השביתה בנמלים: מה שלא ייסחט עכשיו - לא ייסחט לעולם - קריירה - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

השביתה בנמלים: מה שלא ייסחט עכשיו - לא ייסחט לעולם

עובדי הנמלים נלחמים על ההזדמנות האחרונה שלהם להשיג הישגים, ההסתדרות חלשה ומפחדת מהעובדים, בית הדין לעבודה פועל בעצלתיים ולשר האחראי פשוט לא אכפת ■ התוצאה: השביתה הלא־חוקית בנמלים שוברת שיאים של ציניות - והמשק מפסיד מיליוני שקלים בכל שעה

36תגובות
נמל אשדוד
אילן אסייג

שביתת עובדי נמלי הים באשדוד ובחיפה חושפת במלוא העוצמה את הבעייתיות של יחסי העבודה בתחום זה: ההסתדרות איבדה שליטה, בית הדין הארצי לעבודה פועל בעצלתיים, שר התחבורה עסוק בדברים אחרים, וההנהלות של שתי חברות ממשלתיות חיוניות למשק חסרות אונים.

לכאורה, השביתה המשותפת והלא חוקית התחילה כמחאה על החלטת שר התחבורה, שלפיה הנמלים הקיימים — ולא קופת המדינה — יממנו את ההשקעות הנדרשות בתשתיות להכנתם לתחרות שתתחיל ב–2021 מול הנמלים החדשים. זו עילה מופרכת לשביתה שמכסה על האמת: עובדי הנמלים, 2,300 איש, מבינים כי החיים הטובים נגמרים עם כל שק מלט שנשפך בנמלים החדשים. השכר המוגזם, המשרות הפיקטיביות והשליטה בניהול באמצעות איומי השביתה — ייעלמו ב–2021 לכל המאוחר.

>> השביתה בנמלים: 10 דברים שצריך לדעת לפני הדיון החשוב הערב

לימים האלה יש משמעות היסטורית עבור עובדי הנמלים הוותיקים: אלה הימים אחרונים שבהם ביכולתם לסחוט את המדינה כדי להפוך את הלימון שנפל להם על הראש (התחרות המתקרבת) ללימונדה (תנאי העסקה טובים וגלגול הוצאות מהם לקופת המדינה) — על חשבון הציבור. אלה ימים של הוכחת כוח. מה שלא ייסחט עכשיו — במשא ומתן על תוכנית ההתייעלות שלה התחייבו כדי לקבל ביטחון תעסוקתי לעשר שנים מתחילת התחרות — כבר לא ייסחט לעולם. ואכן, לעובדים יש דרישות שאף בישראל הרגילה לכך עוד לא נשמעו.

עיקרי המחלוקת בין עובדי הנמלים למדינה

כך, למשל, הם דורשים 3 מיליון שקל לכיסו של כל עובד שיפרוש מרצון — בנוסף לתשלומי פנסיה עד גיל 67. הם דורשים רכב לכל פועל והענקת גמול השתלמות על הכשרות מקצועיות שתקנה להם העלאת שכר של 10%. בין שלל הדרישות הופיעה אחת מופרכת במיוחד: הוועדים דורשים לנהל את שני הנמלים — הקיים וזה שנבנה עכשיו — ובכך למעשה לחסל את התחרות.

המדינה מצדה לא ששה לתת את סכומי העתק האלה. היא יודעת שהנמלים החדשים ישנו את התמונה, ומבחינתה אפשר לחכות. מנגד, העובדים יודעים שצריך ללחוץ עכשיו וחזק.

מדוע צווי ההבאה מיאנו להגיע?

ביום רביעי ב–15:00, באופן מתוזמן, ננטשו המנופים בנמלי חיפה ואשדוד, וראשי ועדי העובדים ירדו למחתרת. למעשה, נפתחה שביתה פראית, לא חוקית וכואבת למשק. המצור הכלכלי הימי פוגע ביצואנים (בעיקר באלה העוסקים במוצרים המתכלים כמו מזון או פרחים), ביבואנים, בחברות הספנות וכמובן בשמה הטוב של ישראל. שביתה ארוכה תעלה את יוקר המחיה לכולנו.

מיכל לוגסי - דלג

ההסתדרות היתה צריכה ויכולה לעצור את השביתה הזאת, אך זו התגלתה כאן במלוא חולשתה. שוב ושוב הודו נציגיה כי איבדו שליטה על העובדים. אין זה מפתיע. בעוד בנמל חיפה עוד משתפים עמה פעולה, בנמל אשדוד רבים מערערים על סמכותה, ודורשים להחליפה בהסתדרות הלאומית — מהלך שמנע בעבר בית הדין הארצי לעבודה בטענה שלא מחליפים ארגון יציג תוך כדי תהליך רפורמה.

יו"ר ההסתדרות, אבי ניסנקורן, אינו מעוניין שהוועדים יברחו ממנו, לכן אינו מפעיל יד קשה. הוועדים מצדם פשוט מצפצפים עליו ועל נציגיו.

במצב הזה, הגוף היחיד שיכול לעצור את ההידרדרות במדרון החלקלק הוא בית הדין לעבודה. אלא שגם אצלו התגלתה חולשה מטרידה: שש שעות מתחילת השביתה כבר התכנס דיון בבית הדין הארצי לעבודה, שקבע בעבר כי לא יהיו צעדים ארגוניים לפחות עד סוף יוני. המשמעות: הוועדים מפירים בגלוי הוראה של בית הדין לעבודה. לפיכך, ב–21:00 באותו יום ניתנה להם הוראה לחזור לעבודה — אך הם לא שבו.

במקום לקבל מיד החלטות קשות, כמו הטלת סנקציות אישיות, בית הדין הארצי לקח את הזמן. באמצע הלילה ביקשה הנהלת נמל אשדוד להכריז על ביזיון בית הדין, אבל הדיון נקבע רק ל–10:00. לסגן הנשיאה, השופט אילן איטח, יש זמן, אף שהנמלים ריקים.

גם לדיון הזה העובדים לא טרחו להתייצב. איטח הודיע בתקיפות כי יש לזמן מיד את יו"ר ההסתדרות לדיון. ניסנקורן, שמכבד את בית הדין לעבודה, הגיע ביום חמישי ב–13:00 בצהריים — אבל העובדים לא.

רק ב–14:00, כמעט 24 שעות לפרוץ השביתה, הוציא איטח צווי הבאה לראשי הוועדים של נמל אשדוד. אלה מצדם, התבצרו בשתיקתם, ולא התאפשר להשיגם בטלפון. משטרת אשדוד נשלחה לבתים כדי להביא אותם בכוח, אך הפלא ופלא — הם לא היו שם. ביזיון בית הדין זעק לשמים, אבל איטח עדיין חיכה.

יו"ר ההסתדרות, אבי ניסנקורן
מוטי מילרוד

צווי ההבאה הם למעשה הכרזה על יו"ר או חבר ועד כעבריין, שהמשטרה יכולה להביא אותו בכוח לדיון לא פלילי בנושא סכסוך עבודה. בשל עוצמתם השימוש בהם נדיר, והם מופעלים רק כשבית הדין חש כי כלו כל הקצים. בדרך כלל, גם הוועדים מעדיפים לא להגיע לצו הבאה, מכיוון שברור כי המשמעות היא ביזוי החלטות בית הדין לעבודה (שאמור להגן עליהם בהמשך), ומשום שאיש אינו רוצה להגיע מלווה שוטר בתוך ניידת לדיון בבית משפט.

אגב, הפעם האחרונה שבה יצא צו הבאה נגד יו"ר ועד היתה לפני ליותר משש שנים, בפברואר 2012, אז יצא צו כזה נגד יו"ר ועד העובדים ברכבת ישראל דאז, גילה אדרעי, ושני חברי ועד נוספים. הצו הוצא לאחר שאדרעי לא התייצבה לדיון ושבית הדין קבע כי על העובדים לשוב לעבודה. ביזיון בית הדין היה העילה להדחתה על ידי יו"ר ההתסדרות.

ההסתדרות מסתפקת בלצאת ידי חובה

ביום חמישי ב–21:00 החליט בית הדין לחייב את ההסתדרות לעשות כל שביכולתה כדי להשיב את העובדים לעבודה. ההסתדרות שלחה להם הודעת טקסט, שבה נכתב: "עובדים יקרים, בהוראת בית הדין הארצי לעבודה, אנו שבים ומבהירים: בנמל חלים צווים שיפוטיים המורים על חזרה לעבודה סדירה ומלאה. המשך השביתה והפרת הצווים היא הפרת חוק, העלולה לשאת משמעויות אישיות לעובד המפר, לרבות פליליות. דרכנו אינה הפרת חוק וצווי בית משפט. אנו קוראים לכם לשוב מיידית לעבודה".

ההסתפקות במשלוח הודעה, שמוציאה את ההסתדרות ידי חובה, מבהירה כי אין לה כוונה להתעמת עם עובדי הנמלים, אף שיש את הכלי החזק מכולם: ברצותה ראשי הוועדים יעבדו, וברצותה יפוטרו או יפוזרו מידית. ניסנקורן היה יכול להודיע כי הוא מפטר את כל ראשי הוועדים בשני הנמלים, אם לא יגיעו באופן מיידי לפחות לבית הדין — אבל הוא בחר לא לעשות זאת.

ואכן, באחד הדיונים טענו נציגי הנהלות הנמלים כי ההסתדרות מתחמקת ממחויבותה, אף שיש בידיה כלים רבים. נציג ההסתדרות, עו"ד שי תקן, השיב: "אם מישהו חושב שהדחת חברי ועדים במצב הקיים תביא להשבת הסדר בנמל, אני חושב שהיא תביא לכאוס, ובכל מקרה אנחנו חוששים מכך". נראה כי המלה חוששים מגדירה את האירוע.

ההודעה של ההסתדרות לעובדי הנמלים לא השיגה את התוצאה הנדרשת: השביתה נמשכה ללא הפרעה. גם בית הדין הארצי לא התחיל למהר. דיון נוסף הוכרז למחרת, ביום שישי ב–10:30. בינתיים הצטרפה הנהלת נמל חיפה לבקשת הביזיון, ושלחה לבית הדין את רשימת הכתובות של העובדים, במטרה למצוא אותם ולהביא אותם בכוח לדיון. למרות זאת, אף עובד או יו"ר ועד לא התייצב.

שר התחבורה, ישראל כ"ץ
אילן אסייג

רק ביום שישי בשעות הצהריים — אחרי יומיים של שביתה שכל שעה שלה עולה מיליונים למשק — איבד בית הדין לעבודה את סבלנותו והשית על כל יו"ר ועד עובדים לא רק ערבות בסך 20 אלף שקל שתחולט אם לא יגיע לדיון הבא, אלא גם קנס אישי בסך 80 אלף שקל, שחלקו ינותב למדינה וחלקו לקופת הנמל. אילו בית הדין היה מוכיח מנהיגות ושומר על כבודו יום וחצי קודם, ייתכן כי הכל היה נמנע. בית הדין גם קבע דיון נוסף להערב (מוצ"ש) ב-22:30.

הקנסות עשו את שלהם, וביום שישי ב–17:00, רגע לפני כניסת השבת, התייצבו ראשי הוועדים בתחנת המשטרה באשדוד. מיכל לוגסי, יו"ר ועד מינהל בנמל אשדוד, לא הבינה למה המשטרה הגיעה אליה הביתה, אף שהודתה כי היא "בורחת מהמשטרה כבר יומיים, כי עשינו ביזיון". בהודעה מוקלטת ששלחה לעובדים היא הוסיפה: "לא גנבתי ולא רצחתי. הכל בשביל הפרנסה שלכם". לוגסי גם אמרה שהיא משלמת באהבה את הערבות — אבל על הקנס בסך 80 אלף שקל "עוד נדבר". בפוסט בפייסבוק שפירסם עמית שרף, יו"ר ועד הציוד המכני בנמל אשדוד, נכתב כי ראשי הוועדים יופיעו לדיון שנקבע במוצאי שבת, אבל על חזרה לעבודה איש לא דיבר.

השר עסק באיראן — ושכח את הנמלים

אל מול הפארסה הזאת עומדת המדינה ומוכיחה חוסר אכפתיות משוועת. שר התחבורה, ישראל כ"ץ, אמנם דיבר כל הזמן בתקשורת — אבל רק בכובעו כשר המודיעין, ואילו השביתה בנמלים הוחשה כאילו אינה מתקיימת. יומיים וחצי חלפו עד שטרח לשלוח התייחסות ראשונה וכועסת. לדבריו, הוא נתן הוראה לזרז את בניית הנמלים החדשים.

עיסוקו של השר באיראן, וחולשתה של המדינה מול הכאוס, יצרו לא מעט בדיחות. "אילו העובדים שלנו היו איראנים בסוריה, היו מוצאים אותם בתוך עשר דקות", אמר בכיר בהנהלת הנמלים. הוא הוסיף בתסכול כי "שר התחבורה במשרד המודיעין, השוטרים של השר לביטחון פנים אינם מוצאים את הנעדרים, והשופטים של שרת המשפטים מבזבזים ימים שלמים. תענוג".

בפועל, בסוף השבוע הנמלים עדיין שבתו, והיום (שבת) נכנסה השביתה ליומה הרביעי. 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#