ישראל 2021: "התלמידים החלשים של היום יהיו העניים של מחר" - קריירה - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

ישראל 2021: "התלמידים החלשים של היום יהיו העניים של מחר"

"אם לא ניתן לכל התלמידים, כולל ערבים וחרדים, ארגז כלים חינוכי - המדינה לא תוכל לשאת בנטל הלא-מועסקים הרבים במשק", אומר פרופ' דן בן דוד, מנהל מרכז טאוב ■ לדבריו, "שר האוצר מפספס כשהוא פוטר את החרדים משירות צבאי. ב-1979 הם שירתו וגם עבדו. הסיבה לאי העבודה קשורה לתמיכות הלאומיות"

25תגובות

>> אף שישראל זוכה בימים אלה לשבחים על כלכלתה, המתפקדת טוב מכלכלות מערביות - אין לה באמת סיבה לשמוח. העתיד מעורר דאגה ואם לא ייעצרו מגמות נוכחיות, המשק עלול להגיע לסף קריסה. המגמות ההרסניות כוללות את הירידה ברמת ההשכלה, התרחבות הפער בין עשירים לעניים ותקציב הולך וגדל לתמיכה במובטלים ובכאלה שבחרו לא לעבוד כדרך חיים, ובראשם חרדים וערבים.

ניר כפרי

במרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל הפנו באחרונה זרקור לזיקה בין המגמות. שם טוענים כי לנוכח השינויים בשוק העבודה, שנהפך מתוחכם יותר מבעבר ודורש ידע חדשני, יש לשדרג את הלימודים ולצייד את כל התלמידים, כולל ערבים וחרדים, בארגז כלים בסיסי משותף, שיכין אותם לשוק העבודה. אחרת, הפערים בחברה יעמיקו והמדינה תאבד את יכולתה לממן את הבלתי מועסקים. "התלמידים החלשים ביותר עתידים להיות העניים ביותר בעוד דור", אומר פרופ' דן בן דוד, מנהל מרכז טאוב ומרצה לכלכלה בחוג למדיניות ציבורית באוניברסיטת תל אביב. לדבריו, רמות השכר במשק קשורות באופן ישיר לרמת ההשכלה, וככל שההשכלה גבוהה יותר עולה שיעור התעסוקה - ואיתו השכר. בנוסף, המשק עובר תהליכים מבניים שפולטים מחוץ למעגל העבודה עובדים שאינם בעלי כישורים נדרשים. לפני 40 שנה, חרדים ותלמידים שנשרו מהלימודים יכלו להשתלב בעבודה בתעשייה מסורתית - אך זו התכווצה מאז, וכיום השוק כמעט שאינו מציע עבודה למי שאין לו כישורים בסיסיים שנובעים מלימודי ליבה, כולל מתמטיקה, אנגלית ומחשבים.

בן דוד מוסיף כי מצב התלמיד הישראלי אינו מזהיר ביחס למדינות המפותחות (OECD), לא ברמה הכללית ולא בפילוח של מצטיינים וחלשים. בכל הקטגוריות הללו ישראל נמצאת בתחתית הסולם. המצטיינים הישראלים נמצאים בתחתית המצטיינים במדינות המפותחות, והתלמידים החלשים הישראלים ממוקמים בתחתית הסולם של התלמידים החלשים במדינות המפותחות. בשישה מבחנים בינלאומיים שנערכו בעשור האחרון בתחום רמת החינוך בין 25 המדינות המפותחות, ילדי ישראל, לא כולל ילדים חרדים, הגיעו למקום האחרון - למעט שנה אחת בה היו שני מקומות לפני הסוף.

אייל טואג

"מישהו חושב שנוכל להגביר את קצב הצמיחה עם הילדים הללו כאשר הם ייצאו לשוק העבודה?", שואל בן דוד. "איך הם יוכלו להתחרות? איזה ארגז כלים חינוכי אנחנו נותנים להם? במו ידינו אנחנו הורסים את היכולת של ילדינו להתמודד". לאלה הסבורים כי התלמידים הערבים הם שמורידים את הממוצע, משיב בן דוד כי גם התלמידים היהודים שאינם חרדים נמצאים מתחת לממוצע של תלמידי המדינות המפותחות. כלומר, גם בפילוח זה הם במקום האחרון.

גם במגזר הערבי-ישראלי המצב לא יותר טוב. ממוצע התלמידים מקרב ערביי ישראל היה מתחת לממוצע התלמידים של מדינות העולם השלישי כמו ירדן, טוניסיה, קזחסטאן ואינדונזיה. "אלה החינוך והכלים שאנחנו נותנים לילדים ערבים בישראל", הוא אומר.

"שיעור האבטלה לא רלוונטי"

בן דוד סבור כי מערכת החינוך היא המפתח להבנת פערי ההכנסה בציבור הישראלי. "מערכת החינוך היא קרש הקפיצה לשוק העבודה. פערים בחינוך באים לידי ביטוי אחר כך, כפערים בהכנסות. יש לנו פערים בין הגדולים בעולם המערבי בהכנסות", הוא אומר. לדבריו, הפער בין התלמידים המצטיינים בישראל לאלה החלשים הוא הגדול בעולם המערבי. וכאשר יש פערים כה גדולים בין התלמידים, כמעט שלא ניתן להקטין בעתיד את פערי ההכנסות ביניהם. "התלמידים החלשים שלנו הם הכי חלשים בקנה מידה עולמי. אם מישהו חושב, שהם יצליחו לצאת מהעוני עם ארגז הכלים הזה? במו ידינו אנחנו דנים אותם לעולם של עוני", קובע בן דוד.

כאשר גם התלמידים הטובים בישראל הם החלשים ביותר מקרב העולם המפותח, הם עשויים להתקשות להתחרות בעמיתיהם בעולם כשיגיעו לגיל המחקר האקדמי והעבודה. לכן, סבור בן דוד, דרושה רפורמה מיידית במערכת החינוך. "ישראל מתגאה בכך ששיעורי האבטלה בה נמוכים מהממוצע המערבי", הוא אומר. "אבל זה לא רלוונטי. כי שיעורי אבטלה מודדים איזה שיעור מהאנשים רוצים לעבוד אבל לא מצליחים למצוא עבודה. הבעיה בישראל היא כבר שונה, יש בה המון אנשים שלא מחפשים עבודה. לכן המדד הרלוונטי אינו שיעור האבטלה אלא האי תעסוקה. זה כולל את המובטלים ואת אלה שלא מחפשים עבודה".

על פי מחקר של מרכז טאוב, שהשווה את שיעור תעסוקת הגברים בני 35-54 במדינות המפותחות, שיעור הלא מועסקים במדינות המפותחות הוא 11.9% - לעומת 18.9% בישראל. גם במקרה זה, מדגיש בן דוד, הבעיה אינה טמונה באי התעסוקה בקרב ערבים וחרדים בלבד. "הפער הזה הוא עולם אחר. אנחנו עושים לעצמנו חיים קלים מדי כשאנחנו אומרים שמי שלא עובד הם ערבים וחרדים. שיעור הלא מועסקים בקרב גברים יהודים, ללא ערבים וללא חרדים, הוא 15.1% - כרבע יותר מהשיעור במדינות המפותחות", אומר בן דוד.

המגזרים האחרים אכן מעמיקים את הפער. שיעור הלא מועסקים בגילאים אלה במגזר הערבי הוא 27%, ובמגזר החרדי - 65%. נקודת האור היחידה בנושא התעסוקה היא תעסוקת נשים. שיעורי אי התעסוקה בקרב נשים ישראליות בנות 35-54 הוא 31%, לעומת 32% במדינות המפותחות. בקרב נשים ערביות ישראליות, שיעור אי התעסוקה הוא 75.6%, ובקרב נשים חרדיות - 53.4%. בקרב נשים ישראליות לא חרדיות ולא ערביות שיעור אי התעסוקה הוא מהנמוכים במערב, 21.2%.

בהשוואה בין ישראל למדינות המפותחות בתחום תעסוקת גברים, לפני 30 שנה היה דימיון בשיעור אי התעסוקה, אולם מאז נפער פער לרעת ישראל. "כמה דברים גרמו לזה. אצל הערבים מספר אי המועסקים הוכפל ב-30 שנה. אצל החרדים השיעור זינק פי שישה, מ-21% ב-1979 ל-65% כיום. משהו קרה לנורמות שלהם. כאן המפתח", אומר בן דוד.

"כששר האוצר אומר 'בואו נפטור חרדים משירות צבאי, רק שיילכו לעבודה', הוא מפספס משהו רציני. ב-1979 לא פטרו אותם משירות צבאי, והם עבדו. הצבא אינו הסיבה לאי העבודה. הסיבה לגידול המשמעותי בשיעורי אי התעסוקה בקרב גברים חרדים, ערבים ויהודים קשורה לתמיכות הלאומיות. יותר ויותר אנשים יכולים לבחור באי עבודה כדרך חיים. החלק השני של הסיפור זה השכלה. פעם אנשים ללא השכלה יכלו לעבוד, כיום זו בעיה.

"חרדים לא לומדים יותר משמונה שנים, ובנוסף יש ויכוח מה הם לומדים בהן. אז איך הם יוכלו להשתלב במשק מודרני?", מוסיף בן דוד. לדבריו, כדי להגביר את השוויוניות בחברה ואת הסיכוי למצוא תעסוקה, יש לכוון את התלמידים להשלים לימודים אקדמיים. שיעור המועסקים בקרב האקדמאים דומה בקרב נשים וגברים ערבים ונשים וגברים יהודים שאינם חרדים, ועומד על 80%-90% - תלוי בגיל.

"זה מתבטא גם בהכנסה חודשית. שכרם של בעלי תואר אקדמי גבוה הרבה יותר. אם אנחנו רוצים חברה ענייה פחות, אנחנו צריכים אנשים שעובדים. הסיכוי לעבוד עולה ככל שיש יותר השכלה. זה המפתח לכל", אומר בן דוד.

בן דוד מציע לתת פטור משירות צבאי לכל הגברים החרדים שהם בני 18 ומעלה כיום, ולתת למי מהם שמעוניין בכך שידרוג בהשכלה והכשרה מקצועית על חשבון המדינה. בתמורה, החרדים יתחייבו שכל מי שנמצא כעת במערכת החינוך, מהגן ועד סוף כיתה י"ב, ילמד ליבת לימודים רצינית, כולל מתמטיקה, אנגלית ופיסיקה. בנוסף, בגיל 18 הם ייצאו לשרת את מדינתם.

המיעוט נהפך לרוב

"יש קשר בין תמונת המקרו של שיעורי עוני ואי שוויון גבוהים ושל צמיחה לבין מערכות החינוך והרווחה בישראל", אומר בן דוד. "לחינוך ולרווחה השפעה לא מבוטלת על מימדי התעסוקה ורמת ההכנסה של האוכלוסייה בגיל העבודה, ולאלה השפעה ניכרת על היקף העוני והאי שוויון בהכנסות ועל שיעורי הצמיחה של המשק", הוא מוסיף. לדבריו, ככל שהבחירה באי תעסוקה כדרך חיים מתאפשרת באמצעות סיוע מהמדינה, היכולת של המדינה לממן אורח חיים שכזה נעשית מוגבלת יותר, מכיוון שחלקן של האוכלוסיות המקבלות סיוע ממשלתי הולך וגדל והן נהפכות לרוב.

את תהליך הפיכת המיעוט שאינו עובד לרוב ניתן לבחון על פי ההתפתחויות בהתפלגות בין בתי הספר במערכת החינוך, המחולקת לארבעה מגזרים: ממלכתי, ממלכתי דתי, ממלכתי ערבי ישראלי וחרדי. שיעור התלמידים במערכות החינוך החרדי והערבי מכלל התלמידים עולה עם השנים. ב-1960 הם היוו 15% מהתלמידים, ב-2000 היו 40% וב-2008 הגיע שיעורם ל-48%. מחישובי הלמ"ס עולה כי ב-2013, יותר ממחצית מהתלמידים ילמדו בחינוך החרדי או הערבי. באופן תאורטי, אם התהליכים יימשכו, ב-2040 חלקם של התלמידים הערבים והחרדים יגיע ל-78%, וחלקו של החינוך הממלכתי יירד ל-14%.

מיעוט יכול אולי לבחור באי עבודה כדרך חיים, אך לא רוב, אמר בן דוד. לדבריו, הצמיחה הכלכלית בישראל מלווה בשינויים מבניים, וכתוצאה מכך, הביקוש לעובדים לא מיומנים יורד. אם המשק אינו מגדיל את שיעור העובדים המשכילים, בהתאם לקצב הגידול בביקוש לעובדים אלה, ייתכן שעובדים רבים ייפלטו משוק העבודה בהעדר מיומנות נדרשת להשתלב בו בחזרה. כמו כן, ככל שהמדינה מייבאת יותר עובדים זרים לא מיומנים, היא דוחקת החוצה במהירות רבה יותר ישראלים שאינם מיומנים.

שיעור התעסוקה בישראל בגילאי העבודה (15 ומעלה) ב-2008 היה 53.1%, לעומת 56.9% במדינות המפותחות ו-62.2% בארה"ב. לו השיעור היה מגיע לזה של המדינות המפותחות, התוצר הישראלי היה גדל ב-27 מיליארד שקל. לו היה מגיע לשיעור האמריקאי היה התוצר גדל ב-64 מיליארד שקל.

המסקנה של בן דוד היא שהמדינה צריכה לפעול באסטרטגיה מערכתית. בין השאר, עליה לשפר את מערכת החינוך כך שתיתן ארגז כלים יעיל לכולם, ולאכוף טוב יותר את חוקי העבודה, במיוחד בכל הקשור לשכר מינימום ולהעסקת זרים. "רמת החינוך הנוכחית פוגעת בסיכויי התלמידים ליהפך לבוגרים בעלי יכולת התמודדות טובה בשוק העבודה הגלובלי. ילדים שלא יקבלו ארגז כלים ראוי לא יוכלו להתמודד במשק מודרני. כשהם יהיו רוב, למדינה לא יהיו אמצעים לממן אותם", הוא מזהיר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#