בגלל הקורונה, המשכורת שלי ירדה ל-2,000 שקל. כבר לא השתלם להישאר בת"א

מוחמד אגבריה, בן 21 מאום אל פאחם, לא עובד מאז ספטמבר 2020. הפנים שמאחורי המספרים

ליאת לוי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מוחמד אגבריה
מוחמד אגבריהצילום: אייל טואג

אחרי שנה בתל אביב, לפני שלושה שבועות חזרתי לגור באום אל פאחם, בבית של ההורים יחד עם שתי האחיות שלי. אבא שלי עובד בבניין ואמא שלי לומדת להיות גננת. אחותי הגדולה כבר לא גרה בבית, אלא בתל אביב והיא עובדת כאחות באיכילוב.

עד לפני חודש עבדתי בסניף של חברת פארם במרכז תל אביב. עשיתי כל מיני תפקידים בסניף: סדרן, קופאי ולפעמים עובד מחסן. במארס, כשהתחילה המגפה, עוד היתה מלא עבודה והיו לי חמש משמרות בשבוע. סביב אוגוסט הרגשנו האטה במספר הלקוחות שהגיעו לסניף, והתחילו להפחית לנו את מספר המשמרות השבועיות, אבל רק לחלק מהעובדים. למנהלי המשמרת למשל לא פגעו בכמות העבודה. זה היה תהליך, אבל לאט לאט שמתי לב שהורידו לי את כמות המשמרות, בהתחלה לשלוש משמרות בשבוע, ואז לשתיים. מצד אחד, אני מבין את המצב, אבל אני חושב שהבעלים של הסניף פשוט ניסה לצמצם הוצאות כדי להגיע ליעד ההכנסות שהרשת ביקשה ממנו.

המשכורת שלי בשלב הזה הגיעה בקושי ל-2,000 שקל בחודש. ביקשתי שלפחות יפטר אותי או יוציא אותי לחל"ת. הרגשתי שהוא מנצל את המצב ולא חושב על העובדים. איזו סיבה היתה לו להוריד לנו משמרות? אני חושב שהוא עשה הכל כדי שנסיים את העבודה בעצמנו, כדי שהוא יצטרך לשלם פחות כסף עבור הזכויות שלנו, כמו פיצויים למשל.

כשהמכללה הודיעה לנו שכל ההרצאות במהלך הסמסטר יעברו בזום, וראיתי שהכל בעיר סגור וכבר אין לי עבודה, לא היתה לי סיבה לשלם 1,800 שקל על הדירה הקטנה ששכרתי. ההורים מבסוטים שחזרתי, וגם יותר נוח לי כאן. אני חוסך את שכר הדירה, ההורים מאפשרים לי לנוח ולהתרכז בלימודים, יש לי פה שקט וכמובן מבשלים לי.

תז מוחמד אגרביה

הקורונה פגעה גם בפעילות החברתית

התחלתי להגיע לתל אביב כבר מגיל 16, עבדתי אז במקדונלד'ס והייתי נוסע לעיר באוטובוס. כשסיימתי תיכון, הייתי נוסע חמש-שש פעמים בשבוע לעבודה. למזלי, בדיוק נפתחה אז התחנה המרכזית באום אל פאחם, והנסיעה היתה אורכת בין שעה ורבע לשעתיים, תלוי בפקקים. כשהחלטתי ללכת ללמוד בתל אביב ההורים תמכו בי, הם שיכנעו אותי שיש שם אווירה טובה ושקטה יותר מאשר באום אל פאחם. אנחנו גרים על הכביש הראשי ורועש פה.

בהתחלה רציתי להתקבל לאוניברסיטה, אבל ציון הפסיכומטרי שלי לא היה גבוה מספיק. במקביל, סיפרו לי שבשנקר נותנים יחס טוב לסטודנטים ערבים. יש במכללה מרכז לקידום הסטודנטים הערבים, מזכירות דוברות ערבית, וגם היו לי חברים במכללות אחרות שסיפרו שלא עוזרים להם עם השפה וקשה להם להתחבר לחברה הישראלית.

כיום אני לומד הנדסת חשמל בשנקר, ויש איתי עוד ארבעה סטודנטים ערבים. נמשכתי למקצוע הזה בעיקר בגלל הקירבה למקצועות הפיזיקה והמתמטיקה, וגם הנושא של תכנון מאוד מדבר אליי.

שנקר אמנם היתה האופציה הכי טובה עבורי, אבל עדיין יש הרבה מה לשפר. אני פעיל בתא הסטודנטים של חד"ש, ואנחנו נאבקים על כך שכל המוסדות הרשמיים יכירו בשפה הערבית ככה שהשלטים והמכתבים יהיו גם בערבית. בנוסף, אנחנו רוצים שאגודת הסטודנטים תהיה יותר מעורבת בפוליטיקה. ברחבי העולם הסטודנטים הם קול משמעותי, אבל בישראל אומרים באגודה שהם לא רוצים לעסוק בפוליטיקה. אנחנו רוצים להעלות לסדר היום יותר נושאים חברתיים - החברה העברית היא חברת המיעוטים הכי מוחלשת מבחינה חברתית וכלכלית ואין כמעט מלגות מיועדות לסטודנטים הערבים, בטח לא כמו לסטודנטים יהודים או חיילים משוחררים.

הפעילות האחרונה שלנו היתה מאבק למען שכר לימוד חינם לכל הסטודנטים מתוך תפישה שלימודים היא זכות בסיסית שצריך להעניק לכל אדם, והמדינה צריכה לאפשר את זה. אירגנו הפגנות בכל האוניברסיטאות, אבל גם בזה הקורונה פגעה. 

לפני שעזבתי להורים עוד חיפשתי עבודה, אבל לא ממש הצלחתי. את הזמן הפנוי שלי אני כרגע מנצל כדי להתרכז בלימודים ולהרחיב את הידע והאינפורמציה בכל מיני תחומים, בעיקר בפוליטיקה וכלכלה. הקורונה פגעה בי כי תיכננתי לעשות יותר פעילות חברתית, אבל בגלל הסגר לא כל כך היה לנו איפה להיפגש. אני גם לא יכול לחסוך כסף לשנה הבאה. רק לפני כמה ימים קראתי שתל אביב היא העיר השישית בעולם מבחינת יוקר המחיה, וזה גורם לי לרצות יותר להתעסק בזה שלסטודנטים בתל אביב, בטח לסטודנטים ערבים, יש בעיות חברתיות, פוליטיות וכלכליות שצריך לפתור. אני חושב שהממשלה אחראית למצב של הפערים החברתיים, והקורונה מראה שמי שנפגע יותר הן כמובן האוכלוסיות המוחלשות. 

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker