משפחה סדרתית: איך מסתדרים כשכל בני המשפחה עובדים באותו מקצוע? - קריירה - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

משפחה סדרתית: איך מסתדרים כשכל בני המשפחה עובדים באותו מקצוע?

רופאים, עורכי דין, אדריכלים ומעצבים - ארבע משפחות מספרות איך נראות הארוחות המשפחתיות כשיש בעיקר נושא אחד לדבר עליו

תגובות

המעצבים: לא עומדים בקצב אחד של השני

בני הזוג שלי ואילון סתת-קומבור, בני 39 והורים לארבעה ילדים, הם הבעלים והמעצבים המשותפים של מותג הנעליים Couple Of. השניים, שהכירו במהלך תקופת לימודיהם בבצלאל, הבינו שהזוגיות הפורייה שלהם יכולה להקים עסק שעוסק כל כולו בזוגות.

אחותה של שלי, הגר סתת, 35, ואמן של השתיים, כרמלה סתת, 60, עוסקות שתיהן בעיצוב תכשיטים, ואילו אמו של אילון, יעל קומבור, 60, היא מעצבת ומתכננת צמחייה. בסניפי Couple Of פזורים עציצים בעיצובה של יעל ותכשיטים של הגר וכרמלה, והגר מוכרת בחנויות שלה נעליים של שלי ואילון וצעיפים שמעצבת כרמלה.

"אנחנו נורא מצחיקים", אומרת הגר. החינוך שלו זכו הגר ושלי לא היה שגרתי. "הבית היה יצירתי מאוד", מספרת שלי, "הידיים שלנו תמיד עשו משהו". כרמלה הכינה את הטקסטיל בבית, כולל מצעים, וילונות ובגדים, ואילו האבא האדריכל, איתן, בנה את כל הריהוט, ובכלל זה ארונות מטבח ומיטות בצורת מכוניות.

איתן וכרמלה דגלו בתפישת עולם של חופש ועצמאות, שהכתיבה את סגנון החינוך שהעניקו. "הנחלנו לילדים שהכל אפשרי ושצריך לדעת להעז ולקחת סיכונים", מספרת כרמלה. "לא צריך לשים לילדים גבולות כל הזמן. מתוך החופש והבחירה הילד ימצא את הגבולות שלו".

האם היתה דחיפה לעסוק בתחום העיצוב?

"לא היתה דחיפה לכלום", אומרת שלי. "היה עידוד, תמיכה והכוונה. אבל מעולם לא היה ניסיון להרשים את הסביבה".

גם אילון, שגדל כבן יחיד, התחנך בבית יוצא דופן. "בפגישה הראשונה שלי עם אילון הוא סיפר לי על איך שאמא שלו היתה מזיזה את הרהיטים בבית, פורשת ניילון על הרצפה, שופכת עליו אדמה ומתחילה לסדר צמחים", אומרת שלי.

"כילד היו לי עצי פיקוס בגובה מטר וחצי בחדר", מספר אילון. יעל, שתיכננה בין היתר את הצמחייה במשרדי הממשלה ובכנסת, אומרת ש"מהרגע הראשון שאילון עמד על דעתו הוא היה מזיז רהיטים ומסדר אותם מחדש. הוא היה מצייר נפלא ותמיד ידענו שזה הכיוון שלו".

הדינמיקה המשפחתית של המשפחות סתת וקומבור אינטנסיבית מאוד. "אנחנו לא עומדים בקצב אחד של השני", אומרת הגר. "הכל בחוץ - הרגשות, הכעסים. אבל אין מריבות כי אנחנו לא שומרים כלום בבטן". שלי מספרת שגם הדור הבא זוכה לקבל את אותו החינוך המיוחד. "אני כל כך אוהבת לשמוע איך שהילדים שלי מדברים", היא אומרת. "הבת שלי בת השבע אומרת לי משפטים כמו 'זאת את שבוחרת לכעוס'. זה לא שהכל אצלנו ורוד, ממש לא, אבל כיף מאוד".

-

האמא מעצבת תכשיטים, הבת הבכורה מעצבת נעליים יחד עם בעלה - בעצמו בן למעצבת צמחייה, הבת הקטנה מעצבת תכשיטים, וכולם מוכרים את העיצובים של כולם

עורכי הדין: מעבירים את הפלפל - ומתפלפלים

אלון כהן, 27, סטודנט למשפטים במרכז הבינתחומי בהרצליה, הנמצא בטרום התמחות במשרד מוביל בתחום הנדל"ן בתל אביב, מנסה לספור את כמות המשפטנים במשפחתו. זה לא פשוט: "יש תשעה משפטנים במשפחה הקרובה, אבל עוד רבים אחרים בשושלת המשפחתית", הוא אומר. בין היתר, הוא מונה את אביו, דודו, סבו ובני דודיו.

אם זה היה תלוי בסבא ובסבתא רבא של אלון, ההורים של סבו, דוד כהן בן ה-77, הכיוון המקצועי של השושלת היה שונה: "אבא שלי היה מורה ואחר כך מנהל בית ספר, שראה בהוראה עבודת קודש. הוא רצה שכל ילדיו ילכו בעקבותיו", מספר דוד, שותף במשרד עורכי דין הקרוי על שמו בבאר שבע. "שניים מאחי אכן הלכו לכיוון החינוך, אבל אני פרקתי עול והלכתי ללמוד משפטים". בעקבותיו הלכו רבים מבני משפחתו.

יובל טבול

מימין: עדנה כהן, בעלת עסק להעצמת נשים, בעלה דוד כהן, שותף במשרד עורכי דין הקרוי על שמו, נכדיהם אלון כהן ורוני כהן, סטודנטים למשפטים והדוד אייל כהן, שותף במשרד של אביו דוד.

אלון טוען כי מעולם לא חש לחץ משפחתי ללמוד משפטים. "בכלל הייתי עתודאי מחשבים. הבנתי שמה שאני אוהב זה לתקשר עם אנשים ולרדוף אחרי הצדק". דבר נוסף שגרם לאלון לבחור במקצוע הוא הדיונים הקבועים והמפולפלים בבית משפחת כהן בנושאים משפטיים. "אנחנו אוהבים לנהל דיונים של בעד ונגד מנקודת מבט משפטית, ומישהו תמיד לוקח את הצד הנגדי כדי לבחון את הטענות של האחר, ולא משנה הנושא", הוא אומר. "למשל, אם מישהו מספר שהוא הגיע למועדון בארבע בבוקר וסגרו לו את המקום אחרי חצי שעה, אנחנו נתחיל דיון אם הדבר קביל מבחינה משפטית".

למשפחה עוד כיוון מקצועי מובהק: אמו של אלון היא רופאה, וכך גם אחותה ואמה - ובפני אחותו הצעירה, רוני כהן, 23, סטודנטית למשפטים במרכז הבינתחומי, ניצבה דילמה אם ללכת בדרכם המקצועית של האם או האב. "היה לי ברור שאני אבחר ברפואה או משפטים, כי אני מעריכה מאוד את ההורים שלי ורוצה ללכת בעקבותיהם", אומרת רוני. "האמת היא שבעבודת השורשים שלי שמצאתי לא מזמן כתבתי שאני רוצה להיות עורכת דין או מעצבת פנים. עיצוב הוא עדיין סוג של חלום שבטח אני אעסוק בו גם".

שותפו של דוד במשרד הבאר שבעי הוא בנו הצעיר אייל (50). "אני מכיר משרדים שבהם העבודה המשותפת של בני משפחה גורמת למתיחויות ולמריבות, אבל אצלנו זה ממש מושלם", אומר דוד. "אנחנו משלימים אחד את השני ומחלקים בינינו את העבודה". על פנסיה הוא אפילו לא מוכן לשמוע. "איזה פנסיה? מה, אני אלך לקטוף פרחים?", הוא אומר בהשתאות. "אני פעיל מאוד והולך לבתי המשפט. אני אוהב מאוד את העבודה שלי. רק בגיל 50 הקמתי את העסק, במטרה לעבוד שנים רבות".

לתצלום הצטרפה גם רעייתו של דוד, עדנה, שלא רצתה להישאר מחוץ לתמונה. עדנה היא בעלת עסק להעצמת נשים בבאר שבע, שבו נערכות פעילויות והרצאות. אז שאף אחד לא יעז להשאיר אותה בצל, גם אם היא לא יודעת לחבר כתבי תביעה.

-

הסבא, שאמור היה להיות מורה, הוא עורך דין. כך גם שני בניו וששת נכדיו. וזה עוד לא הכל - במשפחה הרחבה יש עוד משפטנים רבים. בארוחות ערב נוהגים להתפלפל על הכל: "מישהו תמיד לוקח את הצד הנגדי"

רופאים: חיל הרפואה

לא פשוט להיות רופא בישראל: שעות העבודה ארוכות, המטופלים רבים והשכר לא מתגמל. למרות הקשיים הרבים החליטו כל בני משפחת רוק להיות רופאים: ד"ר מאיר רוק הוא רופא משפחה המנהל שתי מרפאות בחולון, רעייתו ד"ר טלי רוק היא רופאת עיניים וסגנית מנהל מחלקת עיניים בבית החולים וולפסון, הבת הבכורה ד"ר גלי וגנר, 34, היא רופאת משפחה העובדת בקופת החולים מכבי, ואילו שני התאומים הצעירים, מיכל ועודד רוק, 31, הם מתמחים. "התסכול כרופאים הוא עצום. העומס גדול, הרופאים לא מתוגמלים מספיק ולא ניתן להקציב לכל חולה מספיק זמן. למרות זאת הילדים שלי תמיד אומרים שאני שרוף על רפואה. רפואה זאת שליחות, מקצוע של נתינה ואהבת האדם. זה התחום היפה ביותר", אומר מאיר.

"זה די מוזר כשאני חושב על זה שכולנו רופאים", אומר עודד, "מעולם לא דחפו אותנו להיות רופאים. גדלנו בבית שבו ההורים עבדו קשה מאוד, אבל ראינו אותם קמים כל בוקר עם חיוך. המרכיב האידיאולוגי היה חזק, והשיקול מעולם לא היה כלכלי".

מימין: גלי וגנר, הבת הבכורה ורופאת משפחה, אביה מאיר רוק, רופא משפחה, האח עודד רוק, מתמחה, ואמו טלי רוק, רופאת עיניים. לא בתמונה: מיכל רוק, רופאה מתמחה ואחותו התאומה של עודד, ורחלי, רעייתו של עודד ורופאה מתמחה

גלי אומרת כי הוריה חשבו שרק עודד יהיה רופא, "כי הוא תמיד היה מבריק והכל בא לו בקלות. בסוף כולנו יצאנו רופאים", היא אומרת. שלושת האחים למדו רפואה בבודפשט, והיה זה דווקא עודד שהתחיל את הלימודים אחרון - בגלל שירותו הצבאי כקצין ביחידת ממר"ם. לאחר שהשתחרר זכה עודד לשלל הצעות מפתות בתחום ההיי-טק, אך החליט לשנות כיוון וללכת ללמוד רפואה. "מעולם לא חינכתי את ילדי לרדוף אחרי כסף", מצהיר מאיר, "כסף זה לא ערך. אתה צריך לבחור במקצוע שאתה יכול לתרום לו ושהמקצוע יכול לתרום לך. אם אחד הילדים היה מחליט להיות רואה חשבון הייתי זורם אתו, כל עוד זה היה הדבר שהוא הכי רוצה לעשות".

בדומה לאביו, גם עודד התחתן עם רופאה. לפני שבוע הוא נשא לאשה את רחלי, מתמחה שהכיר בלימודים. אמה של רחלי היא דוקטור למדעים, ואביה הוא רופא. "אני רגילה לזה מהבית, רפואה היא נושא שיחה גם אצלנו", מחייכת רחלי.

גלי מספרת שמאיר מתפקד גם על תקן הרופא של בני המשפחה. "הוא הרופא של כולם - של הילדים, הנכדים, גם אמא שלי פונה אליו כשיש לה בעיה", היא מספרת. "אם יש לי שאלה במרפאה אני פונה אליו. הוא רופא אמיתי בלב, הדוגמה לרופא משפחה".

אף שהצהיר כי היה מקבל כל בחירה מקצועית של ילדיו, ניכר כי מאיר גאה בילדיו הרופאים. "אני שומע איך חברים רופאים מלינים על כך שהילדים שלהם לא יצאו רופאים", הוא אומר. בינתיים גלי קנתה לילדיה הצעירים, בני 3 ו4- תיק רופא לילדים. "הם אוהבים לבדוק עם סטטוסקופ אם יש בעיה באוזן ובמקרים רבים הבן שלי מתלווה לאמא שלי לעבודה - אולי אנחנו מגדלים עוד דור של רופאים".

-

האבא והבת רופאי משפחה, האמא רופאת עיניים,שני התאומים הצעירים הם רופאים מתמחים והכלה גם היא מתמחה ממשפחה של רופאים. והנכדים? במשפחה מאמינים שהם יגדלו להיות דור נוסף של רופאים

אמנות שימור המקצוע

המומחיות העיקרית של האדריכל ומתכנן הערים הירושלמי גיורא סולר, 64, בעל משרד סולר אדריכלים, היא שימור מבנים היסטוריים. הנושאים הקרובים ביותר ללבו הם סביבה ירוקה והשמירה על כדור הארץ. דבר נוסף שסולר הצליח לשמר וגם להעביר הלאה הוא את אהבתו לכל הקשור בתכנון, סביבה ואדריכלות.

מתוך שלושת הבנים שלו ושל רחל, שעסקה בעבר בתיעוד ארכיאולוגי, שניים עוסקים בתחום: שחר סולר, 39, הוא מתכנן סביבתי ועירוני העובד כראש אגף תכנון במשרד להגנת הסביבה, והבן דרור, 35, הוא אדריכל שעובד יחד עם גיורא ומנהל את המשרד שלו.

הבן השלישי, עודד, הלך לכיוון אחר ועוסק ברפואה משלימה. "הילדים לא קיבלו כיוון שבו היו חייבים ללכת, אלא בחרו בעצמם. שמחתי שעודד הלך לכיוון אחר כי זה התאים יותר לאופי שלו", אומר גיורא.

מימין: דרור סולר, אדריכל העובד עם אביו, אחיו שחר סולר, מתכנן סביבתי ועירוני, אביהם גיורא סולר, בעל משרד סולר אדריכלים, ויעל המרמן-סולר, רעייתו של שחר ואדריכלית ומתכננת ערים

על אף שבבגרותם בחרו הילדים את דרכם, בצעירותם, כשגיורא עסק בארכיאולוגיה, הם היו מצטרפים אליו באופן קבוע לאתרי חפירה - אם רצו בכך או לא. "הם היו עובדים כחופרים קטנים", אומר גיורא. "מגיל אפס התלווינו לחפירות", מאשר שחר. "השבתות היו תמיד בחוץ, בטבע, ובחופש הגדול לא היינו הולכים לקייטנות, אלא לחפור עם מתנדבים מחו"ל. זה תרם מאוד לאהבה שלנו למקצוע".

גיורא, מצדו, כלל לא היה בטוח שבניו ימשיכו בדרכו. "להפך, חשבתי שהם עלולים לשנוא את הנושא בגלל שבמקום לנסוע לספארי הם היו נוסעים לראות בניינים היסטוריים. זה דבר שאחרי כמה זמן יכול לשבור ילד ולהימאס עליו. אפילו הופתענו כשדרור בחר בכיוון של אדריכלות, כי הוא תמיד התעסק יותר בביוכימיה ובמיקרוביולוגיה".

כשהגיע לגיל 15, הודיע שחר להוריו שהוא רוצה ללמוד בתיכון לחינוך סביבתי במדרשת שדה בוקר, ועבר ללמוד בתנאי פנימייה. בחוויותיו בתיכון הוא רואה את ראשית ההשכלה שלו בתחום. בעת שעבד בחברה להגנת הטבע, הכיר שחר את יעל המרמן, כיום אשתו - אדריכלית ומתכננת ערים, המנהלת את מחלקת תכנון ופיתוח בר-קיימא בעיריית ירושלים. המחלקה אחראית על שימור ותכנון, מתוך שמירה על המשאבים המשותפים למען הדורות הבאים.

כשהשניים התחילו להתיידד, סידר שחר ליעל עבודה במשרד של גיורא. "עבדתי אתו על תיקי תיעוד בשרונה", מספרת יעל, "אבל הממשקים שלי עם גיורא היו רבים גם לאחר מכן". כשיעל שימשה ממלאת מקום מייצגת הארגונים הירוקים בוועדה המחוזית בירושלים, היא נדרשה לתת חוות דעת בנושא בניינים לשימור בעיר, והתייעצה תדיר עם גיורא.

דרור מספר כי רוב הזמן הוא ואביו מסתדרים היטב בעבודתם המשותפת במשרד. "למזלי, אני עקשן, או אולי תקרא לזה חצוף. אולי מכיוון שהייתי הבן הצעיר הייתי היחיד שענה לאבא שלי. יכול להיות שבגלל זה אני גם היחיד שעובד אתו", אומר דרור.

השיחות בבית משפחת סולר נעות כמעט תמיד סביב נושאים ירוקים או תכנוניים, מה שמשאיר לעתים את עודד, המטפל בתורות הסיניות, מעט מחוץ לשיחה.

קורה שאתם מדברים גם על רפואה סינית?

"מה שטוב באדריכלות הוא שצריך לדעת קצת על כל דבר", אומר דרור. "קצת אנטומיה, קצת היסטוריה, קצת אמנות. אז אנחנו יודעים גם קצת על רפואה משלימה".

האבא אדריכל ומומחה לשימור מבנים היסטוריים, האמא עסקה בתיעוד ארכיאולוגי, בן אחד הוא מתכנן סביבתי הנשוי לאדריכלית, בן אחר אדריכל בעצמו ובן שלישי הוא מטפל ברפואה סינית. לא קשה לנחש על מה מדברים בארוחת ערב. לא, לא על רפואה אלטרנטיבית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#