בחרתם מקצוע יוקרתי? לא בטוח שתלוש השכר יאפשר לכם ליהנות ממנו - קריירה - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

בחרתם מקצוע יוקרתי? לא בטוח שתלוש השכר יאפשר לכם ליהנות ממנו

רציתם לעבוד במקצוע קשה ויוקרתי, מתוך שאיפה להצליח וגם להרוויח לא רע ■ עשר שנות הכשרה, בחינות הסמכה דרקוניות ותחרות עזה בשוק לא נראות לכם כמו עניין גדול ■ אבל האם הבאתם בחשבון משכורת רעב? רגע לפני שאתם נרשמים ללימודים בעוד מקצוע מכובד, קבלו דיווח מאלה שכבר עמוק בפנים

44תגובות

"מי שנכנס לאדריכלות, לא באמת יודע כיצד הדברים נראים בפועל: האם הוא יהיה מסוגל לשבת ולשרטט במשרד במשך שעות? האם הוא בנוי להיות עצמאי?", טוענת זיוית כץ, אדריכלית צעירה, שסיימה את לימודיה לפני שלוש שנים. "לרוב, כשנרשמים ללימודי האדריכלות, נאחזים בזיכרון של כוכב סדרת טלוויזיה שהוא אדריכל, ואחרי הלימודים מתקשים לנחות לקרקע המציאות: אל השגרה האפורה, אל השעות הארוכות במשרד ואל עבודת שרטוט סיזיפית ותמרון בין יזמים, קבלנים, תקנות וחוקים. במהלך השנים ממשיכים ללמוד, וכל הזמן עוברים עוד ועוד התפכחויות".

לימודי אדריכלות בטכניון, בבצלאל או באוניברסיטת תל אביב נמשכים חמש שנים מעניינות, אך גם אינטנסיביות וקשות. הלימודים נוגעים במגוון נושאים, מתולדות האמנות ועד לכלכלה. "ההתמסרות ללימודים היא מוחלטת", מספרת ל', אדריכלית צעירה, שסיימה את לימודיה לפני שלוש שנים וחצי. "מדובר בלילות לבנים ובפעמים רבות שבהן נאלצים להירדם על לוחות השעם של המודלים". לאחר הלימודים, ימצא האדריכל הצעיר עבודה, ויעשה הרבה הדמיות, עבודות פוטושופ ופרזנטציות ובשלב מאוחר יותר גם תוכניות, הכרוכות בשעות של שרטוט קפדני.

"באוניברסיטה לומדים מגוון כל כך גדול של מקצועות, מספרים לנו שהמקצוע שלנו באמת נוגע בכל תחום", ממשיכה ל', "אבל אחרי הלימודים התחלתי לעבוד במשרד שתיכנן וילות לעשירון העליון, וגיליתי שאני מתעסקת בגובה של הגדר".

משכורתו של אדריכל מתחיל היא 4,500 שקל - ולמרות זאת המשרות הפנויות מבוקשות מאוד. מירב (שם בדוי), בעלים של משרד אדריכלים, מספרת כי "על אף שאדריכל מתחיל מקבל שכר מינימום, בכל שבוע אני מקבלת מיילים מסטודנטים שמוכנים לעשות התמחות, אפילו בחינם". ל' מרויחה כיום 8,500 שקל. "לעומת תחומים אחרים, ברור שזה לא מתגמל כלכלית, וברגע שנגמרת הרומנטיקה ורוצים לחיות בעיר, זו נהיית בעיה".

לפני שלוש שנים נכנסו לתוקף תקנות חדשות שמסבכות אף יותר את המצב עבור אדריכלים חדשים: כדי להירשם בפנקס האדריכלים כאדריכל רשוי - שיכול לתכנן מבנים גדולים ומורכבים - צריך האדריכל הצעיר לעבור שלוש שנים של התמחות במשרד מאמן, ובסופן לעבור בחינת הסמכה. המשרדים המוגדרים כמאמנים מועטים והתחרות על מקום בהם גדולה; ובאופן כללי העלה הצעד הזה טענות שהוא מכוון לשמור על האינטרסים של האדריכלים הוותיקים, ולדלל את מספר האדריכלים הגדול שיוצא לשוק - כ-300 בכל שנה.

"בתור אחד המעסיקים הגדולים בישראל, אני יכול להגיד לך שאנחנו כל הזמן מחפשים אדריכלים טובים, וקשה מאוד למצוא", טוען משה צור, הבעלים של משרד משה צור אדריכלים המשמש גם מרצה בטכניון. "יש מחסור באנשים מוכשרים שמוכנים לעבוד קשה. נכון שהשכר נמוך יותר מאשר בהיי-טק, והסיבה לכך היא ששכר הטרחה לאדריכלים לא גבוה. ועדיין, מי שמוכשר ומוכן לעבוד קשה, יטוס למעלה".

בישראל פועלים כיום כ-2,000 משרדי אדריכלים, והם נמצאים בתחרות זה עם זה וגם עם הנדסאים ומעצבי פנים. לדברי צור, התחרות פוגעת בלקוחות. "המזמינים לא תמיד מבינים למה חשוב שמי שמתכנן את המבנה יהיה מקצוען, ולכן רבים מוכנים לעבוד עם משרדים פחות מנוסים. אפשר לפתוח משרד אדריכלים עצמאי ללא יותר מדי משאבים, וכך קורה שצעירים פותחים משרד מבלי שצברו את הניסיון הנחוץ. לפחות התקנות מבטיחות שאדריכל שקיבל רישיון יעבור איזשהו סטאז' מינימלי".

עבור עצמאיים, מציינת מירב, העבודות המשתלמות ביותר הן פרויקטים ציבוריים: "המדינה משלמת תעריפים טובים ולא מתמקחת". אבל ככל שהבנייה בישראל נהפכת לפרטית יותר, כך השוק נהפך תחרותי יותר. "אנשים מורידים את המחירים, אתה יכול להשיג אדריכל ב-2 שקלים".

מאבק הקיום של אדריכלים עצמאיים, לדבריה, נובע גם מכך שעבודה על פרויקט נמשכת לעתים זמן רב מאוד, שמפחית ממידת הרווחיות. "אין באדריכלות עבודות, כמו בעריכת דין, שבהן עובדים על פורמט סטנדרטי ואפשר לגבות מאות דולרים תמורת שעת עבודה. העבודה היא לשבת, לשרטט, לרוץ לוועדות. קשה מאוד לצמצם אותה בזמן".

"לא במקרה זה תחום שנשארות בו בעיקר נשים", היא מציינת, "להיות אדריכל שמפרנס משפחה זה כמעט בלתי אפשרי". עם זאת, בסופו של דבר גם אדריכלים צעירים מצליחים להיחלץ משולחן השרטוט ולהיות אחראים על פרויקטים משלהם, וגם אם מעטים מתעשרים, העבודה מעניינת. "אני לא מתחרטת", מציינת ל', "בסופו של דבר אני נהנית, וזה דבר שקשה לשים עליו תו מחיר".

דיפלומטים: קוקטייל בשכר מינימום

כחלק ממאבק הדיפלומטים, התופס תאוצה בחודש האחרון, הדפיסו עובדי משרד החוץ חולצות שעליהן נכתב "אני דיפלומט עני". סיסמאות שביתה נוטות להיות דרמטיות, אבל במקרה של אחד המקצועות הנחשקים במשק הישראלי, שאליו מבקשים להתקבל בכל שנה 2,000 איש, בעוד מספר המקומות הפנויים הוא 20 - התיאור הזה אינו רחוק מהמציאות.

"אני בשלב שבו אני שולח קורות חיים החוצה", אומר בגילוי לב נתי ברוקס, 37, ראש ענף אסיה בתחום חו"ל. "אני לא רוצה לעבוד בחוץ. אני חושב שיש לי הרבה לתרום, אבל זה כבר הגיע לכדי צורכי הישרדות". ברוקס, אב לשלושה ולשעבר סגן שגריר וקונסול בוויטנאם, מרוויח כיום - לאחר שש שנים במשרד - 4,563.11 שקל ברוטו. באחד החודשים, הוא מספר, בשל גביות למיניהן שנגבו במרוכז, פתח את התלוש וגילה כי משכורת הנטו שלו באותו חודש היתה 30 שקל בלבד. "זה תלוש מזלזל", מכריז ברוקס, שהגיע לשירות מעבודה בהיי-טק. בעוד כמה חודשים, לאחר שהוותק שלו יגדל, הוא צפוי להעלאה של כמה מאות שקלים, ועוד שנים יעברו עד שיגיע לשכר הנחשק של 8,000 שקל.

חיי הדיפלומט נראים זוהרים במבט מבחוץ: מגורים בארצות אקזוטיות, או סתם בפאריס; התחככות בשועי עולם ובמנהיגים פוליטיים, מסיבות קוקטייל וקרבה למרכז העניינים. בשל קשיי תקציב ומחסור בתקנים, קורס צוערים של משרד החוץ נפתח כיום רק פעם בשנתיים - והוא פופולרי כתמיד. לדברי דוד רוט, ראש חטיבת ההדרכה במשרד החוץ, לאחר שפורסמו תנאי המכרז לקורס האחרון רשם דף המכרזים באתר המשרד 20 אלף כניסות בשבועיים. המועמדים לקורס עוברים סוללת מבדקים של כשנה, שבודקים בין השאר שליטה בשפות, יכולת עמידה מול קהל, גמישות ויכולת הסתגלות. שיעור המתקבלים הממוצע הוא 1%. הקורס נמשך כחצי שנה, ולאחריו מוצב הצוער במדינה זרה למשך עוד כחמש שנים, שנחשבות עדיין חלק מההכשרה. כמו סטאז'רים במקצועות אחרים, הוא מרוויח בשנים אלה שכר מינימלי - אך כפי שמוכיח המקרה של ברוקס, השכר הזה אינו מתעדכן גם בתום תקופת ההכשרה.

גם לאחר שצבר ותק, לא מוגבל שירות הדיפלומט לארצות השפע, וכשהוא רוצה לצאת לחו"ל הוא נדרש להגיש רשימה של שלושה יעדים אפשריים. אירופה וצפון אמריקה הם יעדים מבוקשים, אבל מישהו חייב לשרת גם במדינות אפריקה.

עמוס רדיאן, כיום ציר כלכלי לא-תושב בטנזניה, באוגנדה ובאתיופיה, עם ותק של 32 שנה בשירות, בילה 18 שנה מתוך שירותו בחו"ל - בין השאר בדנמרק, באיטליה וביפן, אבל גם בהודו וברפובליקה הדומיניקנית. כיום מקבל רדיאן 11 אלף שקל על שירותו - עם פנסיה מחושבת לפי שכר של 8,000 שקל לחודש - וגם זאת לאחר העלאה שקיבל לאחרונה. "הבן שלי, מהנדס מחשבים, קיבל משכורת יותר גבוהה ממני בעבודה הראשונה שלו אחרי התואר, ושיש לי שני תארים, אני דובר שש שפות ויש מאחורי יותר מ-30 שנות שירות. ערך הזמן שלי הוא 50 שקל לשעה - כמו העוזרת שאני לא יכול להרשות לעצמי להעסיק".

בחו"ל, מצבם הכספי של הדיפלומטים טוב יותר: המשכורות שלהם אמורות להיות מותאמות ליוקר המחיה המקומי, אם כי הן לא תמיד מעודכנות, והדיפלומטים אף זכאים לקצבה המיועדת לשכירת דירה ולשירותי חינוך ובריאות חינם, שירותים שבמדינות מסוימות עשויים להצטבר לתוספת שכר נכבדת. ברוקס, שהחל את שירותו כסגן השגריר בוויטנאם, קיבל בעת שירותו בחו"ל סכום המקביל לכ-3,800 דולר (כ-13,520 שקל), אך כעת הוא מכלה את חסכונותיו מאותה תקופה.

ילדי הדיפלומטים לומדים בדרך כלל בבתי ספר בינלאומיים, והעבודה אכן מרתקת ומפגישה את הדיפלומט עם ראשי ממשלות ונשיאים. עם זאת, שירות ממושך בחו"ל משמעו, בדרך כלל, שבן או בת הזוג אינם יכולים לפתח קריירה עצמאית או אפילו להשיג עבודה עקב חסמי שפה והיעדר אפשרויות מתאימות, אלא אם מדובר בעבודת מזכירות בשגרירות בשכר זעום. ברוקס משרת כיום בישראל, על אף השכר הנמוך, כדי לאפשר לאשתו - עובדת סוציאלית עם תואר שני - להתפתח מקצועית.

לזכותו של משרד החוץ ייאמר, שהוא אינו מנסה לייפות את המציאות. עוד בשלב המבדקים מוזמנים המועמדים ובני זוגם ל"מפגש תיאום ציפיות", שבו מציגים בפניהם את הקשיים בחיי הדיפלומט. כפי שמציין רוט, הדיפלומטים מהדור החדש כבר מסתנוורים פחות מהבטחת חו"ל וגם מתחושת השליחות, והוא שומע סביבו קולות ספקניים של אנשים ששוקלים לעזוב את השירות. בין השאר, עלה גיל הצוערים הממוצע ל-32, מה שאומר שחלק גדול יותר מהם נשוי; בני או בנות הזוג כבר לא מוכנים תמיד להסתפק בחיים ככינור שני תמידי; והשכר בישראל במגוון מקצועות נהפך לאטרקטיבי הרבה יותר לעומת עשורים קודמים, בעוד שזה שמשלם משרד החוץ לא התעדכן בהתאם.

ברוקס, שאחראי בין השאר על קביעת שכרם של עובדים מקומיים בשגרירויות ברחבי העולם, מבקש למקם את מצב הדיפלומטים הישראלים בפרספקטיבה גלובלית. "אחד הדברים שבודקים לפני שקובעים את השכר הוא מול מי בשוק אנחנו מתחרים, איזה שכר מציעים המתחרים שלנו ואת מי אנחנו רוצים למשוך", הוא מסביר. "אם נסתכל על כוח האדם שמגיע לדיפלומטיה ועל כמה הוא יכול לקבל במקומות אחרים - השאלה היא מי אנחנו רוצים שיתמודדו על התפקידים האלה".

שמאים: דרושים קשרים בוועדה המחוזית

לשמאי מקרקעין אין מסלול לימודים בן 10 שנים וגם לא קורס שמתקבל אליו 1% מהמועמדים, אבל יש להם סוללה של 14 בחינות הסמכה אימתניות, שרבים מתקשים לעבור. לשם כך ייעזרו רובם בקורס המכשיר אותם לבחינות, נמשך בין שנה לשנתיים ומתקיים במוסדות שונים. בכל מקרה, מי שלומד שמאות חייב בתואר ראשון מקדים.

גם בתום המסלול הארוך מצפה לשמאי הצעיר שכר לא גבוה כשכיר. אם ייצא לדרך עצמאית, הוא ייאלץ להיאבק על כל לקוח. הבחינות - שמספרן עודכן לפני ארבע שנים מ-11 ל-14 - בוחנות נושאים כמו מימון וכלכלה, תכנון, מיפוי, סטטיסטיקה, חשבונאות ומיסוי, עקרונות שומה, הערכת מקרקעין ועוד, והן מתחלקות לשתי סדרות. ללירון הראל, 35, לקח חמש שנים לעבור אותן. "יש בחינות מוקדמות, ומספיק שנכשלת בבחינה אחת - ונכשלת בכולן. גם אם סיימת אותן, כעבור שנה וחצי-שנתיים, עדיין לא בטוח שתמצא התמחות. ואם אין כזו, לא תוכל לעבור את הבחינות הסופיות".

ראש לשכת השמאים, ארז כהן, מסביר כי העלאת מספר הבחינות נועדה להביא להתמקצעות בתחום, בשל ההתפתחויות שחלו בענף הנדל"ן בשנים האחרונות, ובאותה נשימה מודה כי "גם אני, שנמצא 15 שנה בעסק, לא בטוח שהייתי עובר את הבחינות האלה כיום. אני לא חושב שמטרת הבחינות היא להכניס פחות שמאים לתחום, אבל בפרקטיקה, זו בהחלט עלולה להיות המשמעות".

הראל מצא לבסוף התמחות בשכר של 17.56 שקל לשעה תמורת עבודה מהבוקר עד 22:00. לאחר הלימודים עבר להתמחות במשרד שמאים וקיבל כ-4,500 שקל. לאחר שש שנים של עבודה כשכיר עזב ופתח משרד עצמאי, אלא שאז גילה את הקושי האמיתי: השגת עבודות משתלמות.

באופן עקרוני, כמובן, יכולים שמאים לעבוד עם המגזר הפרטי או הציבורי, שהרי כל מי שמוכר או קונה דירה עשוי להזדקק לשירותיו של שמאי. ואולם בפועל העבודות המשתלמות נמצאות במגזר הציבורי, כשמאי יועץ לוועדות מחוזיות או לעיריות. עיריית תל אביב לבדה, מעריך כהן, היא אחת ממעסיקות השמאים הגדולות בישראל: היא מחזיקה רשימה של כ-30 שמאים עצמאיים שאותם היא מעסיקה על בסיס פרויקטים, מבלי להביא בחשבון שמאים שהיא מעסיקה בעירייה עצמה. רשימות דומות מצויות גם בבנקים הגדולים, שנעזרים בשמאים כמעריכי נכסים לצורך מתן משכנתאות והלוואות. חברות הנדל"ן הגדולות מעסיקות שמאים אין-האוס, ונעזרות אף הן בשמאים חיצוניים.

כניסה לרשימות של עיריות, בנקים או יזמים היא כמובן מטרתו של כל שמאי עצמאי. אך כפי שגילה הראל, וכמוהו רבים אחרים, לא מדובר במלאכה קלה. "מה שתופס שם זה קשרים בלבד", טוען הראל, "ולכן כל העבודות הולכות לוותיקים. לנו, הצעירים, ממש קשה".

אסף ניסנוב, עורך דין ושמאי שעובד עם הראל, מוסיף: "האופציות הן להיות שכיר במשרד שמאים ולקבל משכורת נמוכה מאוד, ואז התנאים קשים; או שאפשר לצאת לעצמאות וליצור קשרים בוועדות המקומיות ובבנקים".

כהן, שמאי ותיק, שהשתלב בחברת השמאות של אביו, אחד מחלוצי הענף - מסכים כי דרכם של הצעירים אינה קלה. בשנים האחרונות, הוא מסביר, עלתה באופן חד המודעות לצורך בשמאים בעסקות שונות, מה שעובד, כמובן, לטובת השמאים עצמם. עם זאת, כשהוא התחיל לעבוד לפני 15 שנה היו בישראל כ-300 שמאים, ואילו כיום ישנם כ-1,800 שמאים מורשים, אם כי הוא מעריך כי רק כ-1,000 מהם פעילים. שילוש מספר השמאים הפעילים יצר, באופן טבעי, צפיפות בשוק - והוביל להעדפה של מי שהקשרים המשתלמים נמצאים כבר בכיסו.

"הנדל"ן הוא שוק גדול, אבל לא אינסופי", אומר כהן. "יש מספר לא קטן של שמאים בעלי ותק וקשרים, והם חולשים על המערכת הבנקאית והמוניציפלית. עוד קהל שיכול לספק עבודה הוא עורכי הדין העוסקים בנדל"ן. אבל כמה כאלה כבר יש? כמו בכל תחום, 20% מעורכי הדין שעוסקים בתחום חולשים על כ-80% מהעבודה, ולהם יש כבר שמאים שהם עובדים עמם, מה שמשאיר לשמאי צעיר נתח קטן מאד מהשוק".

דרך אחת של שמאים צעירים להתחיל לעבוד היא להתקשר עם מחלקות המשכנתאות בבנקים ולקבל מהן עבודות של הערכת נכסים. עם זאת, שמאי צעיר יכול לגבות על עבודה כזו כ-1,000 שקל בלבד. "גם כך אנשים מתווכחים אתך, מנסים להוריד ל-500. זה בלתי נסבל", מקטר ניסנוב. הערכות נכסים לצורך הלוואות הן עבודה משתלמת יותר, אך אותן קשה יותר להשיג. "צעירים לא יכולים לעשות את זה, כי הם לא ברשימת השמאים של הבנק", מסביר רפי בוקרה, שמאי עצמאי. "אתה צריך שהמחלקה המסחרית תכיר אותך. בגופים הגדולים יש העדפה למשרדים גדולים. אני חושב ומקווה שהמגמה הזו מתחילה להשתנות".

"בסופו של דבר, ההכשרה אינה פרופורציונלית לפוטנציאל הרווח בסוף", טוען ניסנוב. "כל כך קשה לסיים את הלימודים ולעבור את הבחינות, עד שאצל אנשים רבים זה פשוט מדכא את הרצון ללמוד את המקצוע".

עם זאת, לא כולם קונים את הסיפור העצוב על השמאים הצעירים. "שמאי צעיר שלא מצליח להתפתח לא יכול לתלות את זה רק בשוק", מצהירה נחמה בוגין, שמאית זה כ-20 שנה ועורכת דין. "מי שטוב, רציני, אמין, שאפתן וקורא נכון את המפה - יכול להצליח גם בלי פרוטקציה. כמו בכל מקצוע, יש משרדים ותיקים ומובילים, ולאנשים צעירים שסוללים את הדרך תמיד יהיה קשה. אבל זה גם עניין של זמן: להגיע לשיא לוקח 30-20 שנה, ואם תראייני את הצעירים האלה בעוד 15 שנה, תגלי שהם הבעלים של המשרדים הגדולים".

