בפריפריה צריכים רק עובדי כפיים

המרכז מעולם לא היה רחוק יותר

לב ארן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים1
לב ארן

באחרונה פורסם דו"ח של מכון ראות, הסוכנות היהודית וג'וינט ישראל העוסק בהצבת הפריפריה במרכז סדר היום. ואולם למרות כוונותיו של המסמך, אין ביטחון שיישומו אכן ייצור את השינוי האמיתי הנדרש.

מיתוג זה נחמד, בידול של אזורים לפי מיתוגם זה חביב, אבל כדי להזיז את המצב בפריפריה, מוטב שנלמד מאלה שבאמת הצליחו לתפוס ציפור אחת ביד, לפני שנלך לצוד שתי ציפורים וירטואליות על העץ.

בואו נבדוק איפה יש הצלחות: תפן היא הצלחה, יקנעם היא מזמן כבר לא עיירת פיתוח, בדימונה ובכרמיאל נעשו דברים מרשימים וירוחם משתפרת. ההצלחה נובעת מגורמים מקרו-כלכליים מובהקים ומתמיכה של המדינה בפריפריה, בין אם באמצעות השקעות ישירות ובין אם באמצעות הטבות מיסוי והשקעה בתשתיות.

יקנעם לא נזקקה לשותפות בין רשויות מקומיות, הקמת המכללות בפריפריה לא היתה מתרחשת בלי כסף מהמדינה, תפן שבגליל נהנית מהשקעות של המדינה וממדיניות מיסוי נדיבה, ירוחם השתדרגה עם בואו של עמרם מצנע על כנפי הוועדה הקרואה ועם הרוח הגבית של עיר הבה"דים, ודימונה נשענת על מפעלים עתירי הכנסה, אחד מהם הוא מפעל טקסטיל סודי במימון המדינה.

מי שגר בצפון מכיר את המציאות: הגליל ממותג היטב בתחום התיירות. על כל צעד ושעל יש צימרים של 1,000 שקל ללילה, אבל עדיין עובדות שם חדרניות מחצור ומטובא זנגריה בשכר מינימום. בכנס שנערך אשתקד בטובא זנגריה אמר ראש מועצה מהאזור: "אי אפשר לבנות שגשוג על צימרים". במאמץ גדול, הפיקו באחרונה ארגון מעברים והרשות לפיתוח הגליל יריד תעסוקה גדול במכללת תל חי. הסטודנטים חיפשו שם עבודה שתתאים ללימודיהם, אבל כמעט כל העבודות היו של מחסנאים, חשמלאים ועובדי מתכת.

סקר שנערך באותה מכללה במסגרת ארגון שתי"ל (ארגון הגג לעמותות ולארגונים חברתיים)) הראה כי כ-90% מהסטודנטים רוצים להישאר בצפון והם מביאים עמם הון אנושי עצום, רק ששוק הלימודים שמפתח הון אנושי עומד בניגוד גמור לשוק התעסוקה שדורש עובדי כפיים או עובדים בשכר מינימום. זו לא הדוגמה היחידה לכך שהמדינה משקיעה הון רב כדי להביא אנשים צפונה, אבל בלי להשקיע מספיק בתשתיות תעסוקתיות שיאפשרו להם לקבוע את עתידם באזורים אלה - אין לפריפריה סיכוי.

אין לנו עדיין פרספקטיבה לראות אילו שינויים יחוללו בית הספר לרפואה בגליל ועיר הבה"דים בנגב, אבל ברור שכדי לצמצם את הפערים בין המרכז לפריפריה יש לשלב בין שני גורמים המאפשרים כלכלה מקומית מקיימת: על המדינה להעביר משאבים מהמרכז לפריפריה, ולוודא שהכסף לא נזרק לפח.

אנחנו מכירים את המנגנונים המתוחכמים שמאפשרים להעביר משאבים לפריפריה מבלי שאף אחד כאן מרגיש בשינוי. יהיה זה ראוי אם כולנו נשנס מותניים למען תעדוף אמיתי של הפריפריה, והשקעה בבקרה אמיתית שתבטיח שהכסף יגיע לאן שהוא צריך להגיע.

הכותב הוא רכז תחום צדק כלכלי חברתי ועולים במחוז צפון מטעם שתי"ל

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker