שלום טכנולוגי - קריירה - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

שלום טכנולוגי

מזה שלוש שנים נפגשים כמה עשרות בני נוער ישראלים ופלסטינים לחוג מחשבים שבועי ולמחנה קיץ בן חמישה שבועות. התוכנית החברתית MEET, פרי יוזמה של שלושה ישראלים בוגרי MIT, עושה שימוש בטכנולוגיה כדי ליצור שפה משותפת ולשנות תפישות עולם ושיח

תגובות

>> אחד הדברים שמטרידים ביותר את זק לברנץ האמריקאי הוא האדישות. "אני מבין אנשים שלא יכולים להתמודד עם הסכסוך הישראלי-פלסטיני ומעדיפים להתעלם או לשקוע בפסימיות עמוקה", הוא אומר. "שתי האפשרויות האלה מסוכנות. אנחנו כאן כדי להוכיח שדווקא יש מה לעשות".

ביולי 2010 הגיע לברנץ, 32, "לא יהודי, לא מוסלמי, לא מדבר עברית או ערבית", כהגדרתו, לירושלים כדי לנהל את תוכנית MEET (Middle East Education Through Technology). התוכנית, שמפגישה בני נוער ישראלים ופלסטינים ללימודי מחשב במשך שלוש שנים, קרמה עור וגידים באוניברסיטת MIT האמריקאית, כששלושה בוגרים ישראלים, ענת וירון בינור (אח ואחות, שחיים בארה"ב) ואסף חרל"פ, הבינו שטכנולוגיה היא שפה בינלאומית שיכולה לשנות תפישות עולם - משנאה הדדית לשיתוף פעולה.

סלמן אמיל

את השינוי, חשבו היזמים, יש לעשות כבר בגיל צעיר. הם הציעו להנהלת האוניברסיטה לבנות תוכנית משותפת לבני נוער, שבה ייקחו חלק ישראלים ופלסטינים שילמדו את יסודות התכנות ויעבדו על פרויקטים משותפים לאורך זמן. החוויה המשותפת, כך סברו, תהפוך את האויב האנונימי לאדם עם פנים ושם, וקירוב הלבבות יישאר הרבה אחרי סיום התוכנית.

ב-MIT הרימו את הכפפה ונקבעו עקרונות התוכנית, שכוללים מפגשים שבועיים של לימודי מחשב ומחנה קיץ בן חמישה שבועות, שמנוהל בין היתר על ידי סטודנטים מ-MIT שמגיעים לישראל. התוכנית מתקיימת באנגלית וההשתתפות בה היא ללא תשלום.

מהצד הישראלי נרתמה לתוכנית האוניברסיטה העברית, שנותנת את תשתית הפעילות, כולל סיוע במעבדות, הקצאת סטודנטים להדרכה וכן שהייה במעונות האוניברסיטה בזמן מחנה הקיץ. מכיוון ש-MEET היא מלכ"ר (מוסד ללא כוונות רווח), מגויס הכסף הנדרש לפעילותה השוטפת - כמיליון דולר בשנה - מקרנות שונות ברחבי העולם.

מחפשים את דור המנהיגים הבא

גיוס המשתתפים נעשה דרך בתי ספר בירושלים המערבית והמזרחית, במבשרת ציון, בבית שמש ובבית לחם. "כיום", מספר לברנץ, "מאשרים 35 בתי ספר שונים לאנשי MEET לבקר אצלם כדי לספר על התוכנית. התלמידים המעוניינים, כולם בכיתות ט', מגישים מועמדות ומגיעים לתהליך מיון ארוך, הכולל מבחן פסיכומטרי, דינמיקה קבוצתית וראיון אחד על אחד. השנה הגיעו 606 בקשות על 44 מקומות בלבד, מה שמאפשר לנו לבחור את הטובים ביותר".

מנהלי התוכנית מקפידים על שוויון מספרי בין ישראלים לפלסטינים ובין בנים לבנות. המשתתפים מגיעים מכל שכבות האוכלוסייה. באופן מפתיע, הם לא מחפשים גאונים טכנולוגיים. "אנחנו מחפשים את דור המנהיגים הבא", אומר לברנץ. "חשוב לנו שיהיו להם תכונות של יזמים, שיהיו מסוגלים לקדם נושאים שחשובים להם. אנחנו כאן כדי לתת כלים בתחום הטכנולוגי, העסקי והחברתי, שיסייעו להם גם בעתיד. המטרות שלנו ארוכות טווח, ואנחנו מעוניינים שהחוויה כאן תשפיע על תהליכי קבלת ההחלטות שלהם בהמשך הדרך. אנחנו צופים שבעתיד הם יעמדו בצמתים חשובים בישראל ובפלסטין, ואולי יוכלו לחולל שינוי".

התוכנית שלכם לא מוגדרת במושגי דו-קיום.

לברנץ: "נכון, כי אנחנו לא רוצים להצטייר כגורם פוליטי, אבל העובדה שמדובר בתוכנית משותפת יוצרת גם התנגדויות. מהצד הפלסטיני יש שטוענים כי מדובר בתוכנית התומכת בנורמליזציה. מהצד הישראלי יש אנשים שלא מעוניינים במפגש עם מי שמוגדר כאויב. היתרון הגדול של התוכנית נובע מהעובדה שהיא קודם כל תוכנית מצוינות מבוססת טכנולוגיה. הורים משני הצדדים מבינים שיש פה הזדמנות להרחיב את האופקים של הילדים שלהם לאורך זמן וללא תשלום. המפגשים הדו-לאומיים הם סוג של בונוס. אחת המשתתפות שבאה מבית דתי סיפרה לנו שרוב המשפחה שלה חיה בהתנחלויות. זה לא מנע ממנה מלהגיע".

המפגש בין בני הנוער, שלומדים שפות תכנות, מקימים אתרי אינטרנט ומשווקים אותם, ואפילו עובדים בשביל חברות כמו HP וגוגל על פרויקטים "אמיתיים", יוצר לא מעט חברויות. לברנץ: "הם נפגשים גם מחוץ לתוכנית - בעיקר בירושלים, מכיוון שישראלים לא יכולים להיכנס לרמאללה - ועושים מה שבני נוער עושים: הולכים לקולנוע, שומעים מוסיקה, חוגגים ימי הולדת. לאחרונה הוזמנו כל הישראלים לארוחות ערב אותנטית בבתים של חבריהם במזרח ירושלים".

מה קורה ברגעים של מתיחות, כמו אחרי פיגוע?

"התוכנית לא נעצרת, להיפך. המפגש השבועי נהפך למקום שבו ניתן לעשות ונטילציה. הילדים יוזמים את השיחות ואנחנו לעולם לא נעצור יוזמה מהסוג הזה, כי חשוב ששני הצדדים ידברו על מה שמטריד אותם. השיחות האלה עוזרות לשני הצדדים להתגבר על הקושי, ולעתים עולות שם שאלות קשות. הם מסיימים את התוכנית בגיל 17, ממש לפני הצבא. ייתכן שבעתיד אחד הבוגרים הישראלים יעצור את אחד הבוגרים הפלסטינים במחסום צבאי. גם על הדברים האלה מדברים".

איך בעצם מוגדרת הצלחה של התוכנית?

"עד כה יש לנו 120 בוגרים, שכיום מסיימים צבא או לימודים, כך שאנחנו עוד לא יודעים אם הציפיות ארוכות הטווח יתגשמו. אנחנו כן יודעים שעצם המפגש מסיר דעות קדומות ויוצר הבנה עמוקה יותר של מורכבות הסכסוך ואפשרויות הפתרון. כשאחד המשתתפים מספר שבבית הספר דיברו על פלסטינים, והוא אמר ‘אתם לא מכירים את העובדות, כי מעולם לא פגשתם פלסטיני. אני מכיר 25 כאלה', מבחינתנו זו הצלחה". לברנץ מוסיף כי בשלב זה התוכנית מיועדת לירושלים והסביבה בלבד, "אבל נפתח עוד שני מרכזים כאלה באזורים אחרים בישראל".

המשתתפים הם ישראלים ופלסטינים, אבל מנהל התוכנית אמריקאי.

"כרגע יש ערך לנייטרליות שלי. אני יכול, למשל, להיכנס לרמאללה או לבית לחם ולדבר עם הורים בלי להיעצר במחסום, כפי שהיה קורה לישראלי. ברור, עם זאת, שהשלב הבא של התוכנית יהיה ניהול משותף".

אתה מרוצה מהבחירה להגיע למזרח התיכון?

"מאוד. החשיפה למקום שינתה גם תפישות עולם אישיות שלי. אני רואה את השינוי שנוצר כל יום בעקבות העבודה שלנו, ואני אוהב את הישירות הישראלית שמייצרת תמיד תשובה אמיתית וכנה. הכבישים שלכם, לעומת זאת, דווקא לא מסייעים לשלוות הנפש שלי".

yazam@themarker.com



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#