בנות אכלו בוסר - וגם הסבתות - קריירה - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

בנות אכלו בוסר - וגם הסבתות

2תגובות

>> מי שהכי מתלהב מדמות הסבתא החדשה הם שבועוני הנשים, שלא נרגעים מהדיסוננס בינה לבין הקשישה לבנת השיער שחיוך חביב נסוך על פניה העגלגלים, והיא סורגת לנכדיה כובעי צמר ומכינה להם כופתאות.

הצילומים מדגימים נשים מטופחות, ספורטיביות ושופעות חיוניות, שמבלות עם נכדיהן בהנאה. אלא שמבעד לחיוכים מתגנב בדל קובלנה מהוסס, חדור אשם. שלא יחשבו, חלילה, שסבתא לא אוהבת את הנכדים שלה. פשוט קשה לה לשלב בין כל התפקידים שהיא נדרשת למלא דווקא כשנדמה היה לה שתוכל לנשום קצת לרווחה.

קחו, למשל, אשה בת 60 שעדיין עובדת במשרה מלאה. מקום העבודה שלה זקוק לה, היא זקוקה למשכורת ולכל נקודה נוספת שנצברת בקרן הפנסיה שלה, מצבה הפיסי והמנטלי מצוין והיא שואבת סיפוק ועניין מהעבודה. נפלא, לא?

בוודאי. הלאה. הגברת התגרשה לפני 20 שנה, ובשנים האחרונות היא חיה עם בן זוג שגם הוא היה נשוי והתגרש, ועדיין עובד. שלושת ילדיה בגרו ונישאו וכך גם שני ילדיו, ההורות האינטנסיבית נגמרה, הלחץ הכלכלי נרגע, והשניים מרשים לעצמם בילויים וחופשות בחו"ל. נהדר, לא?

בהחלט. ואז החלו להיוולד הנכדים. איזו נחת, איזה כיף. אין קץ לעונג. מקסימים וגאונים אחד-אחד. בלי לעפעף התגייסה הסבתא המאושרת למשימה: פעם בשבוע היא לוקחת פעוטות מהגנון, ובכל פעם שהצעירים רוצים לצאת לסוף שבוע או לישון לילה שלם בלי הפרעה היא מתייצבת.

בלי משים נהפכו חייה למפעל קטן. ביום שלישי באים אליה שני הקטנים של הבת הגדולה ונשארים לישון אצלה; בשישי בבוקר היא מטיילת עם התינוק של הבת השנייה; ובשבת מארחת את כולם, לרבות נכדיו המתוקים של בן זוגה.

כל החורף היא רעדה מצלצול הטלפון. "אמא, הוא נורא משתעל ועלה לו החום. את מוכרחה לבוא, אין לי סידור ויש לי היום מצגת נורא חשובה בעבודה"; "אמא, הגננת חולה"; "אמא, לבת של המטפלת יש וירוס"; ו"תגידי, את יכולה לעשות לו מרק עוף? הוא נורא אוהב את המרק שלך".

איזו שאלה? בשביל מה יש סבתא? מזל שהיא יכולה לקחת תיקים של לקוחות מהמשרד הביתה ולעבוד עליהם בערבים. לפני החג לקחה חופשה, נסעה עם הגדולים לגן החיות והסתובבה אתם שעות בסופרמרקט (מצרכים לחג) ובקניון (מתנות לחג). כשהחלה לבשל ל-15 המוזמנים לסדר, בתה הזעיקה אותה. שכחה שהגן סגור, והיא כבר הפסידה יותר מדי ימי עבודה.

מה אפשר לעשות? ממילא הסבתא מרגישה אשמה שהקדישה פחות מדי לילדיה בגלל הקריירה שלה. חסר לה שלא תאפשר לבתה להתקדם בעבודתה התובענית והקשוחה. אבל בין לבין היא מהרהרת: איזו מן חברה היא זו שמשועבדת לעבודה ולא יצרה מסגרות תומכות לאם העובדת, ובמקום זה מגייסת, כמו פעם ומבלי להתחשב בשינויים, את אמא שלה.

***

* אנחנו נחים פחות

מספר ימי החופש המינימלי בישראל הוא מהנמוכים בעולם - 21 ימים בשנה, הכוללים את מספר ימי החופשה המינימלי ואת ימי חופשות החגים. פחות מארה"ב (25); יפאן (36); ברזיל, ליטא, צרפת ורוסיה (40)



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#