"הביוטק בישראל חשוב — אבל הוא עדיין רק הבן החורג של מדינת הסטארט־אפ" - קריירה - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"הביוטק בישראל חשוב — אבל הוא עדיין רק הבן החורג של מדינת הסטארט־אפ"

ד"ר ליאור שאלתיאל רצה לחזק את כישוריו העסקיים, והביא להקמה של תוכנית אקדמית חדשנית בתחום הביומד באוניברסיטה העברית ■ יו"ר חברת איתמר מדיקל, ד"ר גיורא ירון: "הזנחת הביוטק היא טעות איומה. המדינה צריכה להפוך את התעשייה בישראל למובילה עולמית"

4תגובות
ליאור שאלתיאל
אמיל סלמן

בעל כורחו, ד"ר ליאור שאלתיאל כמעט הפך לחלק מ"תופעת בריחת המוחות" שישראל מתמודדת עמה.

במהלך לימודיו לתואר שני בפיזיולוגיה באוניברסיטת בן־גוריון, יצא ללימודים באוניברסיטת מינכן, שם השלים גם דוקטורט. לשאלתיאל לא היו כוונות להישאר בגרמניה, או בכל מקום אחר, מלבד בישראל. "חזרתי לארץ כי רציתי להיות איש מחקר ופיתוח בתעשית הביומד", הוא מספר, "אבל לא הצלחתי למצוא עבודה. התעשייה פה מוצפת באנשים בעלי ניסיון, שפחות מתרשמים ממה שעשית באוניברסיטה. אני הייתי חוקר עם תואר שלישי מאוניברסיטה יוקרתית, אבל זה לא הספיק".

אחרי חצי שנה של חיפושים אינטנסיביים החליט שאלתיאל שאין לו הרבה ברירות אלא להמשיך לפוסט־דוקטורט — הפעם בפרנקפורט שבגרמניה. בזמן ששהה שם התמזל מזלו והחברה הישראלית ליפוקיור (Lipocure), המפתחת תרופות להפחתת תופעות לוואי אחרי טיפולים קשים, זכתה בתקציב מחקר בינלאומי — שדרש כי בין העובדים שיגויסו יהיה עובד אירופי, או כזה שלא היה לפחות שנתיים בישראל.

"חזרתי לישראל, התחלתי לעבוד, ואז הבנתי: אני חוקר טוב, אבל חסר לי ארגז כלים משמעותי בתחום העסקי", הוא מספר. "יכולתי ללכת ללמוד תואר שני במינהל עסקים, אבל יזמות או ניהול בתחום הביומד דורשים העמקה בתחומים ספציפיים ומורכבים שלא קיימים בתוכניות הרגילות".

חיפוש בשוק גילה לו כי במכללה למינהל פעלה באותה עת תוכנית לתואר שני במינהל עסקים, המתמחה בניהול חברות ביומד. עם זאת, שאלתיאל חשב שישראל זקוקה לתוכנית ברמה אוניברסיטאית שתיצור רשת של קשרי גומלין עם התעשייה ושתפעל בתוכה — ומתוכה. חלומו היה ליצור מעין מעגל סגור וחדשני שיאפשר לסטודנטים ללמוד בפועל איך לנהל פרויקטים ששייכים לאוניברסיטה, ויכולים להפוך לחברות סטארט־אפ בתחום התרופות או המכשור הרפואי. המרצים, כך חלם, יהיו כולם אנשים שמגיעים מהתעשייה.

"בישראל קיימת תעשיית ביוטק חשובה בזכות כוח האדם המצוין שיש פה", הוא אומר, "אבל התעשייה הזאת היא עדיין בתפקיד 'הבן החורג' של הסטארט־אפ ניישן. היזמים, ויש לא מעט כאלה, לא לומדים את הנושא בצורה מובנית ומסודרת, ולכן הם יזמים אינטואיטיביים שעוברים תהליך ארוך ויקר של ניסוי וטעייה. אם אפשר לקצר את הדרך וללמוד מניסיונם המצטבר של אחרים — למה לא לעשות זאת?"

עם החזון הזה קבע שאלתיאל פגישה ברשות לפיתוח ירושלים, שמפעילה את התוכנית "ביו־ג'רוזלם" לקידום התעשייה הביו־רפואית בעיר. לדברי שאלתיאל, "באר שבע היא בירת הסייבר, והגיוני שירושלים, שיש בה שלושה בתי חולים ואוניברסיטה מפוארת עם בית ספר לרפואה ופקולטה חזקה למדעי החיים, תרצה להיות בירת הביומד. מתבקש שתוכנית יזמות חדשה בתחום תוקם שם".

ניראון חשאי

באותה שיחה, שהתקיימה ב–2015, נכח גם פרופ' ניראון חשאי, אז סגן הדקאן בבית הספר למינהל עסקים באוניברסיטה העברית. הרעיון של שאלתיאל מצא חן גם בעיני הרשות, שתיקצבה אותו ב–300 אלף שקל. ההתגייסות המהירה של האקדמיה לנושא נבעה מהתחרות העזה בין בתי הספר למינהל עסקים, שמנסים להתבדל זה מזה. תוכניות MBA ייחודיות מושכות אנשים שלא היו חושבים ללמוד בהן, אלמלא היו מתמקדות לתחום כה ספציפי. על הרקע הזה, הקמת תוכנית יזמות בתחום הביומד, נראתה הגיונית לחלוטין.

הסטודנטים נחשפים לפרויקטים סודיים

למרות טענות חוזרות ונשנות מצד האקדמיה כי אישור תוכניות חדשות על ידי המל"ג נעשה בקצב אטי מאוד, BioMED MBA אושרה במהירות שיא, בין היתר בשל ממליציה — בהם ד"ר חזי ברנהולץ, שהפך לראש ועדת ההיגוי שלה, וכן ד"ר גיורא ירון, יו"ר איתמר מדיקל.

במחזור הראשון למדו 13 סטודנטים, ובמחזור השני כבר היו 23. את המחזור הבא מקווה שאלתיאל לפתוח עם הכמות המרבית האפשרית — 40 סטודנטים. לדבריו, זה לא אתגר גדול. כבר כיום, כמעט ללא פרסום, השורות מתמלאות במהירות. הסטודנטים מגיעים לתואר השני הייחודי הזה ממגוון תחומים — חלקם רופאים, חלקם מדענים בעלי תואר שלישי בתחומם וחלקם עוסקים בכתיבה מדעית. כולם רוצים להכיר טוב יותר את הפן העסקי של התעשייה הזאת.

תוכנית הלימודים מבוססת על מעגל סגור. כבר בשבוע השני ללימודים חותמים הסטודנטים על הסכמי סודיות, ונחשפים לטכנולוגיות שנמצאות במגירות של חברות מסחור הפטנטים של האוניברסיטה או של בית החולים הדסה. "כולם מרוויחים מכך", טוען שאלתיאל. "הסטודנטים נחשפים לפרויקטים סודיים בפיתוח, ולומדים איך להפוך אותם לחברה בת־קיימא. השאיפה היא שחלק מהפרויקטים האלה יהפכו לחברות שהבוגרים שיעמדו בראשן ייצרו שוק עבודה חדש מתוך הבנה עמוקה של התהליך העסקי. זה לא רק יקצר תהליכים ליזמים הפוטנציאליים, אלא גם ירחיב את כל השוק".

גיורא ירון
אייל טואג

המרצים הם בעיקר מרצים מן החוץ, מבכירי תעשיית הביומד בישראל, שהופכים את התוכנית לפרקטית מאוד. "מדובר בתוכנית חדשנית ונדרשת", אומר גיורא ירון, בעצמו יזם היי־טק לשעבר והיום עוסק ביומד, שמשמש יו"ר אוניברסיטת תל אביב המתחרה. "בישראל יש משאב אנושי נפלא, אבל חסרה לנו חשיבה עסקית מובנית. יזמי הביומד מתרכזים בעיקר בנושא המקצועי, שאותו הם מכירים, ואת החלק העסקי הם רוכשים על הדרך. אני פוגש סטארט־אפים עם רעיונות נפלאים שלא מבינים את המורכבות העסקית. ככה קשה הרבה יותר להצליח".

לדברי ירון, לו זאת היתה הבעיה היחידה של התחום, הרי שהתוכנית החדשה היתה מסייעת בפתרון מלא, אלא שהבעיה של תעשיית הביומד בישראל טמונה דווקא בממשלה.

"ישראל היא מדינת היי־טק ולא ביוטק — ולא בגלל שאין לנו בסיס חזק", הוא אומר. "תחום מתפתח בעקבות המשאב האנושי, והיום המשאב האנושי בתחום הזה יותר חזק מהמשאב האנושי שהקים בשנות ה–70 את ההיי־טק, אז למה בשווייץ יש תעשיית פארמה כזאת גדולה, ובישראל אין? הם לא יזמים יותר טובים, אין להם יותר ידע. בעניין הזה אני חושב שאנחנו עושים טעות איומה".

מדוע זו טעות איומה?

"המדינה לא יוצרת כיום את התהליך שיצרה בעבר עם ההיי־טק, כשהרימה את הדגל ואמרה: 'אנחנו משקיעים בתחום הזה יותר'. המדינה צריכה להרים סוף־סוף את הדגל ולהגיד: 'יש פה אנשים, יש ידע, אנחנו רוצים להפוך לתעשיית ביוטק מובילה בעולם'".

ומה הדרך הנכונה לעשות זאת?

"צריך לייבא לכאן חברות פארמה גדולות, כמו שנעשה בעבר עם חברות ההיי־טק שהתחילו להתפתח פה. כשאני הבאתי את נשיונל ודב פרוהמן הביא את אינטל, היינו משוגעים לדבר — שני ישראלים שרצו לעסוק בבית בתחום שאותו הכירו בארה"ב — אבל זה לא היה מספיק. הצלחנו, כי במקביל המדינה נתנה 50 סנט על כל דולר שבא מחו"ל. ככה מושכים משקיעים. אין סיבה שמה שהצליח עם ההיי־טק לא יצליח גם עם הביוטק.

"מובן שאסור לשכוח את התעשייה המקומית. יש להשקיע ביזמים הישראלים, לפתח ולטייב אותם. הזנחת תחום שבו יש כל כך הרבה הון אנושי היא טעות איומה".

חברת טבע
ניר כפרי

ללמוד מתוצאות הקריסה של נוקיה

קריסת טבע שופכת לכאורה מים קרים על התעשייה כולה, אלא ששאלתיאל חושב בדיוק להפך: "אפשר להשוות היסטורית בין משבר הקריסה של נוקיה בפינלנד לבין משבר טבע בישראל", הוא אומר. "לאחר קריסת נוקיה, אנשי מקצוע שאיבדו את עבודתם השתמשו בידע המקצועי שרכשו בחברה לצורך יצירת חברות סטארט־אפ שונות בתחום התקשורת והטלפוניה.

"כיום, כשאנחנו בעיצומו של משבר טבע ופיטורי עובדים רבים מהחברה, זו יכולה להיות דווקא נקודת צמיחה לתעשיית הביוטק הישראלית, מכיוון שאנשי מקצוע רבים ייצאו מטבע ויבנו חברות חדשות בתחום — תוך שימוש בידע המדעי והמקצועי שרכשו בטבע. בהקשר זה, התוכנית יכולה להיות פלטפורמה מצוינת להכשרת עובדי טבע המפוטרים ממחלקות המחקר והפיתוח, בתקווה שישתמשו בהם להקמת חברות סטארט־אפ ביו־רפואיות חדשות".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#