למה חברת הכנסת הילה שי וזאן טועה כשהיא מדברת על פערי שכר

הח"כית מכחול לבן אמרה בוועדת העבודה והרווחה כי הדרך למנוע פערי שכר בין גברים ונשים עוברת דרך "עידוד נשים ללמוד מקצועות ריאליים" ■ בפועל, יש כלים אחרים שיכולים לסייע לצמצום הפערים

טלי חרותי-סובר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ח"כ הילה שי וזאן
ח"כ הילה שי וזאןצילום: אתר הכנסת

בנאום קצר שנשאה בוועדת העבודה והרווחה אתמול (שני), במהלך דיון על חוק שיחייב מעסיקים גדולים לדווח על פערי שכר אצלם, קבעה חברת הכנסת הילה שי וזאן (כחול לבן) כי הדרך למנוע פערי שכר בין גברים ונשים עוברת דרך "עידוד נשים ללמוד מקצועות ריאליים".

מדובר בהצעה מופרכת שאין לה סימוכין במחקר או בשום מקום אחר. כך, למשל, איך מסבירה הח"כית את פערי השכר הגבוהים בהיי-טק בין גברים ונשים, שם כולם או רובם "למדו מקצועות ריאליים"?

יתרה מכך, שי וזאן עצמה יכולה הייתה ללמוד מתמטיקה, פיסיקה או מדעי המחשב, אבל למדה תקשורת ומדעי המדינה באוניברסיטה - האם זה אומר שהיא צריכה לקבל שכר נמוך ב-30% בממוצע יחסית לקולגות שלה?

הסיבות לפערי השכר במשק אינן תלויות בלימודים ריאליים או אחרים, אלא במבנה חברתי, משקי ותודעתי, היוצרים חסמים מובנים, שסופם פערי שכר. חשוב לזכור  שהבעיה אינה בין גברים ונשים - אלא בין אמהות לאבות. כשזה המסגור, הרבה יותר קל להבין כיצד נוצרת הבעיה שרווקים ורווקות הרבה פחות סובלים ממנה. 

שעון הנוכחות הוא הסיבה הראשונה לפערי השכר. מדובר ברעה חולה, שכל זמן שהיא קיימת - נשים שהן אמהות יסבלו מפערי שכר גדולים שנובעים בעיקר מהעובדה שהן מקבלות מעט מאוד עבור שעות נוספות לעומת בני הזוג שלהן.

נשים מתכנתות
צילום: Bloomberg

בחברה שמרנית ,שבה עדיין משכורת של אישה נחשבת למשכורת שנייה, נשים מצופות להגיע הביתה בארבע , בעוד בני הזוג "רשאים" להישאר במשרד. כך נוצר מצב שבו הוא מקבל שעות נוספות, גם אם מדובר בשעות ריקות, בעוד היא, היעילה שעושה את אותה עבודה בדיוק - נענשת. הפתרון הוא תגמול על פי תפוקה - ולא על פי שעות עבודה.

פערי השכר נובעים מגורמים נוספים, למשל תגמול נסיעות או ימי עבודה בחו"ל. מחקרים מוכיחים כי אמהות עובדות מעדיפות לעבוד ליד הגן, ולנסוע לעבודה בחו"ל רק אם אין להן ברירה. הפתרון לסגירת הפערים האלה יגיע עם  שינוי תפיסת העולם המסורתית (תפקיד לאמא, תפקיד לאבא) לתפיסת הורות שוויונית. אם פעמיים בשבוע היא תצא מוקדם, ופעמיים בשבוע הוא ייצא מוקדם – יוכלו שניהם לפתח קריירה, שגם הכנסות נוספות בצדה.

כל המחקרים מוכיחים שנשים, מתוך חינוך רב שנים שלא משתנה מספיק מהר, מתקשות לדבר על שכר. הן גם אלה שמגיעות פחות לבנק, או מדברות פחות עם חברות הביטוח ויועצי הפנסיה. מנהלות יודעות יפה לבקש עבור עובדים אחרים - אבל לא עבור עצמן. גם לגברים קשה בשיחות שכר, אבל לנשים קשה יותר. מעסיקים שינצלו את החולשה ייצרו פערי שכר לאורך זמן, שללא מודעות של מעסיקים, רק מחמירים.  

המחקרים מוכיחים גם שנשים לוקחות פחות סיכונים. הן מעדיפות מקום עבודה מוגן (למשל שירות המדינה) או שכר קבוע, לעומת חבילת תיגמול מסוכנת, אך רווחית יותר  שמבקשים גברים. ואולם, הנאמנות למקום העבודה אינה מתגמלת - דווקא המעבר בין מקומות עבודה משדרג את השכר והתנאים. כך נוצר מצב שבו עובדת יכולה לגלות כי מי שעובד לצדה והגיע אחריה - משתכר יותר. פער השכר שנפתח יגדל לאורך השנים כשהגבר יבקש העלאת שכר גבוהה יותר.

הדרך למנוע את הכשל הזה היא שקיפות ודיווח, ושוב אנחנו מגיעים לאותה הצעת חוק נכונה (גם שי וזאן הצביעה בעדה בוועדה), שקובעת שכל עסק שמעסיק יותר מ-100 עובדים ידווח אחת לשנה על פערי השכר בארגון, ולפעול לצמצומם.

חברת הכנסת שי וזאן מציעה לשלוח תלמידות ללימודים ריאליים, אלא שחוק שכר שווה לעובד ועובדת, במקביל לביטול שעון נוכחות, חינוך מעסיקים והעצמת עובדות -  יעשו את העובדה הרבה יותר מהר.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker