העובדת הערביה זועקת לעזרה - קריירה - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

העובדת הערביה זועקת לעזרה

נשים ערביות רבות מנוצלות לרעה, ועובדות בשכר נמוך ללא תנאים סוציאליים ■ על משרד העבודה והרווחה לשתף פעולה עם אנשי מינהל ההסדרה ואכיפת חוקי העבודה, לפנות למעסיקים ולבחון את תנאי ההעסקה של אותן נשים - על מנת לוודא שהן מקבלות את המגיע להן כחוק

נשים ערביות עובדות בחקלאות
עופר וקנין

נשים ערביות רבות מדי בישראל, ודווקא אלה שמועסקות על ידי מעסיקים ערבים, מנוצלות לרעה, משתכרות מתחת לשכר המינימום ואינן זוכות לתנאים סוציאליים. שוק העבודה הדורסני כלפי האשה הערביה מציב אותה בעמדת נחיתות קולקטיבית־אזרחית־מעמדית. כולם יודעים את זה — אך המדינה טומנת את ראשה בחול, אינה מסדירה את הרגולציה ואינה מפעילה אכיפה הולמת.

אין זה סוד כי קיימת אפליה אתנית בשוק העבודה הישראלי בכלל, וכי שער הכניסה ללא מעט משרות במשק פתוח ליהודים בלבד. נתונים אמפיריים מראים כי יהודים מקבלים שכר גבוה יותר מערבים, וכי בתוך כל קבוצה אתנית־לאומית, גברים מקבלים שכר גבוה יותר מנשים. כך נוצרו בשוק העבודה הישראלי ארבע קבוצות מבחינת תנאי העסקה: הגבר היהודי בראש הפירמידה; האשה היהודייה מתחתיו; הגבר הערבי במקום שלישי, ואילו האשה הערביה סוגרת את הטבלה בתחתית סולם תנאי העבודה, וסובלת מנחיתות כפולה: הן מגדרית והן לאומית.

מה גרם לדחיקתה של האשה הערביה לתחתית שוק העבודה? זה מתחיל בחסמים מבניים, פוליטיים ותרבותיים, שמצמצמים את היצע המשרות הפתוחות בפניה. זה ממשיך ביכולת ניידות מוגבלת ואי רצון לעבוד רחוק מהבית, ולבסוף זה מגיע לקבלני כוח האדם, ברובם ערבים, שמנצלים את המצב ומעסיקים אותן בתנאים מחפירים. התוצאה העגומה — תלות במעסיקים ערבים שלעתים רבות רווחיותם הדלה אינה מאפשרת להם לשלם שכר הולם ובעיקר, פחד ממיצוי זכויות באמצעות פנייה לערכאות משפטיות בפני בתי הדין לעבודה, מחשש לפיטורים ולנידוי חברתי.

נתונים סטטיסטיים מראים כי השכר הממוצע של אשה ערביה הוא שכר המינימום במשק. לעתים שכרה השעתי של העובדת הערביה יורד מתחת לעשרה שקלים לשעה, תופעה בלתי נתפסת בכל קנה מידה.

הניצול בולט לא רק בקרב עובדות בענפים שלא דורשים השכלה אקדמית כמו חקלאות, ניקיון ותעשייה, אלא גם בקרב בוגרות תארים אקדמים, העובדות במשרדי מהנדסים, רואי חשבון או אפילו עורכי דין. סביר היה להניח שאלה מכירים את החוק ופועלים על פיו. אבל למה לפעול על פי חוק, כשאין מי שיאכוף?

רשויות החוק והאכיפה צריכות להפנים כי העובדת הערביה לא מעיזה לפנות אליהן. עומס מניעים חברתיים מונעים ממנה למצות את זכויותיה. נשים רבות מועסקות אצל מכרים או קרובי משפחה, והעובדה שכולם קשורים במבנה חברתי חוסמת את היכולת שלהן לפנות למקור חיצוני כלשהו למימוש זכויותיהן.

אמנם ביוני 2012 נכנס לתוקף החוק להגברת האכיפה של דיני העבודה, אך יישומו מקרטע ומדשדש, ולא מרתיע את המעסיקים העבריינים.

הגיע הזמן כי אנשי מינהל ההסדרה ואכיפת חוקי העבודה, יחד עם נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה של משרד העבודה והרווחה, יפסיקו לחכות לפנייתה של העובדת הערביה שממילא לא תגיע. עליהם לפעול ביד רמה ועקבית יותר, לפנות ביוזמתם למעסיקים, לערוך ביקורות פתע, לפשפש בתלושי השכר ובחוזי ההעסקה, אם יש כאלה, ולהציל את העובדת הערביה מפני עושק זועק לשמיים, ויפה שעה אחת קודם.

הכותב הוא רואה חשבון, משפטן ומרצה מומחה לדיני עבודה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#