הרב יחיאל אקשטיין: "הממשלה לא מספקת צרכים בסיסיים; בושה וחרפה" - קריירה - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הרב יחיאל אקשטיין: "הממשלה לא מספקת צרכים בסיסיים; בושה וחרפה"

הרב יחיאל אקשטיין מגייס מדי שנה עשרות מיליוני דולרים לטובת קליטת עלייה, ילדים בסיכון ומלחמה בעוני; הקרן שבראשה הוא עומד השתתפה ביותר מ-400 פרויקטים בתחום הרווחה בישראל

7תגובות

>> בשנה האחרונה נתלים ברחוב שבו גר הרב יחיאל אקשטיין פשקווילים בגנותו, הקוראים למגזר החרדי להחרים אותו. הפשקווילים נגד אקשטיין - מייסד הקרן לידידות - הם לא עניין חדש, כבר שנים שהם מתפרסמים, אבל רק בשנה האחרונה הם נתלים בפתח ביתו.

"הם כותבים שם שירדפו אותי עד חורמה", מספר אקשטיין, ומנסה לגלות אדישות, "היחידים שסובלים מזה הם אנשים שצריכים את העזרה שלי ושלא יקבלו אותה", הוא אומר, ובכל זאת, הוא מתקשה להסתיר את הקושי: "יש גופים שתמכתי בהם במיליוני דולרים, אבל אסרו עליהם לקבל תרומות מאתנו. זה קשה כי אני חבר בקהילה הזאת, אבל כיום אני חי עם זה בשלום".

המיליונים שעליהם מדבר אקשטיין הם התרומות שאותן מגייסת הקרן לידידות שייסד, ובראשה הוא עומד. התרומות שמגייסת הקרן מאז היווסדה בישראל לפני כעשור מסתכמות ביותר מ-1.5 מיליארד שקל, אומרים בכירי הקרן. לדבריהם, זה הופך אותה לקרן התרומות הגדולה בישראל. בעשר שנות פעילותה חדרה הקרן כמעט לכל תחום חברתי.

לאורך השנים הקרן היתה אחראית או שותפה ליותר מ-400 פרויקטים, בעיקר בתחומי קליטה ועלייה, עוני, נוער בסיכון והגנת העורף. באחרונה הודיעה הקרן על הגדלת תקציבי התמיכה שלה בניצולי השואה ב-4 מיליון שקל, ובחג הפסח האחרון תרמה וחילקה חבילות מזון למשפחות נזקקות ואירגנה ליל סדר ל-5,500 עולים מאתיופיה יחד עם הסוכנות היהודית. לאחרונה הודיעה הקרן על תרומה נוספת בסך 12 מיליון שקל לפרויקט הדגל שלה, במסגרתו היא מסייעת למחלקות הרווחה ברשויות המקומיות, כדי לאפשר להן להכפיל את הסכומים לתושבים במצוקה בשעות חירום. וזה רק על קצה המזלג.

אז מה עשה רב אורתודוקסי ("שומר מצוות ולומד כל היום, למדתי את כל הגמרא") שגרם לחלקים מהעדה החרדית לנדות אותו ולגנות אותו בצורה כה חריפה - ואף לוותר על העזרה הכספית העצומה שהוא יכול להגיש להם? מהו החטא הקדמון שלו, שבגללו אפילו הכסף שלו נחשב טמא? כדי לענות על זה צריך לחזור 30 שנה אחורה.

מה מחפש הרב בכנסיות נוצריות

הכל התחיל בביקור תמים שערך אקשטיין - אז עדיין אזרח ארה"ב - בשיקגו, מטעם הליגה נגד השמצה, כדי למנוע הפגנת ניאו-נאצים בעיר. במהלך הביקור הוא פגש כמה נציגים מהקהילה הנוצרית-אוונגלית, זרם בנצרות שאליו משתייכים כרבע מתושבי ארה"ב - והתרשם לדבריו מהתמיכה שלהם בתושבים היהודים ובישראל.

