הגיע הזמן להקשיב למטפלות - קריירה - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
דעה

הגיע הזמן להקשיב למטפלות

את מצבם העגום של הארגונים שמטפלים בפעוטות עד גיל 3 ניתן לראות בזלזול שהפגינו משרדי הממשלה מול ההכרזה על סכסוך עבודה של הארגונים הללו ■ התנאים בגני הילדים האלה כל כך רעים, עד כדי כך שתחלופת העובדים היא על בסיס כמעט יומי

10תגובות
מעון יום של ויצו בתל אביב
אייל טואג

את מצבן הקשה של עובדות ויצ"ו נעמת וארגונים נוספים, המטפלים בילדים עד גיל שלוש, ניתן היה לראות בחוסר הקשב והזלזול שלו זכו בימים האחרונים. על אף שהודיעו כי ישבתו ביום הראשון ללימודים כבר לפני יותר משבוע - רק ביום שישי האחרון נקראו לפגישה ראשונה במשרד האוצר.

נדמה היה כי באוצר מקווים שהאיום הזה יעלם מעצמו, כמו זה של יו"ר ארגון המורים רן ארז למשל, שהודיע על סכסוך עבודה - אך לא מימש אותו.

גליה וולוך, יו"ר נעמת, המובילה את הסכסוך הזה, אולי דיברה ברכות, אבל התכוונה לכל מלה כשאמרה שמדובר ב"ענף שנמצא בקריסה מוחלטת". הארגונים אמנם נקראו למשא ומתן ביום שישי בצהריים, אך לא שמעו שם על שום פתרון חדש, והצדדים הלכו הביתה רק כדי להתכונן לשביתה.

מדובר באנומליה, שכן איש לא חושב שהמצב בגני הילדים האלה, שבהם עובדות כ-10,000 מטפלות, אכן מאפשר תנאי עבודה נורמליים. בארגונים טוענים כבר שנים שהשכר שניתן למטפלות כה מעליב, עד לרמה שתחלופת העובדים היא לעיתים יומית. אל השכר המעליב חובר המחסור בהכשרה בסיסית, והעובדה שכדי למלא את השורות, מתקבלת כל עובדת שרק מוכנה לנסות להשתלב בתחום הקשה הזה, אבל רובן לא מחזיקות מעמד, וקשה להאשים אותן.

השכר ממוצע בנעמת, עומד על 6,800 שקלים ברוטו למשרה מלאה אחרי עשר שנות ותק. השכר הזה כולל תוספת של 400 שקלים שנתן האוצר בשנת 2017. המטפלות מתחילות כמובן  בשכר מינימום, ועוד אותה תוספת קטנה. לעיתים הן נדרשות לנסיעות ארוכות בשל המחסור במטפלות, כך שמטפלת יכולה לנסוע מאשדוד לתל אביב כשהגן נפתח כבר בשבע בבוקר.  

השכר הנמוך, והתנאים הקשים, לא מפצים על העבודה הקשה. על פי חוק נדרשת מטפלת אחת לשישה תינוקות עד גיל שנה, כאשר מספר התינוקות עולה ל-9 בין גיל שנה לשנתיים. בין גיל שנתיים לשלוש - מספר הילדים עומד על לא פחות מ-11. מכל הסיבות האלה, עומדת נשירת המטפלות החדשות על כ-80% בשנה הראשונה.

הנפגעים הם לא 100 אלף הפעוטות שיזכו לעוד יום בבית, אלא הוריהם - שלרוב מהווים אחת מהחוליות החלשות בשוק העבודה - וזקוקים למעונות המסובסדים, כיוון שאינם מסוגלים לשלם את הסכום שדורשים הגנים הפרטיים - ועל כן יאלצו להישאר איתם בבית.

זה חלק מהבעיה כמובן. נכון שבשנים האחרונות מנסים גם הורים חזקים להכניס את ילדיהם לרשתות המסובסדות, אבל מדובר בשירות המיועד לשכבות הסוציו-אקונומיות הנמוכות, החלשות ממילא. אם נוסיף את העובדה שהמעונות מנוהלים על ידי משרד העבודה והרווחה, ולא על ידי משרד החינוך, ואת חולשת הארגונים המייצגים, שכוחם רחוק מזה של ארגוני המורים למשל - נקבל את ההסבר לחולשת המאבק. באוצר מנצלים את זה, גם במשרד העבודה לא רצים לסייע, והילדים נופלים בין הכסאות.

לפני מספר חודשים, עם מותה של פעוטה בגן ילדים פרטי, נדמה היה לרגע שהנושא עולה למודעות, בין אם מדובר בגנים פרטיים או הרשתות המסובסדות - אך הוא ירד מהר מאוד מהפרק.  אף שר או פקיד בכיר לא הרים את הכפפה. גם יו"ר ההסתדרות, זו שנעמת היא חלק ממנה, לא הטיל את מלוא כובד משקלו על הנושא. 

הגיעה זמן לרפורמה משמעותית. הרשתות המסובסדות חייבות לעבור ממשרד העבודה  לטיפול משרד החינוך - המקום הטבעי להן בהיותן חלק ממערכת החינוך הישראלית.

משרד האוצר חייב לשנס מותניים ולדאוג לתנאי עבודה נאותים, בעזרת אותם הסכמים חכמים וארוכי טווח שידע לחתום עם ארגונים אחרים. ההיסטוריה מוכיחה שרק שביתה ארוכה ובלתי מוגבלת, כזו שתכלול גם הפגנות וחסימות כבישים כואבות, תגרום לאדישות הגדולה במשרד העבודה ובאוצר להתפוגג. אסור לנצל את חולשת ההורים או הארגונים.

הגיע הזמן להקשיב למטפלות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#