התופעה שבגללה המשק הישראלי מאבד 40 מיליארד שקל בשנה

מחקר שערכה עמותת קו משווה בשיתוף עם קרן אדמונד דה רוטשילד, מראה כי רק 22% מהאקדמאים הערבים מועסקים במשרה מלאה בתחום לימודיהם ■ מערך של חסמים שלובים זה בזה נמצא בדרכם של האקדמאים מהחברה הערבית למשרה הולמת במשק

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
לשכת התעסוקה בוואדי ג'וזצילום: טלי מאייר

בשנים האחרונות אנחנו עדים לעלייה קבועה במספר הסטודנטים מהחברה הערבית בישראל (גידול של 80% בשבע השנים האחרונות). עם זאת, קצב השתלבות האקדמאים בתעסוקה הולמת (במקצוע שאותו למדו) לא תואם את העלייה הנ"ל.

מחקר שערכה עמותת קו משווה בשיתוף עם קרן אדמונד דה רוטשילד, מראה כי רק 22% מהאקדמאים הערבים מועסקים במשרה מלאה בתחום לימודיהם. התוצאה היא שיש כמות הולכת וגדלה של אקדמאים מובטלים ורבים שנאלצים לעבוד בשכר נמוך הרבה מיכולתם. לתופעה הזאת מחיר כלכלי וחברתי כבד, הנאמד ב-40 מיליארד שקל שהמשק הישראלי מאבד בשנה.

שלושה גורמים עיקריים קשורים לתופעה: המדינה, המעסיקים והחברה הערבית עצמה. חלקם של המדינה והמעסיקים במצב העגום אינו מוטל בספק, אך נתמקד בחלקה של הקבוצה השלישית, החברה הערבית. מתוך ניסיוננו התבהר לנו כי יש מערך של חסמים שלובים זה בזה בדרכם של האקדמאים מהחברה הערבית למשרה הולמת במשק.

1. החסם התרבותי: בעבודתנו בקו משווה שמנו לב למכנה משותף מעניין וחשוב בקרב בכירים ובכירות מהחברה הערבית שהגיעו לרמות ניהול בכירות — כמעט לכולם היתה בעברם האישי, בשלב מוקדם יחסית, חוויה משמעותית ואינטנסיבית של חשיפה לחברה היהודית בישראל, שיצרה יכולת ניווט והתמצאות בתרבות הישראלית. יכולת זאת הקנתה להם יתרון בזכות היותם דו־תרבותיים. המציאות של רוב הצעירים והצעירות מהחברה הערבית היא חד־תרבותית עם חשיפה מועטה למציאות ולתרבות היהודית־ישראלית. בנוסף, הערבים אינם משרתים בצבא, שהוא כור היתוך שבו מכירים ומתערבבים עם כלל חלקי החברה בישראל.

2. החסם המשפחתי: המשפחה הערבית מהווה מעין חממה מגוננת, אך בו בזמן היא לעתים גורם מגביל. אין זה מפליא לראות צעירים וצעירות ערבים רבים בוחרים במסלולי ההוראה ותחומי הרפואה, שכן מסלולים אלה תואמים את הצורך בסטטוס וביטחון. קיימים גם הבדלים מגדריים בהקשר הזה: המשפחות מעודדות נשים לרכוש השכלה אקדמית, אך באותה מידה מצופה מהאשה להיות המפרנסת המשנית על מנת שתוכל להקים משפחה ולדאוג לצורכי הילדים. על הגברים, לעומת זאת, מופעל לחץ מגיל צעיר לחשוב על פרנסה ובניית בית למשפחה העתידית. לכן אנו רואים בשנים האחרונות ירידה בשיעור הסטודנטים הגברים הערבים ואף ירידה בהישגיהם בזכאות לבגרות.

3. החסם הזהותי: הצעירים והצעירות בחברה הערבית בישראל נולדים לתוך מציאות מרובת זהויות: ערבית, פלסטינית, ישראלית ודתית־עדתית (מוסלמית, נוצרית, דרוזית וצ'רקסית). בליל המסרים המתחרים והסותרים מקשה על גיבוש זהות קוהרנטית, ויוצר עומס של נאמנויות, שמרחיק ומנתק מהזהות הישראלית.

4. החסם הפסיכולוגי: במפגש שלנו עם סטודנטים ומועמדים לעבודה אנו פוגשים במקרים רבים אנשים מוכשרים אבל עם ביטחון עצמי נמוך ותחושה שהם לא ראויים לתפקידי מפתח בחברות מובילות. החסמים שתוארו מעלה (התרבותי, המשפחתי והזהותי) מופנמים ומשפיעים על הצעירים, וגורמים להם לפחד מלקיחת סיכונים, לפחד מכישלון ואפילו לפחד מהצלחה.

לכל המתואר מעלה יש שורה תחתונה אחת: האקדמאים הערבים אינם משתלבים בתעסוקה הולמת באופן שבו הם אמורים להשתלב בחברה מתוקנת (למעט במקצועות הרפואה והפארא־רפואה).

התוכניות הקיימות (בחינוך הפורמלי והבלתי־פורמלי) מטפלות בחסמים נפרדים ולא בכל המכלול. נדרשות תוכניות התערבות חדשניות, שמכוונות לפריצת כלל החסמים הנזכרים מעלה, והממוקדות בשינוי מציאות התעסוקה ומיצוי ההון האנושי בחברה הערבית.

הכותב הוא מנכ"ל עמותת קו משווה; אסעד הוא סמנכ"ל קו משווה; וג'ובראן היא מנהלת תוכניות בקו משווה

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker