תרופת סבתא: ההורים עובדים והסבים מטפלים בילדים - קריירה - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

תרופת סבתא: ההורים עובדים והסבים מטפלים בילדים

יש כאלה שמתייצבים כל יום בגן ומעבירים את ימיהם עם הנכדים, אבל מה עושים הסבים שבגיל הפנסיה רוצים למצות קצת את הנאות החיים?

3תגובות

>> כשהנכד של המחזאית עדנה מזי"א, אורי, היה בן שנה וחצי, הם טיילו יחד בשבילי הקיבוץ שבו הוא מתגורר. "הגענו לשדות וראינו את השמש שוקעת. אורי היה אז בן שנה וחצי ורק התחיל לדבר. ראינו יחד את השקיעה, ואחרי שהשמש שקעה הוא הסתובב אלי ואמר: 'סבתא עוד פעם'".

מבחינת מזי"א, המשפט הזה היה הפואנטה של ספר שצריך לכתוב - והיא עשתה זאת. הספר "עוד פעם סבתא" מספר על ביקור של אורי בבית של סבתא בתל אביב. בימים אלה מסיימת מזי"א את כתיבתו של ספר ילדים נוסף - ליותם, נכדה השני. "הלחיצה אותי מאוד הידיעה שאני צריכה לכתוב עוד ספר בשבילו, ולקח לי הרבה זמן עד שחשבתי על נושא", אומרת מזי"א. "הלחץ על הספר השלישי כבר התחיל, למרות שהנכד השלישי צעיר מאוד. אני יקית ואוהבת להגיש לפני הדד-ליין", היא מסבירה בחיוך.

הסבתאות של מזי"א לא מסתכמת רק בכתיבת ספרים. היא מגיעה לבקר את הנכדים הגרים בבית השיטה פעם בשבוע, אף שהקיבוץ מרוחק שעה וחצי מתל אביב, מקום מגוריה. בגלל האופי של עיסוקה אין למזי"א יום קבוע לביקור - אבל היא דואגת להקפיד להגיע. "זו יוזמה שלי", היא מסבירה בזמן שהיא נוהגת ברכבה בדרכה לבקר את הנכדים. "הייתי חולה, לא ביקרתי שבועיים וחצי, ועכשיו אני מתגעגעת מאוד".

לטעמה של מזי"א, הסבתות של היום מגניבות. "אנחנו מודעות יותר ונראות צעירות יותר - אבל אנחנו עדיין סבתות, ונהנות מאוד להיפגש עם הסבתות האחרות בגן המשחקים". עד כמה היא נהנית מתפקיד הסבתא? "אני לא מחכה שהנכדים יילכו לישון, כי אין לי מספיק זמן אתם כדי להתעייף. אני גם יותר מודעת מכפי שהייתי כאמא. דברים לא סתם עוברים לידי".

גם מרים ברנאי, סבתא לנכד בן שנה וחמישה חודשים, עוזרת לבנותיה באופן קבוע. בעבר התגוררה ברנאי בחיפה, אבל כשהיא ובעלה יצאו לפנסיה הם החליטו לעבור לתל אביב, כדי לגור ליד הבנות. "הייתי אשת קריירה, מנהלת בנק. הייתי צריכה לשלב בין עבודה לטיפול בילדים, ואמא שלי עזרה לי המון. לכן זה נראה לי טבעי שאעזור לבתי כשנולד לה בן", מסבירה ברנאי.

כבר מלידתו של הנכד, אוריה, לקחה ברנאי חלק מרכזי בטיפול בילד. לדבריה, היתה שמחה לבלות אתו כל יום, אבל בתה חושבת שזה מוגזם, ובגיל שנה החל אוריה ללכת למשפחתון עם ילדים בני גילו. כיום כולל הסידור שלה יומיים בשבוע, שבהם היא מוציאה את אוריה מהגן.

ברנאי והסבתא השנייה של אוריה, אראלה ארנון, החליטו לעשות תורנות בטיפול בנכד: ארנון מוציאה אותו מהגן יום נוסף בשבוע - ובמקביל מסייעת לבתה דנה עמיר, אמא לילדה בת שנה ותשעה חודשים ועוד אחת בדרך, המתגוררת בתל אביב. עמיר מספרת שעברה לגור ליד הוריה עוד כשהיתה בהריון. לדבריה, כולם אמרו לה שתגלה כמה ההורים שלה ייהפכו לחבל הצלה אחרי הלידה, אבל היא לא חשבה אז שזה יהיה קריטי כל כך.

סבתות ונכדים
אייל טואג

"רוני, הבת שלי, קשורה אליהם מאוד", מספרת עמיר. "הם לוקחים אותה מהגן אחר הצהריים, ולפעמים כשצריך גם מביאים אותה לגן בבוקר. הם בעצם הבייביסיטר היחיד שלנו. רוני אוכלת רק את האוכל שאמא שלי והסבתא השנייה שלה מכינות לה. היא מוכנה לאכול אצל אמא שלי דברים שאצלי היא לא מסכימה להסתכל עליהם".

מזי"א והסבתות של אוריה, שמתייצבות מדי שבוע לעזור עם הנכדים, הן לא תופעה ייחודית בנוף הסבתאות העכשווי. על פי סקר TheMarker (ראו מסגרת), כ-30% מהסבים והסבתות עוזרים באופן קבוע עם הנכדים כשההורים נמצאים בעבודה. חלקם פשוט הוצבו מול עובדה. כשנולד הנכד הראשון של תמר, סבתא לשניים המתגוררת בתל אביב, שאלו אותה בתה וחתנה איזה יום היא בוחרת. "הם לא השאירו את זה לבחירה שלי; קיבלתי את זה בחיוך, זה התאים לי - אבל לא ברור לי אם הייתי יוזמת את זה במתכונת הזו בעצמי", היא מספרת.

הריטואל, כפי שהיא מכנה זאת, כולל יום קבוע שבו היא נפגשת עם הנכדים: מוציאה מהגן, משחקת אתם בחוץ ומגיעה אתם הביתה. "אני נמצאת עם הנכדים לבד, בלי ההורים, ועושה אתם דברים שחשובים לי - כמו ללכת לבריכה, לטפס על עצים - דברים שלהורים לא תמיד יש זמן לעשות. אני בעיקר אוהבת להיות בחוץ, מבחינתי זו חזרה למה שהייתי בתור אמא". תמר נמצאת כיום בפנסיה ומתגוררת עם בן זוג חדש. לתחושתה, הסידור עם הנכדים עובד היטב. "הילדים לא מנסים להפוך אותי לסבתא במשרה מלאה. ברור להם שיש לי את החיים שלי, והם משתדלים לא להעמיס".

חוששים מסבתאות במשרה מלאה

הפחד מהדרישה להפוך לסבים במשרה מלאה הוא נחלתם של לא מעט סבתות וגם סבים, שחוששים שהילדים שלהם יארגנו להם את החיים לנוחותם. כך קרה למשל ליעל, בת ה-69, אם לארבעה וסבתא לעשרה, גרושה ונשואה בשנית לרמי, סב לשבעה נכדים משלו. "עד לפני שנה, היה לי סבב קבוע שבו מדי יום הוצאתי נכד אחר מהגן או מבית הספר וטיפלתי בו עד שההורים חזרו מהעבודה, כולל מקלחת וארוחת ערב. זה היה כמעט כל יום, כי יש לנו הרבה נכדים. וכשלא הצלחתי להגיע, היתה אכזבה מצד הילדים שלי. היו לי רגשי אשם כי הילדים שלי באמת עובדים קשה מאוד. אבל הרגשתי שזה גובה ממני מחיר גבוה מאוד. אפילו זמן לבקר אצל הרופא לא היה לי".

יעל הרגישה שהיא זקוקה לשינוי. "יצאתי לפנסיה ויש עוד דברים שאני רוצה להספיק לעשות כמו לבלות עם בן הזוג שלי יותר, ללכת לחוגים, לסרטים. שלא לדבר על זה שמרגישים את ההתבגרות בגוף: אני מתעייפת הרבה יותר מהר מבעבר", היא אומרת.

ליעל חשוב להדגיש שהילדים והנכדים לא הלחיצו אותה עם הציפיות שלהם: רגשי האשם והציפיות הגבוהות הגיעו ממנה. "כשנולדים הנכדים, זה כמו שנולדים לך הילדים, אתה חושב שזה הדבר הכי נפלא שקרה לך ושאתה תהיה מוכן לנתינה ללא תנאי", מסבירה יעל. אבל הקושי המצטבר והרצון לעשות גם דברים אחרים גרמו לה להפסיק עם המחויבות הקבועה. "לקח לי זמן לבשר לילדים שלי. לא רציתי לפגוש את האכזבה שלהם. אבל זה עבר בשלום, וכיום, שנה אחרי, אני רואה שהם מסתדרים יפה. אני באה לבקר כשמתאים לי ואני עוזרת כשאני יכולה. אבל אין לי ימים קבועים ומותר לי גם להיות עסוקה בענייני, וזה מתקבל היטב".

TheMarker

הילדים מקטרים

סבים וסבתות רבים מרגישים שילדיהם מצפים מהם לקחת חלק פעיל בגידול הנכדים. ואולם רבים מהם בדיוק יצאו לפנסיה, והם רוצים את הזמן הפנוי לעצמם. יש להם תחביבים ובילויים, והם לא חשים צורך להיכנס שנית ללוח זמנים צפוף של איסוף ממוסדות חינוך, בילוי בגן המשחקים ומריבות על שעות טלוויזיה.

הבעיה הגדולה היא שהילדים לא ממש מקבלים את הבחירה הזו. אבי (שם בדוי), אב לארבעה מיישוב באזור המרכז, מתלונן על אמה של בת זוגו: "אחרי שנים רבות של עבודה קשה היא יצאה לפנסיה וגילתה את העולם. יש לה זמן פנוי ותחביבים חדשים, והיא נוסעת לחו"ל כמה פעמים בשנה. היא אוהבת מאוד את הנכדים שלה, אבל כל בקשה לעזרה מצדנו נתפשת בעיניה כאיום על העצמאות שלה".

אבי סבור כי חמותו מודעת למערכת הציפיות ממנה, אף שמעולם לא שוחחו על כך. "כל סבתא שלא מתפקדת על פי המודל המושלם מודעת לכך, אבל היא מאמינה שאין לנו זכות לשפוט אותה. יש לה מנגנון השמדה עצמאית של הסבתאות. וירוס פנימי שדואג שבכל פעם שייסורי המצפון הפולניים מתחילים לעבוד, יקפוץ שלט תגובה - 'מגיע לי'", מסביר אבי בחיוך. "המציאות אילפה אותנו לא לבקש, אז הפסקנו כי אין בשביל מה לטרוח", הוא מסכם.

האכזבה מהסוג שמביע אבי נפוצה מאוד. "ציפיתי שברגע שאיהפך לאמא, יעמדו לרשותי שני זוגות של סבא וסבתא ויריבו ביניהם על הזכות לעזור", מספרת אביגיל (שם בדוי), אם לשני ילדים והשלישי בדרך, המתגוררת בגוש דן. לאכזבתה של אביגיל, התברר שהמודל שהורגלה לו בילדותה - כאשר הסבתות לקחו אותה ואת אחיה מהגן, הכינו להם ארוחת צהריים והתייצבו בכל פעם שהאם היתה זקוקה לעזרה - לא מתממש במקרה שלה. "אמא שלי תמיד עבדה, והסבים והסבתות עמדו לרשותה. היא גם בת יחידה אז לא היתה תחרות. אבל אני גיליתי שאני צריכה להפעיל אותה ולהיות אסרטיבית מאוד כדי לקבל עזרה", מסבירה אביגיל.

לדעתה של אביגיל, חלק מהבעיה היא בכך שלא דאגה להסביר מהתחלה את מערכת הציפיות. "אחותי, שילדה לפני, היתה אסרטיבית הרבה יותר ואמרה: 'אמא, אני צריכה אותך'. ההורים שלי מגיבים לצורך. אחותי ידעה לדרוש, ועד היום אמא שלי באה אליה פעם בשבוע אחר הצהריים. אנחנו לא עשינו את זה כי חשבנו שזה צריך לבוא מהם ואנחנו נסתדר, אבל זה לא בא מהם".

לתאם ציפיות לפני הלידה

הטרוניות שמעלים אבי ואביגיל נובעות, לדעתה של דפנה הלפרין, דוקטורנטית בגרונטולוגיה (חקר הזקנה), מגשרת, מרצה במסלול האקדמי במכללה למינהל ומנהלת המסלול לייעוץ גרונטולוגי בתל"מ, מתהליך האינדיווידואליות שעבר על החברה ונתפש כלגיטימי ביחס לצעירים, אך פחות לגיטימי עבור הוריהם. "רבים מההורים הצעירים לא חושבים שזכותו של דור הסבים לפתח את שעות הפנאי שלו, לממש את הרצונות שלא הצליח למשש בזמן שעבד. הדור הצעיר רוצה שיבינו את הקשיים שאתם הוא מתמודד בגלל הריצה המטורפת של החיים, בזמן שהדור המבוגר רוצה לחיות ואומר שהוא את הילדים שלו כבר גידל".

הלפרין מציינת שהקשיים לא מסתכמים רק בציפיות, אלא גם בליקויים בתקשורת בין דור הילדים שבגרו והיו להורים לבין הסבים, שעוזרים בסוגיות כמו חינוך הילדים. "פעם היתה תפישה שצריך לתת לילד לבכות, וכיום ההורים רכים יותר - וזה מקור לחילוקי דעות גם עם הסבים שכן עוזרים", היא אומרת.

הלפרין מאמינה כי הנושא אקוטי ורגיש במיוחד בישראל, בשל הנורמות המשפחתיות החזקות המוטמעות כאן. "למרות השינויים החברתיים, אנחנו עדיין חברה משפחתית כמו בספרד ובאיטליה, ולא כמו בארה"ב או בנורווגיה. למרות השינוי יש כאן ציפייה לקשר קרוב, התייצבות בסדר פסח וכמובן עזרה עם הנכדים".

הקשיים וחילוקי הדעות שעליהם מדברת הלפרין הביאו את אורה גלר להבין שיש כאן נישה שזקוקה להתייחסות. אחרי שנות עבודה רבות כאחות, מתוכם 15 שנים בטיפת חלב, פנתה גלר לכיוון חדש ונהפכה למאמנת אישית לסבים וסבתות, או בלשונה - "סבתולוגית". גלר מאמינה שהניסיון לשלב סבתאות פעילה ומהנה, לצד מימוש עצמי באמצעות עבודה, תרבות פנאי, בילויים ועוד, יוצר לא פעם דילמות, מעלה שאלות ועלול ליצור אי הבנה בין הדורות - דילמות שמתעצמות מכיוון שאין עדיין מספיק לגיטימציה לדבר עליהן. "הסבתות כיום עסוקות יותר, חלקן לומדות, חלקן עובדות ויש להן אורח חיים צעיר יותר באופיו. מצד שני, הילדים נהפכו קרייריסטים יותר. הם לא תמיד גרים קרוב לסבים, אבל יש ציפייה לעזרה. חשוב שהסבים יהיו נאמנים לעצמם וליכולותיהם".

גלר ממליצה לסבים ולסבתות לשוחח עם ילדיהם על הציפיות ההדדיות עוד לפני בואם של הנכדים לעולם. "חשוב לשמור על דיאלוג לאורך כל הדרך כדי לגשר על פערי הציפיות, למנוע אכזבות ולמצות את המירב מהמשפחה המורחבת", היא אומרת. גלר מדגימה על עצמה את הצורך בתקשורת. "אני נמצאת עם הנכדות בדרך כלל יום בשבוע. אני משתדלת שזה יהיה יום קבוע, אבל במקרים רבים אנחנו פותחים יומנים וקובעים. אם מסתדר לנו אז כן, ואם לא, אז לא. כמובן שאם צריך עזרה ואני יכולה, אבוא לעזור, אבל הדברים לא מובנים מאליהם".

אבל לא רק הילדים והנכדים מרוויחים מהקשר עם הסבים. מחקר שערכה ד"ר אהובה אבן זהר במסגרת עבודת הדוקטורט שלה באוניברסיטת חיפה, העלה שככל שהסבים טיפלו יותר בנכדם בגיל צעיר והיו בקשר קרוב עמו - כך הנכדים הרגישו מחויבות גדולה יותר לעזור לסבים כשהם נזקקו לכך.

חיסכון של אלפי שקלים בחודש

העזרה של הסבים יכולה לחסוך להורים אלפי שקלים בחודש. נחמן לידור, מומחה לכלכלת המשפחה, מסביר שעל פי הניסיון שלו, מערכת יחסי הגומלין בין ילדים להורים בישראל לא נפסקת לעולם. "סבים וסבתות תומכים בילדים במגוון תחומים ונושאים. מדובר בסיוע שווה ערך כלכלי לאלפי שקלים בחודש, שללא עזרת הסבתות, היו יוצאים על מטפלת, בייביסיטר או מסגרות אחרות".

עזרה נוספת שסבים וסבתות מגישים היא שהות עם הנכדים כשאלה חולים והוריהם לא יכולים להפסיד ימי עבודה. "הפסד ימי עבודה יכול לפגוע בקריירה וגם כאן מתגייסים סבא וסבתא לשמור על הנכד. בנוסף, סבים וסבתות שמבוססים מבחינה כלכלית, עוזרים לעתים גם לממן את הגנים והוצאות אחרות, בשווי שיכול להגיע לכעשרת אלפי שקלים בחודש", מסביר לידור.

דני, סב לשישה נכדים והשביעי בדרך, מתגורר בתל אביב ואוסף את הילדים של בתו מהגן כל יום. הוא צוחק שלעתים הוא מקבל חופש, כי כל מעביד נותן חופש לפעמים. הסידור החל כשנולדה הנכדה הראשונה, כיום בת 8. "הבת שלי היתה לפעמים בלחץ בעבודה והתקשרה לבקש שאוציא את הנכדה. זה התחיל בטפטופים אחר כך נהפך תכוף יותר". הסידור נהפך קבוע כשהבת קודמה לתפקיד שדרש ממנה יותר שעות במשרד ועבודה בלחץ רב יותר. "אני בפנסיה ולכן יש לי זמן", אומר דני. "אחרת לא היינו מצליחים. הבת שלי ראתה שאני רוצה והילדים נהנים, אז מיסדנו את זה".

אבל גם עזרה פחות טוטלית יכולה לתרום רבות להורים. טליה, אם לשניים, המתגוררת בסמוך להוריה ביישוב באזור הצפון, מספרת שהעזרה שהיא מקבלת מאמה היא בעיקר במה שהיא מכנה "החיבורים הקטנים".

"אם אני או בן זוגי מתעכבים מעט בעבודה, אני יודעת שטלפון אחד לאמא שלי יספיק כדי שהיא תאסוף את הילדים. אם יש לי משמרות ארוכות בעבודה, היא באה לעזור בערב להשכיב את הילדים. אם הילדים חולים ואני ממש לא יכולה להישאר אתם בבית, אני יודעת שהיא תוכל לגבות אותי לפחות לחצי יום.

"היא עובדת ולכן אנחנו לא מגזימים. אני יודעת שגם אם קשה לה, היא תעשה את המאמץ", אומרת טליה.

לסבים בספרד נמאס - אז הם פתחו בשביתה

אחת ההתקוממויות החריגות של השנים האחרונות, שלא זכתה לתשומת לב רבה, היתה זו של הסבים והסבתות בספרד, שנקראו בסוף ספטמבר 2010 לשבות - בגלל שנמאס להם לטפל בנכדיהם.

במדינה שבה מחצית מהסבים מטפלים בנכדים מדי יום - ואחד מכל שמונה מהם במשך יותר מתשע שעות ביום - שביתה כזו היתה עלולה לשבש את חייהם של רבים מתושבי ספרד, ואף לחשוף עד כמה עבודה ללא תשלום זו מסייעת לתמוך בכלכלה.

"אנו רוצים שהסבים ישבתו כדי להוכיח שהם גורם מפתח בתפקוד המדינה", אמר מנואל פסטרנה, ראש האיגוד המקצועי UGT במחוז אנדלוסיה. "למדו לומר לא"; ו"אל תחושו אשמה", היו סיסמאות השביתה.

"זוהי בעיה גוברת והולכת, כי סבים זולים יותר ממטפלים, והם אופציה נוחה כשהכלכלה במצב גרוע", אמר ד"ר חאימה רודריגז מהאגודה לגרונטולוגיה של ספרד. "לרובם זה בסדר, אבל יש כאלה שלא מתמודדים עם זה". מנואלה מרטין, סבתא ממדריד בת 73, טיפלה בנכדתה אנטיה במשך כל השבוע. "אני מגיעה ביום ראשון בלילה ונשארת עד שישי", סיפרה מרטין. "ההורים של הילדה עובדים משבע בבוקר, אז הם לא מספיקים להביא אותה לבית הספר בבוקר".

שעות העבודה בספרד הן חלק מהבעיה. הפסקות צהריים ארוכות מחייבות את העובדים להישאר עד מאוחר במקום העבודה. תרבות של הישארות במשרד עד שהבוס עוזב תורמת אף היא. כמו כן, קשה למצוא מעסיקים שמאפשרים גמישות בשעת העבודה או משרה חלקית - כך שהורים עובדים מתקשים לתפקד ללא עזרת הסבים. לא רק מעמד העובדים בספרד תלוי בקרובי משפחה - גם משפחות מבוססות מסייעות בנטל.

רופאים אומרים שהמעורבות בחיי הנכדים תורמת לבריאות ופעלתנות הסבים, אך יש סבים רבים שלא נהנים מנטל העבודה. "כבר גידלתי את הילדים שלנו, ועכשיו מגיע לי קצת מרחב משלי", אמרה סבתא אחת. מנגד, מעטים מהסבים הצטרפו לשביתה. "מה נעשה בדיוק עם הנכדים", שאלה מרטין, "נזרוק אותם ברחוב"?

ספרד אינה המדינה היחידה, כמובן, שבה הסבים מסייעים רבות בגידול הנכדים. בבריטניה למשל, לפי הערכות, 14 מיליון סבים וסבתות מספקים שירותי טיפול בנכדיהם, ששוויים הכלכלי מוערך ב-4 מיליארד ליש"ט בשנה. בסקר שנערך ב-2009 התברר כי רוב ההורים בגילאים 18-34 נזקקו יותר לעזרת הסבים בטיפול בילדים. שליש מאותם הורים מצפים גם לסיוע כספי מהוריהם.

גרדיאן וסוכנויות הידיעות

רוב הסבים והסבתות עוזרים לפחות פעם בשבוע

מחצית מההורים הקרייריסטים המגדלים ילדים בני 0-8 מדווחים כי הסבים והסבתות עוזרים להם בטיפול בילדים לפחות פעם בשבוע. מתוכם 36% מדווחים כי הסבים והסבתות עוזרים להם כמה פעמים בשבוע. כ-19% מדווחים כי הסבים והסבתות לא עוזרים כלל. הורים צעירים (בני 21-30) ציינו בשיעורים גבוהים (48%) כי הם נעזרים בסבים ובסבתות כמה פעמים בשבוע, בעוד שרק 15.1% מבני 41-50 נהנים מעזרה כזו.

למרות הנתונים האלה, רוב ההורים (49%) הגדירו את העזרה שהם מקבלים מהסבים והסבתות כעזרה מזדמנת כשהם רוצים לבלות, כעזרה כשהילדים חולים (41%) או כעזרה מזדמנת כשההורים נשארים בעבודה עד מאוחר (40%). שיעור קטן יותר דיווח שמדובר בעזרה קבועה אחרי הצהריים (30%). אגב, 14.5% מההורים העובדים מספרים שהסבים והסבתות עוזרים להם ב"לילה חופשי" - כלומר כשהם מזמינים את הנכדים ללון אצלם.

"לכאורה רוב העזרה של הסבים והסבתות היא מזדמנת ולא קבועה - בעת מחלה של הילדים, או יציאות של ההורים - אבל במקביל עולה שמחצית מהסבים והסבתות עוזרים לפחות פעם בשבוע ויותר משליש עוזרים מספר פעמים בשבוע, כך שמדובר בעזרה ארעית קבועה מאוד", אומרת שרית שטרנברג, סמנכ"ל מחקר בפאנלס.

הקונפליקט המרכזי בין הורים לסבים וסבתות נובע מטיפול שלהם בנכדים האחרים במשפחה (36%) או מכך שהסבים והסבתות מעדיפים לבלות את זמנם הפנוי בעיסוקים אחרים ולא בעזרה בטיפול בנכדים (36%). כרבע מההורים (25%) גם כועסים כשסבא וסבתא לא יכולים להגיע להעניק עזרה בהתראה קצרה, 10% כועסים על סבא וסבתא בשל נסיעות ארוכות לחו"ל שמונעות מהם לטפל בנכדים ו-6% כועסים מאחר שסבא וסבתא דורשים תשלום בעבור העזרה.

נשים נוטות לכעוס יותר מגברים על הסבים והסבתות על שהם מטפלים בנכדים האחרים במשפחה, שאינם הילדים שלהן (43% מהנשים לעומת 31% מהגברים). גברים כועסים יותר על כך שהוריהם אינם מגיעים בהתראה קצרה לעזור עם הנכדים (30% מהגברים לעומת 19% מהנשים). בני 31-40 נוטים יותר מאחרים לכעוס על כך שסבא וסבתא מעדיפים לבלות את זמנם הפנוי בעיסוקים אחרים על פני הטיפול בנכדים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#