ועדי עובדים מתנהגים כמו טייקונים - קריירה - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

ועדי עובדים מתנהגים כמו טייקונים

הוועדים מנצלים את קשרי ההון שלטון כדי לקחת לעצמם נתח עודף מהקופה הציבורית

43תגובות

>> בשנים האחרונות הוכנסו לנמל אשדוד שישה מנופים כפולים חדישים המסוגלים לפרוק שתי מכולות בו-זמנית. ההשקעה בהכנסת המנופים החדשים היתה כמובן גדולה מאוד, והיא גם הוכיחה את עצמה - התפוקה של נמל אשדוד, במונחים של קצב פריקה, השתפרה דרמטית.

עם זאת, ההשקעה הניהולית הרבה בהכנסת המנופים החדשים פסחה על עניין אחד: הפרמיות שבגינן מקבלים העובדים תמריץ הצטיינות. ליתר דיוק, הפרמיות דווקא עודכנו, אבל הן נשארו על הנייר בלבד. בפועל, העובדים בנמל אשדוד המשיכו לקבל את תמריצי הצטיינות שלהם לפי הפרמיות הישנות, שנקבעו כשבנמל פעלו עדיין רק מנופים של מכולה אחת. כתוצאה מכך, מה שאמור היה להיות תמריץ עבור הצטיינות והספקי פריקה גדולים במיוחד, הפך לסתם עוד רכיב בשכר העובדים.

דו"ח של מבקר נמל אשדוד ממאי 2010, לפני שנה בדיוק, גילה זאת. הדו"ח העלה כי בחלק מהמשמרות זוכים עד 48% מהעובדים במענק ההצטיינות - עדות מוחשית לכך שלא מדובר יותר בהצטיינות. המבקר כתב כי השינויים בנמל אשדוד "מאפשרים פריקת כל כמות המכולות הנדרשת להשגת התמריץ. כתוצאה מכך, גדלה האפשרות להשגת יעדי התמריץ שנקבעו".

התגלית של מבקר הנמל לא הפילה את הנהלת הנהלת מכסאה. ההנהלה, מתברר, ידעה היטב כי התמריצים שהיא משלמת לעובדיה כלל אינם תמריצים - אלא אמצעי אלגנטי להעלאות שכר. כך כתב הסמנכ"ל למינהל בנמל למבקר הנמל: "על פי הנוהל, כמו על פי ההיגיון הכלכלי ובשם ערך ההתייעלות, חובה עלינו מעת לעת ‘להרים את הרף', ואף ניסינו לעשות זאת למשך זמן קצר באפריל 2007. אלא שתגובה קשה מצד הוועדים עצרה את היוזמה שלנו לתיקון הרף".

שחור על גבי לבן, הנהלת נמל אשדוד מודה כי היא התפרקה מנכסיה הניהוליים, וכיום שבויה בידי ועד העובדים שלה. ההנהלה יודעת כי תמריץ ההתייעלות שלה הוא חסר תועלת, מאחר שהוא אינו מעודד יותר התייעלות, אלא שהיא אינה מסוגלת לשנות את התמריץ - מחשש לחמת זעמם של העובדים.

נמל אשדוד אינו יוצא דופן בכך. דו"ח מבקר המדינה שפורסם שלשום דן בשכר העידוד המשולם בחברת החשמל. גם שכר העידוד אמור היה להיות כזה המעודד הגדלת תפוקות והצטיינות - אבל מאחר שחלק גדול מהקריטריונים לשכר העידוד נקבעו לפני 35 שנה, ולא עודכנו מאז, ברור שזה כבר מזמן לא שכר עידוד, אלא חלק בלתי נפרד מהשכר. ולראיה, כל עובדי חברת החשמל מקבלים שכר עידוד, והוא מהווה כ-10% מעלות השכר בחברה.

עלות שכר העידוד בחברת החשמל ב-2009 היתה 386 מיליון שקל - כספים ציבוריים ששולמו לחינם, מאחר שהם לא קידמו כלל את מטרתם, של עידוד ותמרוץ העובדים. עלות התמריץ בנמל אשדוד, המשולם בצורה של תלושים לארוחות סטייקים, הגיעה ב-2010 ל-3.7 מיליון שקל, וצפויה היתה להגיע השנה ל-6 מיליון שקל.

המעניין בתמריץ הסטייקים, שהוא משולם בנוסף לתמריצים אחרים הנהוגים בנמל, שהם מקסימליים גם כך. שיטת התמריצים הזו מאפשרת לשלם לעובדים תוספת על שעות שהם כלל לא עבדו. העובדים פועלים במשמרת של 4-8 שעות (תלוי בתפקיד), אבל מקבלים תשלום כאילו עבדו 24 שעות. מאחר שההנחיה של רשות החברות הממשלתיות קבעה כי לא ניתן לשלם תמריצים מעבר ל-24 שעות ביממה, הרי שהנהלת הנמל הגתה את הפתרון של "תלושי הסטייקים" כדרך אלגנטית לעקוף את המגבלה.

ועדי העובדים של המונופולים הגדולים, לעתים קרובות תוך שיתוף פעולה מצד ההנהלה, עושקים את מדינת ישראל. הם מקבלים שכר שלא מגיע להם, בניגוד לתקנות, ובניגוד ל"נוהל, להיגיון הכלכלי או לערך ההתייעלות" - כפי שהנהלת נמל אשדוד מודה בעצמה.

ממש כמו הטייקונים הגדולים, שמנצלים את קשרי ההון שלטון כדי לקחת לעצמם נתח עודף מהקופה הציבורית, כך ועדי העובדים הגדולים מנצלים את כוח הסחיטה שלהם מול המדינה, כדי לקבל לעצמם זכויות והטבות שכר עודפות. מבחינת התקינות הציבורית והמוסר הציבורי ועדי העובדים של המונופולים הגדולים עומדים על אותה מדרגה כמו אילי ההון. לא יותר, אבל גם לא פחות.

הבעיה העיקרית היא שאת הדרישות הלא מוסריות שלהם, ועדי העובדים הגדולים משיגים באמצעות שיתוף פעולה של ההנהלות. הנוהג של תמריץ הסטייקים הונהג בנמל אשדוד על ידי המנכ"ל שוקי סגיס, תוך הסתרתו מרשות החברות הממשלתיות (אף שהיועצת המשפטית של הנמל קבעה שהנוהל מחייב דיווח). סגיס ממשיך לכהן בתפקידו.

היו"ר, יעקב רז, שראה את מצאי הביקורת של מבקר הנמל, לא חשב שהדבר מחייב הסקת מסקנות כלשהן לגבי סגיס. כאות הוקרה לכך זכה רז בעצמו להארכה צפויה של כהונתו על ידי שר התחבורה, ישראל כץ. כץ עצמו נמנע ככל האפשר מלהתערב בנמלים או ברכבת. הצעת החוק להגברת הפיקוח על הרכבת נדחתה על ידו, עד שהתקלות החוזרות ברכבת לא איפשרו לו עוד לנהוג אחרת.

האמת המאכזבת היא שבמגזר הציבורי אין הרבה מנהלים כמו חקי הראל, מנכ"ל הרכבת, שהעז לצאת נגד העובדים, להאשים אותם בחבלות מכוונות ואף לקרוא לשר התחבורה לסגור את הרכבת. הראל הוא היוצא מן הכלל, שאינו מעיד על הכלל - לא על השרים שמפקחים ממעל, ולא על המנהלים שאחראים על הניהול בפועל. היכולת לעמוד באומץ מול עובדי המונופולים היא תכונה שאינה קיימת מספיק במדינת ישראל, וחבל שהיחיד שניחן בה, הראל, הודיע כבר על התפטרותו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#