אקדמים שהפכו למורים: "יום הוראה מתיש כמו 18 שעות בהיי-טק" - קריירה - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

אקדמים שהפכו למורים: "יום הוראה מתיש כמו 18 שעות בהיי-טק"

ארבעה אקדמאים שעברו הסבה להוראה והשתלבו השנה בבתי ספר תיכוניים מחלקים ציונים: הנוער לא איום כמו שחושבים והמורים מקצוענים; לא מתגעגעים לעבודה הקודמת אבל כן מתגעגעים לשכר

25תגובות

רק לפני שנתיים הקיץ של איתן גבירץ, יניב יעקב, אורית זהבי ואלון גזית היה ממוזג מאוד. הם ישבו במשרדים קרירים בבניינים מטופחים - ועבדו. בדרך כלל מהבוקר עד שעות הערב המאוחרות. התגמול היה בהתאם: שכר נאה, בונוסים, רכב וכל התנאים הטובים שבדרך כלל קיימים בענף ההיי-טק.

הקיץ הכל כבר נראה אחרת. ביום שני השבוע יצאו הארבעה לחופש הגדול הראשון שלהם מאז שהיו בני נוער. הפעם לא כתלמידים, אלא כמורים, אחרי שעברו הסבה להוראה והשתלבו במערכת החינוך התיכונית. אף שתנאי העבודה שלהם הידרדרו בשנה האחרונה, הארבעה לא מתגעגעים למקום העבודה הקודם. לשכר דווקא כן.

"השנה היתה מדהימה", מספר גזית, בן 36 מרמת אביב, שמלמד ביולוגיה ומדעים בעירוני ד' בתל אביב. "אבל היא התחילה כמו תאונת פגע וברח, אלא שהפוגע לא בורח אלא פשוט דורס אותך הלוך וחזור. אתה נכנס לכיתה אחרי ההכשרה ויש לך רעיונות, ואז מגלים התנגדויות שקשה לדמיין. המקצוע הזה קשה ודורש ניסיון. אחרי שנה בתפקיד אני מעריך את האנשים שהצטרפתי אליהם. אדם שיכול להחזיק כיתה ולהגיע לתלמידים, זה גובל בקסם. זו עבודה מורכבת שדורשת שימוש בכל היכולות שיש לך".

אל ההוראה הגיע גזית בעקבות המשבר של 2008. באותה התקופה יזם משרד החינוך תוכנית הכשרה של מהנדסים ואקדמאים להוראה. התוכנית כללה שני מסלולים עיקריים: הסבת אנשי היי-טק להוראת אנגלית, מדעים ומתמטיקה והסבת מהנדסים להוראת חינוך טכנולוגי. במקביל יזם המשרד תוכניות להסבת אנשי קבע (מדרגת סגן-אלוף) להוראה ולהסבת סטודנטים מצטיינים. בסך הכל צפויות התוכניות להוסיף למערכת החינוך מאות מורים.

היוזמה היתה שנויה במחלוקת בשל קיצור תקופת ההכשרה להוראה - שנה אחת בלבד במקום שנתיים - ומחשש שרוב המורים החדשים פשוט יעזבו את התפקיד בהזדמנות הראשונה. בינתיים רק 21 מורים מתוך כ-500 עזבו את התפקיד לפני תום תקופת ההתחייבות, שלוש שנות הוראה.

נח גרינפלד, מנהל האגף להכשרת עובדי הוראה במשרד החינוך, מספר כי "ברוב המורים החדשים בוער הצורך ליצור שינוי במערכת החינוך". את המצטרפים פיתו בהטבות ומענקים שנועדו לייצב את שכרם ל-9,000 שקל בחודש, לעומת שכר מורה מתחיל של 5000-6,000 שקל, תמורת התחייבות לשלוש שנות הוראה.

חלק מהמורים כבר סיימו לקבל את המענקים, ולפי משרד החינוך הם עדיין מעוניינים להישאר במערכת. "למורים קשה להסתגל בהתחלה", מודה גרינפלד, "אבל הם נעזרים במורה שחונך אותם במשך שלוש שנים ובסדנה שבועית. התוצאה היא שהנשירה אפסית". התנאים למורים החדשים היו לפעמים מקור לחיכוכים, מודה גריפלד, "אבל בסופו של דבר המטרה היא קידום מעמד המקצוע".

לדברי ד"ר אורית אלמוג, ראש היחידה להכשרת אקדמאים להוראה במכללה האקדמית בית ברל, המורים שהוכשרו במכללה וסיימו את שנת הלימודים הראשונה "מתכוונים להמשיך ללמד גם בשנה הבאה. הם זכו לשביעות רצון רבה מצד המנהלים, שביקשו להמשיך להעסיקם. כולם התגאו בהישגי התלמידים שלהם בבגרות, ורובם בהחלט מרגישים שיש להם עוד לאן להתפתח מבחינה מקצועית".

"אני במצב כלכלי שמאפשר לי להיות מורה"

איתן גבירץ גיל: 57 | מצב משפחתי: נשוי + 3 | מגורים: רעננה | מלמד: פיזיקה ומתמטיקה בתיכון בליך ברמת גן | השכלה: תואר ראשון בהנדסת אלקטרוניקה מהטכניון, תואר שני בהנדסת תעשייה וניהול מאוניברסיטת בן גוריון | תפקיד לפני ההוראה: סמנכ"ל פיתוח בחברת תקשורת

חן גלילי

>> כשהחברה שבה עבד כמהנדס נסגרה בגלל מצב כספי קשה, איתן גבירץ עמד בפני פרשת דרכים. זאת היתה הקריירה השנייה שלו, אחרי שירות צבאי ארוך שממנו השתחרר כסגן-אלוף. גבירץ בחר לשנות כיוון: "הגעתי למסקנה שמיציתי את עצמי בעולם ההיי-טק, שלא מפרגן לאנשים מבוגרים. שמעתי מחבר על ההכשרה, ומאז הכל היסטוריה. למדתי בבית ברל במסלול של קצינים שסיימו את הצבא וקיבלתי תעודת הוראה".

ההחלטה התקבלה בהרבה גבות מורמות: "אנשים אמרו לי שאני לא נורמלי". אבל הקרובים לו דווקא תמכו ועודדו, "והם צדקו. הופתעתי לטובה מרמת הרצינות של התלמידים, והם גם מנומסים. גם רמת המורים ובית הספר הפתיעה אותי לטובה".

"נהניתי מהשנה הראשונה, ואני חושב שגם התלמידים הפיקו הרבה מאוד מהניסיון הקודם שלי. נוצר קשר טוב בינינו. הם מאוד כיבדו אותי". הקושי דווקא היה ברמת ההכנה שגבירץ נדרש לה: "כשהגעתי לכיתה בפעם הראשונה היה לי פער גדול בחומר הלימוד, כי חלפה תקופה מאז שסיימתי את הלימודים באוניברסיטה. השקעתי הרבה שעות בערבים ובלילות כדי להתכונן.

"כמובן שהיו לפעמים חוויות קשות. יש תלמידים שמתקשים ולא כולם מתעניינים. אבל כל זה מתגמד - המקצוע הזה שונה לחלוטין מכל מה שהכרתי. יש המון סיפוק בעבודה".

ובכל זאת, גבירץ מתקשה להמליץ על השינוי הזה לכולם: "ההבדל המשמעותי בין היי-טק להוראה הוא בשכר. השכר במערכת החינוך בלתי אפשרי לאנשים צעירים שצריכים לקיים משפחה. זה דוחק אנשים החוצה. אני באופן אישי במצב כלכלי שבו אני יכול להרשות לעצמי להיות מורה ויכול להקדיש את עצמי ב-100% להוראה".

"אם לא מעניין התלמידים יפוצצו את השיעור"

יניב יעקב גיל: 34 | מצב משפחתי: נשוי + 2 | מגורים: חיפה | מלמד: מחנך כיתה י' ומורה לפיזיקה בכיתות י-י"ב בתיכון עירוני ה' בחיפה | השכלה: תואר ראשון בפיזיקה מאוניברסיטת בן גוריון | תפקיד לפני ההוראה: מחקר ופיתוח בחברת סטארט-אפ

פריד חגי

>> כשיניב יעקב סיים את לימודי הפיזיקה הוא פנה למחקר ופיתוח בחברת סטארט-אפ. אבל כעבור שלוש שנות עבודה הוא החליט שהספיק לו: "הרגשתי שאני לא ממצה את עצמי, ושאני חייב לעבוד במקצוע שיהיה מהלב ועם אנשים".

"השעות היו מטורפות", הוא נזכר. "הייתי חצי שנה במעבדה בלי מגע עם אנשים, ויש אנשים שיכולים להשתגע מזה. אבל ההתלבטות לא פשוטה - מדובר במשכורת של רבע ואפילו חמישית ממה שמקבלים בהיי-טק. בעל משפחה עם ילדים צריך תמיכה מהמשפחה כדי לעשות את זה, וגם גב כלכלי וחסכונות - למרות המענקים והעזרה ממשרד החינוך". אבל יעקב אופטימי: רפורמת עוז לתמורה תביא לתוספת שכר משמעותית למורים, הוא מציין, ו"יש תקווה שעם השנים הפער יצטמצם. ובכל מקרה מי שיספור רק את הכסף והזמן שהוא משקיע במקצוע הזה עלול לחשוב שזה לא משתלם. רק אדם שעושה את זה מהלב ורואה בזה שליחות יכול להישאר בתפקיד ולהצליח בו".

שעות העבודה, שאמורות להיות נוחות בהרבה מאלה של היי-טקיסט ממוצע, דווקא התגלו כעמוסות: "מספרים למורים שהם עובדים רק 24 שעות בשבוע, וזה פשוט קשקוש. אלה הן רק השעות בכיתה, וכל שאר הזמן מושקע בבניית מערכי הוראה", מספר יעקב, שמונה כבר בשנה הראשונה למחנך כיתה י', לצד הוראת הפיזיקה בתיכון. "אני מודה למנהל שנתן לי את הזכות לחנך כיתה. זו היתה שנה מרתקת ומאתגרת", הוא מספר, "אם אתה לא מעניין את התלמידים הם מפוצצים לך את השיעור. אי אפשר לשעמם".

"יום הוראה מתיש כמו 18 שעות בהיי-טק"

אורית זהבי גיל: 33 | מצב משפחתי: נשואה + 1 | מגורים: שאר ישוב | מלמדת: ביולוגיה, מדעים ותזונה בקיבוץ עמיר | השכלה: תואר ראשון בביוטכנולוגיה ממכללת תל חי ותעודת הוראה מהטכניון | תפקיד לפני ההוראה: מנהלת לוגיסטיקה בחברת ביוטכנולוגיה

>> בזכות מורה אחת שלימדה אותה בחטיבת הביניים - ויצרה אצלה שינוי אחרי שנים שבהן הרגישה שהמורים לא רואים אותה - החליטה אורית זהבי שהיא תהיה מורה. אלא שהחיים התגלגלו אחרת, ורק אחרי שנתיים כמנהלת לוגיסטיקה בחברת ביוטכנולוגיה חזרה אורית למטרתה המקורית. "הכל טוב ויפה בהיי-טק, אבל אין נשמה: זה עולם מטורף ותחרותי מלא אגו", היא אומרת. "מבחינת השעות עבדתי כפול בהיי-טק, אבל גם המשכורת שלי היתה כפולה. המשרה של מורה הרבה יותר מצומצמת - אבל לא קל ללמד יום שלם. חוזרים מותשים כמו אחרי 18 שעות בהיי-טק".

אפלבאום תומר

ובכל זאת, זהבי נפעמת מהשנה האחרונה: "עברתי תהליכים מדהימים עם התלמידים השנה. יש חומר שצריך להעביר, אבל המפגש עם התלמידים הוא החשוב והמשמעותי. בטח שהיו קשיים, אבל אחרת זה לא היה הליך משמעותי. אחרי השנה הזאת אני מבינה שהכל בבית הספר נופל וקם על יחס אישי לתלמידים".

הקושי הגדול של זהבי לא היה בהתמודדות עם התלמידים, אלא דווקא עם תוכניות הלימודים, שלטעמה אינן מספיק חווייתיות: "תוכנית לימודי המדעים לכיתות ז-ח היא עמוסה מאוד והתלמידים מאוד מכוונים למבחנים. מה שאני רואה כלמידה אמיתית - ניסויים ופיתוח מיומנויות - נדחק הצידה". ובכל זאת, זהבי פינתה לכך זמן, והקדישה שעה בשבוע לניסויים בכיתה. "התלמידים רצו להכין בושם, אז ערכנו תהליך של מיצוי מפירות הדר. זו למידה שהם נהנו ממנה ויזכרו כל החיים. אם אפשר היה להרחיב התנסויות כאלה, אני סבורה שיותר תלמידים היו מתעניינים במדעים".

"כל מה שחשבתי על מערכת החינוך לא נכון"

אלון גזית גיל: 36 | מצב משפחתי: נשוי + 3 | מגורים: תל אביב | מלמד: ביולוגיה ומדעים בתיכון עירוני ד' בתל אביב | השכלה: תואר ראשון בביולוגיה מאוניברסיטת תל אביב, תואר שני בהתנהגות ארגונית מאוניברסיטת תל אביב | תפקיד לפני ההוראה: סוחר בבורסה ליהלומים

>> את המשבר של 2008 מגדיר אלון גזית כ"שנה שבה המזל שלי הגיע". אף שלמד ביולוגיה, עבד גזית במשך שנים בשיווק ומכירות, ולאחר מכן כסוחר בבורסה ליהלומים ברמת גן. "לא רציתי להמשיך להתעסק במסחר", הוא נזכר, "ועלתה האפשרות להיות מורה. הבנתי שמדובר בשכר לימוד של 30 אלף שקל במשך שנתיים, ואז מרוויחים 4,500 שקל בחודש במקרה הטוב. כאיש משפחה לא יכולתי להרשות את זה לעצמי. אבל התוכנית של משרד החינוך הסירה את כל החסמים ואיפשרה לי להצטרף להוראה".

ההתחלה היתה קשה מאוד, "כמו תאונת פגע וברח". אחרי החודשים הראשונים, שהיו ממש קשים, סיפר גזית למורה אחר על הקשיים. "הוא אמר לי שאני צריך לשאול את עצמי כשאני נכנס לכיתה אם אני אוהב את התלמידים או לא. אם התשובה היא כן - אז יש עתיד.

"זו היתה ממש הארה. בכל פעם שנכנסתי לכיתה חיפשתי דווקא את המקומות הטובים, וכל התפיסה השתנתה. למדתי איך לייצר לעצמי את הסמכות לא מעצם זה שאני מורה, אלא כי התלמידים רוצים להקשיב למה שיש לי ללמד".

טואג אייל

גזית מספר כי כאשר נכנס לתפקידו החדש, "גיליתי שכל מה שחשבתי על בית הספר ועל מערכת החינוך לא נכון. המורים שאני עובד איתם כיוונו אותי ותמכו בי. זו חבורה של מקצוענים, אנשים איכותיים ואכפתיים. אני מאושר שהתאפשר לי לעבוד במקצוע שרציתי, שאני רואה בו שליחות לאומית".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם