הנציבה לשוויון הזדמנויות בעבודה: "הכי קל להגיד: הביורוקרטיה הורגת" - קריירה - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הנציבה לשוויון הזדמנויות בעבודה: "הכי קל להגיד: הביורוקרטיה הורגת"

אחרי שלוש שנים בתפקיד, ציונה קניג-יאיר עושה סוג של חשבון נפש ■ איך הטרדה מינית במשרד הביטחון משליכה על עבודת הנציבות, מה כבר נעשה למרות התקציב וכוח האדם המצומצם, והאם העתיד אכן צופן מעבר לרשות העצמאית המובטחת?

2תגובות

<< הנה סיפור שלא תשמעו מפיה של הנציבה לשוויון הזדמנויות בעבודה במשרד התמ"ת, ציונה קניג-יאיר, אף שמקורבים מספרים כי דברים מהסוג הזה מוציאים אותה מדעתה: ממש לא מזמן צפה ועלתה תלונה של עובדת באחד האגפים הסודיים ביותר של משרד הביטחון. העובדת סיפרה כי פוטרה לאחר שהתלוננה כי הוטרדה מינית, והוסיפה כי סביבת העבודה כולה היתה נגועה בשיח מיני כדבר שבשגרה.

באופן טבעי הגיע הסיפור לנציבות שוויון הזדמנויות בעבודה, אלא שאנשיה של קניג-יאיר גילו כי ידיהם כבולות. למעט ייעוץ ראשוני לאותה מפוטרת, הנציבות לא יכולה היתה לעזור, מכיוון שרשות ממשלתית לא יכולה לתבוע משרד ממשלתי אחר ללא אישור מיוחד מהיועץ המשפטי לממשלה. "האיסור הזה קשה מאוד", אומרת קניג-יאיר כשהיא מתייחסת לאחד האתגרים היותר גדולים העומדים בפני הגוף שהוקם בינואר 2008. "לכאורה אנחנו מטפלים בשוק העבודה בישראל, אך מעשית אין לנו גישה לפחות ל-30% מכלל העובדים".

האיסור הכובל נובע מסיבה אחת עיקרית, המצרה את צעדיה של הנציבות הצעירה: בניגוד לרשות להגבלים עסקיים, למשל, הנחשבת גוף ממשלתי אך עצמאי, הרי שנציבות לשוויון הזדמנויות בעבודה אינה כזו. היא כפופה מינהלתית ומעשית למשרד התמ"ת, ומקצועית למשרד המשפטים, מה שפוגע ביכולתה לפעול באופן עצמאי לחלוטין.

בכל המדינות שבהן הוקמה נציבות שכזו, היא מהווה תמיד גוף עצמאי ואובייקטיבי שאינו כפוף לאילוצים ממשלתיים מן הסוג שהוזכר.

לפני כשנה וחצי, עם כניסתו של בנימין בן אליעזר לתפקיד שר התמ"ת, היה נדמה כי נראה אור בקצה המנהרה. השר מיהר להודיע כי הוא רואה חשיבות גדולה בהפיכת הנציבות לגוף עצמאי העומד בזכות עצמו. אך הזמן חלף ודבר לא קרה.

קניג-יאיר נזהרת מאוד בכבודו של השר ודואגת להדגיש את הדלת הפתוחה שהוא ומנכ"ל המשרד, שרון קדמי, שומרים עבור הנציבות, אך גורמים במשרד מודים שגם אם הכוונה היתה אמיתית, עצמאות הנציבות הידרדרה בסדר העדיפויות ודברים חשובים יותר עומדים על הפרק.

תגובתו של השר לשאלה מתי ישתנה הסטטוס מעלה הרבה סופרלטיבים ומעט תקווה: "הקמתה של הנציבות חשובה לשוק העבודה הישראלי", אומר בן אליעזר. "עבודת הנציבות בנושא שילוב אוכלוסיות שונות בשוק העבודה היא נדבך מרכזי בדרך לשוויון הזדמנויות. אני מעודד מעסיקים לשתף פעולה ולהיעזר בנציבות כדי להוביל תהליכים של שוויון בעבודה, וכדי שלא נזדקק לאכיפה. אין ספק כי יש מקום שנציבות זו תהיה עצמאית ותפעל כלפי המגזר הציבורי והפרטי כאחד. זהו תהליך שבו אני תומך, תהליך שהתחלנו ומקווים לסיים".

"מה תעשי, תתבעי?"

הקדנציה של קניג-יאיר קצובה ותסתיים בעוד שנה - בתום ארבע שנים (וייתכן שתוארך בשנתיים נוספות). האם תעזוב כשהיא עומדת בראש רשות עצמאית וגאה? היא אופטימית, אבל לא לגמרי ברור על סמך מה.

"הבעיות הקשות של אפליה בעבודה כיום הן בשילוב ערבים - ועוד יותר של ערביות וחרדים בשוק העבודה", אומרת קניג-יאיר, ומוסיפה: "יש גם אפליה על רקע גיל וגם את הנושא המגדרי, עם דגש על פערי השכר בין גברים לנשים. אני רוצה להדגיש שאפליה קיימת בתחומים נוספים".

עם זאת, קניג-יאיר מודה כי לא בטוח שהפניות לנציבות מייצגות תמונת אמת (כפי שנראה בתרשים התפלגות הפניות). "יש חוסר מודעות לנציבות וגם חסם של אוכלוסיות מסוימות לפנות אליה", היא אומרת. "ברגע שגם אותן אוכלוסיות יפנו אלינו -ההתפלגות תשתנה".

איך היית רוצה לראות את שוק העבודה בעוד עשור? מהם היעדים ארוכי הטווח של הנציבות?

"הייתי רוצה לראות שינוי במדיניות הגיוס לעבודה, לראות יותר ערבים משולבים, יותר חרדים, לעודד שוק עבודה רבגוני יותר".

אלא שאת היעדים האלה יהיה קשה מאוד ליישם במצבה הנוכחי של הנציבות. קניג-יאיר מודה שלקתה בהלם תרבות מסוים כשנכנסה לתפקידה. "חצי שנה לקח לי להבין מי נגד מי, ואיך הדברים באמת עובדים", היא מספרת.

עורכת הדין הלוחמנית ומי שכיהנה כמנכ"לית שדולת הנשים היתה רגילה להחליט ולעשות, אלא שבמגזר שאליו הגיעה, הדברים, כך גילתה, קורים אחרת. כך, למשל, ביקשה הנציבה למנות שלוש נציבות אזוריות שיטפלו בפניות של עובדים ומעסיקים בחלוקה גיאוגרפית. היא חשבה שתהליך האיוש ייקח חודש. בפועל, המהלך נמשך שנה וארבעה חודשים.

מהר מאוד גם גילתה קניג-יאיר כי תקציב שנתי בן 5 מיליון שקל ותקנים לפחות מ-15 איש, כולל מתמחים, לא יאפשרו נגישות אמיתית לכלל האוכלוסייה. לשם השוואה - התקציב העומד לזכותה של הסוכנות לעסקים קטנים, שהחליפה את הרשות העצמאית שנסגרה ושייכת גם היא לתמ"ת, הוא 100 מיליון שקל.

בצפון אירלנד, למשל, שאוכלוסיית עובדיה היא 1.7 מיליון איש, פועלת נציבות עצמאית לחלוטין המחזיקה בלא פחות מ-120 עובדים.

"קשה מאוד לעבוד בתקציב שכזה, ובכל כך מעט תקנים", אומרת קניג-יאיר. "שלושה עורכי דין לא יכולים לטפל בפניות שעשויות להגיע מכמעט שלושה מיליון עובדים ו-450 אלף בעלי עסקים".

מאז אמצע 2009 טיפלתם ב-1,300 פניות. יש שיגידו שאתם יעילים מאוד ולא זקוקים לעוד תקנים.

"אנחנו באמת עובדים קשה מאוד כדי להגיע לכל פנייה ולתת לפחות ייעוץ משפטי ראשוני. לעתים זה מספיק, לעתים ממשיכים עם זה הלאה. למרות כוח האדם המצומצם שלנו, מתנהלים כיום 22 תיקים בבתי משפט, הוגשו 16 חוות דעת לממשלה והיד עוד נטויה.

"עם זאת, אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לצאת בקמפיינים ציבוריים גדולים שיגבירו את המודעות לעובדה שיש פה גוף ממשלתי שמייעץ ויכול לסייע בהגנה על זכויות עובדים, פשוט כי אם יהיה קמפיין כזה אנחנו צפויים לשטף של פניות, וחוששים שבתקנים הקיימים לא נצליח לתת את השירות. להערכתי אנחנו זקוקים לעוד 25 תקנים לפחות".

על כך יגידו שהדרישות שלך מנסות לנפח את המגזר הציבורי.

"אני מכירה את הטענות, אבל זה לא העניין פה. לא ניתן להשתלט על תחום כל כך גדול וכל כך חשוב בעזרת מספר כל כך קטן של אנשים. חייבים לתת לנציבות כלים שבעזרתם ניתן לעשות את העבודה".

למשל, מחלקת מחקר?

"אין לי מחלקת מחקר. כשאני צריכה מחקר בנושא מסוים אני לוקחת את בני פפרמן (מנהל מחלקת המחקר של התמ"ת) טרמפ, ומבקשת ממנו יפה שיעשה לי טובה. לשמחתי קיבלנו באחרונה תקציב נוסף לפעילות שתיעשה במיקור חוץ, ואולי תוכל לסייע גם בנושא הזה".

באיזה הישג של הנציבות את גאה במיוחד?

"יש לא מעט כאלה. אני גאה מאוד בהתנהלות מול עיריית ירושלים. קיבלנו תלונה משתי נשים והבנו שיש שם פערי שכר גדולים לאורך שנים בין גברים לנשים. עיריית ירושלים לא רצתה לשתף פעולה, אבל החוק מאפשר לי לדרוש את כל דיווחי השכר של כל ארגון - ציבורי ופרטי - בישראל, ובלית ברירה - כך עשינו, והעוול יצא לאור ואני בטוחה שיתוקן (העניין נמצא כרגע בבירור בבית בית המשפט).

"אני מעדיפה לא לפעול בשיטות של כוח, אבל חשוב שמעסיקים יבינו שאנחנו אוטוריטה מקצועית ואי אפשר להתעלם מאתנו. כיום כבר לא שואלים אותי 'מה תעשי? תתבעי?' - כיום כבר יודעים שאם יש צורך, אנחנו נתבע".

מתסכל, אבל הכי משפיע

כמו הרבה מייסדים של גופים חדשים שצריכים לחנך שוק לעצם קיומם, קניג-יאיר עסוקה בלא מעט מלחמות מול כל חזית, הן פרטית והן ציבורית. למרות הקשיים היא מסרבת לתת לתסכול להשתלט. "הכי קל להגיד: 'הביורוקרטיה הורגת אותי' וללכת", היא אומרת.

"כבר ראיתי אנשים שהתייאשו וחזרו לשוק הפרטי. לא שמדי פעם אני לא תולשת את שערותי מכעס, אבל לדעתי חשוב להגיע למגזר הציבורי ולפעול בתוכו, על אף הקשיים. מדובר במקום שבו ניתן באמת להשפיע מאוד - איפה עוד אני יכולה להיות חלק מסדר היום של הממשלה? אני מגיעה מהמגזר השלישי ומכירה אותו היטב. המגזר הזה משפיע מבחוץ. אי אפשר להתעלם מהיתרונות של יכולת ההשפעה מבפנים".

איך את מסכמת שלוש שנים בתפקיד?

"העבודה קשה, אבל גם הסיפוק מאוד גדול. גם ברשות להגבלים העסקיים, שנמצאת כיום בלב הקונסנזוס, לא היה פשוט בהתחלה. חסר לנו כוח אדם, תקציב ובעיקר עצמאות, אבל כשתאגידים גדולים מזמינים אותי כדי לבחון יחד את מדיניות השוויון התעסוקתי של החברה, ושאני עובדת בשיתוף פעולה מלא עם התאחדות התעשיינים שמאגדת המון מעסיקים שרוצים ללמוד את עקרונות השוויון, כי אף אחד לא רוצה להגיע לבית הדין לעבודה - ברור לי שהנציבות היא קטליזטור אמיתי לשינוי. כיום אנחנו חלק ממהפכה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#