הצעירים טוענים שבלתי אפשרי לחדור לשוק בלי קשרים.

"אני לא רוצה להישמע נאיבית: אין ספק שלהכיר אנשי מפתח זה יתרון. אבל גם להיות חריף זה יתרון, לדעת להתבטא בבית משפט בזכות הלקוח שלך זה יתרון. תמיד האמנתי שהלקוח צריך לתת לי את ההזדמנות הראשונה. אם עשיתי עבודה גרועה - לא משנה אם נוחי דנקנר המליץ אלי - לא יפנו אלי שוב. עם הזמן נוצרת קהילה של אנשי מקצוע שמכירים זה את זה. פילסתי את דרכי בתעשייה ללא קשרים כלל - אבא שלי היה חשמלאי רכב - ואני לא זוכרת מקרה שבו רציתי להגיע למישהו, ולא הצלחתי".

כהן ממליץ לשמאים צעירים להתחיל כשכירים בגוף גדול, לצבור ניסיון וקשרים, לטפס מעלה ורק אז לצאת לעצמאות. "שמאים צעירים שמצליחים כעצמאיים - זה כמעט בלתי אפשרי. אני מוריד בפניהם את הכובע".

היית ממליץ לאדם צעיר ללכת ללמוד שמאות כיום?

"אני שואל את עצמי לא מעט אם אמליץ לילדי להיות שמאי מקרקעין, ואני לא בטוח ב-100%. זה כן מקצוע מאתגר, מולטי-דיסיפלינרי ומרתק בכל הנוגע לפרויקטים ולנכסים מורכבים. יש בו הרבה מאוד עניין, אבל הוא בהחלט דורש השקעה גדולה".

וטרינרים: תחושת שליחות וחתולי רחוב

יולה איטקין חסכה ללימודים מאז כיתה ט'. היא הגיעה ממשפחה לא אמידה, וידעה כבר מגיל צעיר שהיא רוצה ללמוד וטרינריה. אלא שבאמצע הלימודים נגמר לה הכסף, ובמשך שלוש השנים האחרונות היא נאלצה להסתמך על עזרה מהוריה ומבן זוגה. המצוקה הכספית הזו היא נחלתם של וטרינרים צעירים רבים. מסלול של שבע שנים - תואר ראשון בביולוגיה בן שלוש שנים ועוד תואר שני בווטרינריה בן ארבע שנים - אינו מאפשר לעבוד. ואחרי כל מסלול החתחתים הזה, יקבל הווטרינר הצעיר כ-40 שקל לשעה במשמרות; זאת במידה שבכלל יקבל שכר, ולא יוזמן על ידי מרפאה לעשות אצלה התמחות בחינם. גם אחר כך, התכוננו לשגרה של כוננויות ליליות והקפצות חירום. העוסקים בתחום מכריזים על אהבת אמת למקצוע, אך אינם מתכחשים לקשיים.

"לא תצא מזה עשיר, חד משמעית", אומרת איטקין, 31, ששנה לאחר סיום לימודיה עובדת בבית חולים פרטי בהרצליה, "אבל צריך לעשות בחיים משהו שאתה אוהב". מי שסיים את התואר הראשון בביולוגיה בציונים גבוהים, עשוי להתקבל לבית הספר לווטרינריה באוניברסיטה העברית, המקום היחיד ללימודי וטרינריה בישראל, שמקבל בכל שנה רק כ-50 סטודנטים. השנה האחרונה ללימודים מוקדשת להתמחות, ואחריה מגיעה בחינת הסמכה גדולה.

השאר נוסעים ללמוד בחו"ל: לפי נתוני משרד החקלאות, ב-2010 הוכשרו בישראל 111 וטרינרים - 45 מתוכם למדו בישראל ו-66 בחו"ל. מזרח אירופה היא יעד מבוקש, אלא ששם מיתוספת לעלות הלימודים עלות המגורים. עופר הירשפלד, הבעלים של בית החולים הווטרינרי בכיכר רבין בתל אביב, למד בסלובקיה במסלול של שש שנים: אז היה שכר הלימוד 10,000 דולר לשנה, ואילו כיום הוא 10,000 יורו. "לקחתי הרבה הלוואות, ובחופשות עבדתי במה שיכולתי, סבלות, מה שיש. גם הפסקתי לעשן, כי מחיר הסיגריות היה בדיוק ההבדל בין לגור במעונות ב-25 דולר לבין לגור בדירה ב-70 דולר", מספר הירשפלד. במשך כמה שנים אחרי התואר עוד החזרתי הלוואות". רוב הסטודנטים שלמדו אתו, הוא מציין, מומנו על ידי ההורים. "אלה לימודים למפונקים, כמעט אי אפשר לעבוד".

"אתה סטודנט נצחי עד גיל 30 פלוס", מסכימה עדי בן ישר, וטרינרית עם ניסיון של שנה העובדת בבית החולים של הירשפלד. היא נעזרה בהוריה וגם לקחה הלוואות כדי לממן את הלימודים. "אתה לומד קשה, עובד קשה בחופשות ולוקח הלוואות כי מנהל הבנק מתקשר. גם מי שיודע מראש שהוא הולך ללמוד שבע שנים, לא מתאר לעצמו איזו התמודדות זו". היא מוסיפה כי היא עדיין מחזירה הלוואות מהלימודים.

לאחר התואר ובתום תקופה שבה שהה בהולנד, חזר הירשפלד לישראל, השלים את בחינת ההסמכה וקיבל הצעת עבודה - במשחטה. העבודה כללה השגחה וטרינרית על החיות המובאות לשחיטה, כדי למנוע מקרים של מחלות בבשר. משחטות ומפעלי מזון נחשבים למקום עבודה משתלם יחסית לווטרינרים צעירים, אבל הם לא בדיוק חלומו של אוהב חיות. "אני נהייתי חולה מזה", מספר הירשפלד. לאחר מכן, קיבל הזמנה ממרפאה פרטית, שהציעה לו להתבונן מהצד על העבודה - ללא שכר, כמובן. ההתמחות החינמית נהפכה בסופו של דבר למשרה מלאה, שהעלתה אותו על המסלול, אך הנוהג של עבודה בחינם בהתחלה אינו נדיר בתחום.

"גם כשמישהו מסיים לימודים, הוא צריך עדיין ללמוד הרבה דברים", מסבירה אשתו של הירשפלד, נועה, שמנהלת אתו את בית החולים. "מדובר בפרקטיקות של מרפאה, אפילו כמו איך לגבות כסף. מרפאות רבות לא מעסיקות אסיסטנטים, ואם כן, אז במשרה חלקית, והווטרינר במשמרת צריך גם לענות לטלפון ואפילו לנקות".

שכרו של וטרינר מתחיל הוא 30-50 שקל לשעה - בערך שכרה של בייביסיטר מבוקשת בתל אביב. וכפי שמסבירה איטקין, פעמים רבות חייבים הווטרינרים המתחילים לזגזג בין כמה מרפאות כדי לקושש מספיק משמרות שיספיקו לקיום. לא כולם שורדים: ממשרד החקלאות נמסר כי מתוך 89 וטרינרים שקיבלו רשיון ב-2009, 11 אינם עובדים במקצוע. מי שמחליט לפתוח פרקטיקה עצמאית עשוי להרוויח יותר - אך גם צריך להביא בחשבון שלעבודה אין שעות, שלפעמים ייאלץ להישאר עד אישון לילה לניתוח, יוקפץ למקרה חירום או יקבל שיחת טלפון לילית מבעליו של הכלב החולה בכלוב 6.

ויש את חתולי הרחוב. בבוקר הראיון, שכנו במרפאה בכיכר רבין חתולת רחוב דרוסה ועוד אחת עם צהבת. לדברי נועה, מי שמביא אליהם חיית רחוב מקבל הנחה - אך המצילים האלטרואיסטים לא תמיד מבינים למה צריך לשלם בכלל. "כל מי שמוצא חתול פצוע חושב שהווטרינר יתנדב להציל אותו", מספרת בן ישר, "אבל יש עלויות, משכורת, תצלומים, עירוי נוזלים. הכל עולה כסף".

בסופו של דבר, מסכימים המרואיינים, העבודה הזו מיועדת למורעלים בלבד, והם ימצאו בה - חוץ מקשיים - גם הרבה סיפוק. בית החולים בכיכר רבין פועל 24 שעות ביממה, אך גם במרפאות רגילות לא מדובר בשעות עבודה של 09:00 עד 17:00.

"אנחנו לא אנשים מן המניין: היינו סטודנטים עד גיל 31 ואנחנו רגילים שאין לנו חיים", אומרת בן ישר בחצי חיוך, "גם במרפאות רגילות לא הולכים הביתה וסוגרים את הסלולרי. זו עבודה עם מעורבות רגשית, סביב השעון - ותמיד תהיה כך. מי שזה לא מתאים לו, נושר כבר בזמן הלימודים".

רופאים: איך נראה הילד שלי?

אם וטרינרים מקריבים את חייהם למשך שבע שנים, רופאים חותמים על ויתור חיים למשך עשור ויותר. לימודים של שש שנים, שנת סטאז' ועוד ארבע-שש שנות התמחות - מביאות את הרופאים הצעירים היישר מגיל 22 הנלהב לגיל 35-36 המפוכח, שבו הם שואלים את עצמם - מתי אתחיל כבר להרוויח משכורת נורמלית, או לפחות אצליח להביא את הילד מהגן?

"הרבה פעמים שואלים אותי מועמדים ללימודים, איפה כדאי ללמוד רפואה ואם בכלל כדאי", אומר נמרוד פרבר, 37, מתמחה בכירורגיה פלסטית בבית החולים שיבא ואב לשני ילדים. את הלימודים הוא החל בגיל 24. "כשאתה מאוד צעיר ואין לך ילדים, יש לך הרבה זמן פנוי ואידיאלים, אתה לא חושב על כל ההשלכות. מדברים אתך על שכר של תורנויות - אבל כל מה שאתה מרוויח נראה לך טוב. אתה לא חושב על כך שאתה הולך לעבוד בפרך".

לימודי רפואה מיועדים מראש למיטיבי לכת, רצוי עם ארנק הורי שמן. שבע שנות לימודים, שבהן עבודה אפשרית בעיקר בחופשות, מוליכות להתמחות שבה שכר הבסיס הוא 6,000-8,000 שקל, וליתר דיוק - כ-20 שקל לשעה. לכך מיתוספות התורנויות, שהן שדרוג המשכורת האמיתי: משמרת של 24 שעות יכולה להכניס כ-1,500 שקל. מצד שני, אלה 24 שעות שבהן שוב לא ראית את המשפחה. עודד (שם בדוי), מתמחה בגיניקולוגיה בבית חולים שיבא, מספר כי בשנה הראשונה להתמחות הוא השלים תשע תורנויות בחודש - והמספר ירד הדרגתית בכל שנה. "התורנויות הן לא תענוג".

סופה של ההתמחות הוא רק תחילתו של המרוץ: רופאים רבים יוצאים לתת-התמחות בחו"ל, וגם אחר כך הלמידה אינה נגמרת - כנסים, מאמרים ופרסומים אקדמיים, שאליהם אתה נדרש בבית החולים. ואז מתחילה המשמרת הכפולה האמיתית: בבית החולים בבוקר, בקליניקה הפרטית בערב, ושוב לא רואים את הילדים. בית החולים מספק יוקרה ואתגר, הקליניקה - את המשכנתא: סגני מנהלים ומנהלי מחלקות בבתי חולים מרוויחים בין 20 ל-35 אלף שקל. ד"ר אייל וינקלר, סגן מנהל מחלקת כירורגיה פלסטית בשיבא, מצהיר כי "רוב הכסף שאני מרוויח בא מהקליניקה הפרטית, אבל רוב שעותיי ומחשבותיי, מאמצי והחיים שלי בעצם - סובבים סביב ניתוחים והצלת חיים בבית החולים".

השאיפה לחיים בנוסף לעבודה נשמעת לווינקלר כמו פינוק של צעירים. כשהוא מדבר על המסלול שעבר, ניכר בו הקונפליקט בין גאוות הקרב של הרופא הוותיק שהתחשל בשוחות התורנויות, לבין תסכולו של מי שרואה את העולם משתנה לו לפני העיניים. "אני שילמתי מחיר שהרופאים בעידן המודרני לא ישלמו", הוא מודה בכנות, "כשהלכתי ללמוד רפואה, היה ברור שזה מה שיש. אין משפחה, אין ילדים, אין חגיגות יום הולדת בגן. יש לי ילדה בת 6, רק לאחרונה התברר לי שהיא הולכת לגן עם תיק. מי ראה את הילדים הולכים לגן? כיום אני חושב שזה מחיר כבד".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#