הוחלט: מאבטחי השרים לא זכאים לשעות נוספות - גם כשהם עובדים 25 שעות ברציפות

באחרונה הכריע בית הדין הארצי בשאלה אם חוק שעות עבודה ומנוחה יחול על מאבטחי שרים ■ השופט לא קיבל את עתירת המאבטחים: לטענתו, בשל אופי העבודה הבלתי מתוכנן, דומה פעילותם לפעילות הצבא והמשטרה ולכן לא ניתן לקבוע משמרות קצרות ומוגדרות

טלי חרותי-סובר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
שר הביטחון בני גנץ יוצא מרכבו
שר הביטחון בני גנץ יוצא מרכבוצילום: מוטי מילרוד

פסק דין שניתן בדלתיים סגורות על ידי השופט אילן סופר, נותן תשובה שלילית סופית לשאלה אם מאבטחי השרים שעבדו במשמרות של 17 ואף 25 שעות, זכאים לגמול בגין שעות נוספות. המענה ניתן בתגובה לערעור שהוגש לבית הדין הארצי לאחר ארבע עתירות שונות שהוגשו לבתי הדין האזוריים מאז 2011, שם לא זכו לאף תשובה.

בהחלטה מגולל בית הדין הארצי את היסטוריית אבטחת השרים שהחלה ב-2001, אז נרצח השר רחבעם זאבי. בהמשך לאירוע הזה הממשלה החליטה כי כל השרים יאובטחו על ידי השב"כ ולשם כך הוקמה יחידה בשם אבירים. ההחלטה הזו החזיקה מעמד שנתיים ואז הופרטה – אנשי השב"כ שומרים על סמלי השלטון - נשיא, ראש ממשלה יו"ר הכנסת, יו"ר האופוזיציה, נשיא בית המשפט העליון, שר הביטחון ושר החוץ - בעוד כל משרד בוחר את שומריו של השר העומד בראשו.

מצב זה יצר חוסר אחידות בתנאי המאבטחים מה שהוביל למכרז שהוציאה המדינה עבור אבטחת כל השרים ב-2007, שבחר בחברת מיקוד - החברה הנתבעת בכל ארבע התביעות שהוגשו לבתי הדין האזוריים. חלפה שנה והתגלו ליקויים שונים בשכרם ובתנאיהם של המאבטחים ומיקוד נדרשה לתקנם. ב-2011 זכתה שוב אותה חברה באותו מכרז, ושוב התגלו הפרות של זכויות המאבטחים. אלה התאגדו בינתיים וחתמו על הסכם קיבוצי. במארס 2013 הוחלט על הפסקת האבטחה הצמודה לכלל השרים ובמהלך 2015 הסתיים הקשר בין המדינה ומיקוד באופן סופי.

הדבר לא מנע, כאמור, הגשת ארבע תביעות ב-2014-2011 נגד מיקוד, באחת מהן השתתפו 119 מאבטחים שונים. במרכז כולן עומדת דרישת מאבטחי השרים לקבל תגמול עבור שעות נוספות. בין היתר טענו העובדים כי המדינה קבעה במכרזים אותם הוציאה כי חוק שעות עבודה ומנוחה חל על המאבטחים, ויש לשלם להם שעות נוספות בהתאם. מיקוד מצידה טענה כי אינה מחויבת בחוק שעות עבודה ומנוחה בשל האופי המיוחד של התפקיד, וכן השכר הגבוה בו זכו המאבטחים. ארבע התביעות בבתי הדין האזוריים לא הובילו להחלטה סופית כיוון שבחלקן קבע בית הדין כי החברה חייבת בחוק ולכן צריכה לשלם, ובחלקם קבע הפוך. 

ההכרעה בבית הדין הארצי קבעה סופית כי בשל המאפיינים של העבודה הכרוכים בחוסר יכולת לתכנן אותה מראש, דומה פעילות מאבטחי השרים לפעילות גורמי ביטחון כמו צבא ומשטרה – קרי כל הגורמים שלא ניתן להפסיק את פעילותם בשל סיום שעות העבודה. בנוסף, מכיוון ששעות העבודה של המאבטח נגזרות משעות העבודה של השר, לא ניתן לקבוע משמרות של 8 שעות. לכן נקבע במשרד הכלכלה היתר מיוחד שעל פיו יום עבודה של מאבטח ינוע בין 17 ל-25 שעות לכל היותר, כולל שעות לינה וכולל שעות נוספות.

עוד הוזכר בהכרעה כי על אף המשמרות הארוכות נהנו השומרים מגמישות יחסית וכן כי בזמן המכרז הראשון קיבלו שכר מלא גם אם השר שהה בחו"ל. במקביל קובע בית הדין הארצי כי המעסיק אינו יכול לנטר באופן מובהק את שעות העבודה או המנוחה של המאבטח, שסדר יומו תלוי, כאמור, בשר אותו הוא מאבטח. משכך, קובע בית הדין הארצי סופית כי מאבטחי השרים אינם זכאים לגמול בשל שעות נוספות, שבתות, חגים וימי אימון.

עו"ד נעמה שבתאי בכר, שייצגה את חברת מיקוד: "מדובר על תביעות שהסתכמו בלמעלה מ-60 מיליון שקל שהיו מתגלגלות על המדינה שלא בצדק, וכעת ייחסכו. בוודאי בתקופת הקורונה מדובר על תקציב משמעותי שראוי לחסוך. יש לזכור כי מאבטחי השרים לא קופחו ותוגמלו מראש בשכר הולם בשווי כ-1,000 שקל ליום עבודה, וזאת כאשר לרוב מדובר באנשים צעירים וסטודנטים אשר היו מקבלים שכר מינימום או מעט יותר בכל עבודה אחרת. עובדים המועסקים במשרות אמון צריכים לקחת בחשבון את התנאים המיוחדים שהמשרה דורשת ואת מידת האמון הגבוהה הנדרשת מהם, וכתוצאה מכך הם מתוגמלים מראש בשכר גבוה".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker