז'רית בסופר-פארם בטבריה, וכעבור שנה וחצי בלבד קודמה לתפקיד מנהלת בית המרקחת בסניף במגדל העמק. כשעברה להתגורר בירושלים ניהלה כמה סניפים עד שקיבלה את סניף התחנה המרכזית.

השאפתנות שלה נובעת, בין היתר, מהעובדה שתקרת הזכוכית לא הפריעה לה מעולם. "במגזר הערבי בישראל נושבות רוחות חדשות, גם אם כי לא בכולו", היא טוענת. "בחלק האחד של המגזר נמצאות המשפחות המעודדות את הבנות להרחיב את השכלתן כדי להיקלט במקצוע יוקרתי, ואכן יש לי חברות שמועסקות בפרקליטות המדינה ובמשרדי הנדסה. מהצד השני עומדות המשפחות שמונעות מאשה ללמוד באקדמיה, ואפילו בתיכון. גם חלק מהבעלים מבינים כיום יותר מבעבר ששני בני הזוג חייבים לפרנס את המשפחה, אחרת יש להם סיכוי טוב לשקוע בחובות. הבאת עובדים זרים לישראל לבנייה ולחקלאות דווקא עשתה טוב למגזר הערבי. התחלנו להבין שאין לנו מה לעשות במקצועות כפיים ועלינו לפנות למקצועות מתוחכמים יותר".

"מעדיפים לקבל מועמדת יהודיה"

סיהאם בדרני, 45, רווקה, תושבת עראבה, החלה את הקריירה כעובדת באגודת הגליל למחקר ושירותי בריאות בשפרעם. היא קודמה לתפקיד מנהלת האגודה ובינתיים למדה לתואר ראשון בבריאות הציבור ורפואה קהילתית באוניברסיטה העברית ובבית חולים הדסה עין כרם. אלה היו המשך ללימודי מגדר ובריאות שהשלימה בסקוטלנד.

וקנין עופר

בהמשך היא החלה לעבוד בשירותי בריאות כללית כמחנכת בריאות ומזה חמש שנים היא מנהלת המחלקה לחינוך וקידום הבריאות במחוז הצפון של המוסד. אלפים ממבטחי הקופה, רבים מהם חולי סוכרת או סובלים מלחץ דם, מגיעים לבניין בנצרת כדי להשתתף בסדנאות לתזונה ואורח חיים נכון, שבהם היא גם מדריכה.

"בעוד ארבע-חמש שנים אני רואה את עצמי בעלת תפקיד ניהולי בשירותי בריאות כללית, לפחות במחוז חיפה", אומרת בדרני, ומודה שהדרך אינה קלה. "החסמים העיקריים בפני קליטת ערביות בשוק העבודה נמצאים בחברה היהודית יותר מאשר בערבית", היא אומרת. "לא שהמעסיקים היהודים נרתעים מלקבל ערביות לעבודה, הם פשוט מעדיפים מועמדת יהודיה. הסיבה היא שהמעסיק רוצה עובד המוכר לו מנטלית. ובחברות רבות, לא רק בהיי-טק, מקבלים עובדים לפי שיטת 'חבר מביא חבר', מה שפוגע קודם כל במועמדים ערבים וערביות, שאין להם את הקשרים הנכונים בחברות. יש מעסיקים שמסננים מראש מועמדים ערבים בלי לומר זאת במפורש כדי לא לעבור על החוק. הם רק אומרים שתינתן עדיפות ליוצאי צבא".

גם הסטיגמה הקיימת בקרב מעסיקים, ולפיה אשה ערבייה לא תרצה לעבוד במקום המרוחק מהיישוב שלה, ושבגלל תלותה (או חשש) מבעלה, היא לא תוכל לעבוד במשמרות בשעות מאוחרות לא עוזרת לשינוי המצב. "זו סטיגמה לא נכונה לגבי מספר גדל והולך של נשים", אומרת בדרני. "מעסיקים צריכים להשתחרר ממנה".

האם יש גם לנשים אחריות כל שהיא על מצבן? לדבריה, העובדה שעברית אינה שפת אם של הערבים בישראל, ובמיוחד של נשים ערביות, גם אם הן אקדמאיות, היא עוד מכשול בפני השתלבות נשים ערביות במעגל העבודה.

וקנין עופר

בדרני עומדת לפרוץ תקרת זכוכית נוספת כשבקרוב תהפוך למדריכה ערבייה הראשונה של טיולים מאורגנים בחו"ל.

ולא תצטרכי להתגבר על חסמים בעניין של הדרכת טיולים בחו"ל?

בדרני: "אכן ישנם חסמים, אבל הם נעשו עבירים יותר בשנים האחרונות. המשפחה שלי מתנגדת לכך שאדריך בטיולים ארוכים, למשל לדרום אמריקה, אבל מוכנה שאדריך בטיולים קצרים לאיטליה ויוון. מה שעוזר להתגבר על החסמים שמציבה המשפחה הוא גם מצבם הכלכלי של הורי, שאינו טוב. לכן הורי מקבלים בהבנה את הרצון שלי לפתח קריירה, שיכולה לסייע בפרנסת משק הבית".

מדובר באינטרס הדדי

זוהור מחמיד, 33, רווקה מאום אל פאחם, היא היחידה מבין 11 הילדים במשפחה שהמשיכה ללימודים אקדמיים - תואר ראשון בסוציולוגיה ועבודה סוציאלית באוניברסיטת אל נג'אח שבשכם ותואר ראשון בהוראה במכללת אורנים.

לאחר סיום לימודיה, החלה מחמיד לעבוד בעמותת אנוש, המסייעת לפגועי נפש. ב-2000, כשכבר היתה ממלאת מקום מנהלת סניף העמותה באום אל פאחם, היא יזמה בהתנדבות פרויקט מיוחד של העצמת בחורות פגועות נפש מהיישוב, בחסות העירייה. במסגרת הפרויקט קיימה שיחות עם הבנות על מצבן ועל הדרכים להשתלב בחברה ובעבודה, כשחלק מהשיחות נעשו בהשתתפות בני המשפחה. במקביל, דאגה מחמיד שהבנות ילמדו את מקצוע טיפוח החן וקוסמטיקה.

אט אט הצטרפו אל הפרויקט נשים פגועות נפש נוספות ומשרד הבריאות החל להזרים אליו תקציבים. כעבור שבע שנים שבהן ניהלה את הפרויקט, עברה לעבוד בסניף חדרה של מרכז מיל"ם העוסק בייעוץ למשפחות שבהן חי פגוע נפש. ב-2009 קיבל הצוות שלה את פרס רקנאטי ליזמות חברתית. בעתיד היא רוצה לנהל בית ספר או להקים קליניקה פרטית לייעוץ בתחום הזוגיות וחיי המשפחה, דבר שידרוש ממנה תחילה לימודים אוניברסיטאיים.

"אפילו באום אל פאחם, שבה נושבת בכל פינה רוחה של התנועה האיסלמית, ניכר בשנים האחרונות שינוי תפישתי", היא אומרת. "בעבר המשפחה היתה זו שבחרה את המקצוע לבנותיה, באופן כמעט טוטאלי וניתנה עדיפות ברורה לקריירה של הבנים. גם לי היה קשה מאוד לשכנע את הורי להסכים שאתגורר במעונות הסטודנטים בשכם. הגישה השמרנית הזו לא נעלמה, אך נחלשה. נשים נוטות יותר מבעבר לצאת לעבודה כי אחרת פשוט קשה לגמור את החודש. תופעה נוספת היא פמיניזציה בתחום הניהול, לפחות בתחום החינוך. במקום כל מנהל בית ספר שפורש, מתמנית אשה במקומו, וזה תהליך מבורך". לדבריה, האבטלה בקרב נשים ערביות גבוהה עדיין מהרגיל. "ככל שיעמיק השינוי התפישתי, הגרף יילך ויתאזן, אבל זה ייקח שנים".

בשני העשורים האחרונים חלה עלייה בהשתתפות הנשים הערביות בשוק העבודה, מ-12% ב-1990 ל-21% ב-2010, לפי נתוני הלמ"ס. ואולם שיעור זה עדיין נמוך משמעותית משיעור השתתפותן של נשים יהודיות בכוח העבודה (עלייה מ-46% ל-57% בתקופה המקבילה). למעשה, משמעות הנתונים חמורה יותר, מכיוון שמחצית העובדות הערביות מועסקות במשרות חלקיות בלבד. "שיעור ההשתתפות הנמוך של נשים בשוק העבודה הוא נקודת תורפה שיש לטפל בה בדחיפות", אומרות שלוש הנשים. הן אינן מוכנות להיקרא "פורצות דרך", אלא מסתפקות בהגדרה של "נשות קריירה במגזר הערבי שהרצון, ההתמדה, תמיכת בני המשפחה ואולי גם המזל, סייעו להן.

"השינוי התפישתי בקרב נשים ערביות החל אבל נחוץ שינוי גישה אצל המעסיקים, כך שיתנתקו מהריחוק וסימני הגזענות ויגלו פתיחות לקליטת עובדות ועובדים ערבים", אומרת בדרני. "כששתי המגמות האלה יתפסו תאוצה, אלפי משפחות ערביות ייצאו ממעגל העוני, רמת אי-השוויון במשק תיקטן ותיגבר ההשתלבות של הערבים בחברה הישראלית. האינטרס כאן הוא הדדי".

career@themarker.com



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#