פרופ' אסף חמדני: "הרגולטור צריך לבנות מנגנוני פיקוח גם על בעלי השליטה" - קריירה - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

פרופ' אסף חמדני: "הרגולטור צריך לבנות מנגנוני פיקוח גם על בעלי השליטה"

חמדני מתריע שהממשל התאגידי בישראל לא אפקטיבי, וכל ניסיון להפוך אותו לכזה עשוי להיכשל; "בעל הכוח למנות את חברי הדירקטוריון הוא גם בעל הדעה בחברה"

5תגובות

>> "הבעיה המשמעותית בעניין הריכוזיות היא לא השאלה אם בנק ייתן הלוואה לחברה שקשורה אליו, אלא איך אותו בנק יימנע מלתת הלוואה למתחריו של בעלי השליטה. לא נולד עדיין הכלל המשפטי שיכול להתמודד עם מצב כזה" - כך אמר בסוף השבוע שעבר פרופ' אסף חמדני, מנהל המרכז לממשל תאגידי ומרצה בכיר בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, בפאנל בנושא "פירמידות השליטה והריכוזיות בישראל", שנערך במסגרת שבוע הון-שלטון באוניברסיטה בירושלים.

לדברי חמדני, יש לבדוק באיזו רמת ריכוזיות קיימת פגיעה בהקצאת המקורות במשק, כך ששחקנים חדשים לא מקבלים אשראי או השקעות שעלולות לפגוע בגופים שקשורים למוסד הפיננסי. "אלה מקרים שאי אפשר לפתור אותם באמצעים הקיימים ולא ניתן לעקוב אחריהם ברגולציה הרגילה", הסביר.

בדומה לאנשי אקדמיה אחרים, גם חמדני סבור שהממשל התאגידי בישראל (הדירקטוריון המנהל את החברות) מוטה לטובת בעלי השליטה ופועל בהתאם לאינטרסים שלהם. "הממשל התאגידי בישראל אינו אפקטיבי, וכל ניסיון להפוך אותו לכזה הוא חסר משמעות וייכשל", הצהיר חמדני והמשיך: "בסופו של דבר, בעל הכוח למנות את חברי הדירקטוריון הוא גם בעל הדעה בחברה. כך למשל, בעסקה עם בעל השליטה - השאלות אם הדירקטוריון אישר אותה ואם הוא אחראי עליה אינן רלוונטיות, שכן הדירקטוריון מוגבל והגורם המשמעותי הוא בעל השליטה. לכן, הרגולציה צריכה להתמקד גם בבעל השליטה, ועליה לבנות מנגנונים מתאימים לפיקוח עליו".

חמדני ציין כי למבנה הפירמידיאלי שמאפיין את הקבוצות העסקיות בישראל יש סכנות שונות, שהמרכזית שבהן היא בעיית היציבות. "לאחר המשבר העולמי, שיקול היציבות הוא קריטי. אנחנו לא רוצים שיהיה גוף אחד גדול שיחזיק הרבה מכספי הציבור", אמר חמדני. "בעלי הון מציגים לעתים דו"חות שמודדים ריכוזיות לפי 'כמה קבוצה מסוימת שולטת בתל"ג', אך מבחינת היציבות צריך לבחון כמה מכספי הפנסיה נמצאים בקבוצה. יתרה מזאת, בעלי הפירמידות טוענים לעתים שבעתות משבר, הקבוצה העסקית מעניקה גב פיננסי חזק ומונעת קריסה. אם טענה זו נכונה - זה בדיוק הדבר שגורם לריכוזיות".

בדיון, שנערך ביזמת אגודת הסטודנטים והתנועה לאיכות השלטון, השתתפה גם עו"ד נילי אבן-חן מטעם התנועה ודניאל דורון מהמרכז הישראלי לקידום חברתי וכלכלי. גם אבן-חן התריעה בדבריה על הבעייתיות הקיימת בקבוצת חברות הבנויות בצורה פירמידלית: "פירמידות שליטה הן מוסד פיננסי מוצלח מאוד וללא מגבלות, והן אמצעי לשלוט בחברות בלי להשקיע. השליטה בפירמידה ניתנת לבעלי ההון על ידי הציבור במחיר מסובסד דרך גופים המוסדיים. לבעלי ההון יש מעט כסף, והם שולטים במקורות עצומים של הון הציבור. כך נוצר מצב שבו הציבור הוא בן ערובה של בעלי השליטה, וכך כולנו נפגעים - אלא אם כן אתה בעל הון".

לדברי אבן-חן, מבנה הפירמידה מסייע אף לבעלי ההון גם על ידי אחזקה צולבת של הקבוצה באמצעי תקשורת שונים. "אחזקות כאלה מסייעות לבעלי השליטה בסיקור אוהד לעסקיהם האחרים. האחזקה בכלי תקשורת יכולה אף לגרום להגברת הכוח הפוליטי של בעל השליטה ולחיזוק הקשרים בין ההון לשלטון. למשל, חבר כנסת שירצה פרסום ב'מעריב' יתבקש לסייע לסלקום", הסבירה אבן-חן.

האם צריך ועדת ריכוזיות?

דבריהם של חמדני ואבן-חן נאמרו בשעה שבימים אלה מכונסת בצדה השני של ירושלים ה"וועדה להגברת התחרותיות במשק", שהוקמה באוקטובר על ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר יובל שטייניץ. בראש הוועדה עומדים מנכ"ל משרד ראש הממשלה, איל גבאי, ומנכ"ל משרד האוצר, חיים שני. חברי הוועדה הם בין השאר יו"ר רשות ני"ע (הפורש), זוהר גושן; המשנה ליועץ המשפטי, עו"ד אבי ליכט; ראש המועצה הלאומית לכלכלה, פרופ' יוג'ין קנדל; המפקח על הבנקים, דודו זקן; והממונה החדש על ההגבלים העסקיים, דיויד גילה. הוועדה בוחנת צעדים שונים להקטנת הריכוזיות במשק.

מטרות הוועדה, כפי שנכתב בכתב המינוי שלה, הן שיפור בהבטחת הנכסים הפיננסיים שבידי הציבור והגנה על כספי המשקיעים בחברות ציבוריות; שיפור ושמירה על יציבות המערכות הפיננסית והבנקאית; והגברת התחרותיות והיעילות בפעילות המשק. הוועדה בוחנת סוגיות שונות ובכללן אפקטיביות הממשל התאגידי; השליטה של חברות ריאליות בפיננסיות (בהמשך להמלצות הוועדה לבחינת ההיבטים של אחזקות בתאגידים ריאליים, ועדת ברודט, מ-1995); תחולת המדיניות של ההגבלים העסקיים; הגבלת השליטה בחברה ציבורית באמצעות מבנה החזקות פירמידיאלי ואחזקות צולבות; ובחינת הקשחת התנאים עבור קבוצות עסקיות לרכישת נכסי מדינה וקבלת רישיונות וזיכיונות.

בימים האחרונים הופיעו בפני הוועדה נציגיהם של הלווים הגדולים במשק - ראשי הקבוצות העסקיות הגדולות - וטענו בפניה שלא היה צורך בהקמת הוועדה ושלא קיימת בעיה של ריכוזיות במשק. לעומתם, חמדני ואבן-חן נשמעו נחרצים הרבה יותר בקביעתם כי בעיית הריכוזיות קריטית עבור המשק בישראל: "כדי לבחון את השאלה 'האם צריך ועדה', צריך לבדוק אם הרגולטורים הקיימים יכולים להתמודד עם הריכוזיות - האם, למשל, המפקח על הבנקים יכול להתמודד עם שאלת הריכוזיות בבנקים. למעשה, הוועדה צריכה לבדוק באיזו נקודה גוף מספיק גדול כך שלא ניתן להתמודד אתו עם הכלים הרגולטוריים הקיימים", אמר חמדני.

אבן-חן הוסיפה: "פירמידות השליטה של הקבוצות העסקיות הן דרך לשלוט בלי להשקיע כספים. בעלי הקבוצות שולטים במקורות הון עצומים, משקיעים מעט כסף פרטי, וכתוצאה מכך מקבלים תמורה ורווח ללא אחריות וללא כל סנקציה. עשר קבוצות שולטות כיום ב-30% משווי השוק של החברות הציבוריות, ו-16 קבוצות שולטות על 50% משווי החברות הציבוריות. בנוסף, להשתייכות לפירמידת שליטה אין תועלת כלכלית למשק הישראלי. להיפך, השוק מעניק לחברות הללו פרמיה שלילית (שווי השוק של החברה האם נמוך מסך שווי החברות שמתחתיה; ע"א)".

בדרך לג'וב הבא

כשל נוסף שאותו מזהה אבן-חן הוא בהתנהלותם של הגופים המוסדיים מול בעלי ההון ובעלי השליטה בקבוצות העסקיות. "הגופים המוסדיים מנהלים עבור הציבור 95% מנכסיו דרך קרנות הפנסיה, קרנות הנאמנות וקופות הגמל. גופים אלה משקיעים היקף עצום של כספים באמצעות מתן חוב לקבוצות העסקיות. ראשית, יש גופים מוסדיים שמהווים חלק מאותה פירמידה של בעל ההון (כמו במקרה של כלל ביטוח וקבוצת אי.די.בי, שבשליטת נוחי דנקנר; ע"א). האחזקה הפיננסית מעניקה יתרון עצום. היא מהווה מקור מימון לששת הלווים הגדולים, שמקבלים אשראי כפול מכלל העסקים הקטנים בישראל. יתרה מזאת, האחזקה הפיננסית היא מקור מידע על חברות אחרות, כך שנוצרת פגיעה בתחרות. האחזקה הפיננסית יוצרת גם הגנה מפני כישלון עסקי - בשונה מעסקים אחרים שאינם נהנים מאחזקה זו".

בנוסף לכך, אבן-חן מציינת שהקשרים של הגופים המוסדיים עם בעל ההון יטו את ההחלטות שלהן לטובתו. "בגופים המוסדיים קיימת בעיית 'הדלת המסתובבת'. המנהלים שם כיום אחראים על כספי הפנסיה שלנו, אך מחר הם ירצו לעבור לעבוד באחת החברות של בעלי ההון. כמו כן, הגופים המוסדיים נמנים על אותו מילייה של בעלי ההון הגדולים. כשנמצאים ביחד באותו החדר איך אפשר להגיד אחר כך לא?"

בנוסף לגופים המוסדיים, אבן-חן זיהתה כשלים בעבודתו של הרגולטור, שתורמים לטענתה לבעיית הריכוזיות. "הרגולטור, שתפקידו לשמור על כספי הציבור, נרדם לעתים בשמירה. כך היה במקרה של שיעבוד קרקעות המלח לשם רכישת השליטה בבנק הפועלים (על ידי משפחת דנקנר; ע"א). היינו מצפים מהרגולטור באותה העת שיצהיר שללא כסף וללא הון לא ניתן לקנות בנק. רק מאוחר יותר התברר שהקרקעות שהעניקו כשעבוד כמעט שאינן שוות".

בעיה אחרת שאותה מזהה אבן-חן אצל הרגולטור היא שמירה לא אפקטיבית על נכסי הציבור. כדוגמה הציגה את ההלוואה שנתנה קרן הפנסיה מבטחים ב-2003 לדנקנר לרכישת אי.די.בי. "מבטחים, שאמורה לשקף את האינטרסים של הציבור, הסכימה לתת מימון לעסקה מסוכנת מאוד שלא הבטיחה תועלת כלכלית. ההלוואה הזו לא נעצרה על ידי הרגולטור. שנתיים לאחר מכן הוכח שהעסקה היתה מסוכנת וללא תמורה, משום שדנקנר החזיר את ההלוואה בחלון היציאה הראשון ולא שילם ריבית עודפת. היו לעסקה כבר באותו הזמן נורות אזהרה רבות, כמו חברי דירקטוריון שמונו ערב ההצבעה, יו"ר ועדת הביקורת שהתפטר ושני חברים שהצביעו בכתב. שש שנים לאחר מכן ראינו שיו"ר מבטחים באותה העת, שמואל אביטל, מונה ליו"ר קרן מקסימה בבעלות דנקנר".

שטיח אדום

אבן-חן אף סבורה כי כוחם הרב של בעלי הקבוצות העסקיות בא לידי ביטוי גם ביחס שהם מקבלים מחברי הכנסת, וסיפרה על ניסיונה של התנועה למען איכות השלטון בעניין.

"בדמוקרטיה אומרים שכל קול שווה אחד, אך יש קולות שווים יותר וקולות ששווים פחות. התחושה היא שיש לטייקונים שטיח אדום בכנסת. בעת כינוס ועדת ששינסקי (לקביעת התמלוגים בעניין קידוחי הגז; ע"א) הכנסת היתה חצר הבית שלהם. כאשר אנחנו שלחנו לוועדה מכתב כדי שנוכל להציג את עמדתנו, לא זכינו לתגובה.

"אפשר לדעת מה מידת חשיבותה של הוועדה שממנים בהתאם ללחץ שמופעל עליה. ככל שהלחץ שמופעל חזק יותר, כך מדובר בסוגיה מהותית יותר עבור בעלי ההון. אפשר לכתוב ספר שלם על הלחצים שהופעלו על חברי הכנסת בוועדת ששינסקי ובוועדת בכר. כך גם סביב ההקמה של ועדת הריכוזיות הנוכחית היו מאבקים רציניים מאוד. באופן כללי, הטיפול המתמשך של התנועה בקשרי הון-שלטון גרם לקשיים בגיוס תרומות", סיפרה אבן-חן.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#