הנתונים נחשפים: מה הכי משתלם ללמוד - וכמה מרוויחים העובדים החלשים

העובדים ה"מיומנים" בישראל מרוויחים כמו מקביליהם במדינות העשירות, בעוד העובדים החלשים מסתפקים במחצית משכרם של מקביליהם - כך עולה ממחקר של מכון טאוב ■ "רבים מהפערים הם כשלים של מערכת החינוך. עדיף להיות חלש במדינה אחרת - לא בישראל"

סיון קלינגבייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
עובדים
עובדיםצילום: בלומברג

עובדים עם מיומנויות גבוהות בישראל אמנם מקבלים שכר הדומה לזה של מקביליהם במדינות OECD, אך הכנסתם של העובדים החלשים נמוכה מאוד בהשוואה להכנסתם של עובדים חלשים במדינות אחרות - כך עולה ממחקר שערך גלעד ברנד ממרכז טאוב, שבחן את התשואה למיומנויות בשוק העבודה בישראל.

המחקר, שבו השווה ברנד את פערי השכר לשעה בין עובדים בישראל לזה של עובדים במדינות OECD נבחרות, מגלה כי הפער ברמות המיומנות הנמוכות מגיע גם ל–50%, בעוד ברמות המיומנות הגבוהות הוא יורד לכ–15%. לפי המחקר, הפערים הנמוכים ברמות המיומנות הגבוהות נובעים מכך ששוק העבודה בישראל מתגמל עובדים בעלי מיומנויות גבוהות במיוחד (למשל היי־טקיסטים), בעוד במדינות אחרות אין תגמול מיוחד על כך. רמות המיומנויות — שנבחנות באמצעות מדידת אוריינות קריאה, אוריינות מתמטית ופתרון בעיות בסביבה מתוקשבת — נמדדו באמצעות סקר PIAAC הבינלאומי שעורך OECD בכל כמה שנים.

"ישראל היא מריטוקרטיה — שלטון המוכשרים", אומר ברנד. לדבריו, הוא הופתע מתוצאות המחקר, שכן לא שיער עד כמה שוק העבודה המקומי מתגמל עובדים עם מיומנות גבוהות במיוחד. "העובדים המצטיינים בישראל, שלהם רמות המיומנויות הגבוהות ביותר, מצליחים להגיע לרמת חיים קרובה מאוד לעובדים המצטיינים במדינות אחרות", הוא מוסיף.

התשואה על לימודים אקדמיים

בניגוד לתפישה הרווחת שלפיה בעלי המיומנויות הגבוהות בישראל מצטיינים יותר ממקביליהם בעולם, בסקר PIAAC הם מדורגים דומה או אף נמוך יחסית למדינות OECD. ואולם מצב זה אינו משתקף בגובה השכר — והעובדים המצטיינים בישראל משתלבים במשרות שבהן השכר גבוה במידה רבה מזה של עובדים מצטיינים במדינות ההשוואה.

לעומתם, בעלי מיומנויות נמוכות משתכרים הרבה פחות ממקביליהם במדינות OECD. במקרה זה, אף שבמקרים רבים שיעורי ההשכלה שלהם גבוהים יחסית, גם רמת מיומנותם נמוכה מזו של מקביליהם (למעט טורקיה וצ'ילה). "ההישגים של החלשים אצלנו נמוכים יותר מההישגים של החלשים בחו"ל, כאשר בישראל הפערים ברמות השכר גדול יותר", אומר ברנד. לדבריו, עדיף להיות עובד עם מיומנויות חלשות במדינה אחרת, ולא בישראל.

"מדינת ישראל הצליחה מאוד בכל מה שקשור למוכשרים. היא נתנה תמריצים להיי־טק, והשינויים הטכנולוגיים בעולם תיגמלו מאוד את הקבוצה הזאת", אומר ברנד. הבעיה, לדבריו, אינה בנגישות להשכלה גדולה. "בחצי התחתון של המיומנויות, התשואה לתואר אקדמי נמוכה מאוד. הפתרון הוא לא הרחבה של ההשכלה הגבוהה או הגדלת הנגישות אליה. מי שלא למד חשבון ואנגלית בצורה טובה בגילים צעירים, יהיה לו קשה מאוד בעתיד להשלים את הפער הזה — והדבר מתבטא גם בשוק העבודה. רבים מהפערים הם כשלים של מערכת החינוך ושיפור נדרש במערכת", הוא מוסיף.

גלעד ברנד
גלעד ברנדצילום: ללא קרדיט

מהמחקר עולה גם כי כ–95% מהעובדים בעלי המיומנויות הגבוהות ביותר הם יהודים לא־חרדים — מגזר המהווה כ–70% מהאוכלוסייה — וכי בעוד שוק העבודה מתגמל היטב כישורים בקרב יהודים, האוכלוסייה הערבית בישראל מתאפיינת בתשואה נמוכה על מיומנויות. "אחרי שיפור משמעותי מתחילת שנות ה–2000, יש עדיין הרבה פערים לסגור", אומר ברנד.

לדבריו, "המיצוי הגבוה של הפוטנציאל הטמון בקבוצת העובדים המיומנים בישראל מצביע על הצורך להסב את תשומת הלב לקבוצת העובדים המיומנת פחות, וגם לאוכלוסייה הערבית, שככל הנראה אינה ממצה את כישוריה בשוק העבודה".

40% מהעובדים הזקוקים להכשרה - אינם יכולים לממן אותה

כ–38% מהמועסקים במקצוע עם סיכוי גבוה להיעלם בגלל תהליכי אוטומציה יכולים להיעזר במערך ההכשרות המקצועיות שמפעילה המדינה, אך מוותרים עליהן בשל עלותה — כך עולה ממחקר שערכה שביט מדהלה ממרכז טאוב. לשם השוואה, שיעור זה בקרב מדינות ה–OECD הוא 15.5% בממוצע בלבד. ישראל אף מדורגת בתחתית מדינות ה–OECD בשיעור ההשקעה שלה בשוק העבודה.

"האוכלוסיות הפגיעות — מועסקים מהמגזר הערבי, נשים, ומועסקים המתגוררים במחוז דרום — אינן יכולות להשתמש במערך ההכשרות האלה, שהן כלי מרכזי המאפשר נגישות לרכישת כישורים", טוענת מדהלה במחקרה, "משום שרבים מהם אינם יכולים לממן זאת".

מהמחקר עולה גם כי בדומה למדינות ה–OECD, כ–15% מהמקצועות בישראל עשויים להיעלם בתוך 10–20 שנה בעקבות תהליכי האוטומציה. כמו כן, 54% מהמקצועות נמצאים ברמת סיכון בינונית ו–31% ברמת סיכון נמוכה — שיעור הגבוה מממוצע ה–OECD.

המקצועות עם הסיכוי הגבוה ביותר שייעלמו נמצאים בענפי הבינוי והתעשייה, שירותי תחבורה, אחסנה, דואר ובלדרות, ושירותי אירוח ואוכל. לעומת זאת, בענפים כמו אמנות ובידור, מידע ותקשורת, חינוך וביטחון, המאופיינים לרוב בדרישות ליצירתיות ויכולת פתרון בעיות מורכבות, נמצא שיעור נמוך של משרות בסיכון גבוה להיעלם בעקבות אוטומציה.

בבדיקה לפי קבוצות גיל נמצא כי בקרב צעירים בגילי 16–24 יש שיעור גבוה יותר של משרות בסיכון גבוה לאוטומציה, ככל הנראה משום שלרוב הם מועסקים במשרות זמניות. בקרב גברים יהודים חלה ירידה בשיעור המשרות בסיכון בגילי 25–54, לעומת עלייה בשיעורן לקראת היציאה משוק העבודה — גילי 55–65. גברים ערבים בכל קבוצות הגיל הם בעלי שיעור גבוה יותר של משרות בסיכון, הן בהשוואה ליהודים והן בהשוואה לממוצע ב–OECD.

מקצועות שאליהם פונות נשים רבות, ובפרט יהודיות שאינן חרדיות, נמצאים בסיכון גבוה יותר לעומת מקצועות שלרוב פונים אליהם גברים. דבר זה עשוי להעיד שנשים נוטות להשתמש פחות במיומנויות הנדרשות לשוק העבודה העתידי, לעומת גברים באותם מקצועות.

התפלגות התעסוקה לפי משלחי יד מצביעה על פערים גדולים בין גברים ערבים ליהודים: כמחצית הגברים הערבים מועסקים בתעשייה, בינוי והפעלת מכונות — משרות המאופיינות בסיכוי גבוה למעבר למחשוב. בנוסף, בקרב ערבים וערביות נמצא שיעור תעסוקה גבוה יחסית במשלחי יד בלתי מקצועיים, שאינם דורשים מיומנויות גבוהות והכשרה. בקרב האוכלוסייה החרדית בולטת קבוצת משלחי היד האקדמיים — מרביתם בתחום החינוך, המאופיין בסיכון נמוך למחשוב.

"קיימים פערים משמעותיים בשוק העבודה בין אוכלוסיות ומגזרים שונים, כשהבסיס לזה מתחיל לפני הכניסה לשוק העבודה — במערכת החינוך", אומרת מדהלה. "העובדים שיהיו מעוסקים בעתיד הם אלה שמסוגלים להתאים את עצמם לשוק העובדה העתידי — הדורש הרבה שימוש במחשב ומולטימדיה. יש אוכלוסיות בחברה הישראלית שיש להן חסך בכישורים האלה". בקרב האוכלוסייה הערבית רק כ–43% משתמשים במחשב בעבודתם, לעומת 77% בקרב יהודים שאינם חרדים.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker