מחפשים חיי משפחה נורמליים? סעו לחו"ל - קריירה - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מחפשים חיי משפחה נורמליים? סעו לחו"ל

ארבע מדינות, ארבע משפחות - וסיפור אחד: החיים מעבר לים הרבה יותר קלים; שעות העבודה יותר נוחות, האווירה פחות תחרותית ומלחיצה, התרבות מכבדת את זמן האיכות עם המשפחה וסופי השבוע ארוכים ורגועים ■ מסתבר שהמתכון לאושר המשפחתי הוא רילוקיישן

153תגובות

רעות וגור, הורים לשני ילדים צעירים בני 5 ו-7, החליטו שהם עושים לעצמם "סופשבוע יזום ופרטי" - באמצע השבוע. פעם בשבוע יוצא גור, עובד היי-טק, בשעות אחר הצהריים המוקדמות מהעבודה - ויחד נוסעים כולם יחד למוזיאון, לים, לסרט, להצגה או לכל בילוי אחר.

למה בעצם? כי "בסוף השבוע בישראל, בגלל שהוא כל כך קצר, הכל צפוף ועמוס ונורא לא נעים לצאת לבלות", מסבירים גור ורעות (אשת חינוך). את הרעיון הם הגו לאחר שחזרו באחרונה לישראל, בתום שש שנות מגורים בספרד. "בספרד שעות העבודה במשך השבוע היו הרבה יותר קצרות. גור חזר הביתה כל יום ב-18:00, וסוף השבוע שם היה עולם אחר - שבת וראשון שמאפשרים זמן איכות למשפחה", אומרת רעות.

מרגע שחזרו, שבו שעות העבודה שלהם והתארכו ("גור חוזר בערך ב-20:00"), והם החליטו שהם לא מוכנים לוותר על זמן האיכות המשפחתי - "אז אנחנו עושים את זה באמצע השבוע, אחרת אין מתי".

מניסיונם הפרטי הם אומרים כי "השוני הוא לאו דווקא כלכלי. שם היתה תחושה של כבוד לזמן שלך, שבישראל לא קיים. זה חבל, כי התפוקה של עובד שמנהל שתי מערכות חיים מאוזנות גדולה יותר מזו של אדם שמתמסר רק לעבודה או רק למשפחה. בישראל כל הזמן בוחרים ומתעדפים, וחייבים לוותר כי אין זמן. כשחיינו בספרד היו לנו תחביבים שאין לנו פה, כי אין לנו זמן לזה. הכל זה ריצות מטורפות".

הסיפור של רעות וגור - בשינוי השמות הפרטיים, המדינות והמקצועות - חוזר על עצמו בכל פעם שמדברים עם ישראלים שגרו תקופה מסוימת מעבר לים. ארבע משפחות שחיות או חיו בעבר בחו"ל מספרות למה שם כל כך הרבה יותר קל לאזן בין העבודה לבין חיי המשפחה.

בריטניה

"בישראל אפילו לא הייתי שוקלת לפתוח עסק"

>> כשמשפחת זילברמן גרה בישראל, לאורי לא היה כמעט זמן לבלות עם בני המשפחה. בנוסף לשעות העבודה הארוכות, הוא נאלץ במסגרת תפקידו להיות מדי שבוע על הקו תל אביב-בריטניה, ושירלי נאלצה לתמרן בין הבית, החוגים ושאר הפעילויות של שלושת הילדים.

גם שירלי עבדה באותה התקופה בתפקידים ניהוליים שונים, שדרשו ממנה לא פעם להיעדר מהבית בשעות הערב בשל אירועי חברה. "היינו בנקודה שבה הרגשנו שאנחנו לא מספיקים להקדיש זמן למשפחה ולזוגיות שלנו", אומרת שירלי. "אני ואורי חיינו את העבודה שלנו. היינו ממשיכים לעבוד עם הלפטופ גם אחרי שהילדים היו הולכים לישון. הרגשנו שאנחנו לא מצליחים להיות עם הילדים, ושאנחנו גם לא קשובים לעצמנו".

משפחת זילברמן: שירלי (מנהלת חנות לכלי בית); אורי (דירקטור פיתוח עסקי בחברת סטארום); והילדים - יונתן (10), גיא (8) ונעה (6) מגורים: העיירה וויקינגהאם, סמוך ללונדון כמה זמן: ארבע שנים

החיים בבריטניה נראים מבחינתם אחרת. אורי עובד מהבית, אמנם עדיין עד 19:00, אבל ברגע שהוא מסיים הוא יורד במדרגות ונמצא עם המשפחה. שירלי, אחרי שנתיים וחצי שבהן היתה בחופש, החליטה לפתוח עסק עצמאי שמאפשר לה להיות בבית כשהילדים חוזרים מבית הספר.

"בישראל אפילו לא הייתי שוקלת לפתוח עסק, כי אני מבינה את כוחות השוק, שהיו דורשים ממני להיות בחנות עד שעות מאוחרות. פה החנות פתוחה עד 17:00, ומ-14:00 יש לי עובדת במשרה חלקית, שמאפשרת לי להיות עם הילדים", אומרת שירלי. "כיום אני מנהלת עסק שאני חושבת עליו 24 שעות ביממה, אורי במשרה מלאה, ועדיין - אנחנו יותר נמצאים בשביל הילדים. זה לא שעובדים כאן פחות קשה, אבל אנשים יודעים שהם יכולים לעבוד פחות שעות, ואז הכל יותר מאוזן ושפוי".

"הנורמה המקובלת כאן היא שהאשה לא עובדת, וזה אפילו נותן לה סטטוס שבעלה מרוויח מספיק כדי שהיא לא תצטרך לעבוד. בישראל מיד יתהו למה לאשה אין שאיפות ולמה היא לא עובדת", אומר אורי. שירלי מדגישה שבישראל החופש שלקחה לעצמה לא היה מתאפשר: "לא הייתי מרשה לעצמי לא לעבוד חמישה חודשים אחרי הלידה, שלא לדבר על חמש שנים. כאן זה לגיטימי. כשהייתי מגיעה לחופשות בישראל החברות היו שואלות אותי למה אני לא עובדת, ופה אף אחד לא שאל. עכשיו, כשהתחלתי לעבוד, זה היה בעיקר כי הרגשתי שהגיע הזמן שלי לממש את עצמי".

שירלי ואורי מציינים כי העובדה שהם רחוקים מהמשפחה המורחבת מאפשרת להם עוד זמן פנוי למשפחה הקרובה. "כשהיינו בישראל כל הזמן היינו מחויבים לארוחות המשפחתיות של סופי השבוע. בבריטניה זה לא נהוג, הבילויים כאן נשארים ברמה של המשפחה הגרעינית", אומרת שירלי. היא מוסיפה כי "סופי השבוע בישראל שונים לחלוטין מאלה שאנחנו חווים כאן. בישראל יום שישי זה לא יום חופש מלא, אלא חצי יום, כי הילדים בבית הספר, ותמיד ניצלנו את שעות החופש הספורות לסידורים וקניות, ואז הילדים חוזרים הביתה והיום עובר מהר מאוד - יש הרבה מחויבויות ולא מספיקים כלום. כאן אנחנו אדונים לעצמנו ומחליטים מה לעשות בשני ימי החופש. יש יותר שליטה בזמן הזה", אומר אורי.

נורווגיה

"יש כאן לגיטימציה לעבוד פחות"

>> את יום העבודה שלו בישראל התחיל אילן ב-7:30 וסיים בסביבות 18:00. יותר מעשר שעות ביום הוא היה מקדיש לעבודה במחלקת האשראי העסקי בבנק הפועלים, שהיתה חלק מרכזי בחייו. באותו הזמן עבדה בריט בעבודות מזדמנות, ובילתה את מרבית זמנה עם הילדים.

בריט לא הצליחה להשתלב בעבודה שהתאימה לכישוריה בישראל, ובני הזוג החליטו לעבור לנורווגיה. מאז שניהם עובדים במשרה מלאה, ואילן הפחית את שעות העבודה שלו ונמצא יותר עם הילדים. "ברגע שעברתי לכאן החלטתי שאני מקדיש יותר זמן לבית, ואף שאני עובד פחות, רמת החיים שלנו גבוהה הרבה יותר. כאן יש לגיטימציה לעבוד את השעות שאני עובד בתפקיד ניהולי, כשבישראל זה לא היה אפשרי", אומר אילן, ומתכוון לכך ששבוע העבודה בנורווגיה מסתכם ב-37.5 שעות. כלומר, בדרך כלל עובדים שמונה שעות ביום, שכוללות חצי שעה של הפסקת צהריים.

אילן טוען שגם אם הוא היה ממשיך להיות המפרנס היחיד של המשפחה בנורווגיה, הם היו מצליחים לייצר רמת חיים גבוהה יותר מזו שבישראל, על אחת כמה וכמה כששני בני הזוג עובדים. "אפשר לקנות כאן דירה ומכונית ולצאת לחופשה משפחתית במהלך השנה מבלי להיכנס למינוס", אומר אילן.

מעבר לכך, המדינה עוזרת בהוצאות על הילדים, שבאות לידי ביטוי כבר בקצבאות של כ-950 שקל לילד בחודש - הבדל משמעותי לעומת ישראל. גם כשהילדים מתבגרים, המדינה מסייעת להם להשיג השכלה ומורידה את העול מההורים. "כל מי שלומד כאן באוניברסיטה יכול לקבל הלוואה מהמדינה. אם הוא סיים את הסמסטר כהלכה, חלק מהסכום נהפך למענק מטעם המדינה. החלק שנותר נשאר כהלוואה שאינה נושאת ריבית עד שנה אחרי סיום התואר הראשון. בגלל זה יש הרבה סטודנטים שלא עובדים בזמן הלימודים".

גם סגנון החיים בנורווגיה שונה מזה שבישראל: מזג האוויר הקר והחשיכה המוקדמת גורמת לילדים להיות יותר בבית, והם כמעט לא הולכים לחוגים לאחר שעות הלימודים. "בישראל הילדים כל הזמן בחוץ. הם חוזרים מבית הספר, שמים את הילקוט בבית ויוצאים החוצה. זה לא קיים בנורווגיה", אומר אילן. "כשהייתי לוקח את הילד לפארק, לא פעם היינו שם לבד".

TheMarker

משפחת שדה: אילן (54), מנהל סיכון בחברה של כרטיסים חכמים; בריט (53), מנהלת במשרד תרגום; בן (23), סטודנט למחשבים; תום (18), שחקן כדורגל מגורים: אוסלו כמה זמן: 12 שנים

בלגיה

"רצינו שלווה - וקיבלנו אותה"

>> כשמבקשים מלילך לבצע משימה, היא מיד שואלת אם זה צריך להתבצע בזמן ישראל או בזמן בלגיה. "זמן ישראל מבחינתי זה כשמבקשים ממני לעשות משהו היום, אבל בעצם הכוונה היתה שזה יהיה מוכן כבר אתמול. בזמן בלגיה זה אומר שיש לי זמן גם מחר או מחרתיים. ככה זה החיים כאן".

משפחת ביטמן עברה לבלגיה כשהוצע לארז לעבוד כמאמן כדורסל בליגה המקומית. הם החליטו לעבור מתוך הבנה שבבלגיה ההישרדות הכלכלית שלהם תהיה קלה יותר מאשר בישראל, ולשמחתם הם גם גילו כי כך גם לגבי ההישרדות הנפשית: "יש פה הרבה יותר רווחה נפשית, האנשים יותר רגועים. רצינו שלווה וקיבלנו אותה, וכיום אנחנו חיים הרבה פחות בלחץ. יש לנו סוף שבוע מלא להיות עם הילדים. אנשים בישראל רצים אחרי הזנב של עצמם, והבלגים כבר הבינו מזמן שאפשר לעבוד פחות ולקבל יותר. זאת גישת החיים.

"אנחנו מקבלים מהמדינה קצבת ילדים גבוהה יותר מזו שהיינו מקבלים בישראל - 250 יורו עבור שני הילדים, לעומת כ-330 שקל בישראל", אומרת לילך. גם רוב החוגים של הילדים מסובסדים על ידי המדינה. "כשהיינו בישראל הילדה שלנו התאמנה במכון וינגייט והיינו צריכים לשלם כ-200 שקל בחודש. פה היא הולכת לחוג התעמלות דומה - ואנחנו משלמים 70 יורו בשנה".

"חוגי הכדורסל והכדורגל גם הם כמעט בחינם", אומר ארז. "בישראל אין פרופורציה בין השכר שמקבלים לבין יוקר המחיה. פה אני יכול לקנות רכב ב-60% פחות ממה שאני אשלם בישראל כי אין מיסוי, והורים לילדים בגיל אוניברסיטה לא צריכים לדאוג איך יעזרו להם במימון הלימודים - כי שכר הלימוד נקבע לפי המצב הסוציו-אקונומי".

אבל לא מדובר רק בכסף: בבלגיה הנהיגו יום מיוחד בשבוע שנקרא יום המשפחה. "בימי רביעי הנשים עוזבות את העבודה ב-12:00, וזה עדיין נחשב להן כמשרה מלאה. חלקן פשוט לא מגיעות באותו יום לעבודה - ולוקחות יום חופש באמצע השבוע", אומרת לילך. אבל גם אם לא היה את היום הזה, מרבית המשרדים נסגרים ב-18:00 ומאפשרים לעובדים ללכת הביתה להיות בחיק המשפחה. ארז מוסיף כי "כדי לגרום לאנשים לא לעבוד שעות נוספות, המס ששכיר צריך לשלם על שעות נוספות במקצועות משרדיים כמו עריכת דין הוא גבוה מאוד, ולכן זה לא משתלם".

TheMarker

משפחת ביטמן: ארז (מרצה בתחום הספורט); לילך (פוסט-דוקטורנטית בתחום הגנטיקה של האדם); והבנות - אור (8) ושחר (5) מגורים: אנטוורפן כמה זמן: שמונה חודשים

ניו זילנד

"הקמתי רשת מסעדות - ובכל זאת אספתי את הילדים כל יום"

<< משפחת עשת בסך הכל רצתה לקחת פסק זמן מהחיים העמוסים בישראל, לנסוע לטיול של חודשיים - ואז לחזור הביתה. אבל לאחר שהגיעו לניו זילנד, שם טיילו כחודש, הם החליטו להישאר ללא הגבלת זמן. "החיים בישראל היו כרוכים בעבודה אינסופית, והיינו צריכים לנשום. המעבר לניו זילנד לתקופה כל כך ארוכה לא התבצע בהחלטה של רגע - אחרי שלושה חודשים החלטנו להמשיך לשנה, ואחר כך החלטנו לשכור בית וביקשנו שישלחו אלינו את כל הדברים מישראל", מספר צביקי.

השהייה בניו זילנד איפשרה למשפחה סגנון חיים אחר. "הרבה יותר קל בניו זילנד, הרבה פחות תחרותי ותובעני", אומר צביקי. "האווירה יותר תומכת בהוויה המשפחתית. אני הצלחתי להקים שם רשת מסעדות לאורך החוף, פעילות שהקמתי מאפס, ולא היה יום שלא אספתי את הילדים מבית הספר ב-15:00 ועוד היה לי זמן לבלות אתם כמה שעות. מבחינתי התקופה הזו נתנה לנו את הבסיס לחיבור בינינו - שאין לו מחיר עכשיו כשהם בני נוער".

אם צביקי היה צריך להקים באותה התקופה עסק בסגנון הזה בישראל, הוא היה מפספס את המשפחה שלו. "זה היה דורש ממני לעבוד שעות ארוכות, כמו אלה שאני עובד כיום, אחרי שחזרנו - לפעמים עד 23:00. מעבר לכך, בישראל מורכבות ניהול עסק היא גבוהה יותר מבחינת ביורוקרטיה, תחרות, פרגון ונאמנות של עובדים. למעשה, זה מורכב יותר מכל היבט שהוא.

"כשחזרנו לישראל גם חזרנו לעבודה קרייריסטית אינטנסיבית כמו שהיינו בתחילת הדרך, בגיל 20, אבל הילדים כבר בני נוער, אז הם פחות צריכים אותנו. כיום יש לנו את הגרעין המשפחתי שבנינו בניו זילנד שאף אחד לא יכול לקחת מאתנו".

גם ההוצאות על גידול הילדים בניו זילנד פחותות. את התשלומים עבור בתי הספר צביקי מגדיר כשוליים, וגם ביטוח הבריאות הוא בחינם. "ניו זילנד מעניקה אפשרות חיים יותר זולה, הרבה יותר מזו של ישראל. למעשה, אפשר לחיות כמעט מכלום. אנשים כאן מגדלים את כל מה שהם צריכים בחצר האחורית של הבית, הולכים לדוג ומשיגים דגים לכל החודש, צדים ושמים במקפיא את הבשר".

בסופו של דבר החליטה משפחת עשת לחזור לישראל, "כי רצינו שהילדים ילמדו עברית ויספגו תרבות ישראלית". לדבריהם, "ניו זילנד היא מדינה מקסימה לגדל בה ילדים צעירים, אבל היא פחות מתאימה לבני נוער, כי היא לא באמת מאפשרת להם להכיר את העולם האמיתי - האופקים מצומצמים, יש בעיה קשה של סמים, אלכוהול ודיכאון בקרב בני נוער, והחיים התוססים והמגוונים שקיימים בישראל לא קיימים שם.

"אין כמו החיים בישראל לבני נוער. לחבר'ה הצעירים פה יש עיניים נוצצות וזוהרות שלא תראה בניו זילנד. שם יש מן עייפות ואפאטיות בגילאים האלה, שגורמת להם להתעסק בשטויות. לפחות כשהילדים שלנו היו קטנים הם נהנו מהמרחב, האוויר, הטבע והחיים המקסימים".

TheMarker

משפחת עשת: צביקי (מנכ"ל רשת ארקפה ורשת המסעדות האיטלקיות NOVA JOYA); ענת (פסיכותרפיסטית); והבנים - אורי (16) ויונתן (17) מגורים: נלסון כמה זמן: 10 שנים - חזרו לישראל לפני כשנתיים וחצי

המצב בעולם: חופשות ושבוע עבודה מקוצר

הישראלים נוטים להביט אל מעבר לים ולהתקנא במציאות החיים השפויה שיש שם, אבל האמת היא שגם בחו"ל אנשים עובדים מתמודדים עם אותם קשיים. אף שרמת החיים בעולם המערבי עולה בהתמדה במונחים של תמ"ג לנפש ונתונים כלכליים שונים, עולות יותר בעיות של לחץ בעבודה, עומס שעות עבודה, קושי בשילוב העבודה בחיי המשפחה ומחסור בשעות פנאי. עם זאת, במדינות רבות רואים כיום את ההתנגשות בין העבודה לבית כבעיה שיש להתמודד עמה.

במדינות רבות מנסים המחוקקים לסייע לעובדים לאזן בין העבודה למשפחה, במיוחד מכיוון שיותר משפחות מורכבות משני הורים עובדים, ומודל של מפרנס יחיד כבר אינו תקף במרבית מדינות המערב. הסיוע מתבטא במתן תמריצים לעסקים המעודדים גמישות בשעות העבודה, ובחקיקה התומכת באיזון שכזה.

באירופה עובדים פחות

שבוע העבודה המקסימלי באיחוד האירופי מוגבל ל-48 שעות, אך חוקי העבודה ממדינה למדינה שונים, ובפועל, במדינות רבות שבוע העבודה הממוצע קצר הרבה יותר. בצרפת, למשל, מוגדר שבוע העבודה הרגיל כ-35 שעות, ובגרמניה אורך שבוע העבודה בפועל הוא דומה, בעקבות הסכמים קיבוציים של איגודי עובדים חזקים.

בהולנד, למשל, החוק קובע כי לעובדים מותר לקצר את שבוע העבודה שלהם גם ללא נימוק. המטרה העיקרית של החוק היא לאפשר להורים לילדים קטנים לעבור לשבוע עבודה של ארבעה ימים למשך כמה שנים, לחזור לעבודה במשרה מלאה לאחר שהילדים גדלים ולהפחית מעומס העבודה בשנותיהם האחרונות לפני הפרישה. החוק נחקק ב-2000, ומאז שנחקק נרשם גידול בשיעור העובדים במשרה חלקית - אך נרשמה ירידה בשיעור העובדים במשרה חלקית בניגוד לרצונם.

עובדים בהולנד מדווחים גם על שיעור פנאי רב יותר ושביעות רצון גבוהה יחסית מעבודתם, ושיעור ההשתתפות של גברים בגידול ילדים ובעבודות הבית גדל, מה שמאפשר חלוקת תפקידים שוויונית יותר במשק הבית. בהולנד, אף שמספר ימי החופש נמוך יחסית לאיחוד האירופי - 20 ימים בשנה בלבד - יש חופשות בתשלום חלקי תמורת ימי מחלה, חופשות הוריות, חופשות עבור טיפול בבני משפחה ואפשרות לצבירת ימי חופש באופן גמיש.

בריטניה: חקיקה לטובת איזון החיים

לעומת זאת, בבריטניה נוקט הממשל בגישה שונה. בריטניה היא המדינה היחידה באיחוד האירופי הפטורה מהגבלת אורך שבוע העבודה - עובדיה יכולים לעבוד יותר מ-48 שעות בשבוע אם הם רוצים בכך. ובאמת, ב-2000 דיווחו 14% מהגברים במדינה כי הם עובדים יותר מ-60 שעות עבודה בשבוע.

ראש ממשלת בריטניה לשעבר, טוני בלייר, פעל רבות לקידום איזון עבודה-משפחה באמצעות יוזמות שונות. הגישה הבריטית מבוססת על הרעיון כי שוק העבודה הוא תחרותי, ועל חברות לנסות לפתות עובדים באמצעות תנאים טובים. הממשל נתפש כבעל יכולת לעודד ולתמרץ חברות לשנות את תרבות שעות העבודה הארוכות ולהגדיל את הגמישות בעבודה.

הממשל הבריטי משקיע בפרויקטים המעודדים שביעות רצון בעבודה, שיפור ביעילות ושעות עבודה גמישות, ובפרויקט של העלאת מודעות לזכויות וחובות העובדים. עם זאת, גם בבריטניה הוחלה חקיקה המנסה לקדם איזון עבודה-משפחה. בין היתר, ב-2003 הוחל חוק המאפשר להורים לבקש שעות עבודה גמישות, בתנאי שמדובר בעובדים קבועים.

ארה"ב: שבוע עבודה מקוצר

אפילו בארה"ב, שבה המדיניות הפדרלית בנוגע לימי חופש, חופשות לידה ואורך שבוע העבודה נחשבת לאחת הבעייתיות בעולם, נרשמו בעקבות המשבר הפיננסי האחרון מגמות חדשות בשוק העבודה.

בין היתר, נרשם גידול במספר העובדים שעבר לשבוע עבודה מקוצר, לאחר שחברות בחרו באפשרות זו במקום בפיטורי עובדים נרחבים. דרך נוספת של חיסכון שבה נקטו חברות רבות היא הגמשת שעות העבודה עבור עובדים רבים - ומעבר לעבודה מהבית, המאפשרת לעובדים נוכחות רבה יותר בחיי המשפחה, כמו גם לעבודה בשעות המתאימות להם ביותר.

עדיין אין איזון בין גברים לנשים

שינוי דרמטי נוסף בשוק העבודה בשנים האחרונות הוא מגדרי. בעבר, שוק העבודה נחלק לפי קווים מגדריים בין עבודות הבית והמשפחה לעבודות חיצוניות. כיום גבול זה הרבה פחות ברור בעולם המערבי - נשים רבות הן בעלות קריירה ויוצאות לעבוד, ומגברים מצופה לקחת חלק גדול יותר בגידול הילדים ובעבודות הבית.

המדיניות הכללית של הנציבות האירופית לקידום נשים, כמו גם המדיניות והחקיקה במדינות ספציפיות, הובילה לגידול במספר הנשים בשוק העבודה, כמו גם לצמצום בפער השכר. עם זאת, אף ששיעור גדל והולך של נשים במדינות מערביות נוטל חלק בשוק העבודה הרשמי, הן מתקשות להגיע למשרות בכירות ולהשתלב במגזרים המבוססים על שעות עבודה מרובות וימי חופש מועטים. מחקרים מראים שאף שחלקן של נשים בשוק העבודה גדל בעשרות השנים האחרונות, מספר שעות עבודתן בעבודות הבית לא קטן בהתאם.

גברים, לעומת זאת, לא מצליחים לעמוד בתדמית של "הגבר החדש", שכן אף שהחלק שהם נוטלים בעבודות הבית גדל בעשורים האחרונים, היה זה גידול קטן בלבד. בארה"ב, למשל, בשלושת העשורים האחרונים של המאה ה-20 גדל מספר השעות שגברים השקיעו בעבודות הבית בקצת יותר משעה ביום.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#