TheMarker

הוא החליט ליזום מפגש ראשון בין נציגי הקהילה ליהודים, מפגש שנכחו בו 20 אנשים בלבד, אבל היה תחילתו של מפעל כלכלי-פילנתרופי גדול. "מצאתי את עצמי מסתובב בכנסיות ובקהילה ומסביר להם על ישראל. הייתי היהודי היחיד שהבין אותם ואת האמונה שלהם בתנ"ך, ואת הפוטנציאל האדיר בגיוס התמיכה שלהם לישראל. הם אוהדי ישראל באופן טבעי", נזכר אקשטיין.

לבסוף, ב-1983 הוא הקים בארה"ב את הקרן לידידות, שבאותה תקופה התרכזה בעיקר בהסברה לטובת ישראל ובעידוד תיירות אוונגלית בישראל. אקשטיין הבין שהדרך הטובה יותר ללבה של הקהילה היא דרך הערוץ החביב עליה - טלוויזיה. שפע של תוכניות בערוצי הקהילה מוקדשות למטיפים-כוכבים. אקשטיין החל גם הוא להתארח בתוכניות טלוויזיה ורדיו של הקהילה כדי לנסות לקדם את פעילות הקרן. ובכל זאת, הקרן לא התרוממה אז, ובמשך עשר שנים מיום הקמתה, התקציב השנתי שלה היה נמוך מחצי מיליון דולר - וגם סכום זה שיקף בעיקר תרומות של הקהילה היהודית.

אבל אז הגיעה נקודת המפנה שהפכה את הקרן לידידות למה שהיא כיום. ב-1993, כשהתחיל גל העלייה ממדינות ברית המועצות לשעבר, החליט אקשטיין להירתם לסיוע לעולים והקרן רכשה זמן אוויר בערוצי הטלוויזיה האוונגלית לקיום משרד תרומות לתמיכה בעולים בישראל. "עשינו תוכנית של חצי שעה ששודרה ברחבי ארה"ב והתגובות היו מדהימות", מספר אקטשיין. זה היה משדר דרמטי במיוחד, והכיל תצלומים מירושלים כשברקע נשמעות נבואות מהתנ"ך וציטוטים מחזון העצמות היבשות מספר יחזקאל, בקריאה לצופים לסייע להגשים אותו. עוד הוצגו בסרטון התלאות והקשיים של יהודים באירופה וברוסיה: השואה, הקומניזם, עוני וגילויי גזענות כלפיהם, לצד הרצון שלהם לעלות לישראל. "בזכות המשדר קיבלנו תרומות מאלפי אנשים והגענו לרייטינג שאף אחד לא הצליח להסביר".

2 מיליון תורמים מצפון אמריקה

את הקרן לא עניינו כל כך הסיבות וההסברים להצלחה. הם פשוט הלכו אתה - וקנו עוד זמן שידור שסייע להם לגייס עוד כסף. "התחלנו עם 1,000 תורמים בלבד וכיום יש לנו כ-2 מיליון תורמים, 99% מהם נוצרים, בכל רחבי ארה"ב וקנדה", מספר אקשטיין.

"הרעיון להשתמש בטלוויזיה היה המבריק ביותר", מחמיא אקשטיין לפעילות הקרן, "טלוויזיה עובדת, אבל הקהילה היהודית לא עושה את זה", הוא אומר. גם כיום השיטה של הקרן לגיוס כספים היא בעיקר דרך הטלוויזיה: "הקרן הקליטה כל כך הרבה תוכניות שגם אם יקרה לי משהו אף אחד לא יידע על זה במשך שנתיים", הוא אומר בצחוק, "האסטרטגיה שלנו נותרה פשוטה ביותר, והיא אותה אחת שפיתחתי לפני 25 שנה. פשוט לרכוש זמן אוויר".

TheMarker

אקשטיין מספר כי הקרן רוכשת זמן אוויר ב-10 מיליון דולר בשנה בטלוויזיה האמריקאית. "זה עולה כסף, אבל כשתורמים חדשים מצטרפים הם ממשיכים לתת". לפי אקשטיין, שיטת הגיוס הטלוויזיונית "מביאה לנו עד 55 אלף תורמים חדשים בשנה".

בתקופות של מלחמה, הוא אומר, "אנחנו קונים יותר, וגם ברשתות גדולות כמו פוקס. כי דרך הטלוויזיה אני יכול לתאר את המצב של ישראל במהלך המלחמה ואת הצורך במקלטים. זה לא דומה בכלל לתיאור בכתב. באמצעות הטלוויזיה אני יכול להראות איך התורמים מצילים חיים", אומר אקשטיין.

את מערך השיווק בטלוויזיה משלימים תשדירים ברדיו בארה"ב ובדיוור ישיר. "אנחנו מגייסים תורמים גם באמצעות שיווק בדואר, שמביא לנו 20-30 אלף תורמים חדשים נוספים בשנה. אנחנו גדלים באופן מתמיד", מתגאה אקשטיין. "במשך 25 שנים הייתי היהודי היחיד עם כיפה שהלך לדבר עם הנוצרים האוונגליסטים, אבל כיום המפגשים שלהם מלאים ביהודים", הוא אומר, "כולם רוצים מהם כסף".

"רשת הביטחון נעלמת מדי שנה"

הכסף שמצליחים אקשטיין והקרן לידידות להשיג דרך האוונגליסטים זורם בעיקר לסדקים שנוצרים במקומות שבהם הממשלה לא מטפלת, אל הוואקום שנוצר מהיעדר הנוכחות הממשלתית.

לאקשטיין היו כבר עשר שנים להתרגל למציאות הישראלית, אבל הוא ממשיך להיות מופתע: "במשך כל השנים האלה, בכל פעם שראיתי בעיה ניסיתי לתקן אותה, אבל אז גיליתי עוד בעיה ועוד בעיה. תמיד שאלתי איך יכול להיות שבמדינה כזאת יש קשישים שלא מצליחים לקנות תרופות, שאין רמפות לאנשים בכיסאות גלגלים ואין מספיק מקלטים למרות המצב הביטחוני. ההרגשה הזו עדיין לא השתנתה. יש עדיין יותר מדי צרכים בסיסיים שחסרים כאן", הוא אומר. "הממשלה חייבת לספק רשת ביטחון בסיסית לאנשים, אבל כל מה שאני רואה הוא שגם הרשת הגבולית שקיימת נעלמת מדי שנה.

"לאחר מלחמת לבנון השנייה ראינו את מצב המקלטים בצפון והבנו שהממשלה לא מתכוונת לתקן את זה. הבחירה שלנו היתה בין להשאיר אותם מוזנחים, בידיעה שבמלחמה הבאה לאנשים לא יהיה איפה להסתתר, או לעשות משהו בעניין על אף שזו לא האחריות שלנו. כך גם לגבי מזון. ברור שהמדינה צריכה לפרוס רשת ביטחון לנזקקים אבל עד שזה לא יקרה אי אפשר לתת לאנשים לגווע ברעב.

"זה לא שלממשלה לא אכפת, היא פשוט מעדיפה שגורמים אחרים יטפלו בזה, ושהמגזר השלישי יגשר על הפערים. אבל הבעיה היא שלעמותות אין מספיק כסף והמגזר העסקי לא תורם מספיק כי הנושא של האחריות התאגידית בישראל אינו מפותח כמו בארה"ב. בשורה התחתונה, אני לא רוצה לראות ילדים שהולכים לישון רעבים, אז אני מעדיף לא להתלונן ופשוט לעשות מה שאנחנו עושים".

יש לך הרבה ביקורת על הממשלה בישראל, התורמים של הקרן בארה"ב מודעים לה?

"בארץ אני יכול להגיד שהממשלה צריכה לעשות יותר", אומר אקשטיין. "אבל בחו"ל אני מסביר שבגלל הצורך של ישראל בהגנה היא חייבת להקצות הרבה מהכספים שלה לפעילות ביטחונית. אני מאמין בזה ברמה אחת, אבל מצד שני מאמין שזה לא נותן לה זכות לתת פחות כסף לטיפול בעוני וברווחה.

"אבל אני לא רוצה להכפיש את ממשלת ישראל, אלא לשמור על תדמית המדינה. גם אנחנו שואלים את עצמנו אם זו לא אחריות של הממשלה", מוסיף אקשטיין. "ברור שאין ממשלות שיכולות לעשות הכל. למרות זאת, יש דברים שהם רק אחריות הממשלה. למשל לדאוג למקלטים או לכבאיות אש בשריפה. זה אבסורד וזה אסון לא נתפש. זו בושה וחרפה ושערוריה שיש מצבים כאלה בישראל, שצרכים בסיסיים כמו אוכל ומקלטים לא מסופקים על ידי הממשלה".

מראה ישראל של עוני, רעב ומצוקה

עם ההצלחה הכספית וההתנדבותית של אקשטיין אי אפשר להתווכח. אבל בטח יש מי שיתווכח עם הדרך. כדי לשכנע את עשרות אלפי הנוצרים שחיים בצפון אמריקה לתת מכספם דווקא לישראל, עושה אקשטיין את מה שבמשרד ההסברה לא יעשו לעולם: הוא מראה להם ישראל של עוני, רעב, מצוקה וסבל.

אחד מהתשדירים המופצים בארה"ב נפתח בטילים המשוגרים לעבר ישראל על רקע קולות של פיצוצים ותמונות של פצועים המוטלים על הארץ. אקשטיין ניצב מול המצלמה, כשהוא לבוש אפוד מגן באזור שדרות, ומספר לצופים: "כל יום טילים נופלים וכל יום יש פצועים". הסרט מכיל גם תמונות של אנשי חמאס משגרים טילים לעבר ישראל ואקשטיין מספר שיש עוד אלפי טילים שמכוונים לישראל. הסרט נחתם בהדמיות של פיצוצים ובטון דרמטי נאמר "הסערה מתקרבת".

בסרטון אחר, העוסק בפעילות הקרן למען יהודים קשישים במדינות ברית המועצות לשעבר, אקשטיין אומר כי יהודים רבים נמצאים בסכנה, ומוצגות בו בהבזק תמונות של צוררים כמו סטאלין והיטלר. בסרטון מוצגת אישה קשישה שחיה במצוקה נוראית בצריף בסיביר, עומדת בשלג בנעליים בלויות ובוכה. אקשטיין עומד לידה ואומר כי הקרן הגיעה לחלק לה מזון ועזרה, אך הגיעה מאוחר מדי. רק לפני יומיים בעלה מת.

"השיטה היא להתמקד בצרכים. אני לא מראה את התוצאות וההצלחות, אלא את הצורך", מסביר אקשטיין. "לדוגמה אנחנו מראים את התורים של האנשים שמחכים בחגים כדי לקבל אוכל מאתנו. אני יודע שזה שנוי מאוד במחלוקת בישראל. יש כאלה שרוצים שנראה שהכל טוב. חברי כנסת ישראלים מסתובבים בארה"ב וחלקם מתנגדים לכך שאנחנו מראים את הכביסה המלוכלכת בציבור. אבל לא אנחנו יוצרים את העוני".

"כל עוד אחד מתוך ארבעה ילדים בישראל הולך לישון רעב, אני מרגיש שזה בסדר ב-100% לאסוף כסף שנועד לפתור בעיות כאלה. התקשורת בישראל ובארה"ב לא מראות מספיק את הכאב והצער של הנזקקים. הן מראות עוני וסבל בשביל הסנסציה ובשביל לנסות להשתמש בזה באופן ציני נגד הממשלה, מבלי לנסות לתקן.

"הלוואי שכולם בישראל היו יודעים מה המצב, לא רק כאן אלא גם של יהודים בחו"ל, כמו ניצולי שואה הסובלים מרעב במדינות ברית המועצות לשעבר. אני שוקל ברצינות לעשות משהו גם בטלוויזיה בישראל, אבל הבעיה היא שכאן אי אפשר לקנות זמן שידור כמו בארה"ב".

עם זאת עולם התקשורת הישראלי לא זר עבור אקשטיין. הקרן יודעת לעשות שימוש גם במדיום בישראל ואקשטיין השתתף בעבר בתוכניות כמו "אורלי וגיא" ו"כוכב נולד", והקרן מודיעה על תרומותיה גם במשדרי תרומות בטלוויזיה.

בלי אירועים ובלי ערבי כבוד

משרדי הקרן לידידות בירושלים מבלבלים מאוד - האם הגענו למקום הנכון? החלל הענק והמרשים, השוכן בבניין משרדי, מעוצב בקפידה ומשקיף על העיר. הוא מזכיר מטה של חברת היי-טק גדולה יותר משל קרן פילנתרופית הפועלת בתחום הרווחה.

ובאמת הקרן של אקשטיין לא סובלת מקשיים כלכליים כיום. זה לכשעצמו דבר נדיר. ארגונים יהודיים רבים ספגו הפסדים קשים ביותר במשבר הכלכלי האחרון וגם מהונאת הפונזי של ברנרד מיידוף. לדברי אקשטיין, הקרן הצליחה לא רק להימנע מפגיעה, אלא אף לצמוח במהלך המשבר. "הארגון שלנו מצליח. לא רק שלא נפגענו במשבר וממיידוף, אלא גם המשכנו לגדול ולסייע לגופים שנפגעו. גם השנה אנחנו אמורים לגייס 260 מיליון שקל, בעזרת השם, ונמשיך לגדול". זאת לעומת 230 מיליון שקל שגייסה הקרן ב-2010, לפי דיווחיה.

ההסבר להצלחה הכלכלית, לפי אקשטיין, פשוט: "אנחנו עושים את זה טוב יותר. כל מערכת הצדקה בעולם היהודי מבוססת על תורמים ייחודיים וגדולים שמסוגלים לתרום סכומי ענק. מי שלא תורם לפחות מיליון דולר מרגיש שלא מתייחסים אליו. אנחנו פועלים בדיוק ההיפך - רוב הכסף בא מאנשים פשוטים שמוותרים על משהו כדי לתרום לנו. הם נותנים לנו את הכסף במקום לקנות רכב חדש, ואפילו מתנות לילדים בחג המולד.

"אין לנו ארוחות, אירועים וערבי כבוד כמו בקהילות היהודיות. אנחנו לא מדפיסים את רשימת התורמים. הקרדיט להצלחה הוא בעזרת השם, אבל גם כי אכפת לנו והתורמים רואים את זה. אנחנו שומרים על קשר אתם, והם אפילו שולחים לנו בקשות תפילה כדי שנניח בכותל", אומר אקשטיין. "אין לנו אף תרומה גבוהה מ-200 אלף דולר, אבל אנחנו מקבלים הרבה תרומות גבוהות מ-100 דולר. זה הודות לשילוב של כל אסטרטגיית השיווק שלנו.

"כל שנה אנחנו ממצים את כל הכסף שנתרם ולא שומרים בצד, בניגוד לקרנות אחרות. בגלל זה לא נפלנו בהונאת מיידוף. הדירקטוריון שלנו לא מאמין בהשקעות, כי הוא חושב שאם אנשים תורמים כסף אז אנחנו חייבים לתת אותו למטרה כמה שיותר מהר. בנוסף יש לנו עוד לאן לצמוח: נגענו בקצה הקרחון, אבל קיים פוטנציאל ענק גם בברזיל, ארגנטינה, דרום קוריאה, סינגפור ואוסטרליה".

לפני כשנה פורסמו ביקורות על ניהול לא תקין בכספי התרומות של הקרן, הכולל שימוש לצרכים אישיים בתרומות כמו הסעות, וכן משכורות גבוהות למקורבים לקרן. הביקורות כללו טענה שהתרומות היו יח"צניות מדי, כלומר שהקרן מעדיפה לתרום למטרות שהפוטנציאל התקשורתי בהן הוא גבוה.

מהקרן נמסר בתגובה לביקורות כי היא פועלת בשקיפות מלאה תוך הקפדה על קיום החוק וכי בשנה האחרונה, במסגרת חילופי מנכ"לים, "קיימה ההנהלה שינויים מקיפים בנוהלי העבודה, כולל תהליכי קבלת ההחלטות, הגברת הפיקוח על אופן חלוקת התמיכה בארגונים, שדרוג מערכות המידע למעקב קפדני יותר אחר ניצול מיטבי של כספי התרומות וצמצום ההוצאות השוטפות במסגרת התייעלות ארגונית כוללת".

הרב אלישיב: "סיוע לעובדי אלילים"

בחזרה לפשקווילים המנאצים. "בחוץ לארץ אנחנו מקובלים מאוד בקהילות החרדיות, וכך גם ברוב הקהילות החרדיות בישראל", טוען אקשטיין, "אבל יש כמה רבנים, במיוחד מהזרם הליטאי, שיצאו נגדנו ואוסרים על קבלת כסף מארגונים נוצריים. יש קיצונים יותר שאומרים שאני האויב הגדול ביותר לעם היהודי מלבד איראן".

היהדות החרדית הביעה עמדה נחרצת נגד אקשטיין. ב-2009 אף פורסם פסק הלכה רשמי שעליו היה חתום גם הרב יוסף שלום אלישיב, מנהיג הפלג הליטאי, שבו נכתב כי קיים "איסור חמור לקחת כסף או שום הנאה מהקרן לידידות", משום שהנוטלים מהקרן כסף מסייעים לעובדי אלילים. על פסק הלכה דומה חתמו עוד לפני כן גם הרבנים המובילים של המגזר הדתי לאומי, הרב מרדכי אליהו והרב אברהם שפירא, שנפטרו בינתיים. גורמים חרדיים אף התבטאו נגד אקשטיין ואמרו כי "זו קרן של מיסיונרים", ואקשטיין עצמו כונה "משומד".

אחד המבקרים של אקשטיין הוא אייב פורסמן, מנהל הליגה נגד השמצה בארה"ב, שבה עבד אקשטיין בעבר, שהאשים אותו עם תחילת עבודת הקרן בישראל כי הוא "מוכר את כבוד היהודים וכבוד המדינה".

להערכת מקורבים לקרן לידידות, גם שר הפנים אלי ישי נמנע מקשר עם הקרן, על אף שזאת מנהלת מערכת יחסים הדוקה עם משרדי ממשלה רבים. ייתכן שאלמלא ההימנעות של ישי, בעת השריפה באסון הכרמל עשויות היו לעמוד לרשות כבאי האש עוד כמה כבאיות חדשות (על התרומה שלא יצאה אל הפועל, ראו תיבה).

כדי להימנע מביקורת החליטו בקרן שלא לתרום למטרות מזוהות פוליטית ולא לעבוד עם קבוצות מיסיונרים, אבל גם כיום אקשטיין מוצא את עצמו במרכזן של התקפות דווקא מבית, של גורמי דת שקוראים להחרימו. גם דעותיו של אקשטיין בנוגע לצורך של חרדים להשתלב בשוק העבודה עשויות לגרום למגזר החרדי להוקיע אותו. "עניין ההכשרה המקצועית במגזר החרדי חשוב ביותר. הרבה מהתרומות שאנחנו נותנים זה בגלל שאין להם עבודה. אני ממליץ להם לעשות את זה. אני מאמין שחרדי, כמו חילוני, חייב לשרת בצה"ל, וזה הפסד שלהם אם הם לא מנצלים את הזכות להתגייס לצה"ל, או לפחות להתגייס לשנת שירות או לישיבת הסדר".

"תמיד הטילו עלי סימן שאלה", אומר אקשטיין. "גם כיום כשאני הולך לבתי כנסת, אני מפחד שמסתכלים עלי מוזר, ולפעמים זה נכון. זה הטריד אותי בעבר, אבל בשנים האחרונות אני רק רוצה לבצע את העבודה, ומי שלא מחבב אותי שיהיה לו לבריאות".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#