העניים חיים פחות, בעיקר אם הם גברים - קריירה - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

העניים חיים פחות, בעיקר אם הם גברים

אז מדוע הכנסת מתעקשת לשמור על גיל פרישה נמוך יותר לנשים, ועוד מנהלת דיון סרק על "מקצועות שוחקים" אף שאין כלל נתונים על כך?

14תגובות
זוג קשישים בתל אביב
אורן זיו

הרשלנות הפושעת של כנסת ישראל, שנוטה לגרור רגליים ולמרוח החלטות גם ביודעה שהמחיר בוא יבוא, חוזרת על עצמה בכל פעם מחדש. האירוע הנוכחי הוא סירובה המתמשך להעלות את גיל הפרישה של נשים מ–62 ל–64 שנה. זאת, אף שההעלאה נקבעה בחקיקה כבר ב–2003; אף שגיל הפרישה של גברים הוא 67 מאז 2003; ואף שבכל העולם המפותח גיל הפרישה של נשים הועלה כבר מזמן. למעשה, ישראל היא אחת משש המדינות היחידות ב–OECD שבהן גיל הפרישה של נשים כה נמוך, ואחת מהשלוש היחידות ששומרות על פער של חמש שנים בין גילאי הפרישה של נשים וגברים.

סירובה של הכנסת להעלות את גיל הפרישה נמשך למרות אזהרות חוזרות ונשנות על המחיר הכבד הכרוך בכך לזכויות הפנסיוניות של נשים. והפלא ופלא: בתחילת 2018 הודיעה עמיתים — חברת קרנות הפנסיה הוותיקות שהיא קבוצת הפנסיה הגדולה בישראל — שאי־העלאת גיל הפרישה של נשים ל–64, כמתוכנן, יוצרת לה גירעון אקטוארי של 5 מיליארד שקל. עמיתים הבהירה כי אם הגירעון לא יטופל, לא תהיה לה ברירה אלא לשחוק 1.5% מזכויות הפנסיה של כל עמיתיה, גברים ונשים כאחד.

רק הצבת תג המחיר לרשלנות המתמשכת הצליחה לעורר את הכנסת מאדישותה, וכעת שוקדים שם על שני פתרונות. האחד הוא שהמדינה תממן את הגירעון שנוצר לעמיתים — הצעה שערורייתית לנוכח העובדה שעמיתי קרנות הפנסיה הוותיקות כבר קיבלו מהמדינה סבסוד של יותר מ–100 מיליארד שקל, בשעה שעמיתי הפנסיה הצוברת אינם מקבלים דבר.

הפתרון השני שהוצע כולל, סוף־סוף, גיבוש הסכמה של הכנסת על פתיחה בדיונים לקראת העלאת גיל הפרישה של נשים, אך זאת תוך הצבת תנאים תובעניים למדינה — הכוללים דרישות לסבסוד דמי אבטלה מוגדלים לנשים מבוגרות ואף הבטחת האפשרות לפרישה מוקדמת במקצועות שוחקים. במשרד האוצר אומדים את עלות ההצעות של הכנסת ב–1.5 מיליארד שקל בשנה בשנים הראשונות וב–700 מיליון שקל בשנה בהמשך, וזאת בלי לכלול את העלות של אפשרות הפרישה המוקדמת במקצועות שוחקים, שאותה איש אינו יודע כיצד לכמת.

פערים גדולים בפנסיה בין נשים לגברים

בסך הכל, המצב של הנשים לא רע

לא רק באוצר מתקשים לכמת את הנטל הנובע מאותה "שחיקה פיזית או מנטלית במקום העבודה" — על פי הניסוח הנוגע למקצועות השוחקים שמופיע בהצעת הכנסת. מתברר שבשום מקום לא יודעים כיצד לכמת את הנטל הזה, ובמיוחד לא באותם מוסדות מקצועיים שנוהגים — להבדיל מהכנסת — לבדוק את הנתונים לפני שהם מקבלים החלטות.

כך, מתברר שהן בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה והן בביטוח הלאומי לא קיים מסד נתונים לגבי מקצועות שוחקים. הנתונים הקיימים כיום נוגעים לענפי מקצועות שלמים — אך לא למשלחי יד ספציפיים. בהיעדר נתונים כאלה אין אפשרות לזהות מקצוע שוחק, ולכן גם אין יכולת ריאלית לפצות את העוסקות במקצועות הללו באמצעות הבטחת האפשרות לפרישה מוקדמת. גם בביטוח הלאומי מודים כי "כרגע זה לא ישים, כי פשוט אין לנו נתונים", ומוסיפים כי ניתן להתחיל לאסוף נתונים על גיל הפרישה הממוצע ממשלחי יד ספציפיים, אבל יחלוף עשור לפחות לפני שניתן יהיה לקבל החלטות בהתבסס על הנתונים שיצטברו.

בקיצור, בדיקה מקצועית מעלה שהדיון על מקצועות שוחקים הוא חסר כל תוקף שימושי — עוד הצעה לא רצינית מבית מדרשה של הכנסת. זה נשמע טוב בסיסמאות הבחירות, אבל תכל'ס בשטח — זה לא ישים.

למעשה, הנתון היחיד שקיים — ונאסף במסגרת מחקר משותף של הביטוח הלאומי ושל המכון הישראלי לדמוקרטיה — בחן את הקשר בין מצב סוציואקונומי לבין תוחלת החיים. המחקר, שנערך ב–2016 על ידי פרופ' איתן ששינסקי ופרופ' דניאל גוטליב, מצא קשר מובהק כזה והראה חד־משמעית — עשירים חיים יותר. מחקרים שנעשו בגרמניה אף מצאו פער של שש שנים בתוחלת החיים בין עניים לעשירים, ובארה"ב התגלו במחקרים דומים פערים של 10 ו–15 שנה.

במחקר הישראלי לא כימתו את פערי התמותה במונחי גילים, אלא בשיעורים — ובחנו את מספר מקרי המוותה בתוך 15 שנה מעת היציאה לפנסיה — וגם כאן נמצא שברמות הכנסה נמוכות, שיעורי התמותה גבוהים יותר. הפערים, עם זאת, היו נמוכים יחסית, והורגשו רק אצל גברים ורק ברמות הכנסה נמוכות של מתחת ל–175 אלף שקל לשנה אצל ילידי 1930, או מתחת ל–125 אלף שקל בשנה אצל ילידי 1935.

גברים עניים מתים מהר יותר

כמו בעולם, גם בישראל לא יודעים אם התמותה הגבוהה יותר בקרב המשתייכים לרמות סוציואקונומיות נמוכות נובעת מהיותם עניים, כלומר מהיעדר נגישות לשירותי רפואה טובים (בישראל, שבה מערכת הרפואה היא ציבורית, ככל הנראה נגישות לשירותי רפואה אינה הסיבה), או בעיקר כתוצאה מהשכלה נמוכה שמובילה להיעדר מודעות ולהיעדר הקפדה על אורח חיים בריא. בישראל גם מתגלה פרדוקס שבו האוכלוסייה הענייה ביותר, בחברה החרדית, דווקא נהנית מתוחלת חיים ארוכה יותר. עם זאת, הממצאים לגבי האזרחים הערבים — עוד אוכלוסייה חלשה במיוחד — דווקא תואמים לכלל, ותוחלת החיים שלהם היא הנמוכה בישראל.

בכל מקרה, הממצא לגבי הקשר בין עוני לבין תוחלת חיים נמוכה יותר אינו מקדם את הדיון בנוגע למקצועות שוחקים. השאלה הזאת לא נבחנה מעולם, ואף חוקר רציני לא יסתכן בהבעת עמדה לגביה.

אם ניתן לחשוד לגבי הקשר בין עוני, מקצוע שוחק ותוחלת חיים קצרה, הרי זה דווקא לגבי הגברים — שבמקצועות השוחקים שהם מועסקים בהם כרוכים גם סיכונים פיזיים עודפים — ולא לגבי הנשים. אף על פי כן, הכנסת מתעקשת שלא להעלות את גיל הפרישה של נשים דווקא, בטענה שהן אלו שחוות שחיקה משמעותית במהלך שנות העבודה. אין צורך, כנראה, לבלבל את הכנסת עם העובדות.

והנה עוד עובדות שיש להן רלוונטיות עקיפה לנושא הנדון: ביקשנו מעמיתים, שהיא כאמור קבוצת הפנסיה הגדולה בישראל, נתונים פיננסיים על פערי הפנסיה בין גברים לנשים. ב–2017 פרשו מעמיתים כ–2,500 גמלאים. קצבת הפנסיה הממוצעת של הגברים הפורשים היתה כ–9,000 שקל, ושל הנשים כ–6,000 שקל. מדובר בפער גדול, אבל כזה שמשקף נאמנה את פערי השכר בין גברים ונשים ערב הפרישה.

במונחי רמת חיים — כלומר היחס בין קצבת הפנסיה לבין השכר ערב הפרישה (יחס התחלופה) — מצבם של שני המינים כמעט זהה: 61% אצל הגברים ו–63% אצל הנשים. כאשר מוסיפים את קצבת הזיקנה של הביטוח הלאומי, אגב, הפער גדל במקצת לטובת הנשים (משום שקצבת הפנסיה הממוצעת שלהן נמוכה יותר, התוספת של 2,200 שקל בקצבת זקנה משמעותית יותר במונחי אחוזים) — והוא מגיע לכ–80%.

כלומר, באופן יחסי רמת החיים של נשים לאחר הפרישה דומה לזו של הגברים או מעט טובה ממנה, מכיוון שהירידה ברמת החיים הכרוכה בפרישה לפנסיה קטנה יותר. אז אמנם מדובר בנתון ממוצע, ואמנם בעמיתים מבוטחים עובדים מאוגדים וחזקים יחסית (כלומר, הקרן אינה מאופינת בריבוי מקצועות חלשים, הנחשדים כשוחקים), אבל התמונה המצטיירת היא שבסך הכל מצבן הפנסיוני של הנשים אינו רע, והוא בוודאי אינו גרוע מזה של הגברים. לתשומת לבה של הכנסת, אם היא בכלל מעוניינת לקחת עובדות בחשבון.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#