משרות גרועות, שכירים בתחפושת ורובוטים: האם בעתיד נעבוד רק בחצי משרה?

דו"ח חדש של OECD ממתן מעט את החשש מפני אבטלה המונית כתוצאה מאוטומציה - אך מזהיר כי השינויים עשויים לפגוע באיכות המשרות ולנשל עובדים בענפים ובאזורים פגיעים ■ לא רק הממשלות יצטרכו להתכונן, אלא גם ארגוני העובדים והמעסיקים

אבי וקסמן
אבי וקסמן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
וויוורק. לפי הארגון גם חוקי העבודה דורשים רענון
וויוורק. לפי הארגון גם חוקי העבודה דורשים רענוןצילום: WeWork

בארגון לשיתוף פעולה כלכלי ופיתוח (OECD) מבקשים לשגר מסר מרגיע למי שמודאגים מההתפתחויות שמביאה עמה הקדמה הטכנולוגית לשוק העבודה, וחוששים לפרנסתם.

חרף התחזיות המדאיגות על השמדה של אינספור משרות, ועל הפיכת קבוצות עצומות של עובדים לספקי שירותים נטולי זכויות — אין סיבה לבהלה כללית, אומרים כלכלני OECD בדו"ח השנתי שלהם על התעסוקה במדינות הארגון, שמהדורתו החדשה פורסמה ביום חמישי האחרון, ומתמקדת ב"עתיד העבודה".

זה לא סוף העולם

מלבד הסיבות לדאגה, המעבר לשוק העבודה העתידי טומן בחובו הזדמנויות לשיפור חייהם של עובדים בכל העולם. משרות מסוכנות ומשעממות רבות ייעלמו, מפני שיוחלפו על ידי מכונות ומחשבים. ייתכן שאנשים ייהנו מפנאי רב יותר; ואולי הם ימשיכו לעבוד שעות רבות בכל יום, אבל יוכלו להקדיש את משאביהם למשימות מעניינות יותר ורוטיניות פחות, שהסיכוי שיועברו לרובוטים נמוך יותר — כמו פתרון בעיות, הדרכה, תכנון וייעוץ.

מחקרים מסוימים העריכו שעד מחצית מהמשרות הקיימות עשויות להתייתר, אבל ב–OECD מעריכים כי שיעור המשרות הקיימות שייעלמו בתוך 15–20 שנה במדינות המפותחות יהיה 14% (ובישראל כ–17%). עוד 32% מהמשרות הקיימות (ו–28% בישראל), להערכתם, צפויות להשתנות מאוד, בגלל אוטומציה של מטלות. עם זאת, לדבריהם, אין סיבה להעריך שלא ייווצרו משרות חדשות שיחליפו את אלה שיאבדו.

"חרף האי־ודאות באשר למהירותם ולעומקם של השינויים, עתיד ללא עבודה כלל אינו סביר", כותבים מחברי הדו"ח. "משימות מסוימות, ובמקרים מסוימים גם משרות שלמות, אכן נעלמות, אבל אחרות צצות, והתעסוקה הכוללת גדלה בשנים האחרונות. האתגר המרכזי בעתיד יהיה בניהול המעבר של עובדים, ענפים ואזורים להזדמנויות שייפתחו בעולם העבודה המשתנה".

ובכל זאת, טוענים ב–OECD, אין מקום לשאננות. אחת הסיבות לכך היא שגם אם הטכנולוגיה לא תביא לאבטלה המונית ברחבי העולם, פגיעתה בתעסוקה צפויה להתרכז בענפי כלכלה מסוימים, במדינות מסוימות, באזורים גיאוגרפיים מסוימים בתוך מדינות, ואף בקבוצות חברתיות מסוימות. גם אם ייווצרו משרות חדשות, אין ערובה שהן ייווצרו באותם מקומות שייפגעו, או שיהיו נגישות לעובדים המנושלים. "אם המגמות הנוכחית יימשכו, רמות האי־שוויון המאפיינות מדינות רבות ב–OECD — שהן גבוהות ממילא — עלולות להחריף", כותבים מחברי הדו"ח. "החרפה זאת, בתורה, עלולה לפגוע בצריכה, בפריון ובצמיחה הכלכלית".

ב–OECD קוראים לממשלות ולמקבלי ההחלטות להתכונן כבר עתה. לדוגמה, ייתכן שכדאי כבר להתחיל לטפל באזורים עתירי תעשייה יצרנית, שעשויה להיפגע מאוטומציה.

