ניצול מעוות: המדינה גובה ממבוגרים עובדים 100% מס

מערכת המס ותשלומי ההעברה בישראל בנויה כך שהתמריץ לעבוד אחרי גיל הפרישה קטן - אף שזהו אינטרס של המדינה

מירב כהן
מירב כהן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ירושלים. למצולמים אין קשר למאמר
ירושלים. למצולמים אין קשר למאמרצילום: אוהד צויגנברג

לפעמים, אבל ממש לפעמים, יש נושא שברור לכולם שהוא דורש טיפול. קיים כיום עיוות שפוגע במדינה ובתושביה, אבל ברור לכולם מה הפתרון. לפעמים, אבל ממש לפעמים, זה אפילו לא נושא שבמחלוקת פוליטית או ציבורית, הוא לא צפוי לגרום למתחים בין יהודים לערבים, בין חרדים לחילונים, בין ימנים לשמאלנים. ועדיין, הוא לא נפתר.

אין עוררין כיום שעם הגידול בתוחלת החיים וההתקדמות הרפואית בעולם ובישראל, יותר ויותר אנשים מסוגלים להמשיך לעבוד מעבר לגיל הפרישה הרשמי — 67 לגברים ו–62 לנשים. ואכן, בישראל, לא מעט אנשים בוחרים לעשות זאת. הרי גיל הפרישה הוא כמעט שרירותי, ויש רבים שנמצאים בגיל הזה בשיאם המקצועי ומעוניינים להמשיך לעבוד, גם אם במשרה חלקית או בתחום אחר מזה שעבדו בתקופות אחרות בחייהם.

לפרט זה טוב — זה מגדיל את הכנסתו השוטפת, מגדיל את קרן הפנסיה שלו משמעותית, ולכן גם את תשלומי הפנסיה החודשיים שיקבל כשיחליט לפרוש. בדרך זו, העובד שומר על חיוניות ועל פי מחקרים רבים גם בריאותו תישמר בצורה טובה יותר מאשר מי שפרש.

גם למדינה זה טוב — יותר עובדים במשק משמע יותר תוצר, כלומר יותר צמיחה. זה מגדיל את תקבולי המסים ממס הכנסה, מס חברות (המעסיקות את אותם עובדים) ומע"מ — עקב צריכה גדולה יותר של אותם אנשים. זה מקטין את הלחצים על המוסד לביטוח לאומי, ומגדיל את הכנסות קרנות הפנסיה — וכך מחזק את יציבותן.

ועדיין, כיום מערכת המס ותשלומי ההעברה בישראל בנויה כך שקיים עיוות נוראי ומוכר לכולם, שמקטין את התמריץ לעבוד אחרי גיל הפרישה. כיום, לגברים בני 67–70, ולנשים בנות 62–70 מקזזים את קצבת הזקנה אם יש להם הכנסה משכר מעל סף מסוים. הוראה זו יוצרת מצב שבו אנשים שבוחרים להמשיך לעבוד לאחר גיל הפרישה ומרוויחים שכר חודשי בסדר גודל של 5,000–8,000 שקל, למעשה משלמים מס שולי של 70% עד כמעט 100%.

כן, קראתם נכון. אנשים שמרוויחים שכר מינימום וקצת יותר, משלמים על כל 100 שקל נוספים שהם מרוויחים בכל חודש 70 עד 100 שקל בחזרה למדינה. איזה תמריץ יש לאנשים לעבוד עם מיסוי כזה?

כבר לפני חמש שנים פירסמה הוועדה לשילוב מבוגרים בתעסוקה ובקהילה, שבה לקחו חלק פקידים בכירים מכל משרדי הממשלה הרלוונטיים, את המלצותיה — ובהן ההמלצה לתקן את העיוות המובהק הזה. כבר אז היתה תמימות דעים מקצועית, ומשיחות שאני מקיימת בחודשים האחרונים עם פקידים מכל משרדי הממשלה, גם היום קיימת תמימות דעים לגבי הצורך לתקן את העיוות.

אז למה זה לא קורה? כי זה עולה כסף למדינה. היא צריכה לשלם לאנשים לאחר גיל הפרישה שבחרו להמשיך לעבוד את קצבת הזקנה שלהם.

אני האחרונה להתעלם מהמצוקה התקציבית של ממשלת ישראל — בטח בשנה הקשה הזאת, עם משבר הקורונה וגירעון אדיר ממדים — אבל אין לי ספק שבמצב כזה חשוב למקד את הוצאות הממשלה כמה שיותר גם במנועי צמיחה, שיובילו להגדלת התוצר והגדלת תקבולי המסים, בשביל לסגור את הגירעון ולהצמיח את המשק.

מה יותר קלאסי ומובן מאליו מתעסוקת מבוגרים? זהו פוטנציאל מדהים ובלתי־ממומש, שאם רק ניתן לו לפרוח יוביל לחיים טובים יותר עבור כל אותם מבוגרים שמעוניינים להמשיך לעבוד, ועבור כל אזרחי ישראל שייהנו מפירות עבודתם הברוכה.

הכותבת היא השרה לשוויון חברתי וגמלאים

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker