העבודה הסוציאלית נשחקת: איך זה שרוב העובדים עדיין מרוויחים רק כ-5,000 שקל בחודש? - קריירה - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

העבודה הסוציאלית נשחקת: איך זה שרוב העובדים עדיין מרוויחים רק כ-5,000 שקל בחודש?

העובדים הסוציאליים: "יש לנו מטופלים המשתכרים יותר מאתנו"; הממונה על השכר באוצר: "אני מודע לאחריות הכבדה הרובצת על העובדים הסוציאליים ולכך ששכרם הוא מתחת לכל היגיון"

79תגובות

אסף כהן, 33, עובד סוציאלי בלשכת הרווחה בירושלים, עובד בשבתות בחברת קייטרינג כדי להשלים הכנסה. לאחרונה גם הכניס לביתו שותף כדי להפחית משכר הדירה; לילך קרמר, 30, עובדת סוציאלית באזור הצפון, מחפשת בימים אלה עבודה חדשה בתקווה למצוא תחום מכניס יותר; אורלי מילר-בוזגלו, עובדת סוציאלית באזור הכנרת מסתדרת בזכות המשכורת של בעלה; ואיריס עוז, 39, עזבה כבר לפני כמה שנים את המקצוע לטובת עבודה כמתווכת נדל"ן. כמו עובדים סוציאלים רבים, גם ארבעת העובדים הסוציאלים שעמם דיברנו מחפשים את דרכם החוצה מהתחום, בכאב לב, בגלל השכר הנמוך המסתכם בכ-5,000 שקל בחודש.

רוב הפונים לעיסוק בעבודה סוציאלית - 90% מהם נשים - מגיע מתוך תחושת שליחות, והביקוש ללימודים סוציאלים באוניברסיטאות גבוה - רק אחד מתוך חמישה מועמדים מתקבל. ובכל זאת, אלפים עזבו את המקצוע ב-15 השנים האחרונות. הסיבה: שכרם של העובדים הסוציאלים הוא בין הנמוכים במגזר הציבורי - אם לא מביאים בחשבון את אלה מביניהם המועסקים במערכת הביטחון ובביטוח הלאומי, שם הם משתכרים 15-20 אלף שקל ברוטו.

ואולם במשרד האוצר טוענים כי שכרו הממוצע של עובד סוציאלי בלשכת רווחה עירונית או באחת מקופות החולים הוא 10,500 שקל. יו"ר איגוד העובדים הסוציאלים, יצחק פרי, כופר בנתון זה ואומר כי האוצר כולל בסכום זה הוצאות רכב, כוננויות והחזרי הוצאות שונים. לטענת פרי, השדרה הרחבה של העובדים הסוציאלים, ובמיוחד אלה שהתקבלו לעבודה אחרי 1999, משתכרת לא יותר מ-4,000-5,000 שקל בחודש; "ובעמותות של המגזר השלישי, שחלקן הן מסווה לחברות כוח אדם, המצב גרוע פי כמה", אומר פרי.

שביתה בפתח?

לא תמיד מצבם היה כה גרוע. לפני 17 שנים, במאי 1994, בחסות העוצמה הרבה שממנה נהנתה אז ההסתדרות, העובדים הסוציאלים זכו בהישג חסר תקדים כאשר בעקבות שביתה שקיימו קיבלו תוספת שכר של 58%. תוספת זו היתה גבוהה יותר מהתוספות ששולמו לשאר עובדי המגזר הציבורי, בשיעור של 30%-40%. אלא שמאז נשחק שכר העובדים הסוציאלים יחסית להתקדמות השכר של יתר קבוצות העובדים, וכיום הם ניצבים בתחתית מקבלי השכר במגזר זה.

באוצר מכירים בשחיקה יחסית זו ולכן מסכימים שהעובדים הסוציאלים (יחד עם עובדי משרד החוץ והפרקליטים) יקבלו תוספת שכר גבוהה יותר מזו שהובטחה לעובדי המגזר הציבורי - תוספת בשיעור של 6.25% (בפריסה לשלוש שנים וחצי).

מה יהיה שיעור התוספת החריגה שיקבלו העובדים הסוציאלים? על כך מתנהל בימים אלה משא ומתן קשה בין הממונה על השכר באוצר, אילן לוין, לבין איגוד העובדים הסוציאלים. לוין מציע לעובדים הסוציאלים תוספת של 8% מעבר למה שקיבלו כלל עובדי המגזר הציבורי, ובסך הכל תוספת של 14.25%, ואילו פרי דורש תוספת של 20% מעבר לזו שהובטחה בהסכם הכללי ובסך הכל 26.25% - פער של 12% בין שתי העמדות. לפני כשבועיים הכריזה ההסתדרות, לבקשת האיגוד, על סכסוך עבודה, מהלך שיאפשר לעובדים לפתוח בימים הקרובים בשביתה ולשתק את השירות לאלפי האנשים הפונים מדי יום ללשכות הרווחה ברשויות המקומיות ולביטוח הלאומי, אם לא תחול התקדמות לעבר הסכם.

"הסכם שכר אחיד"

"אני מודע לאחריות הכבדה הרובצת על העובדים הסוציאלים ולכך ששכרם הוא מתחת לכל היגיון", אומר לוין, "ולכן אני רוצה לשלם להם תוספת גבוהה מאשר לרוב העובדים האחרים במגזר הציבורי. אבל חלק מהם משתכרים יפה מאוד. נשלם תוספת באופן דיפרנציאלי, כך שמי שמשתכר יותר יקבל פחות, ולהיפך".

פרי אינו מוכן לקבל את התנאים האלה ואומר: "אני רוצה לחתום על הסכם שכר אחיד לכולם. המשכורות הטובות של העובדים הסוציאלים במשרד הביטחון, בביטוח הלאומי, במשטרה ובשב"ס הן תוצאה של הסכמים יחודיים למוסדות אלה, אבל אי אפשר לחתום על הסכם נפרד לכל קבוצה. אני מצפה להסכם שישנה את מצבו של העובד הסוציאלי מהקצה אל הקצה ויתקן את תדמית המקצוע. יש לקבוע שכר התחלתי לעובד סוציאלי בסך 5,500 שקל, שאם לא כן תימשך העזיבה של המקצוע. בפנקס העובדים הסוציאלים רשומים 25 אלף איש, אבל 5,000 מהם אינם פעילים".

לפרי נותנים רוח גבית גם יו"ר ההסתדרות עופר עיני ושר הרווחה משה כחלון. השבוע אמר עיני: "אני תומך במאבק העובדים הסוציאלים, שאין צודק ממנו". מנכ"ל משרד הרווחה, נחום איצקוביץ, אומר כי "השר כחלון ואני נמצאים במאבק מול האוצר, שכן הצעתו אינה מספקת יחסית לאחריות הרובצת על כתפיהם של עובדים אלה".

והאחריות רבה. לשכות הרווחה מטפלות מדי חודש בעשרות אלפי פונים משכבות המצוקה המבקשים סיוע כספי, הפניה לטיפול מקצועי או לפחות למצוא אוזן קשבת למגוון של בעיות שאליהן שקעו, החל במשבר בזוגיות, דרך אלימות במשפחה, ועד לאובדן מקום העבודה. עומס העבודה בלשכות הוא רב, עקב מחסור בתקנים. לפני שנתיים קיים איגוד העובדים עיצומים במשך שלושה חודשים בדרישה לאייש 1,000 תקנים פנויים, לטענתו. המאבק הניב תוספת של 221 תקנים שלטענת פרי הן "טיפה בים".

המטופלים, אומרים באיגוד, אינם מודעים על פי רוב למצוקה הכלכלית של העובדים הסוציאלים המקבלים את פניהם. "רוב הפונים שקועים בבעיותיהם האישיות", אומרים באיגוד. "העובדים הסוציאלים לא יפתחו את לבם בפני הפונים. הרי אי אפשר לטפל באדם המגיע אליך במצב שבו אתה שוטח בפניו את טרדותיך".

"לא אשאר במקצוע עוד עשר שנים בשביל תוספת של 500 שקל"

שם: אסף כהן גיל: 33 מגורים: מבשרת ציון מצב משפחתי: רווק

מקום עבודה: עיריית ירושלים ותק: שנתיים שכר: 5,400 שקל

>> אסף כהן משמש עובד סוציאלי בעיריית ירושלים מזה שנתיים, אחרי שעבד במשך ארבע שנים ככוח עזר לאנשים מוגבלים וכמטפל בילדים בסיכון. הוא מעיד על עצמו כי עוד לפני שהיה סטודנט בחר במקצוע זה על אף שידע כי המשכורות בו נמוכות.

"הרגשתי שבעבודה הזאת אוכל למצות את עצמי טוב יותר", אומר כהן. "ואולם כיום, הלחץ הכלכלי גובר. משכורתי היא 5,400 שקל ברוטו, כאשר שכר היסוד הפנסיוני שלי הוא 3,489 שקל. כדי להשלים את ההכנסה, אני עובד בשבתות בחברת קייטרינג וכדי להקטין את שכר הדירה שאני משלם, הכנסתי לדירה עוד שותף", מספר כהן.

לדבריו, הבכירים במחלקה, המועסקים במקום כבר 20 או 30 שנים, משתכרים בסך הכל כ-2,000 שקל יותר. "האחריות המוטלת עלינו כלפי האנשים הפונים אלינו, הסובלים ממקרי אלימות ועוני מרוד והנתונים לסכנת שימוש בסמים והידרדרות לזנות - אחריות זו אינה בשום פרופורציה לשכרנו הנמוך", טוען כהן. לדבריו, עומס העבודה בלשכות הרווחה גדל מאוד בשנתיים האחרונות, בעקבות המשבר הכלכלי של 2008. "למרות ההזדהות עם המקצוע, וחרף הרגש העמוק שלי כלפי רבים מהפונים אלינו, אני לא רואה את עצמי נשאר במקצוע. לא אשאר כאן עוד 10 שנים בשביל עוד 500 שקל".

"למזלי, המשפחה נסמכת על ההכנסה של בעלי"

שם: אורלי מילר-בוזגלו מגורים: גבעת יואב מצב משפחתי: נשואה + 3 מקום עבודה: לשכת הרווחה של מועצת עמק הירדן ותק: 13 שנים שכר: 3,800 שקל

>> 3,800 שקל נטו. זה השכר החודשי של אורלי מילר-בוזגלו, עובדת סוציאלית במועצה האזורית עמק הירדן - בטח לא הרבה יותר ממה שמשתכרים הפונים הרבים ללשכת הרווחה שבה היא עובדת. את השכר הנמוך הזה מקבלת מילר-בוזגלו על 70% משרה לפי חישוב של 5,428 שקל נטו למשרה מלאה. "למזלי, משפחתי נסמכת על ההכנסה של בעלי שהוא מהנדס אזרחי בכיר", היא אומרת. "אבל חברות למקצוע נאלצות לקבל כל חודש עזרה כספית מההורים כדי להתקיים".

"הפרוזדור המוביל לחדרי הקבלה של העובדים הסוציאלים הוא המדד האמין ביותר של קו העוני", אומרת מילר-בוזגלו, "והמדד הזה נמצא בעלייה מתמדת, כך שהדיבורים על התמתנות ממדי העוני בישראל אינם תואמים את המציאות". בין היתר, היא מתייחסת גם למצבם של הקיבוצניקים הפונים בבקשת עזרה. לדבריה, בשל ההפרטה, החריפו הבעיות החברתיות בקיבוצי הסביבה. "מספר הפונים ללשכת הרווחה מקרב חברי הקיבוצים גדל מדי שנה בגלל פערי ההכנסה ומספרם הגדל של העניים בקיבוצים. רבים מהם העבירו את החורף האחרון בלי חימום, כדי לחסוך בתשלומים", היא אומרת. "באות ללשכה נשים בנות 30 כשבפיהן חסרות שיניים, עקב היעדר טיפול. איך הן ייגשו לראיון עבודה במצב הזה? לאחרות יש ילד שלא נרדם בלילה, בגלל כאבי שיניים. אין להן תקציב כדי לקחת את הילד לרופא שיניים".

"הגעתי למקצוע מתוך תחושת שליחות", אומרת מילר-בוזגלו, "אבל אילו הייתי חד-הורית, לא הייתי יכולה להישאר במקצוע. העובדים הסוציאלים הם חדר המיון של החברה הישראלית. אנחנו מטפלים באוכלוסייה שאיש לא רוצה לגעת בה, אבל בכל זאת המדינה לא מוקירה אותנו".

"החלטתי לעזוב את התחום לאחר שנולד לי ילד"

שם: איריס עוז גיל: 39 מגורים: גבעת שמואל מצב משפחתי: גרושה + 1 מקום עבודה: משרד לתיווך נדל"ן שכר כעובדת סוציאלית: 4,800 שקל

>> במשך שבע שנים היתה איריס עוז, עובדת סוציאלית מטעם מלכ"ר. "עסקתי בתחומים הנחשבים לקשים ביותר, כמו טיפול בבעיותיהם של קשישים", היא מספרת. "ראיתי בביקורי הבית אצלם עבודת קודש. העבודה כללה גם מגע עם חולים כרוניים ובני משפחותיהם ועם אנשים עריריים. כל דו"ח סוציאלי שכתבתי היה חומר נפץ חברתי".

עוז זוכרת איך מדי ערב היתה חוזרת הביתה עייפה בסוף יום העבודה, "אך ההתלהבות תמיד קיננה בי. היתה בי מין אופטימיות שהקרנתי גם על המטופלים שלי", היא נזכרת. לדבריה ככל שחלפו השנים, החלה המשכורת הנמוכה להעיק עליה. "בשנים הראשונות התייחסתי למצבי הכלכלי כאל עלבון שיש לבלוע אותו למען השליחות החברתית, אבל כשנולד לי ילד, החשיבה שלי החלה להשתנות", אומרת עוז.

"החלטתי לעזוב כי הישארות בתחום נהפכה לבלתי אפשרית. עברתי לתחום תיווך הנדל"ן השונה ב-180 מעלות מהמקצוע המקורי שלי, וההכנסה שהוא מניב גדולה פי כמה וכמה".

אבל עוז טוענת שהיא תשוב בעתיד למקצוע העבודה הסוציאלית. "ברגע שאתבסס כלכלית ואחרי שהמשכורות של העובדים הסוציאלים יעלו משמעותית בעקבות המאבק הנוכחי, אחזור למקצוע שהשקעתי בו שנים של לימודים כדי לתרום שוב למי שזקוקים לכך באמת".

"הפסקנו להיות עובדים סוציאלים, הפכנו לעבדים סוציאלים"

שם: לילך קרמר גיל: 30 מגורים: חיפה מצב משפחתי: נשואה + 2

מקום עבודה: לשכת רווחה בצפון ותק: 10 שנים שכר: 5,500 שקל

>> לילך קרמר, בעלת תואר שני בעבודה סוציאלית בתחום הקליני ובריאות הנפש, עובדת באחת מלשכות הרווחה בצפון בתחום שיקום משפחות שבהן חיים נפגעי נפש. "בכל יום אני נדהמת מחדש לגלות עד כמה הטיפול שלנו נוגע כמעט בכל תחומי החיים של אנשים, שרבים מהם לא יודעים איך ישרדו מחר", היא מספרת. "אחרי שאני מסיימת את העבודה ואני בבית, איני יכולה להתנתק מהמקרים הקשים שאליהם נחשפתי".

שכרה של קרמר, המועסקת ב-75% משרה, הוא 5,500 שקל ברוטו, זאת לאחר 10 שנות ותק. "כל המשכורת מיועדת למימון הגן הפרטי אליו הולכות בנותי", היא אומרת. "אף שאני אוהבת את האנשים הפונים לעזרתנו, והם נהפכו לחלק מחיי, ולמרות התחושה שכעובדת סוציאלית אני תורמת לחברה, אומר בכנות: אני מחפשת עבודה אחרת, רצוי במגזר הפרטי, או עבודה משלימה שתאפשר לי הכנסה הולמת, למשל באיזה מרכז טיפול. אני מקנאה בחברתי הטובה, שאחרי כמה שנות עבודה כעובדת סוציאלית פתחה עסק פרטי לשירותי תמיכה במחשבים. העסק שלה לא נחשב מצליח, ולמרות זאת, ההכנסה של חברתי גבוהה פי שלושה או ארבעה מההכנסה שלי. מדוע שכרו של עובד סוציאלי נמוך בהרבה לעומת שכרו של פסיכולוג, המקבל 400 שקל לשעה? אנו עסוקים בלהציל חיים ולכן נרתעים מלשבות, כמו מד"א ומכבי האש. השכר שלנו לעתים דומה ואפילו נמוך מזה של חלק מהמטופלים שלנו. נמאס לי לשמוע רק דיבורים על שביתה. לא רוצה להמשיך לעבוד בשקט ולקבל מה שמנחיתים עלינו. הפסקנו להיות עובדים סוציאלים ונהפכנו לעבדים סוציאלים".

עובדים סוציאליים
אמיל סלמן


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#