ניר ברקת לא מתייאש מהתחרדות ירושלים: "צריכה להיות כמו פאריס" - קריירה - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

ניר ברקת לא מתייאש מהתחרדות ירושלים: "צריכה להיות כמו פאריס"

ראש העיר מכוון גבוה: "בנינו תוכנית מדידה של בתי ספר בהשראת הרפורמה בניו יורק"

63תגובות

>> לפני שנה וחצי ישבו יחד ניר ברקת ורון חולדאי ולגמו כוס בירה בפאב ירושלמי. זה קרה מול עדשות מצלמות התקשורת, במסגרת סיור שערך ראש העיר ירושלים לראש העיר תל-אביב. מבעד לאדי האלכוהול הם נראו כידידים טובים, ואפילו ליגלגו יחד על הירושלמים שנוהגים להגיד מ-א-תיים, גוגואים וחתולה - גם כשהיא ממין זכר.

ובכל זאת, היה ברור מי האיש שמאחוריו עומדת עיר תוססת, צעירה ומלאת חיי תרבות, ומי האיש שעירו מתרוקנת מתושביה החילוניים. "לבוא לירושלים זו חוויה מרתקת, ולמצוא שיש כאן איפה להרים בירה זה הישג בינלאומי", העניק חולדאי מחמאה מפוקפקת לעיר המושמצת.

בימים אלה לא בטוח שהשניים היו ששים לשבת יחד סביב שולחן אחד. בשנה האחרונה נראה כי ירושלים הציבה לה יעד אחד ברור: לנצח את תל אביב ולהוכיח שאירועי התרבות והספורט החשובים עוברים לעיר הבירה של ישראל. איך עושים את זה? קודם כל מכפילים את תקציב התרבות העירוני ל-40 מיליון שקל בשנה, מביאים לעיר אמנים ותערוכות ואפילו מקיימים מרתון - כן, ממש כמו בתל אביב. וכמובן, דואגים שהתקשורת תדע מזה - מעדכנים את עיתונאי ישראל באינספור הודעות על כל מרכז בילוי חדש, ודואגים שטקסים ממלכתיים כמו זה של יום הזיכרון ישודרו בערוץ 2.

אמיל סלמן

בלשכת ראש העיר המרווחת בכיכר ספרא שבעיר מכירים היטב את הדיבורים על הקרב הסמוי מול תל אביב, אבל ברקת מנסה לכוון גבוה יותר: "אנחנו לא מתביישים ללמוד מאף אחד, גם לא מתל אביב. אבל למדנו המון מערים אחרות בעולם, כמו סן דייגו. בתיירות ובתרבות אנו לא משווים את עצמנו רק לתל אביב. אני חושב שירושלים צריכה לשאוף לממש את הפוטנציאל להיות אחת הערים המובילות בעולם. ירושלים צריכה להיות ממוצבת כמו רומא ופאריס".

הצעירים ממשיכים לעזוב את העיר

אבל עד שירושלים תגיע לפאריס, ברקת צריך לעבוד עוד הרבה. רגע לפני ציון יום ירושלים בשבוע הבא, מעידים הנתונים על נחיתות העיר כיום. לפי מחקר של מכון לחקר ירושלים מ-2010, ההכנסה הממוצעת במשק בית ירושלמי היא 12,100 שקל, לעומת 17 אלף שקל בתל אביב ו-15,100 בממוצע בישראל. גם ממוצע הנפשות במשפחה ירושלמית הוא גבוה - 4.1 לעומת 3.7 בכל ישראל - בעיקר בשל ריבוי של משפחות חרדיות וערביות.

אין פלא שהצעירים והמבטיחים מעדיפים לעזוב את העיר. המגמה החלה כבר בשנות ה-90, אז הגיע מאזן ההגירה השלילי של העיר לכ-6,000 איש בשנה. ב-2000 הגיע מאזן ההגירה ל-8,200 איש. בשנים האחרונות חלה התמתנות במספר היוצאים. בין 2001 ל-2008 היגרו מהעיר 132 אלף תושבים. חלק גדול מאותם מהגרים עבר לתל אביב - ורובם צעירים. 47% מהמהגרים ב-2005-2008 היו בני 20-34.

הצעירים שנשארים בירושלים נתקלים בקשיים רבים במציאת מקומות מגורים, מקומות תעסוקה וחיי פנאי כמו שיש במרכז. בשנתיים האחרונות אף חוותה העיר בעיות תחבורה קשות, לאחר שנערכו בה עבודות תשתית להכנת הפעילות של הרכבת הקלה - שהחלה בנסיעות ניסיון.

למרות ההשקעה בתחום אירועי התרבות, ירושלים עדיין לא נהפכה ליעד אטרקטיבי עבור צעירים, שעוזבים אותה מיד לאחר הלימודים. מה אתה עושה כדי להשאיר אותם בעיר?

ברקת: "יש ארבעה פרמטרים מרכזיים שמובילים אותנו בעניין זה: כלכלה ותעסוקה, חינוך, דיור ואווירה. יש התקדמות משמעותית במכלול ובכל תחום בנפרד. אני מאמין שצעירים הם הפתרון בחלק מהמקרים ושצריך לתת להם אחריות. יש כיום פרויקטים מדהימים בעיר המבוצעים על ידי צעירים - יש כרגע 15 קבוצות של צעירים שמשתקעים בשכונות ומפתחים אותן. יזמנו גם תוכניות בנייה לצעירים. ירושלים נהפכה להיות אטרקטיבית מאוד. אבל מדובר על תהליכים ארוכים".

בלשכתו של ברקת שולפים נתונים המעידים על שיפור בשנה האחרונה: גידול של 30% בבקשות לפתיחת עסקים חדשים בעיר; התיירות הגיעה השנה לשיא של כל הזמנים, ותפוסת המלונות עלתה ב-30%. במקביל, מספרים שם גם על החלטה של מועצת העיר שלפיה 20% מכל בנייה חדשה בעיר תוקצה לזוגות צעירים, ובאחרונה הופקדו שלוש תוכניות חדשות של יזמים פרטיים שיכללו יותר מ-100 יחידות דיור מוזלות לצעירים.

ברקת אוהב להתייחס לירושלים ולאגפי העירייה בה כמו לנכסים בתיק פורטפוליו. עם כניסתו לתפקיד הוא ביצע שינויים מבניים בעבודת העירייה, שכללו איחוד 43 אגפיה לשבעה מינהלים, ואיחוד של 38 מינהלים קהילתיים לשבעה רובעים, וקבע מטרות עיקריות לכולם. "זו פילוסופיה שונה לחלוטין ממה שהיה פה בעבר. הרפורמה מאוד מקיפה. אנחנו מייעלים ומודדים את עבודת העירייה. הופתעתי עד כמה המערכת היתה צמאה לשינוי הזה וכמה מהר המנהלים הסתגלו אליו", הוא אומר.

אז המסר שלך לכל מי שמתאכזב מהעיר כרגע הוא לחכות?

"אני מכבד החלטה של כל אדם שרוצה לעזוב את העיר. התפקיד שלי הוא להפוך את ירושלים ליותר אטרקטיבית, אבל חלקם לא רואים את האופק".

זכאות לבגרות? רק למי שרוצה בכך

ברקת יודע שפסטיבלים, כנסים ואירועים לא יספיקו כדי למצב את ירושלים במקום שבו היה רוצה לראות אותה. כדי להגיע לפאריס, לונדון ואפילו לתל אביב, יש לספק לתושבים חסכים משמעותיים יותר ממרתונים - ואחד המרכזיים שבהם הוא תחום החינוך.

לפי נתוני משרד החינוך שפורסמו באחרונה, שיעור הזכאות לבגרות בירושלים היה 46.2% בלבד בתש"ע (2010) - ירידה של 2% בזכאות לעומת השנה הקודמת. זאת, כשבתל אביב שיעור הזכאות היה 70.1%, לאחר שיפור משנה שעברה. בחיפה השיעור היה 68.7% מהתלמידים.

כשמציגים את הנתונים האלה בפני ברקת, הוא מזדעק ואפילו מעט מרים את קולו. "הנתונים שלנו מראים שבבתי הספר הציבוריים יש עלייה של 4% בזכאות לבגרות", הוא קובע. כיצד מתיישבת הסתירה? נתוני משרד החינוך מתייחסים גם לתלמידים החרדים והערבים בעיר, שלא מעוניינים בבגרות או לומדים לגרסה הפלסטינית של הבגרות שאינה מוכרת בישראל. ברקת מעדיף להפנות אותנו לנתוני העירייה, לפיהם שיעור הזכאים בבתי הספר הממלכתיים והממלכתיים דתיים הוא 68.3%, לעומת 63.8% בשנה הקודמת.

"החרדים והערבים לא רלוונטיים למדד הזה", אומר ברקת. "זו טעות פתאלית. לא צריך לחשב בבגרות תלמידים שלא רוצים לגשת לבגרות, כי זה לא מעיד על התפקוד של המערכת. צריך להשוות תפוחים לתפוחים. העלייה בזכאות בבתי הספר הממלכתיים נובעת מפעילות של העירייה באמצעות תוכניות העצמה לבגרות".

בכל זאת, אי אפשר להתעלם ממצבה של המערכת במזרח העיר ובקרב החרדים. כראש עיר אתה מחויב לדאוג גם להם.

"גם בקבוצות הללו מתרחשים תהליכים חיוביים. בשנים האחרונות נכנסו לימודי טכנולוגיה לבנות במערכת החרדית ויותר הכשרה, אבל בשיטה שלהם. צריך לתת להם אפשרויות, אבל אי אפשר לנסות לכפות על החרדים את זה - זו טעות אסטרטגית. אני לא כופה אלא מציע חלופות. השיטה הטובה ביותר היא להציע גזרים".

גם אם מקבלים את הנימוק של ברקת לגבי שיטת המדידה של הזכאות לבגרות בעיר, אין ספק שהעבודה בעיר בתחום עוד רבה. בירושלים, שבה לומדים 240 אלף תלמידים, כ-11% מכל תלמידי ישראל, ב-541 בתי ספר (לעומת 147 בתי ספר בתל אביב), המשימה לשפר את מערכת החינוך מורכבת.

כשברקת נכנס לתפקיד הוא לקח על עצמו גם את תיק החינוך, ובשלב ראשון הגדיל את תקציב החינוך בעיר - ב-2011 עמד על 848.8 מיליון שקל (גידול של 89 מיליון שקל לעומת 2010), ותקציב פיתוח המיועד לתשתיות מערכת החינוך הוא 250 מיליון שקל (גידול של 56 מיליון שקל לעומת 2010).

בשנתיים האחרונות החל ברקת לבצע כמה שינויים במערכת: בבתי הספר היסודיים הוא החל בחלוקת מחשבים ניידים למורים והתקנת מקרנים ולוחות אלקטרוניים בכיתות, במהלך הקיץ הוא ביצע תוכנית לפתיחת גני הילדים למשך חודש נוסף בסבסוד חלקי של העירייה, וכיום קיימת תוכנית לבניית כיתות בינוי חדשות כדי לצמצם את מספר התלמידים בכיתות. לדברי ברקת, הפרויקטים מבוצעים גם בבתי הספר במזרח העיר.

"לנהל את החינוך כמו פורטפוליו"

את רוב שנותיו הבוגרות בילה ברקת בחממות ההיי-טק של ישראל, שהניבו לו רווחים נאים. יחד עם אחיו אלי הוא הקים את קרן ההשקעות BRM קפיטל, ולאחר מכן פיתחה חברת תוכנה תחת אותו שם אנטי-וירוס, ונמכרה לענקית אבטחת המידע האמריקאית סימנטק. האחים גם היו בין המשקיעים הראשונים בצ'ק פוינט של גיל שוויד, ובמשך השנים מימשו מניות בשווי של יותר מחצי מיליארד דולר. במשך השנים ברקת היה חתום על כמה אקזיטים יפים בסך מאות מיליוני דולים.

עם ניסיון וידע כזה שצבר בחייו העסקיים, ברקת מנסה לעשות דבר כמעט בלתי אפשרי: להעניק גם למגזר הציבורי שתחת אחריותו כלים עסקיים כדי לשפר את תפוקותיו. השבוע הבא יוקדש בעיר לתחום החינוך - וברקת חושף תוכנית ראשונית שפיתח בבתי הספר העל יסודיים בעיר.

"יש לנו משנה סדורה כיצד צריך לנהל את מערכת החינוך כמו פורטפוליו של נכסים", אומר ברקת. לדבריו, במשך השנה נאספים בכל בתי הספר התיכוניים הציבוריים נתונים המאוגדים תחת שלושה נושאים - הישגי התלמידים, תרומה לקהילה וניהול ואקלים ארגוני. בכל סעיף ניתן לראות את הישגי בית הספר לעומת שנה שעברה והממוצע העירוני, וגם את ההישגים של בתי ספר בעלי מאפיינים דומים לשלו, וכל סעיף זוכה לציון משוקלל נפרד, שבא לידי ביטוי בסיכום הערכת בית הספר.

הסעיפים הנבדקים נאספים על ידי העירייה מנתוני משרד החינוך כמו מבחני המיצ"ב, זכאות לבגרות וגם נתונים על האקלים הבית ספרי, אך העירייה מבצעת סקר נוסף של שביעות רצון בקרב ההורים, ונותנת למנהלים את התוצאות. בנוסף, המנהלים מקבלים מידע על ביקוש התלמידים לבתי הספר, גם בקרב תלמידים שאינם מירושלים.

המודל תוכנן בהשראת הרפורמה במערכת החינוך שבוצעה בעיריית ניו יורק, והביאה לשיפור בהישגי כלל התלמידים. "הרעיון המרכזי הוא להכניס כלי מדידה והערכה ברמה גבוהה מאוד למערכת החינוך ולבצע מיפוי על בסיס המטרות והיעדים. כך, כל מנהל בית ספר יכול להבין את מצבו יחסית לקולגות שלו, ולתת לו כלים לפתח תוכנית עבודה המשדרגת את עבודתו", אומר ברקת.

"אנחנו העירייה הראשונה בישראל שמיישמת מודל שנותן כלים ניהוליים אמיתיים למנהלי בתי הספר. הרעיון המרכזי הוא להגדיר סקאלה של מדדים. כל בית ספר מקבל פרספקטיבה על איפה הוא יחסית לאיפה שהוא רוצה וצריך להיות. אני מסייר ובודק את הנתונים, בשביל לדעת איפה יש שיפור ולמה ואיפה יש ירידה ולמה זה קרה".

כלי המדידה והערכה למערכת החינוך הם כנראה דבר נחוץ, אבל כשמנסים לחלץ מברקת יעד ברור שאליו שואפת מערכת החינוך של העיר - מתאכזבים. בעירייה לא הגדירו יעד מוחשי לשיפור מערכת החינוך, אלא רק שיפור עקבי בפרמטרים בכל אחד מבתי הספר. "כשמנהלים פורטפוליו אפשר להשביח את מערכת החינוך. רואים איפה כל אחד נמצא ומקדמים אותו, מבלי לקבוע יעד אבסולוטי", מסביר ברקת. "בעזרת המודל אפשר להציג למנהלים מודלים שהצליחו בבתי הספר האחרים, ולראות אם זה סייע להם להשתפר. בלי המודל הזה אני לא יודע איך אפשר לנהל בית ספר".

לא מעוניין לאיים בחרב הפיטורים

מודל הערכה שכזה הוא אכן הבסיס לרפורמה הניו יורקית - כמו גם לרפורמות מוצלחות אחרות בעולם - אך בניו יורק, כללה הרפורמה גם גמישות במערכת החינוך שאיפשרה לעירייה לפטר מורים ומנהלים שלא עמדו בציפיות. בישראל, התהליך לא פשוט כל כך ופיטורי מורים הם לא קלים לביצוע. ברקת גם לא מעוניין לאיים בחרב הפיטורים על מנהלים ומורים.

"רוב מנהלי בתי הספר מאוד ערכיים ורואים בתפקידם שליחות ציבורית", מסביר ברקת את ההחלטה שלא לבצע סנקציות שליליות. "כולם רוצים להצליח. ברוב המקרים, זה עושה טוב למנהל לראות את מיקומו בכוח. מנהלים המתבצרים על כיסאם יוצאים בסוף מהמערכת. אבל מדובר במקרים בודדים. אני לא מאמין בלסלק. אני בא עם כלים ניהוליים ושק של גזרים ואני מאמין בלאפשר לכולם להצליח".

מה תעשה במידה שמנהלים לא יצליחו להשתפר?

"יש דרכים אחרות להגיע לתוצאה חיובית, כמו לתת את הבחירה להורים. הפילוסופיה אומרת שכוחות 'השוק' במרכאות כפולות יזהו בעצמם איפה יש שיפור. למרות זאת, יש מקרים בודדים שבהם הבעיה היא במנהל, וכשמחליפים אותו רואים שבית הספר ממריא".

מודל ההערכה פותח במקביל להחלטה נוספת של ברקת, שכמעט שאינה מבוצעת כיום ברשויות המקומיות - לפתוח את אזורי הרישום בבתי הספר, כך שהורים יוכלו לרשום את ילדיהם גם לבתי ספר שמחוץ לאזור הגיאוגרפי שלהם. כך, נוצר ביקוש לבתי הספר הטובים יותר - על אף שבשלב זה, המידע השנתי שמוצג למנהלים לא מוצג גם להורים בבית הספר.

כצעד משלים, בעירייה מנסים לנתח את כל בתי הספר בעיר כדי לנסות לבדל אותם מהאחרים באמצעות פתיחת מגמות שונות. "היתרון הגדול של ירושלים הוא שהיא עיר גדולה שבה אפשר לתת בידול לכל בית ספר ולתת להורים מרחב רחב של אפשרויות. כשלהורים אין מגבלה גיאוגרפית אנחנו יכולים לעקוב אחר הביקושים לבתי הספר".

לדברי ברקת, פתיחת הרישום להורים הורידה ב-90% את תלונות ההורים על שיבוץ ילדיהם לבית הספר. בעקבות זאת, הוא אומר, גם שיעור התלמידים במוסדות החינוך הממלכתיים והממלכתיים-דתיים עלה על חשבון המוסדות החרדים הפרטיים. "המערכת הרבה יותר הוגנת ומתחשבת. זה דבר מדהים שיש ביקוש גדול יותר למוסדות החינוך הציבוריים בעיר".

איפה היית רוצה לראות את מערכת החינוך של העיר בעוד חמש שנים?

"המטרות שהוגדרו הן שיפור משנה לשנה בשלושת הפרמטרים. זו השקעה אסטרטגית ומשמעותית בעיר. חינוך זה אחד מהגורמים שמשאירים אנשים בעיר ומונע מצעירים לעזוב. החזון שלי הוא להמשיך לאמץ מודלים חדשניים ולהטמיע אותם בעיר כדי להוביל תהליכים אסטרטגיים בתחום החינוך".

עדיין לא סיימת את הקדנציה הראשונה וכבר מספרים שאתה מתכנן לרוץ בעתיד לראשות הממשלה.

"כרגע שום דבר אחר פרט לירושלים לא מעניין אותי. דרושות לפחות עשר שנים כדי שהשינויים יוטמעו בעיר וכדי לראות צמיחה ולכן אני רוצה לפחות להיות שתי קדנציות בראשות העיר".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#