"ההורים בגיל לא כיפי - שבו הם עובדים בשבילנו" - קריירה - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"ההורים בגיל לא כיפי - שבו הם עובדים בשבילנו"

"אני רוצה שאבא יהיה יותר בבית, אבל אני לא בטוחה שאני רוצה להפסיד את כל מה שיש לנו" - שבעה ילדים של הורים קרייריסטים עושים חשבון נפש

8תגובות

"בשבוע שעבר ישבתי עם חברה וחשבתי לעצמי: ההורים שלנו פשוט בגיל לא כיפי, שבו הם עובדים בשבילנו. בזמן שאני יוצאת לקניון, מישהו אחר נשאר בעבודה כל היום ואני מוציאה את הכסף שלו. אני לא רואה את אבא שלי נהנה ומבלה כמוני, למרות שברור לי שהוא מרוצה מהעבודה שלו".

הדוברת היא שיר רוסלר, תלמידת תיכון בת 16 וחצי מתל אביב - ויש סיכוי טוב שהיא גם המתבגרת היחידה בישראל שחווה רגש שקרוב במשהו לרגשי אשם על כך שהיא מבלה בעוד אביה הקרייריסט עסוק בלפרנס אותה.

אבל גם עבורה זה מצב חריג. אבא של שיר, מנהל המגזר הצרכני בחטיבת ההדפסה של HP, חוזר הביתה מדי יום לקראת 19:00; הוא נוסע לחו"ל ארבע פעמים בשנה לנסיעות קצרות, ו"כפיצוי אני דורשת מתנות - וגם מקבלת", אומרת שיר, "למרות שלפעמים זה לא ממש מציאה. אני כבר יודעת לחזות את האיכות לפי היעד שהוא טס אליו".

אמא של שיר, גננת במקצועה, חזרה אל שוק העבודה רק באחרונה. "זה תמיד נראה לי הגיוני שאבא עובד וחוזר מאוחר ואמא אתנו בבית, זה היה נוח מאוד", אומרת שיר. "זה היה נראה לי מוזר כשהייתי רואה חברות שמסתובבות עם מפתח בכיתה ד' ומחממות לעצמן את האוכל כשהן מגיעות הביתה".

שיר היא לא היחידה. אירחנו שבעה בני נוער להורים עסוקים מאוד לשיחה על הורים, קריירה וכל מה שביניהם, והם הצהירו פה אחד ש"זה לא בושה שאמא לא עובדת". זה גם לא נראה להם חריג ששני ההורים מקדמים קריירה במקביל, אבל המצב ההפוך שבו אמא עובדת ואבא נשאר בבית בכל זאת נדמה להם "קצת מוזר".

"אבא עונה לסמס גם בישיבות"

חשבתם שהטכנולוגיה משעבדת אותנו לעבודה? הילדים של היום דווקא חושבים שסמארטפון ומחשב נייד הם פתרון נוח, שבלעדיו הוריהם היו מבלים שעות ארוכות יותר במשרד. חשבתם שעסק עצמאי זה שעות נוספות? מהניסיון של הילדים, עצמאות היא דווקא מתכון לשעות נוספות בבית.

בכר דודו

מימין: נויה ישראלי, 14.5, חיפה; אסף פאר, 14.5, גני תקווה; אופיר גרייצר, 14.5, רעננה; עדי גילפז, 15, ראשון לציון; לי בלזר, 13, ואחיה סער בלזר, 15, קריית אונו; שיר רוסלר, 16.5, תל אביב

הנה, אבא של אסף פאר, בן 14.5 מגני תקווה, הוא מנכ"ל ובעלים של רשת המתנות ואופנת הבית ENTER: "הוא חוזר בסביבות 19:00 וממשיך לעבוד על הספה בסלון, כך שהוא שם ואפשר להפריע לו", מספר אסף. גם אמא של נויה ישראלי, בת 14.5 מחיפה, המשמשת מנכ"לית שותפות חיפה-בוסטון (תאגיד העוסק בעיקר בנושאים חברתיים בישראל), עובדת הרבה מהבית. "היא בחדר עבודה וזה נחמד שכיום אפשר לעבוד מהבית", אומרת נויה. "אנחנו לא חייבים לשחק איתה כדי להרגיש שהיא אתנו".

"כיום אפשר לעשות הכל מהטלפון", קובעת לי בלזר בת ה-13 מקרית אונו, שאביה הוא בעלים של משרד יחסי ציבור ואמה מנהלת רשת גני ילדים. ללי אמנם אין עדיין אייפון, כמו לאחיה סער בן ה-15, אבל היא יודעת בדיוק מה טיבם של המכשירים החכמים: "ככה יש הרגשה שאבא זמין כל הזמן - וזה גם לטובתנו, כי הוא תמיד עונה לסמסים שלנו, גם כשהוא בישיבות".

"כשפרצה השריפה בכרמל, אבא היה שם כמה ימים רצופים כי הוא מנהל את יחסי הציבור של קק"ל, ולא היה לו מטען, אז הוא לקח את הטלפון שלי אתו", מספרת לי. "אחרי שהכל נגמר המשיכו כל מיני עיתונאים להתקשר אלי ולא הבינו למה ילדה עונה להם. זה היה מצחיק, ויש תחושה של גאווה שההורים עושים משהו חשוב".

"אני חוזר מהחוגים אחרי אבא"

"במגמת מחול צריך משמעת ועמידה בזמנים כמו שאבא שלי צריך בעבודה שלו", מסבירה עדי גילפז, בת 15 מראשון לציון, שמוצאת דמיון בין סדר יומו של אביה, מנכ"ל רשת אמריקן לייזר, לסדר היום שלה, אבל גם את ההבדלים: "אני רואה את סדר היום שלו ויכולה להבין את הלחץ. אבל לפעמים זה אפילו קצת מלחיץ אותי בעצמי - כי אני מפחדת להתבגר עם כל האחריות".

"האמת היא שגם אנחנו עסוקים מאוד", מסכים סער בלזר (15), אחיה של לי. "אני נוסע מהלימודים לאימון כדורסל ארבע פעמים בשבוע, יש לי משחקים והרבה שעות בחדר כושר - ואחותי בצופים, בחוג צילום, בריקוד ובכדוריד. קורה שאני בכלל חוזר הביתה אחרי אבא. כיום הוא חוזר ב-20:00 הביתה וזה נראה לנו מוקדם, כי התרגלנו לגרוע מזה".

"עצמאים שעובדים יותר זו דעה קדומה", אומרת אופיר גרייצר, בת ה-14.5 מרעננה. "אבא שלי עבד בהיי-טק ואמא שלי היתה קינזיולוגית (מדעי התנועה), הוא היה לחוץ וחזר מאוחר מאוד, ואמא היתה בחדר עבודה בבית ואסור היה להיכנס. היה הרבה כעס ומתח בבית, ומאז שהם יצאו לעצמאות ופתחו עסק משלהם (לאימון אישי - ר"ל) הם שולטים על השעות שלהם. הם יותר רגועים, יותר ביחד ויותר איתנו".

גם אסף חושב שהעובדה שאבא הוא בעל העסק מקנה לו יתרון של גמישות: "במקרים שבאמת צריך הוא יכול לחלק סמכויות, יש לו עובדים שעוזרים לו והוא מצליח להתפנות אלינו".

ההורים משתפים אתכם במצב הכלכלי בבית?

נויה: "אני יודעת בערך כמה אמא שלי מרוויחה. אני מאמינה שאם המצב היה בעייתי - הייתי יודעת". גם סער יודע "בערך" את השכר, אבל רק של אמו: "אני פשוט בטוח שאם יהיה מצב של בעיה כספית - יספרו לנו", הוא אומר.

כשאנחנו שואלים אותם אם הם מוכנים לוותר על דמי הכיס והמותרות בשביל כמה שעות נוספות עם ההורים, הם מעט מתבלבלים. לי מתנדבת להשיב: "אני רוצה שאבא יהיה בבית, אבל אני לא בטוחה שאני רוצה לשנות ולהפסיד את כל מה שיש לנו". והיתר, לא לציטוט, דווקא חושבים שעכשיו הם מרוויחים פעמיים: גם מקבלים כסף או מתנות - וגם לא נמצאים תחת הפיקוח המתמיד של ההורים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#