המעסיקים לא רוצים אנשים עם שיער לבן בחברה - קריירה - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

המעסיקים לא רוצים אנשים עם שיער לבן בחברה

2תגובות

>> לעתים מרימה הגילנות (אפליה על רקע גיל) את ראשה המכוער במקומות הכי פחות צפויים. באחרונה צוטטה מנכ"לית הביטוח הלאומי, אסתר דומיניסיני, אשת מקצוע מוערכת ביותר בדרך כלל, כאומרת את המשפט הבא: "אישרו לי 165 תקנים של ריענון ואני מוציאה 164 עובדים שמתקרבים לגיל 60. עכשיו כל מרכזי השירות שלי מלאים באנשים צעירים, אקדמאים עם אנרגיות".

דומיניסיני, בעצמה בת 58, טוענת כי הזדעזעה למקרא הדברים שהוצאו מהקשרם. עובדיה, היא אומרת, יצאו לפרישה מוקדמת המאפשרת תנאי פנסיה מועדפים על פי רצונם בלבד (לטענתה, מספר העובדים שביקשו זאת גבוה ממספר התקנים), והיא גאה כי הארגון שבראשו היא עומדת מצליח לגייס אנשים איכותיים ללא קשר לגילם.

בין אם הדברים הוצאו מהקשר או לא, הרי שההתייחסות לגיל כאל גורם מפריע או מקדם בשוק העבודה משאירה טעם חמצמץ, אותו טעם שהשאירה ב-2007 אמירה אומללה אחרת שהוכחשה. בשיחה עם פורום צעירי החברה הביטחונית אלישרא אמר המנכ"ל, יצחק גת, שאינו "רוצה לראות אנשים עם שיער לבן בחברה". גת היה אז בן 60 וטען כי דבריו הוצאו מהקשרם.

אמירות מהסוג הזה - והן רבות, גם אם לא כולן מגיעות לעיתונים - לא עולות בקנה אחד עם מערכת החוקים המפוארת של ישראל. כך למשל, נקבע רק באחרונה כי אין לשאול עובד בראיון עבודה לגילו. מדובר בחוק מתקדם שמבוסס על עיקרון ברור: גילו של אדם אינו חשוב, ממש כמו מינו או צבע עורו. על המעסיק לבדוק את כישוריו לתפקיד ותו לא. יתאים - יתקבל, לא יתאים - לא יתקבל.

תפישת הגיוון שנעשתה כה פופולרית בשיח הארגוני, נותנת לחוק רוח גבית. היא קובעת כי אי-אפליה יוצרת תמהיל עובדים מגוון, שמסייע בפיתוח חשיבה חדשנית ופורצת גבולות. לא מדובר אם כך באי-אפליה כתפישה מוסרית בלבד, אלא גם כלכלית נטו. כדאי למעסיק לציית לחוק, ולא רק כי אין לו ברירה.

לכאורה המצב מצוין - יש חוק ויש תפישה ארגונית תומכת, אך האם בני 40 באמת מתקבלים בברכה בכל ארגון? האם בני 50 אכן מוצאים בקלות עבודה? האם בני 60 אינם מקבלים מספיק רמזים לחוסר הרלוונטיות התעסוקתית שיוצר גילם? ההפך הוא הנכון. הדעה הקדומה שלפיה צעיר הוא מוכשר ונמרץ, נכס אמיתי לארגון, בעוד מבוגר בעל ניסיון הוא נטל שכדאי להוציאו לפנסיה מוקדמת, ממשיכה להכות שורש.

לא רק בביטוח הלאומי מרעננים את השורות מאנשים בני 60 (שחלקם, אין ספק, רוצים להתרענן), אותו דבר קורה גם בבנקים ובתעשיות הביטחוניות והמסורתיות - שם לא מהססים מנכ"לים על סף גיל הפנסיה לדרוש "הצערה של השורות". מעטים המנהלים שמבקשים "אנשים טובים בני כל הגילאים".

הלחץ להצעיר את השורות לא עולה בקנה אחד עם עוד התנהלות חוקתית שמתרחשת ממש בימים אלה: הצעת חוק העלאת גיל הפרישה לנשים מגיל 62 ל-64. גם פה מדובר בחשיבה מתקדמת שמניחה שבתקופה שבה תוחלת החיים מתארכת ותנאי השוק יוצרים מצב שבו קשה מאי-פעם לפרוש בכבוד, צעירות בנות 60 יכולות להיות חיוניות לפחות עוד שנתיים בשוק העבודה, ולייצר לעצמן הכנסה נוספת, תוך שהן תורמות ניסיון ויכולת.

להצעה מתנגדים רבים אך היא תעבור ככל הנראה, ובצדק. בספר החוקים תירשם עוד אמירה חזקה. האם במקביל תעלם הגילנות? כנראה שלא. עד שמנהלים לא יהיו מודעים לדעות הקדומות המושרשות ולא ילמדו את עצמם להתעלם לחלוטין מתאריך הלידה וצבע השיער של העובד, נחיה, כהגדרתו של המומחה לשוק העבודה ד"ר מומי דהן, בתוך מערכת חוקים מפוארת, ומציאות אכיפה מכוערת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#