המתיחות הביטחונית מצוינת - להיי־טקיסטים - קריירה - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

המתיחות הביטחונית מצוינת - להיי־טקיסטים

המוטו ברור: ההיי־טק לא צריך יד מכוונת, לא זקוק למישהו שינהל אותו, כי הוא מסתדר לבד יפה מאוד. כל עוד יש תקציב ביטחון וצרכים ביטחוניים - עתידו מובטח ■ כך שעליית המדרגה בעימות בין ישראל לאיראן היא בשורה טובה, לפחות להיי־טקיסטים

32תגובות
יחידת מודיעין של צה"ל. "הצבא עושה את ההכשרה הכי טובה להיי־טקיסטים"
מוטי מילרוד

כולם יודעים להגיד שהעתיד נמצא בהיי־טק. רבים מדברים על כך שבישראל חסרים אלפי עובדים לתעשייה, וכל אחד יודע שזה ענף מתגמל וישראל היא מעצמת סטארט־אפים. אבל כולם גם יודעים שישראל משקיעה מעט מאוד בהכשרה מקצועית של עובדים, לכל התחומים. ואם כולם יודעים את כל זה, כל שנותר הוא להכשיר עוד אלפי אנשי היי־טק, כדי שהביקוש יושווה להיצע והכל יבוא על מקומו בשלום. האמנם?

ובכן, זה נכון בתנאי אחד: שאנחנו יודעים לזהות את המקצועות שיהיו חסרים לא מחר, אלא בעוד שלוש, חמש או עשר שנים. אם יש מישהו שיודע להגיד אילו מקצועות יהיו מבוקשים בעוד עשור, הוא מוזמן להציע. רבים בתעשייה מתקשים להגיד מה תהיה ההתמחות המבוקשת בעוד שנתיים־שלוש, אז עשור בכלל נשמע משהו עתידני.

גיל שלי, יו"ר ובעלים של חברת צבירן, שעוסקת באיסוף מידע ומחקר של תחום השכר בתעשיית ההיי־טק, עוקב כבר הרבה שנים אחר השינויים בענף. הוא השקיע בעצמו בכמה חברות שנחשבו ברגעים מסוימים לדבר הכי לוהט בתעשייה, וגילה בהמשך שזה היה רק טרנד, שהתחלף מאז עוד כמה פעמים. הדרך שעבר לימדה אותו כמה דברים על טרנדים לוהטים והמהירות שבה הם מתפוגגים. מכך הוא אימץ תפישה שחותרת תחת הגישה שגורסת כי הממשלה צריכה להשקיע בהכשרה מקצועית להיי־טק, ושיש לה או למישהו אחר יכולת לחזות ולהעריך אילו מקצועות יידרשו בעתיד.

גיל שלי. "לא צריך נוקיה ישראלית"
חגית גורן

שלי יוצא מנקודת מוצא שבישראל קיים מחסור לעובדים בכל מיני תחומים שאינם היי־טק, כמו אחיות, רתכים, חרטים ונהגי משאיות ועגורנים. אלא שלהיי־טק יש יתרון אחד גדול על פני כולם - יש לו כבר מערכת הכשרה מקצועית משלו. קוראים לה צה"ל. או תקציב הביטחון. צורכי הביטחון של ישראל מכתיבים גיוס של בוגרי מתמטיקה ופיזיקה ברמה של 5 יחידות לימוד ליחידות הטכנולוגיה הצבאיות, שם הם רוכשים הכשרה נוספת וניסיון מקצועי, ומשם הדרך לשוק הפרטי סלולה.

"הצבא עושה את ההכשרה הכי טובה להיי־טקיסטים. תעשיית ההיי־טק נולדה בגלל הצרכים הביטחוניים. זה תקציב הכשרה שלא הולך לפונקציונרים שעושים הכשרות מקצועיות, אלא להיכן שיש צרכים ביטחוניים אמיתיים, והרבה רעיונות נולדו שם - אם זה צ'ק פוינט ואם שורה של חברות בתחום התקשורת", אומר שלי.

יש הרבה מן האמת בטיעון הזה, אלא שהצבא גם מכשיר טבחים, נהגים, זמרים וחובשים, ועדיין - יש כאלה שרוכשים הכשרה דומה בשוק הפרטי. הצבא הרי לא מספק מענה לכל הביקושים לעובדים שהמשק זקוק להם, לכן ברור שנדרשת השלמת חוסרים מחוץ לצבא. היא מגיעה מהאוניברסיטאות, וגם מחברות היי־טק שמפעילות קורסי הכשרה למתכנתים (בוטקאמפס).

ואולם שלי ספקן גם לגבי היכולת של הממשלה או גוף כלשהו להעריך מה יהיו המקצועות המבוקשים. הוא מזכיר את בני המחזור שלו, שהשתחררו מהצבא בתחילת שנות ה–90 ונהרו ללימודי משפטים. "המצטיינים במתמטיקה ופיסיקה ב–5 יחידות בשכבה שלי הלכו ללמוד משפטים, ומי שהפסיכומטרי שלו לא היה 750 הלך ללמוד הנדסה. הם חשבו שבמשפטים ירוויחו הרבה כסף ושזה מקצוע בטוח וטוב, ואז נפתחו המון בתי ספר למשפטים במכללות. כיום אף אחד לא חושב שזאת דרך בטוחה להרוויח הרבה. תופעת האקזיטים גרמה להסטה של הרבה אנשים ללימודי הנדסת תוכנה, חומרים ואלקטרוניקה. השוק סידר את עצמו בלי עזרת הממשלה".

השינויים בשוק העבודה גדולים, אבל ההיי־טק עובד על סטרואידים. הקצב הרבה יותר מהיר, ויש לכך חיסרון ויתרון. החיסרון - קשה מאוד לצפות מה יקרה בעתיד, ומקצוע שנרכש כיום יכול לאבד רלוונטיות במהירות. היתרון - ריבוי הסטארט־אפים בישראל (והיעדרה של "נוקיה ישראלית" - חברות ענק שהמשק תלוי בהן) מספק הזדמנויות רבות ומגוונות.

הסתגלנות היא התכונה הכי חשובה בענף הזה. שלי עוקב אחר מקצועות שהביקוש אליהם צץ ונעלם במהירות מסחררת. "כל מי שמתיימר להגיד מה המקצוע הלוהט לא באמת יודע. יש כאלה שאומרים, 'בוא ניתן לתעשיינים או לקרנות ההון סיכון להכשיר את המקצועות החסרים, והכל יסתדר'. אני לא יודע איזה תפקידים יהיו חסרים בעוד ארבע שנים. ב-2004 הדבר הלוהט בהיי־טק הישראלי היו אנטנות תקשורת - אי.סי.איי אלווריון. כיום אין דרישה בהיי־טק הישראלי למהנדסי RF בתחומים האלה. אחר כך כולם רצו ללמוד פיתוח אפליקציות, והמון סטארט־אפים נולדו כדי לייצר אותן. אבל החנויות של אפל וגוגל מפוצצות במיליוני אפליקציות, וכבר אין דרישה לעובדים בתחום הזה".

באשר לחברות הענק שאינן צומחות כאן ומעוררות דיון נצחי בשאלת האקזיטים, שלי טוען כי זה יתרון יותר מאשר חיסרון. הוא מביא את טבע כדוגמה. כשחברה גדולה מסתבכת בקשיים זה אירוע משמעותי מאוד - לבעלי המניות, לעובדים וליישובים שכלכלתם נשענת על אותו מפעל. אבל כשיש ריבוי של חברות קטנות ובינוניות, שום קריסה אינה דרמטית.

עופר וקנין

"היתרון הכי גדול של התעשייה שלנו הוא שאנחנו מורכבים מהרבה חברות קטנות, וזה משאיר גמישות. המזל הכי גדול שלנו הוא שאין לנו נוקיה ישראלית", הוא אומר. "עוד כלכלה שמצליחה בגלל מבנה מבוזר היא כלכלת גרמניה, שיש בה המון חברות קטנות ובינוניות שמתחמחות בדברים ספציפיים. אני גם לא מבין את הנימוק שחברות זרות רוכשות חברות ישראליות וגונבות להן את העובדים. למה זה חשוב אם עידן עופר הוא הבעלים או חברה זרה? עופר יושב בלונדון ממילא. כניסה של אינטל לכאן זה דבר טוב. חברות זרות מעלות את הסטנדרטים של העסקת אנשים, הן מביאות מקצוענות במשאבי האנוש. צריך כמה שיותר מהן".

המוטו של שלי ברור: ההיי־טק לא צריך יד מכוונת, לא זקוק למישהו שינהל אותו, כי הוא מסתדר לבד יפה מאוד. כל עוד יש תקציב ביטחון וצרכים ביטחוניים - עתידו מובטח. אם מישהו רוצה לשאוב עידוד מכך, הרי ששבוע שבו ארה"ב יוצאת מהסכם הגרעין עם איראן והעימות בין ישראל לאיראן עולה מדרגה הוא בשורה טובה, לפחות להיי־טקיסטים.

נ.ב

"קשה לתת תחזיות, בעיקר לגבי העתיד", זה המשפט שבו נפתחת כל הרצאה על העתיד. בהיי־טק זו קלישאה מדויקת אפילו יותר. אבל הקושי בחיזוי אינו פוטר את הצורך להיערך לעתיד התעסוקתי שמחכה לנו, הכולל שינויים טכנולוגיים וגלובליים, תוחלת חיים מתארכת וצורך במימון שנות החיים הנוספות שמערכת הבריאות מארגנת לנו.

לכן, לא יהיה נכון לפטור את הממשלה מהצורך לגבש מדיניות בתחום ההכשרה המקצועית. היא לא צריכה להיבחן על יכולת חיזוי מדויקת של מקצועות העתיד, אבל היא כן צריכה לתת מענה לשינויים התכופים הצפויים בשוק העבודה (קשה לדעת איזה מקצוע היי־טקיסטי יהיה הטרנד הבא, אבל אנחנו יודעים שיצטרכו בעתיד רופאים, מורים וכבאים). השוק יודע לפתור הרבה בעיות בכוחות עצמו, אבל אפילו לגישתו של שלי, ההיי־טק לא באמת מסתדר לבד, אלא נשען על תקציב הביטחון והצרכים הביטחוניים של ישראל.

התפתחות ההיי־טק היא נגזרת של הצרכים הביטחוניים, ולא המטרה שלהם, אבל זה רק ממחיש את העובדה שממשלות נמצאות בסופו של דבר מאחורי הרבה מאוד יוזמות עסקיות. קחו, למשל, את הסייבר. כל שבוע־שבועיים מוקמת חברת סייבר בישראל. יוזמה פרטית, שוק חופשי, אנשים עם חלומות. אבל מי שמניע את התחום הזה הוא ממשלות - הפעילות של ארגוני ביון היא המנוע המרכזי של התעשייה הזאת.

מוטי מילרוד


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#