שיעור העובדים המועסקים בדרך כלל במשרה חלקית
מכלל המועסקים בישראל

האם עתיד של תת־תעסוקה לפנינו?

גם אם העתיד לא יתאפיין באבטלה גבוהה, חשש מרכזי שעולה מהדו"ח החדש הוא שהמדינות המפותחות יצטרכו להתמודד עם המוני עובדים בתת־תעסוקה. לפי הגדרת OECD, עובד בתת־תעסוקה הוא מי שהמשרה העיקרית שלו חלקית, ושלדבריו הוא מעוניין למצוא משרה בהיקף גדול יותר, או מלא, אבל לא הצליח בכך. עובדים אלה אינם נחשבים מובטלים — מפני שלפי ההגדרות הבינלאומית, "מועסק" מוגדר כמי שעובד אפילו שעה אחת בשבוע.

בממוצע, כשליש מהעובדים החלקיים במדינות OECD היו בתת־תעסוקה ב–2017 (כ–5.5% מכלל המועסקים). שיעור התת־מועסקים גבוה במיוחד (יותר מ–10% מהמועסקים) באיטליה, ספרד ואוסטרליה. המשבר הכלכלי העולמי העלה מאוד את שיעור התת־תעסוקה במדינות שנפגעו ממנו במיוחד, כמו אירלנד, איטליה, יוון וספרד.

ב–OECD חוששים כי התפתחותן של צורות התקשרות חדשות בין מעסיקים לעובדים, שבהן הגמישות בשעות העבודה רבה יותר, תגרום לכך שעובדים רבים יותר יעבדו רק שעות ספורות בשבוע, לפחות חלק מהזמן. שכרם, כמובן, ייקבע בהתאם לכך.

בישראל, תת־תעסוקה אינה בעיה נפוצה — לפחות לפי הסטטיסטיקה הרשמית. שיעור הבלתי־מועסקים שלא מרצון, לפי הגדרת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הכוללת כיום רק את מי שחיפשו באופן פעיל משרה מלאה בארבעת השבועות האחרונים), נמוך למדי — 60 אלף איש נכון לרבעון האחרון של 2018, שהם 1.5% מכלל המועסקים. שיעור זה גבוה יותר בקרב נשים (2.2% מהמועסקות) מאשר בקרב גברים (1%).

ב–OECD מודאגים גם מהרעה אפשרית באיכות המשרות בכלכלות המפותחות. איכות המתבטאת בין השאר בשכר המשולם לעובדים, ובצורת ההעסקה. בכמה מדינות וענפים מתפתחות דרכי העסקה "לא סטנדרטיות", ובהן מעבר מהמודל הקלאסי של עובדים שכירים, שמשרתם מוגדרת וקבועה, ל"נותני שירותים" שמועסקים לפי הזמנה, ושאפשר לצמצם או להפסיק את ההתקשרות עמם מבלי לתת להם זכות שימוע או לשלם להם פיצויים.

ב–OECD קוראים לממשלות לבחון מתי עבודה במשרות חלקיות משקפת גמישות שמיטיבה עם המעסיקים והעובדים כאחד — למשל, מאפשרת לשלב את העבודה עם חייב המשפחה או עם לימודים — ומתי היא משקפת הטיה של כף המאזניים לרעת העובדים.

שכירים בתחפושת: מיהו עצמאי?

למונחים "שכיר" ו"עצמאי" יש משמעות רבה בכל הנוגע לחוקי העבודה במדינות המפותחות. ההגנות המוענקות לעובדים בכל מדינה מוגדרות לפי ההבחנה בין אלה, לרוב על פי ההנחה ששכירים זקוקים להגנה מיוחדת מפני כוחם העודף של המעסיקים. במעבר לעולם העבודה העתידי עשויה להיטשטש ההבחנה בין שכירים לעצמאים — וטשטוש כזה עלול לגרום לכך שעובדים שימצאו את עצמם מוגדרים כעצמאים, יישארו ללא זכויות חשובות.

דוגמה לטשטוש כזה היא מצבם של עובדים ב"כלכלת הפלטפורמות" — למשל נהגים המעניקים הסעות מזדמנות באמצעות אפליקציית אובר. במדינות רבות, החוק הקיים עשוי להגדיר אותם כעצמאים אף שכל פרנסתם תלויה בחברה אחת.

ב–OECD ממליצים לממשלות לוודא כי השינויים במעמדם של עובדים, משכירים לעצמאים או לתחום האפור שביניהם, אינם כרוכים בשחיקה של ההגנות הסוציאליות — כגון זכאות לדמי אבטלה, שבישראל ובמדינות אחרות ניתנת לשכירים בלבד. חוקי העבודה, מזכירים ב–OECD, נועדו לטפל באי־שוויון המובנה ביחסי הכוחות בין מעסיקים לעובדים — וייתכן שצריך להתאים אותם למציאות החדשה. לפי הדו"ח החדש, כמה מהמדינות החברות ב-OECD כבר פועלות להעניק הגנות לעובדים בתחום האפור שבין שכירים לעצמאים. למשל, לאפשר להם לנהל משא ומתן קיבוצי, באמצעות שינוי חוקי העבודה.

קדימה להכשרה — אבל דרושים תמריצים

הדו"ח החדש מתעכב שוב על המובן מאליו כמעט — הצורך להבטיח לעובדים הכשרה מקצועית איכותית, שתאפשר להם להתאים את עצמם לשינויים בשוק העבודה, להתברג במשרות חדשות שייווצרו, ולהתחיל קריירה שנייה או שלישית באמצע בחיים במידת הצורך. ב–OECD טוענים כי חשוב ליצור "הלך רוח" של למידה בקרב מעסיקים ועובדים, ומציעים לחזק את ייעוץ הקריירה לכל הבוגרים, לערוך מסעי פרסום להגברת המודעות לתועלת שבלמידה, ולהבטיח ששכר העובדים ישקף את תוספת הפריון הנובעת מהשתתפות בהכשרה מקצועית.

לפי הדו"ח, מעסיקים וממשלות יכולים להקל על עובדים להשתתף בהכשרה באמצעות קורסים מודולריים, הכשרה מחוץ לשעות העבוד, הכשרה מקוונת, וגם חופשות לצורך השתתפות בהכשרה במידת הצורך, ומתן תמריצים כספיים לקבוצות הפגיעות בשוק העבודה — אלה שכישוריהן נמוכים, ושיתקשו להשתלב במשרות חדשות. התמריצים יכולים להיות מוצעים גם למעסיקים שעובדיהם פגיעים במיוחד לשינויים בשוק העבודה.

מי יצטרך להזיע? לא רק הממשלות

OECD הוא ארגון המייעץ בעיקר לממשלות החברות בו — אבל כלכלני הארגון אינם סבורים כי הממשלות יהיו היחידות שיצטרכו להתכונן לשוק העבודה העתידי. הם אינם פוטרים מהמשימה הזאת את העובדים עצמם, את המעסיקים וגם את ארגוני העובדים. ארגונים אלה יצטרכו למצוא דרכים להרחיב את שורותיהם כך שיכללו גם עובדים במשרות לא־סטנדרטיות — ואם לא יצליחו בכך, הם עשויים לסבול מירידה בשיעורי החברות בהם, ומפגיעה בכוחם.

מעסיקים ותיקים, אומרים ב–OECD, הם בעלי אינטרס מיוחד להבטיח כללי משחק הוגנים, שמהם ייהנו עובדיהם אבל גם הם עצמם — אם הכללים החדשים יטילו על שחקנים חדשים, כגון פלטפורמות ה"משדכות" בין צרכנים לנותני שירותים, לעמוד בחובות שכיום הם רואים עצמם פטורים מהן.

שחקנים חדשים, לעומת זאת, עשויים להתמודד עם דרישה לשאת במחיר של התאמת שוק העבודה לשינויים שהם מביאים עמם. על הממשלות לבדוק אם מנגנוני הביטוח הלאומי מאזנים את הנטל באופן הוגן בין מעסיקים שונים, אומרים ב–OECD. בכך רומזים כלכלני הארגון שייתכן כי יש מקום לגבות מסים ממעסיקים שנהנים מפירות האוטומציה והבינה המלאכותית, ומחליפים באמצעותם חלק גדול מכוח העבודה שלהם. רעיונות כגון זה כבר מקודמים בכמה מקומות. ביל גייטס, ממייסדי חברת התוכנה מיקרוסופט, אמר ב–2017: "כרגע, אם עובד אנושי מבצע עבודה בשווי 50 אלף דולר הוא נדרש לשלם מס על ההכנסה הזאת. אם רובוט מגיע ועושה את אותה העבודה, אפשר היה לצפות שיוטל מס בשיעור דומה על הרובוט".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker