אחריות משותפת לעוני במגזר הערבי - קריירה - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

אחריות משותפת לעוני במגזר הערבי

תגובות

>> האוכלוסייה הערבית בישראל מונה כ-20% מכלל האוכלוסייה, אך תרומתה לתל"ג היא 8% בלבד. אוכלוסייה זו מתאפיינת בנתונים כלכליים-חברתיים נמוכים בהשוואה לכלל האוכלוסייה במדינה.

שיעור ההשתתפות בכוח העבודה של המגזר הערבי נמוך, בעיקר בקרב נשים מהמגזר. ב-2009 שיעור השתתפות גברים מהמגזר הערבי היה 70.7% לעומת 79.5% בכלל האוכלוסייה. שיעור השתתפות הנשים היה 24.7% לעומת 64.2% בכלל האוכלוסייה. חשוב לציין כי שיעור השתתפות בכוח העבודה של נשים במגזר הערבי בישראל הוא הנמוך ביותר בהשוואה להשתתפות הנשים במדינות ערב, המגיע לכ-49% בקטאר ול-36% בסודן.

קיים גם הבדל בשכר של עובד ערבי לעומת עובד יהודי, כך ששכר ממוצע לשעה לעובד ערבי נמוך ב-25.7% מזה של עובד יהודי, והשכר הממוצע לשעה לעובדת ערבייה נמוך ב-19.9% מהשכר של עובדת יהודייה. כתוצאה מכך, ההכנסה ברוטו למשק בית ערבי היא כ-8,000 שקל לחודש , לעומת כ-14 אלף שקל במגזר היהודי.

שיעור ההשתתפות הנמוך בכוח העבודה והשכר הנמוך של האוכלוסייה הערבית בישראל מביאים להפסד של כ-31 מיליארד שקל מדי שנה לתל"ג, ולמשבר חברתי וכלכלי קשה של האוכלוסייה הערבית.

שיעור העוני בקרב האוכלוסייה הערבית צמח מ-38.7% ב-1997, ל-50.9% ב-2003 ול-57.4% ב-2009. כתוצאה מכך, כ-73% מכלל הילדים הערבים נמצאים בסיכון לעוני, לעומת 27% מהילדים היהודים, והפשיעה במגזר הגיעה ב-2009 ל-8.4%.

ועדת אור לחקר אירועי אוקטובר 2000 קבעה כי "יחסי מיעוט ורוב הם בעייתיים בכל מקום, ובמיוחד במדינה המגדירה את עצמה על פי לאומיותו של הרוב". עמדותיו ויחסיו של המגזר היהודי כלפי המגזר הערבי, נעוצה בכך שהעימות היהודי-ערבי נמשך כבר שישה דורות. המציאות הזו מולידה חברות אזרחיות נפרדות מבחינה לאומית, דתית, לשונית ותרבותית גם יחד, ולבסוף תחושת קיפוח ותסכול אצל המיעוט הערבי הנעדר זכויות קיבוציות.

כישלון המנהיגות הערבית ופעילותה ללא תכנון אסטרטגי, הובילו להתנהלות כושלת ברשויות המקומיות ולמשבר כרוני בהן, לחברה חסרת מוסדות חברתיים כמו איגודים מסחריים שתפקידם לכוון ולעזור לעסקים, ולחברה שמרנית חסרת יזמות ויזמים, חסרת שייכות חברתית ותרומה לקהילה.

פעילות ללא אסטרטגיית יחסי ציבור כלפי המגזר היהודי, הביאה לחוסר היכרות של המגזר היהודי עם האוכלוסייה הערבית, ולבסוף להתרחקות האוכלוסייה היהודית מהאוכלוסייה הערבית ואי העסקת בני מיעוטים בגלל אירועים בודדים וקיצוניים שאינם משקפים כלל את המגזר הערבי.

לדעתי, הזנחת ממשלות ישראל לדורותיהן את המגזר הערבי הובילה מצד אחד להגברת העוני ולהקצנה במגזר הערבי ומצד שני להפסד לתל"ג. על המיעוט הערבי לפעול בהתאם לתכנון אסטרטגי ולבחור במנהיגים שחיים את המציאות ולא את העבר, ולבנות מוסדות חברתיים. במקביל, על השלטון המרכזי ליזום חקיקה המונעת אפליה בהעסקת ערבים בסקטור הפרטי, להשקיע משאבים בפיתוח התשתיות ואזורי תעשייה ותעסוקה במגזר הערבי, ולתת הזדמנות שווה למגזר זה באמצעות הענקת זכויות קיבוציות מלאות.

הכותב הוא רואה חשבון, דוקטורנט וחבר בוועדות המקצועיות בלשכת רואי החשבון בישראל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#