פער של 4,000 שקל בחודש: הגרף שמגלה איפה השכר לא מפסיק לטפס - והיכן הוא תקוע

הגרף החשוב ביותר בדו"ח השכר בשירות המדינה וגופי הביטחון מסתתר בסופו, וחושף כמה משתלם להיות עובד מדינה ■ המנגנונים האוטומטיים ברכיבי השכר הציבורי מעלים את שכר העובד בכל שנה ללא תלות בביצועיו - ובמגזר הפרטי השכר יורד מעל גיל 47

סיון קלינגבייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
מסיבה
הרבה יותר משתלם לעבוד במגזר הציבורי (אילוסטרציה, למצולמים אין קשר לנאמר)

בעמוד 172, כמעט לקראת סופו של הדו"ח על הוצאות השכר בשירות המדינה וגופי הביטחון ל-2018, המתפרסם היום (שלישי), נמצא הגרף המתאר בתמציתיות את הפער בין המגזר הפרטי למגזר הציבורי. מהגרף עולה כי בעוד שבמגזר הפרטי השכר הממוצע מתחיל לרדת בגיל 47, במגזר הציבורי הוא ממשיך לעלות עד הפרישה – גם אם העלייה מתמתנת מעט לאחר גיל 50.

הרבה יותר

גרף זה גם מתאר את שוק העבודה הנוכחי – שוק שבו שיעור ההשתתפות גבוה והאבטלה היא זמנית, אבל העובדים במגזר הפרטי חיים במציאות ללא ביטחון תעסוקתי ומתמודדים עם קושי גדל והולך להמשיך להיות מועסקים מעל גיל 50. משלב מסוים, במגזר הפרטי המשמעות של העלייה בגיל היא קיפאון בשכר, ואף ירידה שלו - ואילו העובדים במגזר הציבורי נהנים מעליית שכר קבועה בזכות התקדמות בוותק ובדרגות השכר המוגדרות לתפקיד, לצד תוספות שכר הנובעות מהסכמי השכר שנחתמו לאורך התקופה. כך, המנגנונים האוטומטיים ברכיבי השכר הציבורי מעלים את שכר העובד בכל שנה ללא תלות בביצועיו. 

הביטחון התעסוקתי גם מתבטא בוותק העובדים. בעוד הוותק החציוני במשק הוא חמש שנים, הוותק החציוני בשירות המדינה הוא 12 שנה. בעולם שבו מדברים על ירידה בביטחון התעסוקתי, על החלפת משרות תכופה לאורך גיל העבודה, ביטחון תעסוקתי גבוה הוא הטבה משמעותית הניתנת לעובדי שירות המדינה. שיעור העובדים המפוטרים מדי שנה בשירות המדינה הוא כ-0.9% בלבד.

הדו"ח מכיל לראשונה ניתוח של קצב גידול שכר עובדים מתמידים לאורך העשור האחרון. נתון המשקף בצורה טובה יותר את "זחילת" השכר של עובדים במשרדי הממשלה. בקרב עובדים המועסקים ברצף באותו הדירוג מ-2009, שכרם הממוצע של האקדמאים המועסקים בחוזה קיבוצי עלה ב-104% בעשור האחרון. קצב גידול בשכר עובדי הדירוג המינהלי היה 67% בעשור האחרון.


יותר נשים

50% מתקציב המדינה - על שכר

דו"ח הממונה על השכר באוצר עוסק בעובדי משרדי הממשלה, בתי החולים הממשלתיים, מערכת החינוך הממשלתית וגופי הביטחון – כ-300 אלף עובדים ששכרם משולם ישירות מתקציב המדינה. חלקם של עובדים אלה הוא כמחצית מעובדי המגזר הציבורי הרחב - בסך הכול 197,991 עובדים, המועסקים ב-178,760 משרות. נתונים אלה אינם כוללים את עובדי גופי הביטחון, שמספרם מסווג, עובדי הרשויות המקומיות, תאגידים ממשלתיים וגופים נתמכים שיתפרסמו בדו"ח הוצאות השכר בגופים ציבוריים ל-2018, שעתיד להתפרסם בשבועות הקרובים.

המדינה מוציאה בשנה 184.2 מיליארד שקל ישירות על שכר בשירות המדינה – 50% מתקציב המדינה. השכר הממוצע בכל המערכות בשירות המדינה גבוה מהשכר הממוצע לעובד במשק. השכר החודשי הממוצע למשרה מלאה במערכת הבריאות הוא 18,534 שקל; במערכת הביטחון - 17,627 שקל; במשרדי הממשלה - 16,623 שקל; ובמערכת החינוך - 12,846 שקל. באוצר בחרו להשוות שכר זה לשכר לעובד ממוצע במשק מגיל 30 ומעלה ב-2017, שהגיע ל-12,214 שקל בחודש. חשוב לציין כי השכר הממוצע במשק ב-2018 היה נמוך יותר, והסתכם ב-10,474 שקל לגילאי 15 ומעלה.

עם זאת, לפי נתוני האוצר, עליית השכר במגזר הציבורי היתה נמוכה מבמגזר הפרטי. בעוד בעשור האחרון עלה השכר הממוצע במגזר הפרטי בכ-30%, במגזר הציבורי העלייה היתה מתונה יותר – 25.28%. ב-2009 עלה השכר הממוצע במגזר הפרטי ב-4.39%, ואילו במגזר הציבורי ב-1.94% בלבד.

אחת הסיבות העיקריות לכך ששיעור עליית השכר בשירותים הציבוריים ב-2017-2018 נמוך משיעור עליית השכר בסקטור העסקי, היא שהיתה דחייה לעליית השכר במגזר הציבורי בשיעור של 1.9% לעובדים המושפעים מהסכם המסגרת. עליית שכר זו יצאה לפועל בסוף 2018, כך שאת ההשפעה שלה נראה רק בדו"ח השכר של 2019.

בנוסף, לעליית שכר המינימום היתה השפעה משמעותית יותר על עובדי המגזר העסקי ביחס לעובדי המגזר הציבורי, להם בממוצע שכר גבוה יותר.

לפיי הנתונים בדו"ח, חלקו של המגזר הציבורי הוא כ-20% מסך המועסקים במשק. מספר המועסקים ב-2017 בישראל היה כ-2.7 מיליון עובדים - שכירים ועצמאים, לרבות עובדים שאינם ישראלים. ללא עובדי צה"ל ומערכת הביטחון – כ-2.3 מיליון עובדים במגזר הפרטי, שהם כ-80.3% מסך העובדים, כ-565 אלף עובדים במגזר הציבורי, שהם 19.7% ממסך העובדים וכ-48 אלף עובדים במשרדי הממשלה, שהם כ-1.5% מסך העובדים בישראל. 

בעוד השכר החודשי הממוצע במגזר הפרטי הגיע ב-2018 ל-10,562 שקל, במגזר הציבורי היה 14,073 שקל ובממשלתי - 14,262 שקל.

השכר לפי

עובדי המגזר הציבורי מרוויחים יותר אבל עובדים פחות – שעות העבודה למשרה מלאה במגזר הפרטי הן 44.85 שעות בשבוע בממוצע, ובמגזר הציבורי - 42.8 שעות בשבוע למשרה מלאה, ובמגזר הממשלתי 42.6 למשרה מלאה.

העובדים במגזר הציבורי והממשלתי מלומדים יותר מהעובדים במגזר הפרטי - 49% לעומת 37.4 במגזר הפרטי. שיעור הנשים במגזר הציבורי גבוה יותר מבפרטי – 66% במגזר הממשלתי, 65% במגזר הציבורי לעומת 47% במגזר הפרטי.

יותר ימי חופש ומחלה

העובדים במגזר הציבורי לא נהנים רק מיציבות תעסוקתית אלא גם מימי חופש מרובים יחסית וימי מחלה – 30 ימי מחלה בשנה ו-21 ימי חופשה אליהם נוספים עוד 2 ימי בחירה, 2 ימי הצהרה וחופשות מרוכזות.

בניתוח של אגף השכר במשרד האוצר עולה כי בממוצע מתוך 168 שעות התקן, העובדים עובדים בפועל רק 76%, כלומר בממוצע, כחמישית מדיווחי הנוכחות החודשיים של העובדים אינם בגין עבודה בפועל, נתון השקול ליום עבודה בשבוע.

הרבה יותר ימי חופשה ומחלה

ואכן, כ-17% מתוך שעות התקן החודשיות מנוצלים לימי חופשה (17 שעות – כשני ימי עבודה בחודש) ומחלה (11 שעות). ואולם, לא ניתן להתעלם מכך שבאגף השכר באוצר בחרו לסכום כחלק מהשעות שאינן "עבודה בפועל" גם הדרכות והשתלמויות. ייתכן שבחישוב כללי מדובר באחוזים מעטים משעות התקן, אבל דווקא במגזר הציבורי שבו ותק העובדים גבוה, חשוב מאוד לעודד מדיניות של "למידה לאורך החיים" שמשמעותה גם יציאה להדרכות והשתלמויות ויש להתייחס למרכיבים אלה כחלק אינהרנטי מעבודתו בפועל של העובד. ייתכן שההחלטה של אנשי אגף השכר באוצר להגדיר השתלמויות והדרכות לא כעבודה בפועל קשורה לניתוח של איכות ההשתלמויות בדו"ח בשנה שעברה.

עיוותים במערכת השכר

השכר במערכת המגזר הציבורי נבנה טלאי על טלאי. תלוש השכר מורכב מרכיבי שכר רבים שהם תוצאות של מאבקי שכר כאלו או אחרים. מעבר לקושי הגדול הכרוך בהבנת התלושים ומבנה השכר, השיטה גם מייצרת עיוותים.

פערי השכר בין גברים לנשים

אחד העיוותים המהותיים הוא החרגת מרכיבי שכר מחישוב שכר לצורך השלמה לשכר המינימום. כך קורה שעובדים רבים במגזר הציבורי מקבלים השלמה לשכר המינימום למרות שהשכר שלהם גבוה פי שניים ואף יותר משכר המינימום.

במערכת הבריאות 62% מהעובדים מקבלים השלמה לשכר מינימום – השכר הממוצע שלהם הוא 14,501 שקל. במשרדי הממשלה כרבע מהעובדים (26%) נהנים מרכיב השלמה לשכר מינימום – השכר הממוצע שלהם הוא 10,639 שקל. דווקא בין עובדי ההוראה, שם השכר הממוצע הוא הנמוך בין הסקטורים, רק 3% מהעובדים נהנים ממרכיב השלמה לשכר מינימום והשכר הממוצע שלהם הגיע ל- 6,860 שקל.

משרות חלקיות במערכת החינוך והבריאות

במשרדי הממשלה ובמערכות החינוך והבריאות יש עובדים המועסקים במשרה חלקית, לכן יש פער בין השכר הממוצע לעובד לבין השכר הממוצע למשרה מלאה.במערכת החינוך רק 45% מהעובדים מועסקים במשרה מלאה, במערכת הבריאות 68% מהעובדים מועסקים במשרה מלאה, במשרדי הממשלה 95% מהעובדים מועסקים במשרה מלאה ובמערכת הביטחון 100% מהעובדים מועסקים במשרה מלאה.

לרוב התחומים בהם רווחת העסקה חלקית מאופיינים בשכר נמוך ובשיעור נשים גבוה. טענה שעולה בשיחות עם גורמים באוצר היא שבחלק מהמקרים השכר הנמוך הוא שדוחף את העוסקים בתחום לעבוד רק במשרה חלקית במגזר הציבורי ולהשלים הכנסה בעבודה נוספת, אולם בחלק מהתחומים מדובר בהעסקה מקפחת – אין משרות מלאות והעובדים נאלצים להסתפק גם בשכר שעתי נמוך - וגם לא נהנים מיציבות תעסוקתית. כך, למשל מורים מתחילים נאלצים פעמים רבות לעבוד במשרה חלקית, וכך גם בחלק ממקצועות הבריאות, כגון מרפאות בעיסוק וקלינאיות תקשורת.

שכיחות המשרות החלקיות במערכת הבריאות ומערכת החינוך מתבטאת גם בפער בין השכר הממוצע לעובד בתחום לשכר למשרה מלאה. בעוד השכר הממוצע למשרה מלאה במערכת הבריאות היה 18,534 שקל, השכר הממוצע לעובד היה 16,533. במערכת החינוך הפערים גדולים יותר – השכר הממוצע למשרה מלאה היה 12,846 והשכר הממוצע לעובד הסתכם ב-10,811 - פחות מהשכר הממוצע למשרת שכיר במגזר הפרטי. בהינתן שלשכר תפקיד מהותי במשיכת עובדים לתוך המערכת, הפערים האלה מייצרים אתגר לא פשוט למערכת החינוך, הסובלת ממחסור במורים.

נשים חולות – גברים נשארים לשעות נוספות

באגף השכר באוצר מתגאים בכך שב-2018 פערי השכר בין גברים לנשים במערכות שירות המדינה נעו בין 7% במערכת החינוך ל-27% במערכת הבריאות, ואילו בכלל המשק הם הגיעו ל-32%. ואולם עדיין יש פער בין נשים לגברים בכמות השעות הנוספות ובכמות העבודה הנוספת – גברים מנצלים הרבה יותר את מכסת השעות הנוספות שלהם, ובנוסף נהנים יותר מתוספות על עבודה נוספת. עבודה נוספת מכילה עוד מרכיבים חוץ משעות נוספות - כוננויות, קריאות פתע ותוספת משמרות. זהו רובד שכר שלם שהמרכיב הנפוץ  ביותר, אבל לא היחיד, בו הוא שעות נוספות.

העובדים עובדים פחות

פער נוסף הבולט במערכת הבריאות ומשרדי הממשלה הוא שמשרות ניהוליות בדירוגים גבוהים מאוישות הרבה יותר על ידי גברים. שיעור הנשים הבכירות מתוך כלל העובדים הבכירים נמוך משמעותית משיעור הנשים במשרדי הממשלה. ככל ששיעור הנשים במשרד גדול יותר, הסבירות שהן תאיישנה תפקידים בכירים באחוזים גבוהים גדלה.

אבל בין הפערים המגדריים הרגילים בולט נתון נוסף ומטריד -  נשים מנצלות בממוצע כחמש שעות מחלה יותר מגברים מדי חודש. בעוד שבממוצע גברים מנצלים בכל חודש שמונה שעות מחלה: חמש שעות מחלה שלהם ועוד שעות מחלת ילד, בת זוג או הורה, נשים לוקחות 13 שעות בחודש. אולם עיקר הפער אינו בשעות מחלות ילד, אלא דווקא בשעות המחלה שמדווחות העובדות על עצמן.

ניתן היה לחשוב שנשים פשוט מעדיפות לדווח על מחלה במקום על מחלת ילד, אבל הפער בשעות מחלה בין גברים לנשים יציב על פני שנים – גם אחרי הגילים המאופיינים באחריות לילדים קטנים. באגף השכר מציינים כי נטיית הנשים לקחת יותר שעות מחלה היא תופעה נפוצה ברוב מדינות העולם ומגובה בספרות המחקרית, אולם אינה מקבלת הסבר חד-משמעי.

מנגד, לגברים נרשמות לאורך כל קבוצות הגיל יותר שעות נוספות – הפער הוא יציב ומובהק. באוצר מסבירים זאת  בנטייה המסורתית של הנשים להיות נוכחות יותר בבית, בעוד הגברים נתפסים כמפרנסים העיקריים במשקי הבית .

רמה גבוהה? תלוי באיזה תחום

מניתוח של שכר לפי גיל במגזר הציבורי והממשלתי והמגזר הציבורי עולה כי בעוד שבעלי תואר מקבלים שכר נמוך יותר במגזר הציבורי, מי שאין לו תואר נהנה משכר גבוה יותר במגזר הציבורי מאשר במגזר הפרטי.

זהו אינו התחום היחיד שבו המגזר הציבורי נותן תשואה עודפת – בעוד המגזר הפרטי מתגמל תחומים אנליטיים או טכניים יותר מאשר המגזר הציבורי, המגזר הציבורי מתגמל תחומים רבי מלל יותר מאשר המגזר הפרטי. בוגרי תארים בהנדסה ובכלכלה מרוויחים במגזר הפרטי בממוצע יותר מאשר במגזר הציבורי. בוגרי תארים במשפטים ובמדעי החברה והרוח מרוויחים במגזר הציבורי יותר מאשר במגזר הפרטי . בשורה התחתונה: לבוגרי מדעי הרוח והחברה ולנטולי תארי עדיף לעבוד במגזר הציבורי.

קיצור שבוע העבודה יביא פריון?

בחודשים האחרונים עלה לדיון ברעיון קיצור שבוע העבודה. פיילוט שנעשה על ידי מיקרוסופט ביפן הראה כי מעבר לארבעה ימי בשבוע העלה את פריון העבודה. בישראל קוצר שבוע העבודה ב-2018 ל-42 שעות שבועיות – המשמעות היא הפחתה של שעתיים בחודש ללא הפחתה בשכר.

קיצור מביא פריון

בהתבסס על נתוני הנוכחות של עובדי משרדי הממשלה ב-2018-2017, ערך אגף השכר והסכמי עבודה בדיקה ראשונית בניסיון לבדוק כיצד השפיע צו ההרחבה על שעות העבודה של עובדי משרדי הממשלה. מהבדיקה עולה כי בממוצע בכל הדירוגים ירד מספר השעות במשרד, אבל מספר השעות הנוספות עלה – כלומר לא רק שהיעילות לא עלתה, אלא ששעות "רגילות" הוחלפו בשעות בשכר גבוה יותר.

עם זאת, באוצר לא ממהרים לחרוץ שקיצור שעות העבודה נהפך לסוג של "הטבת שכר", וטוענים כי יש צורך במחקר המשך כדי לבחון את השפעת הקיצור.

מחיר סכסוכי העבודה

נכון לדצמבר 2019 קיימים 67 סכסוכי עבודה פעילים בשירות המדינה. החוק קובע כי יש חובה לארגון העובדים לתת התרעה של 15 ימים לפני הכרזה על סכסוך עבודה לפני שביתה, אך אינו קובע תקופה מקסימלית שלאחריה ההודעה על סכסוך העבודה מתפוגגת. כתוצאה מכך, המצב בפועל הוא שסכסוך עבודה אינו "פג תוקף", ויכול להיות פתוח שנים רבות. כמו כן, החוק אינו קובע חובה למתן הודעה מוקדמת לפני פרוץ השביתה. לאור זאת, יכולים ארגוני העובדים להכריז על שביתה בכל רגע, מכוחו של סכסוך קיים, גם אם הוכרז זמן רב קודם לכן.

כאן מסוכסכים

באוצר טוענים כי יכולתם של איגודי העובדים להכריז בפתאומיות על שביתה מייצרת מנגנון לחץ על המדינה, וכי מצב זה מעוות את תכלית החוק בכך שאינו מאפשר למעסיק הציבורי להיערך כיאות לקראת השביתה. התוצאה לכך היא שהמעסיק הממשלתי נאלץ בעל כורחו להיעתר לדרישות רבות, שלא היה נעתר להן במצב שבו היו עומדים לרשותו 15 ימי ההיערכות לשביתה.

אין ייצוג למיעוטים

עשור לאחר שנקבעו יעדים לשילוב בני מיעוטים (ערבים ודרוזים) במשרדי הממשלה - ההצלחה חלקית. ברוב המכריע של התפקידים במשרדי הממשלה, רמת הייצוג של בני המיעוטים בקרב כלל העובדים אינו קרוב לחלקם באוכלוסייה - 20%. רק בחלק מהתפקידים במשרדי הממשלה קיימת עמידה ביעד הממשלתי שהוגדר לייצוג הולם עבור אוכלוסיות אלה – 10%.

אין מיעוטים

עם זאת, שכרם הממוצע של עובדים בני מיעוטים במשרדי הממשלה הוא כ-92% משכרם הממוצע של עובדים יהודים, לעומת 66% בלבד בכלל המשק. 15,240 שקל לעומת 7,338 שקל בהתאמה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker