כשהבוס מרעיל את הארגון - קריירה - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

כשהבוס מרעיל את הארגון

נזיפות וצעקות הן מנת חלקם של עובדים רבים. לא מדובר בביקורת בונה, אלא בגסות רוח מצד המנהלים. ממחקרים שערך פרופ' אמיר ארז, מומחה לחקר הרגשות, עולה כי התופעה לא פוגעת רק ברגשות העובדים, אלא בארגון כולו

5תגובות

>> גלית (שם בדוי) לא יכולה לשכוח את הישיבה שבה זרק לעברה הבוס הערה מעליבה במיוחד. כולם שמעו, איש לא הגיב, המשתתפים היו מורגלים בהערות מן הסוג הזה המופנות בכל פעם לאדם אחר, והדברים שנאמרו כאילו חלפו ליד, אלא שגלית לא הצליחה להירגע. יום שלם היא הסתובבה כארי בסוגר כשעלבון מהדהד בראשה, חושבת מה היתה צריכה לומר ומה לא, ועסוקה בכל דבר אחר מלבד בעבודה.

על פי פרופ' אמיר ארז, מומחה להתנהגות ארגונית וחוקר רגשות מאוניברסיטת פלורידה, זו דוגמה מצוינת להתנהגות גסת רוח, שנפוצה בארגונים המנוהלים על ידי אנשים שלא מבינים עד כמה פוגע הרעל המלולי בביצועי עובדיהם.

סדרת מחקרים מעניינת שערך ארז ביחד עם פרופ' כריסטין פורת מאוניברסיטת דרום קליפורניה מעלה כי חשיפה להתנהגות "רעילה" פוגעת באופן מיידי ביכולת הניתוח של העובד וברמת היצירתיות שלו ובנכונותו לעזור לאנשים אחרים. "גסות רוח אינה התעללות מתמשכת", מבהיר ארז, "מדובר בתוקפנות ורבלית, לעולם לא פיסית, שמגיעה בהפתעה. בניגוד למשוב שלילי - שאליו עובד יכול להתכונן - הרי שגסות רוח כוללת את אותן אמירות קטנות ומעליבות שמגיעות באופן ספורדי, כאילו משום מקום. לרוב הן גם פשוט מיותרות ואינן תורמות באמת לשיחה".

ובכל זאת, ניתן למצוא הרבה מאוד גסות רוח בארגונים. מאיפה היא מגיעה?

"מנהלים מסוימים חושבים שאם יהיו גסי רוח לעובדיהם - ינזפו, יעליבו, יצעקו או יעירו הערות ארסיות - המוטיבציה של העובדים לתקן את דרכיהם תגדל. הם גם מניחים שאם המוטיבציה תיפגע בכל זאת, זו בעיה שלהם, שיתגברו וימשיכו לעבוד כמצופה מהם. מבחינת אותו מנהל מדובר גם בשסתום לגיטימי לשחרור הלחץ האישי שלו. תפישה כזו יוצרת לגיטימציה להשתמש בכלי הזה ואם הארגון אינו מגיב מהר, הוא ימשיך וירעיל את עובדיו".

אנחנו מכירים לא מעט מנהיגים פוגעניים שדווקא הגיעו גבוה מאוד. אז אולי ההתנהגות הזו בכל זאת תורמת?

"אולי הם עצמם מגיעים גבוה, אבל לא בטוח שזה עוזר לאנשים מסביבם. בסופו של דבר, מי שפוגע בתפקוד האנשים סביבו פוגע גם בעצמו".

איך מסבירים, אם כך, את התנהגות המפקדים בצבא, ש"שוברים" את החיילים במטרה להחדיר מוטיבציה?

"בצבא יש ציפייה מצד החיילים שיתנהגו אליהם ככה, ואז אפשר להתכונן נפשית. גסות רוח מצד מנהל בארגון היא משהו שאי אפשר להתכונן לקראתו, והמחקר בתחום מוכיח שגם אי אפשר להתרגל אליו. האמירה 'זה הבן אדם וכולנו רגילים לזה', לא עומדת במבחן המציאות מכיוון שלעובדים אין שליטה על הפגיעה החשיבתית הלא רצונית שנוצרת, ופוגעת בביצועים שלהם ולכן גם בביצועי הארגון".

האם אפשר למנוע לחלוטין התנהגות גסת רוח בארגון?

"אי אפשר למנוע לחלוטין התנהגות גסת רוח, שכולנו לוקים בה במידה זו או אחרת, אבל בעזרת מודעות לתוצאותיה ההרסניות, אפשר להמעיט בשימושה ולרסן אותה - ויפה שעה אחת קודם".

פגיעה לא רצונית ביכולת

ארז ופורת ערכו סדרה ארוכה של ניסויי מעבדה בניסיון להבין כיצד משפיעה החשיפה להתנהגות גסת הרוח. בניסוי הראשון הוזמנו נבחנים, כולם סטודנטים, והתבקשו למלא שאלון המתאר את אישיותם. בעוד הנבדק ממלא את השאלון, נכנס אדם אחר והביע צער על האיחור. מנהל הניסוי הודיע לו שלא יוכל להשתתף, ומילמל הערה פוגעת המתייחסת לטיבם של הסטודנטים באוניברסיטה. ממלאי השאלון יכלו לשמוע היטב את ההערה.

"לא מדובר בהתקפה אישית על האדם, אלא על המקום שבו הוא לומד", מסביר ארז. "לכאורה מדובר בחשיפה לגסות רוח מהסוג הרך יותר". מיד לאחר מילוי השאלון התבקשו הנבדקים לעמוד בכמה משימות הכוללות ניתוח, חשיבה יצירתית ועבודת צוות. תוצאות המשימות הפתיעו את החוקרים בכל פעם מחדש.

כך למשל, אנשי קבוצת הניסוי שהיו עדים לגסות הרוח הוכיחו יכולות נמוכות יותר מאנשי קבוצת הביקורת כשהתבקשו לסדר "מלים מבולבלות", משימה הבוחנת יכולת קוגנטיבית.

במשימה הבאה התבקשו לתת רעיונות לשימוש בלבנה, והצעותיהם (בנייה של בניין או מעצור לדלת) היו הרבה פחות יצירתיות מאלה של קבוצת הביקורת (לתלות אותה על קיר במוזיאון ולקרוא לה 'אמנות קונצפטואלית' וכדומה).

במבחן השלישי העיף מנהל הניסוי כלי מלא עפרונות לרצפה. אנשי קבוצת הביקורת סייעו להרים כשמונה מתוך עשרת העפרונות, בעוד שהנבדקים בקבוצת הניסוי סייעו בשניים או שלושה ולעתים לא טרחו לעזור בכלל.

"הניסוי הראה שגם חשיפה לגסות רוח קלה יחסית פוגעת ביכולת קוגנטיבית, בחשיבה היצירתית ובנכונות לעזור", אומר ארז.

"בניסוי הבא עשינו כבר צעד גדול יותר ובדקנו השפעה של חשיפה ישירה לגסות רוח", מסביר ארז. הנבדקים (קבוצת סטודנטים אחרת) הגיעו לחדר שאליו נקראו. בחדר ישב אדם ששאל בצעקות רמות למה הם מפריעים לו במקום לקרוא את השלט הקטנטן על הדלת שהודיע שהניסוי עבר לחדר אחר. "אתם לא יודעים לקרוא?", צעק עליהם האיש. "אני לא מזכירה שלכם, אני פרופסור עסוק ואתם מפריעים לי!".

כשהגיעו הנבדקים לחדר הניסוי, נערכו שוב שלושה מבחנים דומים. גם הפעם הוכיחו הנבדקים יכולת קוגנטיבית נמוכה מקבוצת הביקורת במבחן המלים, יצירתיות נמוכה יחסית במבחן הלבנה וחוסר רצון לסייע למנהל הניסוי במבחן הרמת העפרונות.

סדרת הניסויים נמשכה בווריארציות שונות. כך למשל, בחדר אחד ישב אחד הנבדקים ונזף קשות בנבדק אחר שלא הבין, לכאורה, מטלה פשוטה. שני "נבדקים" אלה היו באמת משתפי פעולה של הנסיין, בניסוי שמטרתו היתה לבדוק את השפעת החשיפה לגסות רוח על צופים ניטרליים.

ניסוי אחר נעשה בתנאים שנועדו לחקות את תנאי התחרות המאפיינים את וול סטריט, שם לכאורה, מורגלים אנשים בחשיפה להתנהגות גסת רוח. בכל פעם חזרו התוצאות על עצמן: מי שנחשף להתנהגות גסת רוח, נפגע ביכולותיו הקוגניטיביות, רמת היצירתיות שלו ירדה ונכונותו לסייע לאדם אחר נעלמה כלא היתה. התוצאות היו דומות בין גברים לנשים ובקרב בני גילים שונים.

"כולנו מגיבים אותו דבר להתנהגות רעילה ופוגענית", אומר ארז. "חשוב להבין שאין לנו שליטה על זה, לכן אין תוקף לאמירה כמו 'שיתגברו על זה'. אף אחד לא יכול להתגבר על זה בהחלטה, כי אין לנו שליטה על מערכות החשיבה שנפגעות מגסות רוח".

אז מה עושים כדי למנוע?

"מודעות עוזרת לשינוי התנהגות. לא מדובר בגזירה משמים. הארגון צריך לשדר למנהל מסר שהתנהגות כזו אינה מקובלת".

אז ההצעה למנהל היא שכדאי לו יותר להיות נחמד?

"מנהל צריך לדעת לגעור ולנזוף ולקרוא את עובדיו לסדר. זה חלק מתפקידו. אפשר לעשות את כל הדברים האלה בלי להיות רעיל".

nihul@themarker.com



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#