המכנה המשותף של המשברים: טכנולוגיה במקום ידיים עובדות

המהפכה הטכנולוגית הנוכחית משפיעה על יותר תחומים ואנשים ופוגעת בשכבות מבוססות עם רמת צריכה גבוהה יותר

דוד וייסברג
דוד וייסברג
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
רובוט ברמן. היקף התחומים המושפעים מההתפתחות הטכנולוגית גדול הפעם יותר
רובוט ברמן. היקף התחומים המושפעים מההתפתחות הטכנולוגית גדול הפעם יותרצילום: בלומברג

לחלק גדול מהבעיות הכלכליות והחברתיות שאנו חווים יש מכנה משותף שמשום מה לא מדברים עליו.

חתן פרס נובל, ג'ורג' שטיגליץ, כתב מאמר חשוב בינואר 2012 ובו הוא הסביר את הקשר בין המשברים הכלכלים של המאה ה-20 והשינויים בתעסוקה ובהכנסות שנובעים משינויים טכנולוגיים.

את משבר שנות ה-30 הוא הסביר כנובע מההתפתחויות הטכנולוגיות בחקלאות שייתרו חלק ניכר מהעובדים. אם בשנות ה-20 כל אמריקאי רביעי היה חקלאי הרי שעד שנות ה-40 רק 7% מהאוכלוסייה הועסקה בחקלאות.

המשבר הכלכלי והחברתי שאנו חווים במאה ה-21 מופיע בצורות שונות: משבר במחירי נדל"ן, מינוף לא סביר של יחידים, חברות וממשלות (שטיגליץ כותב שב-2007 80% מהאמריקאים צרכו 110% מהכנסותיהם כעניין שבשגרה), קיטוב גדל והולך בהכנסות ברוב חלקי העולם, וכמובן אבטלה גבוהה, בעיקר בקרב הדור הצעיר.

הבעיה היסודית היא שמערכות המידע תופסות את מקום העבודה של מעמד הביניים. מי שנפלט כיום מעבודה הם פקידי בנק, מהנדסים מתחילים, רואי חשבון זוטרים, עורכי דין, סוכני נסיעות וכו'. אפילו קופאיות כבר לא ממש צריך.

בבנק לא צריך היום אלפי פקידים כדי למלא יומני פעולות ולשרת לקוחות - המחשב עושה זאת. צריך מנהל מוכשר שידע לכוון את כספי הבנק למקום משתלם ובטוח. לכן אנו שומעים כל שבוע על פיטורים בבנקים ועל שכר גבוה למנהלים. זאת לא רק חזירות, זאת מציאות כלכלית.

אותו הדבר במשרדי עורכי דין. לא צריך עורכי דין מתחילים כדי לחפש תקדימים ופסקי דין. צריך ליטיגטורים מבריקים שייצרו תקדים חדש.

האוטומטיזציה נכנסת גם למסחר בניירות ערך. אין צורך באנשים שישבו מול המסך ויעקבו אחר תנודות מניה בעיתוי נכון. אבל כן צריך אנליסט מבריק שיזהה ערך. צריך תוכניתנים מבריקים שיכתבו אלגוריתמים למסחר. כל זה מביא לשחיקה במעמד הביניים שהיה עמוד התווך של הצריכה, לפערים גדולים בהכנסות, לאבטלה ולירידת הצריכה הפרטית. העשירים חוסכים חלק יותר גדול מהכנסותיהם ומעמד הביניים, שהיה לב הצריכה הפרטית, סובל מירידה בהכנסה הפנויה. במציאות של פוסט המשבר הפיננסי מעמד זה סובל גם מירידה ביכולת למנף. התוצאה היא שהוא צורך פחות.

משבר זה ביסודו דומה למשברים שנבעו משינויים טכנולוגיים כמו הכנסת מכונות טוויה בבריטניה של המאה ה-17, משבר החקלאות של שנות ה-30 של המאה ה-20 או האוטומטיזציה בתעשייה של שנות ה-80 במאה שעברה. משברים אלה חולפים רק כאשר נוצרת תחלופה לתעסוקה של האנשים שנדחקו על ידי המכונות, וזה לוקח זמן. הרבה זמן. בייחוד במציאות הנוכחית שבה היקף התחומים המושפעים הוא רחב מאי פעם. הנפגעים מההתפתחות הטכנולוגית הפעם הם שכבות מבוססות יותר מאשר בסיבובים הקודמים עם רמת צריכה גבוהה יותר שנפגעה - ובאפקט השרשרת תיפגע כנראה עוד יותר בעתיד, אם לא נצליח לבלום את המגמה.

צריך להפנים את העובדה שמשבר לא ניתן לפתור רק על ידי אמצעים מוניטריים גרידא, וכן לא על ידי מחאות חברתיות. המסקנות של שטיגליץ הן שעל הממשלות להתערב בתקופות כאלה בצורה יותר מסיבית כדי להקל על הנפגעים ולאפשר לחלק גדול מהאוכלוסייה לחיות בכבוד, וכן לעזור ולפתח אמצעי ייצור ומקומות עבודה חדשים.

הכלכלה החופשית יכולה להגיע לשם בסופו של דבר, אבל הרבה סבל וחוסר צדק יימנעו אם הממשלות יתערבו ויקצרו תהליכים, זאת בהנחה כמובן שהן מבינות את התהליכים הגלובליים ומתערבות באופן הנכון.

הכותב הוא ממייסדי IBI בית השקעות

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker