האישה שעזבה את ליהמן ברדרס לטובת בית קפה בתל אביב: "וול סטריט הוא מקום חסר רגשות" - קריירה - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

האישה שעזבה את ליהמן ברדרס לטובת בית קפה בתל אביב: "וול סטריט הוא מקום חסר רגשות"

דווקא בשיא ההצלחה החליטה נטע קורין שנמאס לה ■ היא עלתה לישראל ופתחה בית קפה שרווחיו מוקדשים למימון השכלה גבוהה לחיילים קרביים

15תגובות

השמש האביבית מחממת בעדינות את היושבים במרפסת הקטנה של בית הקפה בייקרי 29, המשקיפה אל צומת הרחובות אחד העם ויבנה בתל אביב. בכניסה למקום משתרך תור ארוך, והחלל הפנימי מלא בקונים המחסלים במהירות את היצע המאפים והמתוקים שנארז עבורם בשקיות נייר לבנות שלהן מוצמדות מדבקות מוזהבות עם לוגו המקום. בית הקפה אמנם נפתח רק בפברואר, אך הוא שוקק לקוחות כאילו היה מדובר במוסד קולינרי מוכר עם קהל לקוחות נאמן.

בין האנשים הרבים בולטת בעלת בית הקפה נטע קורין, שפתחה אותו לאחר תקופה ארוכה של הכנות שכללו בחירת שף מדוקדקת, בניית תפריט ושיפוץ נרחב ויקר. המקום, המתפקד על תקן מאפייה ובית קפה בשעות הבוקר ואחר הצהריים, נהפך לקראת הערב למסעדה המיועדת לארוחות פרטיות של עד 20 איש.

עם זאת, קורין לא מרוויחה אפילו שקל אחד מהעסק שלה: הלקוחות שקראו את הגלויות השחורות הקטנות המפוזרות על השולחנות גילו שרווחי המקום מועברים במלואם לארגון אימפקט, המממן לימודים אקדמיים עבור יוצאי יחידות קרביות מעוטי יכולת.

צ`ציק דניאל

הסיבה? קורין, 37, כבר הספיקה לבנות קריירה מצליחה ולהרוויח יותר כסף ממה שמרבית האנשים מרוויחים כל חייהם - עוד לפני שמלאו לה 25.

מנהלת קרן גידור בגיל 24

"ההורים שלי תמיד היו חיוביים מאוד", היא אומרת במבטא אמריקאי כבד, "הם אמרו לי מגיל צעיר שאני יכולה לעשות הכל". קורין, שנולדה בישראל ועברה עם הוריה לארה"ב בגיל 5, סיימה בגיל 20 תואר שני בכלכלה ובכלכלה בינלאומית, והשתלבה מיד בבנק השקעות. "אמא שלי קראה מאמר שבו היה כתוב שבנקאי השקעות מרוויחים הרבה כסף. אז אמרתי, טוב, זה מה שאני אלך לעשות", מסבירה קורין וצוחקת. אלא שמאחורי הבחירה במקצוע התחרותי נמצאת סיבה מורכבת יותר: "כשהגענו לארה"ב היה לנו מאוד קשה, ועבדנו הרבה כדי לשרוד", היא אומרת, "כבר כילדה החלטתי שכשאהיה גדולה - אעשה הרבה כסף".

קורין לא רגילה לחשיפה תקשורתית, בעיקר לאחר שהצליחה לשמור על אנונימיות זמן רב. "אבא שלי פעם אמר לי 'נטע, תעשי הרבה כסף, ושאף אחד לא יידע מי את", היא אומרת. ב-1994, כשהיא רק בת 20, החלה קורין את עבודתה הראשונה בבנק ההשקעות ליהמן ברדרס, שקרס עם תחילת המשבר הפיננסי ב-2008. היא עבדה בקבוצת ישראל, והבוס הראשון שלה היה רון לובש - ממייסדי קרן מרקסטון, שהקים את השלוחה המקומית של ליהמן בתל אביב. "זה היה בשיא תהליך השלום, וכל העולם רצה לעשות עסקים עם ישראל", אומרת קורין, "היינו קבוצה קטנה של שמונה אנשים, ועבדנו מסביב לשעון. קיבלתי אחריות רבה ולמדתי המון, אבל לא היו לי חיים. כשאתה עובד באופן טוטאלי, אין לך דבר כזה, 'חיים'".

"נטע היא אדם יוצא דופן ובעל יכולות אישיות שבאו לידי ביטוי כבר בתחילת דרכה", נזכר לובש. אבל קורין, כשבחנה את ההיררכיה הפנימית במערכת בה עבדה, שמה לב שבכל אחת מהחברות שהרכיבו את הבנק היו מעט מנהלות. "אחת היתה גרושה והשנייה ללא ילדים. אמרתי לעצמי שזה לא מה שאני רוצה להיות", היא נזכרת.

ב-1997 עזבה קורין את ליהמן. היא ארזה תיק קטן, התקשרה לחברים שגרו בלונדון והודיעה להם שהיא מגיעה לישון על הספה שלהם - עד שתמצא עבודה. את העבודה היא מצאה שבועיים לאחר שנחתה, כמשווקת קרנות למשקיעים ישראלים בקרן הגידור GLG Partners, שבין מייסדיה נמנה נעם גוטסמן. "לאחר כמה שבועות ב-GLG הבנתי שבעצם אין לי מושג על השוק", היא אומרת. "כשאתה עובד בבנק השקעות אתה עובד על ההנפקה, וביום שהיא בשוק העסקה הושלמה מבחינתך. הייתי כל כך צעירה ועסוקה בעבודה שאפילו לא הייתי מסתכלת על המניה אחר כך. לא יכולתי להבין את התמונה הגדולה".

קורין ניגשה לבוס שלה וביקשה לעבוד חצי שנה עם מנהלי הקרן כדי שתוכל ללמוד את השוק, לפני שהיא חוזרת לשווק קרנות ללקוחות. לבסוף היא לא חזרה לתחום השיווק, אלא התחילה להשקיע ולנהל נכסים ארוכי טווח עבור לקוחות. בגיל 24 היא גויסה לנהל את סיגמה קפיטל, בלונדון. לדבריה, "העבודה בסיגמה היא שנתנה לי את ההצלחה שלי".

בלומברג

לאחר מכן התבקשה לפתוח את הסניף הניו-יורקי של הקרן, וכך היא מצאה את עצמה חוזרת לתפוח הגדול - הפעם כמנהלת. חודשים ספורים לאחר הקמת סיגמה ניו יורק, שמשרדיה שכנו באזור המיד-טאון של מנהטן, קרסו מגדלי התאומים. מתקפת ה-11 בספטמבר, שהרעידה את העולם, היתה גם נקודת מפנה עבור קורין - שניהלה אז צוות של 15 עובדים, כולם גברים מבוגרים ממנה.

"היינו במשרד כשזה קרה. כמה מהחבר'ה שלנו דיברו בטלפון עם חבר'ה מקנטור (בנק ההשקעות קנטור פיצג'רלד, ש-658 מעובדיו נהרגו במתקפה, א"ח) ופתאום השיחה נותקה", היא נזכרת בעצב. "השוק נסגר לשלושה ימים, ואנשים היו צריכים ללכת לעוד ועוד הלוויות". הימים שלאחר המתקפה היו קשים במיוחד עבורה. "היה לחץ אטומי", היא אומרת, "ניהלתי מאות מיליוני דולרים, והייתי אחראית על צוות של עובדים שהיה תלוי בי".

האירועים הקשים בניו יורק גרמו לה להרהר בהמשך הקריירה שלה. "לאחר התקופה הזאת הבנתי שאני לא יכולה לחיות יותר בעולם הזה", היא מספרת, "שאני חייבת לעשות משהו עם יותר נשמה. לא יכולתי להמשיך ולעצור את הרגש".

לפתוח עולם של אפשרויות

לאחר שעזבה את הקרן ב-2002, מצאה את עצמה קורין באבטלה כפויה: היא נאלצה להמתין שנה לפני שתוכל לשוב לעבודה בתחום בגלל תנאי החוזה שעליו חתמה. "אני זוכרת שישבתי על ספה בחנות רהיטים כי בדיוק קניתי דירה, והתקשרתי לקולגה לשעבר שלי ואמרתי לו 'אני לא יודעת מה עושים כשלא עובדים'", היא מספרת. "מגיל צעיר עבדתי ללא הפסקה. אתה לא יכול להגיע להצלחה גדולה אם אתה לא משקיע את כל כולך בעבודה. גרתי בניו יורק, העיר הכי מדהימה בעולם, ולא היה לי מושג מה לעשות עם הזמן הפנוי".

במקום לצאת לחופשה, החלה קורין להתקשר לארגוני צדקה והשאירה להם הודעות במשיבון. "אמרתי שאני אשת עסקים עם ניסיון, שיש לי זמן חופשי ושאשמח לעזור", היא אומרת. הראשונים שחזרו אליה היו אנשי FIDF, ארגון ידידי צה"ל אמריקאים המעניק שירותי רווחה לחיילים, שהציעו לערוך עבורה סיור בבסיסים ובמוצבים בישראל בפעם הבאה שתגיע לביקור. היא נענתה להצעה בשמחה.

"כל הקצינים שפגשתי בישראל אמרו לי שחלק מהחיילים שלהם לא יוצאים הביתה בסוף השבוע כי אין להם אוכל. הם נאלצים לתת להם כסף מהכיס שלהם", היא אומרת בצער, "זאת לא היתה ישראל שאני הכרתי. חשבתי שלא יכול להיות שחבר'ה שמתגייסים לקרבי ושומרים גם על החיים שלי כיהודייה בארה"ב, נמצאים בכזאת מצוקה".

הביקור הזה גרם לה להתחיל לתרום באופן קבוע לארגון, ועם הזמן נהפכה לגזברית שלו. לאחר מכן התחברה גם לפרויקט של אימפקט, המממן לימודים אקדמיים מלאים ליוצאי יחידות קרביות. עד היום אימצה כבר שבעה סטודנטים - עבור חלקם היה מדובר במימון של שש שנות לימודים. "הרגשתי שהפרויקט עוזר לא רק לאנשים פרטיים, אלא למדינה. כשיש אלפי אנשים שלא צריכים לעבוד במוסך, אלא יכולים ללכת לטכניון ולרכוש לעצמם תואר, אתה פותח עולם של אפשרויות", היא אומרת. אבל היא כנראה תורמת לא רק לחיילים. כתבה של ה"אינדיפנדנט" הבריטי לרגל הקמתו של בית הכנסת Soho Synagogue בניו יורק בקיץ 2005, מגלה כי קורין היתה אז בין עשרת האנשים שתרמו כל אחד 100 אלף דולר למוסד.

קורין לא נטשה לגמרי את שוק ההון. ב-2002 היא הקימה קרן משלה בשם Amgis. לאחר תקופה ארוכה של פעילות היא החליטה להחזיר למשקיעים את הכסף, ולהשאיר בקרן רק את הכסף שלה. הרדיפה האינסופית אחרי ממון לא נראתה לה מושכת יותר. "הייתי כמה חודשים לפני גיל 30, וזה הפחיד אותי. וול סטריט זה מקום קר. הרגשתי שאני חייבת לשנות כיוון. אחרי שהחזרתי למשקיעים את הכסף נסעתי לארבעה חודשים להודו, לנפאל ולתאילנד".

בדיעבד, זאת היתה החופשה היקרה ביותר שלקחה: בזמן שהיא התנתקה מהמרוץ, היא לא טיפלה בתיק ההשקעות שלה. "ככל שטיפסתי גבוה יותר על ההר בנפאל, כך השוק ירד. כשחזרתי היה לי הרבה פחות כסף מאשר כשנסעתי", היא אומרת בחיוך, אבל לא מוכנה להסגיר באיזה שיעור נחתך שווייה וגם לא מה שווייה כיום - אבל מדובר בסכומים גדולים מספיק כדי לאפשר לה לעזוב הכל.

"הבישול מאפס אותי"

את דרכה חזרה לישראל עשתה קורין כשהגיעה לביקור בזמן מלחמת לבנון השנייה במטרה לקדם פרויקט שנועד לתמוך בחיילים פצועים. אז הכירה בחור ישראלי ועברה לגור אתו כאן. לאחר שמונה חודשים הם נפרדו, אבל קורין החליטה שהיא עושה עלייה. "כולם היו בהלם שאני לא חוזרת לניו יורק", היא צוחקת, "אבל היה לי טוב יותר פה. הרבה יותר אכפת לי כאן. חברות היא דבר הרבה יותר חשוב ואמיתי עבור ישראלים. החיים שלי השתנו. אני כבר לא עובדת 24 שעות ביממה".

במטבח רחב הידיים של בייקרי 29, הגדול באופן משמעותי משטח בית הקפה, עומדת קונדיטורית צעירה ממוצא בלגי ומודדת בעזרת סרגל ארוך עוגה המשלבת שכבות של בראוניז ועוגת גבינה. מאחוריה עומד שף המסעדה, ירון אזולאי, ששמע על הפרויקט של נטע כשעוד היה בחיתוליו וביקש ממנה להצטרף. מאחוריו ניסיון של שנים רבות בעבודה במסעדות יוקרה, כולל מסעדות בעלות כוכבי מישלן באירופה ובארה"ב. הרעיון המקורי היה לפתוח חנות עוגיות קטנה, שכל רווחיה יוקדשו למימון לימודים אקדמיים למשוחררים משירות קרבי. בהמשך היא החליטה להקים בית קפה ומסעדה. "כנראה שאני לא יודעת לעשות דברים בקטן", היא מתרצת. מגיל צעיר אהבה להיות במטבח: "אחרי יום מטורף, אם הייתי מפסידה כסף, הייתי מבשלת בבית שעתיים-שלוש וזה היה מאפס אותי".

אזולאי לא ישן בלילה לפני פגישתנו, מפני שהיה עסוק בהכנת סעודת פאר, הכוללת חמש מנות, שהוגשה למשפחה ששילמה עבור התענוג 400 שקל לאדם, לא כולל יין. הארוחות הפרטיות נתפרו כדי לענות על הצורך של אורחים בישראל במסעדה כשרה ברמה גבוהה. "בדרך כלל מגיעות לכאן משלחות של תורמים שרובם מסורתיים ומאוד מבוססים. אכלתי במסעדות הכי טובות בעולם, אני יודעת מה טוב", היא אומרת בקריצה.

בני המשפחה כבר ישובים בחלל הפנימי מסביב לשולחן אליפטי גדול, בזמן שאזולאי עמל על המנה הראשונה. הארוחות אינן חוזרות על עצמן ואזולאי מרשה ליצירתיות שלו להשתלט על הבישול בכל פעם מחדש. קורין מציצה על יושבי המסעדה מבעד לדלת המטבח, מוודאת שהם מרוצים.

"בתוך שנתיים נהיה רווחיים"

על אף שקורין לא תרוויח מהבייקרי, היא הקפידה על כל פרט בעסק שהקימה. על העיצוב אחראים האדריכלים אייל ואלונה רטנר; במסעדה מוצב מקרר תצוגה מאיטליה; החלונות המקוריים של המבנה טופלו בידי אמן העץ יעקב ששון; והדוגמה המעטרת את הכיור בשירותים מתכתבת עם דוגמת האריחים המקוריים של הבניין שהוקם לפני 90 שנה.

"חשוב לי שהכל יתנהל באופן מושלם", היא אומרת, "בניו יורק, למשל, יש כל כך הרבה מסעדות, שאם התאכזבת פעם אחת, אף פעם לא תחזור לאותה מסעדה. כך גם כאן: חשוב לי שכל לקוח יקבל את השירות ואת החוויה הכי טובים שאפשר. אם מישהו מזמין טייק אווי ב-11:00, זה לא יכול להיות מוכן ב-11:03".

כל ההקפדה הזאת עלתה לקורין הרבה כסף. כמה בדיוק? היא לא אומרת, אבל מספרת שההשקעה גדולה מכפי שתיכננה: "היו הוצאות שחשבתי שיגיעו רק בשנה הבאה, כמו תנור גדול יותר ועוד ציוד למטבח, שהייתי צריכה להשקיע בהם כדי לעמוד בדרישה. גם נדרשתי להעסיק עוד עובדים. יש הוצאות שלא תכננתי שיהיו, אבל הן יוצאות על דברים שאמורים לסייע בסופו של דבר.

"כמה שהמקום ירוויח לא באמת ישפיע על אורח חיי", היא אומרת, "גם אם הוא יכניס 200 אלף דולר בחודש, אני עדיין אחיה באותו אופן. לעומת זאת, זה יכול לשנות את חייהם של צעירים רבים".

בתוך כמה זמן את צופה שבייקרי 29 יהיה רווחי?

"אני לא יודעת כמה זמן זה ייקח. אני מאוד חדשה בתעשייה הזאת, אז אני עדיין לא מנוסה מספיק כדי לתת לך תשובה, אבל תחושת הבטן שלי אומרת לי שבשנה השנייה לפתיחה אנחנו נהיה רווחיים. אם נצליח מאוד, אני מאמינה שתוך שנה וחצי. בוא נקווה שנצליח מאוד".

את לא אוהבת יותר לעשות כסף? את לא מתגעגעת לזה?

"אני חושבת שכסף הוא דבר מאוד חיובי, וקבוצה של תורמים שעשו הרבה כסף עוזרים לישראל. לפעמים אני מרגישה כאילו שהגישה בישראל היא שעשיית כסף היא דבר רע. אני לא חושבת ככה. זה לא שאני כבר לא אוהבת לעשות כסף יותר, זה פשוט שהקריירה שלי היתה מאוד אינטנסיבית ומלחיצה. לא היו לי חיים במשך תקופה מאוד ארוכה והייתי מותשת מזה. וול סטריט זה מקום של גברים ומאוד חסר רגשות. הרגשתי ריקה ומזויפת ורציתי סיכוי לעצמי. פשוט לא אהבתי את החיים הסופר-מלחיצים שניהלתי".

את עדיין מתעניינת בכלכלה? קוראת מדורי כלכלה?

"אני לפעמים קוראת מאמרים שחברים שולחים לי במייל על נושאים מעניינים, חלק מהם קשורים לשווקים".

יש לך טיפים לתת למי שרוצה להשקיע בשוק ההון?

"אני לא במקום שאני יכולה לתת עצות כרגע".

איפה את רואה את עצמך בעוד עשר שנים?

"אני מקווה להיות אמא לילד בן תשע. אני לא באמת יודעת לאן החיים יקחו אותי, אבל אני פתוחה לכל דבר שאני חושבת שיעשה אותי מאושרת".

יום לפני פתיחת המקום התקיים מפגש עם סטודנטים של אימפקט הלומדים במרכז הבינתחומי בהרצליה, שקורין חברה בוועד הידידים שלו. "אני רוצה שתדעו שהייתי צריכה לעבוד כל הזמן כדי לממן את הלימודים שלי באוניברסיטה. לא היה לי כסף", היא אמרה להם, "בעוד עשר שנים אתם תוכלו לעמוד פה ולתרום לאחרים. אתם יכולים לעשות הכל. אני מאמינה בכם ואוהבת אתכם. מחר אני פותחת מקום, והוא בשבילכם".

"מאוד התרשמתי מנטע", אומר פרופ' אוריאל רייכמן, מייסד ונשיא המרכז הבינתחומי. "היתה לה הצלחה בניו יורק והישגים כלכליים, אבל היא חזרה לישראל ומסייעת לחיילי צה"ל. היא מלאת רצון טוב".

כחודשיים לאחר הפתיחה הספיק המקום לצבור קהל לקוחות קבועים. מדי צהריים עמוסה המאפייה בלקוחות, רבים מהם מגיעים הישר מהבורסה לניירות ערך הסמוכה. לקראת פסח נסגרה המאפייה בפעם הראשונה מאז שנפתחה, וקורין מנצלת את החופש כדי לצאת לירח דבש בדרום אפריקה. רק לפני כמה שבועות התארסה לסמנכ"ל בכיר בחברת היי-טק, ואף שהחתונה נקבעה ליוני, בני הזוג החליטו לצאת לירח דבש מוקדם בחג. אבל ככה זה אצל קורין - היא תמיד עושה הכל בסדר הפוך.

מדרום אפריקה קיבלנו מייל מפתיע מקורין: "אני חוששת שהכתבה מתמקדת יותר מדי בי ובחיים הפרטיים שלי ולא בפרויקט שאני מנסה לקדם", כתבה, "חיי בוול סטריט הם העבר, ומה שחשוב לי עכשיו זה לא לפרוש את חיי על דפי העיתון. התשוקה הכי גדולה שלי היא לקדם את אימפקט ואת בייקרי 29. חשוב שהפרויקט יהפוך להצלחה כפי שמגיע לו".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#