בלוף התעסוקה: גברים יחזרו לעבודה, נשים יישארו בבית

לו גברים היו משלמים מחיר, מערכת החינוך היתה כנראה הראשונה לחזור לפעילות מלאה ■ בנשים קל יותר לפגוע: המשכורת שלהן נמוכה יותר, ומישהו הרי צריך לטפל בילדים

טלי חרותי-סובר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אילוסטרציה. נשים הן כ–15.5% מהמשתתפים באקסלרטורים
אילוסטרציה. נשים הן כ–15.5% מהמשתתפים באקסלרטוריםצילום: Bloomberg

ח' היא עובדת שכירה שעדיין לא חזרה לעבודה, למרות האפשרות שניתנה לה. היא גם לא תשוב לעבודה כל עוד מערכת החינוך לא תיפתח. כאמא לשלושה ילדים בגילים שונים, ח' תישאר בבית על חשבון ימי החופשה שלה.

בבחירה בין העבודה של אמא לזו של אבא, הוחלט שבן זוגה של ח' ישוב לעבודה. הוא פשוט משתכר יותר. לח' ברור שהמעסיק סבלני כרגע, אך בעוד זמן קצר הלחץ יגבר. היא לא יודעת מה תעשה מול מערכת חינוך שהולכת בצעדים קטנים מדי, ולא ברור מתי תאפשר לה לשוב לעבודה מלאה.

א' נתקלה בבעיה אחרת. המעסיק שלה השיב מחופשה ללא תשלום (חל"ת) עובד גבר שהיא חנכה, אך לא אותה. הגבר נחשב למפרנס בבית, ולכן הוא שב לעבודה לפניה. הבת של נ' עדיין לא בת 3. היא חזרה לעבודה מחל"ת ועובדת בחצי משרה. המשכורת שלה תיפגע. למזלה, משכורתו של בעלה, עובד חיוני, נותרה ללא שינוי.

"ניסיתי להביא את הילדה לעבודה והבנתי שזה לא יעבוד", נ' אומרת. היא מחכה שייפתחו גני הילדים כדי שתוכל לשוב למשרה מלאה. על המעסיק שלה היא אומרת שיש לו פתיל קצר. כרגע הוא מבין שאין ברירה, אבל מי יודע מתי הוא ידרוש שהיא תחזור לשגרה.

גן ילדים בתל אביב, במארס
גן ילדים בתל אביב, במארסצילום: עופר וקנין

"כמחצית מ-4 מיליון העובדים במשק הישראלי הן עובדות, ומצפים מהן לשוב לשגרת עבודה, אלא שנשים משלמות מחיר גבוה משני הכיוונים", מסבירה חנה בית הלחמי, מומחית למגדר. "הראשון הוא הכיוון האישי: הן משתכרות פחות בממוצע, ולכן הן יישארו יותר זמן בבית. ההחלטה הזאת אינה רק מחזירה אותן לתפקיד מסורתי ופוגעת בהן כלכלית (70% שכר בלבד בחל"ת), היא גם פוגעת באפשרות העתידית שלהן להתקדם. שוב יגידו בארגון, הנה ההוכחה שהילדים באים קודם, ולכן עדיף לקדם גברים".

בית הלחמי מוסיפה כי "הנתונים מוכיחים שמעסיקים העדיפו להוציא נשים לחל"ת (כ-60% מכלל היוצאים). לכן סביר שהם גם יקראו לגברים לחזור קודם. הרי הם נחשבים למפרנסים של המשפחה. גם מעסיקים יודעים שכל זמן שהילדים בבית, האמא תישאר בו".

בית הלחמי מסבירה כי פגיעה נוספת נובעת מהכוח הכלכלי במשק. "מערכת החינוך, החל במעונות היום, נמצאת בידיים נשיות. אי אפשר להשוות את הראל ויזל, מבעלי פוקס, ליו"ר ויצו. העסקים הגדולים, שמוחזקים על ידי גברים, צועקים ומקבלים את מבוקשם - גם אם הבקשה מופרכת. קולן של נשים חלש גם כשהן לכאורה מקיימות קרב מאסף. כך נוצר מצב שבו איש לא נלחם על השבה מהירה של מערכת החינוך. לכן נשים יחזרו אחרונות למעגל העבודה. יש למעשה מעגל שבו נשים מרוויחות פחות ולכן יישארו יותר בבית. זה בלוף בהתגלמותו".

הראל ויזל
הראל ויזלצילום: שוקה כהן

"מקבלי ההחלטות הם לא המטפלים העיקריים במשפחה"

מנכ"לית שדולת הנשים, מיכל גרא-מרגליות, טוענת כי קל להאשים במצב את ארגוני הנשים או את ­יפה בן דוד, מנכ"לית הסתדרות המורים. אבל האצבע המאשימה צריכה להיות כלפי מקבלי ההחלטות, כולם גברים.

"אי אפשר לבקש מאנשים לחזור לעבודה ללא תשתית כמו חינוך. 65% מעובדי שירות המדינה הן נשים", אומרת גרא-מרגליות. "במשרדים מסוימים הן נדרשות להגיע פיזית לעבודה. העובדה שמערכת החינוך הושבתה ראשונה ותהיה בין האחרונות לחזור, נובעת מתפישת עולם גברית ושגויה. ראש הממשלה, רוב השרים, ובהם שר החינוך, ומנכ"לי המשרדים הם גברים. כנראה שלכולם יש משפחות, וכנראה שאף אחד מהם הוא לא המטפל הראשי במשפחה. לו גברים היו משלמים מחיר – מערכת החינוך היתה הראשונה לחזור לפעילות מלאה".

מיכל גרא מרגליות
מיכל גרא מרגליותצילום: עוד יפעת יפה

גם ארגונים שמתופעלים על ידי נשים דורשים לא לחזור מיד.

"יש צעקה אבל מתעלמים ממנה, מפני שאין שלטר משמעותי. במקום שבו אין שלטר מצפצפים עלייך. ויזל גרם לבהלה אחרי שהוא אמר כי לא יחזור לפעילות. למפעילי גני הילדים הפרטיים אין קול כל כך חזק, וגם לא לרשתות של מעונות היום שסבלו פגיעה כלכלית קשה".

כ-130 אלף ילדים נמצאים במעונות היום שפועלים תחת ויצו, נעמת, אמונה וחברת המתנ"סים. מדובר ב-23% בלבד מכלל הילדים בגילי 3-0. מאז תחילת המשבר הארגונים פועלים בקואליציה משותפת, אלא שהיא כמעט לא נשמעת בתקשורת. הסיבה העיקרית היא שמדובר בארגונים התלויים במימון המדינה, ולכן לא יכולים לצאת נגדה. זאת גם הסיבה שהיה לרגולטורים קל להתעלם מהמתווה שהוגש על ידי הקואליציה כבר לפני שלושה שבועות, ומדרישות השיפוי על ההפסדים שנגרמו למעונות.

"הקואליציה הזו לוחצת להחזיר אנשים לעבודה", אומר מקור המעורה בפרטים. "אבל הממשלה, ובתוכה משרד הבריאות, גררו רגליים. חשוב לזכור שמדובר בגורם המבצע לא במקבלי החלטות. הרשתות האלה לא היו יכולות להחליט על דעת עצמן לפתוח את השערים, ואין לבוא אליהן בטענות".

ד"ר נעמי מורנו, מנהלת האגף לגיל הרך בוויצ"ו, מסבירה כי "עשינו כל דבר שהיה רלוונטי לנושא. אנחנו רוצים לחזור לעבוד עבור כלל הציבור. המעונות צפויים להיפתח ביום ראשון בעזרת מתווה פדגוגי, בריאותי ותקציבי. המתווה לא מושלם, אבל יש לנו רצון להשקיע את המיטב כדי לנהל את המצב על הצד הטוב ביותר".

למה זה לקח כל כך הרבה זמן?

"מערכת החינוך היתה סגורה בגלל שיקולים חיצוניים ולא בגללנו. ילדים בגיל הרך מהווים נושא רגיש. המתווה שהוחלט עליו מהודק יותר מהמתווה להחזרת ילדים מבוגרים יותר. בנוסף, הפעולה נעשית מול שלושה משרדי ממשלה - עבודה ורווחה, בריאות ואוצר. הדבר הקל ביותר היה לפתוח את המעונות ולבקש שההורים ישלמו יותר, אבל ההורים לא ישלמו יותר על אף שנעבוד עם קבוצות קטנות יותר של ילדים".

האם על פי המתווה יש מקום לכל הילדים?

"לא. אנחנו נעשה את המקסימום בכיתות שנפתח. לכשליש מהילדים לא יהיה מקום. המדינה מגדירה את הקריטריונים. כבר עכשיו אנחנו בודקים מי רוצה להגיע וממפים את הצרכים. ניתן קדימות לילדים בהתאם להגדרות של משרד העבודה והרווחה בוועדות הקבלה. במקביל גם ננייד בין הגנים. אי אפשר להגיע לגן יום כן, יום לא. זו היתה האופציה החלופית והיא לא טובה".

הורים יידעו מראש אם להגיע או לא?

"בוודאי".