המחקר שבדק: כמה תקבלו בפנסיה תקציבית - וכמה בפנסיה צוברת

עובדי מדינה בפנסיה צוברת יוכלו להגיע להכנסה בגובה 70% לפחות משכרם האחרון, לעומת 77% בפנסיה תקציבית ■ במגזר הפרטי, הפער צפוי להיות גדול יותר — בין השאר בגלל הפסקות בקריירה ■ המסקנה של האוצר: רצוי לשלם שכר גבוה יותר לעובדים צעירים, ונמוך יותר לוותיקים

אבי וקסמן
אבי וקסמן
פנסיה רומנטית
צעירים מוציאים פחות כסף מגמלאים

למי שנכנסים כיום לשוק העבודה, ומפרישים מדי חודש משכרם לחיסכון בפנסיה צוברת, מובטחים רק יזע, דמעות, תלות מדכאת בתשואה בשוק ההון, ומאבק סיזיפי להפחתת דמי הניהול; לעומתם, בפנסיה התקציבית, העוברת מן העולם, היתה מובטחת לעובדים פנסיה בסך 70% משכרם האחרון, בלי סיכונים רבים. הטענה הזאת נשמעת לעתים קרובות בדיונים כלכליים — האם היא מדויקת?

חוקרי משרד האוצר החליטו לבחון זאת. לאחר שבדקו בעבר את הפנסיה שמקבלים עובדי מדינה שפרשו לפנסיה תקציבית, הם פירסמו היום, בדו"ח השנתי של הממונה על השכר, עבודת המשך - החוקרת מה צפוי למי שייצאו לפנסיה צוברת.

ברקע למחקר עמדו אזהרות על כך שרמת החיים של דור העובדים הנוכחי במשק, המבוטח בפנסיה צוברת, תצלול עם הפרישה. אלה התבססו, למשל, על מחקר של פרופ' אביה ספיבק ושרית מנחם־כרמי, שצפה כי קצבאות הפנסיה הצוברת עלולות להגיע ל–30%–45% בלבד מהשכר האחרון.

הממצאים של חוקרי האוצר — שרי אסיף מאגף השכר, וזאב קריל, לשעבר מאגף הכלכלן הראשי — עגומים פחות, גם אם הם נוגעים רק לעובדי המדינה. החוקרים מצאו כי רמת החיים לאחר הפרישה של בעלי פנסיה צוברת צפויה להיות נמוכה מזאת של קודמיהם בפנסיה התקציבית — אבל ההבדלים אינם של עשרות אחוזים. הפערים בין שתי הקבוצות, מסיקים החוקרים, "אינם גדולים כפי שנהוג לחשוב".

החוקרים חישבו את יחס התחלופה - ההכנסה לאחר הפרישה כשיעור מההכנסה ערב הפרישה. חישוב ההכנסה לאחר הפרישה התבסס על קצבת הפנסיה, בתוספת קצבת אזרח ותיק (קצבת זקנה) של הביטוח הלאומי, ובניכוי תשלומי המס הצפויים. ההכנסה ערב הפרישה חושבה לפי השכר בשנה שלפני הפרישה, כדי להימנע משקלול של מענקי פרישה או דרגות פרישה.

במחקר הקודם התברר כי בקרב בעלי פנסיה תקציבית בשירות המדינה, שפרשו לגמלאות ב-2016, יחס התחלופה נטו (בניכוי מסים) הוא 77%. הנתח העיקרי בהכנסה לאחר הפרישה הוא הפנסיה התקציבית - אבל זו מהווה רק כ-48% מהשכר ברוטו ערב הפרישה, לאחר שמוסיפים לה תשלומים מקופות גמל (המבוססים על הפרשות שמשלמים עובדי המדינה החל ב-1995 על רכיבי שכר שאינם מבוטחים לפנסיה התקציבית).

קצבת הזקנה של הביטוח הלאומי מגדילה משמעותית את יחס התחלופה. התרומה שלה תלויה בגובה השכר לפני הפרישה: בקרב רופאים, ששכרם גבוה יחסית, היא מגדילה את יחס התחלופה מ-47% ל-55% — בשמונה נקודות אחוז; בקרב עובדי שירות המדינה בדירוג המנהלי, היא מקפיצה אותו ב-20 נקודות אחוז, מ-52% ל-72%.

71% זה לא אסון

ממצאים אלה הושוו לפנסיה הצוברת שצפויים לקבל עובדים שנקלטו בשירות המדינה מ–2002 ואילך — מאז חסימת ההצטרפות לפנסיה תקציבית. בעוד המחקר על הפנסיה התקציבית התבסס על תשלומים שבוצעו בפועל, במקרה של הפנסיה הצוברת נדרשת סימולציה לפנסיה הצפויה, מפני שמרבית העובדים שנקלטו מ–2002 עדיין לא יצאו לגמלאות. הסימולציה נעשתה לפי הנחות שונות — למשל על התשואה העתידית של החסכונות (תשואה ריאלית של 4.5% בשנה, והקצאה של אג"ח מיועדות לפי המצב הקיים כיום), על דמי הניהול, ועל עליית השכר של העובדים עד פרישתם.

לפי הסימולציה, לעובדים שהצטרפו לשירות המדינה ב–2002 צפוי יחס תחלופה נטו של 71%–85%. הטווח נובע מקבוצות העובדים השונות שנבדקו. בכולן, קצבת הפנסיה — שתשולם על ידי קרן הפנסיה, ולא על ידי הממשלה — תהיה בגובה 40%–43% מהשכר לפני הפרישה. בתוספת קצבת הזקנה, ולאחר ניכוי מסים, מורים יגיעו ליחס תחלופה נטו של 71%, עובדי הדירוג המינהלי ל–74%, אחיות ל–78% ורופאים ל–85%.

מתגעגע לפנסיה תקציבית

במשרד האוצר טוענים כי אף שלכאורה יש לשאוף ליחס תחלופה של 100%, כדי לאפשר לעובדים לשמור על רמת חייהם לאחר הפרישה, נהוג להתייחס גם ליחסי תחלופה של 70% ויותר כהולמים, בין השאר מפני שההוצאות של גמלאים נוטות להיות נמוכות יותר מהוצאותיהם בצעירותם. עוד טוענים באגף השכר כי יחסי התחלופה הצפויים לעובדי המדינה סבירים לא רק בהתבוננות כזאת, אלא גם בהשוואה בינלאומית: לפי ניתוח של OECD שמצטטים החוקרים, יחס התחלופה הממוצע לעובד עם שכר ממוצע במדינות הארגון הוא 58.6% בלבד. עובדים עם שכר גבוה מהממוצע מסתפקים ביחס התחלופה נמוך מכך משמעותית.

עם זאת, ברוב הקבוצות שנבדקו, יחס התחלופה הצפוי לעובדי המדינה בפנסיה צוברת נמוך מזה של בעלי הפנסיה התקציבית. יחס התחלופה נטו של מורים, למשל, הוא 76% בפנסיה תקציבית ו–71% בפנסיה צוברת; ושל עובדי הדירוג המינהלי — 81% ו–74%, בהתאמה. בקרב רופאים, לעומת זאת, המצב הפוך: יחס התחלופה נטו שלהם גבוה יותר בפנסיה צוברת (85%) מאשר בפנסיה תקציבית (71%). הדבר נובע משיעור מס גבוה על השכר לפני הפרישה, בעוד המס על קצבת הפנסיה נמוך.

מפרישים 2% בלבד

היכולת להסיק מהמחקר מסקנות על כל העובדים במשק מוגבלת. חישוב הפנסיה הצפויה לעובדי המדינה התבסס על הנחות שעבודתם תהיה רצופה בכל הקריירה, שדמי הניהול של החסכונות נמוכים מהממוצע במשק (החישוב נעשה לפי דמי ניהול של 0.5% מההפקדות השוטפות ו–0.1% בשנה מהצבירה), ששיעור גבוה יחסית מהשכר מבוטח לפנסיה, שהעובד לא ימשוך את פיצויי הפיטורים, ושהשכר יעלה בהתמדה בזכות הסכמים קיבוציים וזחילת השכר האוטומטית. ההנחות האלה אינן בהכרח נכונות ליתר העובדים במשק.

עוד חשוב לזכור את הנטל השוטף שבו נושאים העובדים לטובת הפנסיה שלהם: בעלי פנסיה צוברת מפרישים 7% משכרם השוטף לחיסכון — בעוד מבוטחי הפנסיה התקציבית לא הפרישו בעבר דבר, ורק מאז 2004 הם נדרשים להפריש כספים לפנסיה שלהם — אבל בשיעור של 2% מהשכר בלבד, ובלי שהם משלמים מס על ההטבה הצפויה להם.

מלבד זאת, חישוב יחס התחלופה הצפוי לבעלי פנסיה צוברת התבסס על הנחה שיעבדו יותר שנים משעבדו בעלי הפנסיה התקציבית. "הוותק הממוצע של פורשי 2016 בפנסיה תקציבית הוא 32 שנה, ואילו במודל לחישוב יחס התחלופה בפנסיה צוברת הנחנו 34 שנות עבודה לנשים ו–37 לגברים", אומרים באוצר.

לפי האוצר, "ניתן לטעון שכדי לערוך השוואה מהימנה יותר, יש להשוות רק בין עובדים עם מספר שנות תעסוקה דומה". אם בודקים רק בעלי פנסיה תקציבית שפרשו לאחר 34 שנים, הפערים גדלים לטובתם: יחס התחלופה נטו של מורים עולה מ–76% ל–84%, ושל עובדי מדינה אקדמאים במדעי החברה והרוח מ–78% ל–84%, למשל.

מודל שכר חדש

הפנסיה הצוברת מתבססת על הפרשות שוטפות מהמשכורת, ולכן היא מושפעת מהשכר במשך כל הקריירה — ולא רק מהשכר האחרון, כמו הפנסיה התקציבית. מכיוון שכך, יש משמעות רבה לשכר העובדים בתחילת הקריירה — בגלל הריבית דריבית הנצברת על החיסכון שמופרש ממנו.

אפשר גם אחרת

בעקבות זאת, החוקרים מציעים לשקול העלאה של השכר בתחילת הקריירה, כדי להגדיל את יחס התחלופה העתידי. אם רוצים להימנע מתוספת עלויות למעסיק, יש ללוות זאת בהפחתת השכר בשיא הוותק, כך שזחילת השכר לאורך הקריירה תהיה איטית יחסית.

ההצעה הזאת מתאימה למודלים שבוחנים באגף השכר בשנים האחרונות, שנועדו להתאים את התגמול בשירות המדינה להרגלי החיסכון ולדרישות העובדים בני ימינו. שכר התחלתי גבוה יותר אמור לא רק להגדיל את החיסכון לעת זקנה, אלא גם למשוך עובדים איכותיים יותר למגזר הציבורי.

באוצר סבורים כי המודל הקיים, שבו השכר במגזר הציבורי עולה אוטומטית בקצב מהיר - ללא תלות בפריון או במצוינות - צריך לעבור מן העולם. "בכוונתנו שכל הסכמי השכר העתידיים ישקפו את זה", אומרים באוצר - אף שאנשי אגף השכר יודעים כי נציגי העובדים שואבים לא אחת את כוחם מעובדים ותיקים, ולא ימהרו להסכים לשינויים שיפגעו בהם.

באוצר לא מתכוונים לקצץ בשכרם של עובדים ותיקים שכבר מועסקים בשירות המדינה. עם זאת, בטווח הארוך, זאת אמורה להיות תוצאת לוואי של מדיניות המשרד. בשנים האחרונות, המשרד קידם העלאה של שכר המורים המתחילים, ודרש לשלם מחצית מתוספת השכר בהסכם המסגרת למגזר הציבורי כתוספת שקלית ולא אחוזית — כך שתהיה משמעותית יותר למקבלי שכר נמוך.

"העלאת השכר ההתחלתי בכ–40%, תוך שמירה על הוצאות השכר לאורך הקריירה, תגדיל את יחס התחלופה בכ–20%", אומרים באוצר. כך למשל, עובד ששכרו ההתחלתי כ–9,000 שקל בחודש, ומטפס עד לכ–34 אלף שקל ערב הפרישה, ייהנה מיחס תחלופה נטו של 78%. לעומת זאת, אם השכר ההתחלתי יהיה גבוה יותר, 13 אלף שקל, אבל יטפס רק לכ–28 אלף שקל, יחס התחלופה יגדל ל–91%.

לפי חישובי החוקרים, אף ש"העוגה" (השכר בסוף הקריירה, שכנגדו נמדד יחס התחלופה) תקטן אם המודל המוצע יאומץ, קצבת הפנסיה האבסולוטית תהיה גדולה מעט יותר מבמודל הקיים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker