מי משלם את מחיר האגו של ארגוני העובדים - קריירה - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מי משלם את מחיר האגו של ארגוני העובדים

סיומה של השביתה במפעל חיפה כימיקלים לא נראה באופק

43תגובות

>> בימים אלה מתרחשת אחת השביתות הארוכות ביותר בתעשייה הישראלית אי פעם, שמלווה במאבקי כוח בין הארגונים המייצגים את העובדים, אך גם באלימות בקרב העובדים, באיומים להשתמש בחומצה חנקתית נגד יריבים ואפילו בשלטים המאיימים ברצח מנכ"ל החברה, נדב שחר. השביתה במפעל חיפה כימיקלים צפון שליד מפרץ חיפה החלה לפני חודש וחצי, וסיומה עדיין לא נראה באופק.

המשבר בין העובדים להנהלה החל לפני כחצי שנה, בגלל עניין שגרתי: נציגי ההסתדרות וועד העובדים במפעל, בראשות אלי אלבז, לא הצליחו להגיע להבנות עם הנהלת החברה על גובה תוספת השכר שהעובדים יקבלו במסגרת הסכם שכר חדש שאמור להיחתם. אלא שככל שהתארך המשא ומתן בין הצדדים, וככל שעמד בעינו הפער הענק בין הדרישות הכספיות של הוועד לשיעור תוספת השכר שההנהלה היתה מוכנה להציע, החלו הרוחות להתלהט רגע לפני שאנשי ההסתדרות עמדו לחתום על הסכם השכר, הוועד ועוד קבוצת עובדים במפעל הגיעו למסקנה שההסתדרות בגדה באינטרס העובדים בכך שגילתה נכונות מרחיקת לכת מדי להתפשר עם ההנהלה. כך, הוועד, יחד עם רוב עובדי חיפה כימיקלים, עזב את ההסתדרות ועבר לארגון הקטן המתחרה בה - כוח לעובדים, המאגד אותם עד היום.

בהסתדרות התקשו לקבל זאת. חיפה כימיקלים צפון אינו סתם מקום עבודה. כמו הנמל, בתי הזיקוק או ממגורות דגון, זה אחד מסמליה הוותיקים של "חיפה העובדת" - ולאבד אותו זו פגיעה ביוקרת הארגון. לעומת זאת, עבור כוח לעובדים, שהוקם רק לפני ארבע שנים, היה זה הישג חשוב: לפני שנתיים הארגון כמעט הצליח להעביר אליו את עובדי אקרשטיין תעשיות, אך ההסתדרות "גנבה" אותם ממנו ברגע האחרון, לאחר קרב משפטי. ועתה, לראשונה מאז היווסדו, כוח לעובדים משך אליו עובדים של מפעל "יוקרתי". ראשי ההסתדרות במרחב, שבאו למפעל כדי לשכנע את העובדים לחזור בהם מהחלטתם, גורשו על ידי אלבז וחבריו.

הבעיה היא שמאז שכוח לעובדים נטל לידיו את השליטה בניהול השביתה, המשבר רק מסתבך. לא מעטים מהעובדים, בעיקר הצעירים שבהם ששכרם נמוך, מתקשים לשאת בנטל המשכנתא והתשלומים השוטפים לאחר חודש וחצי ללא משכורת. כוח לעובדים הוא ארגון ללא אמצעים כספיים משמעותיים. בניגוד להסתדרות, שיכולה להשתמש בקרן השביתה שלה, שבה עשרות מיליוני שקלים, כדי לסייע לשובתים, בכוח לעובדים אין מנגנון כזה שיסייע לעובדים להחזיק מעמד במאבק ארוך מול המעסיק.

לא זו בלבד: בניגוד לעובדים בחיפה כימיקלים, שלא מקבלים שכר וגם לא יכולים ליהנות מסיוע כספי מהארגון שאליו הצטרפו, להנהלה אין סיבה להילחץ. ראשית, היא הכינה מבעוד מועד מלאי של סחורות שמאפשר לה מרווח נשימה לעוד שבועות ואף חודשים. שנית, היא הודיעה על סגירת המפעל לפחות עד ספטמבר, כדי למנוע מעובדים להיכנס אליו. שלישית, ההנהלה רשאית ליהנות מכספי קרן השביתה של התאחדות התעשיינים, כל עוד נמשך המאבק בינה לבין העובדים.

אבל הכי חמור: ההסתדרות, שספגה מכה מורלית עם מעבר העובדים לכוח לעובדים, עשויה מעתה להקצין את עמדותיה במשברים הבאים ביחסי העבודה, כדי למנוע זליגת עובדים נוספים לארגון המתחרה - מה שלא יתרום לאווירת השיתוף עם המעסיקים שיצר יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, בשנות כהונתו.

מהמשבר ניתן להסיק כי תחרות בין ארגוני עובדים, שלא כמו תחרות בין רשתות השיווק או חברות הסלולר למשל, לא תמיד פועלת לטובת הצרכן - בטווח הקצר - העובד. היא יכולה לגרום דווקא להקצנת יחסי העבודה, שכמו במקרה של חיפה כימיקלים, תמצא את העובד כשידו על התחתונה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#