7 שעות שביתה והעובדים קיבלו הכל - ככה זה כשיש כוח

הוויכוח על הפנסיה של רש"ת מוצדק, אבל צדק לא מספיק

שטרסלר נחמיה
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
שטרסלר נחמיה

>> לאחר כל שביתה עולה השאלה: בשביל מה זה היה טוב? הרי ניתן היה להגיע לאותו הסכם ממש גם בלי השבתת שדה התעופה ובלי גרימת הסבל לנוסעים.

אז זהו שלא. השביתה היתה בלתי נמנעת.

עובדי רשות שדות התעופה (רש"ת) הוותיקים, שנהנים מפנסיה תקציבית, רוצים להגן על כספי הפנסיה שלהם כבר תקופה ארוכה. הם ראו למשל כיצד עובדי תעש הוותיקים לא מקבלים את הפנסיה התקציבית שלהם בזמן עקב קשיים תזרימיים בתעש, ולא רצו להגיע למצב הביש הזה.

הלחץ שלהם גבר לאחר הפסיקה האחרונה של בית המשפט המחוזי, שקבעה כי על רש"ת לפצות את היישובים שבאזור נמל התעופה בגין הרעש שנובע ממנו. העובדים חששו שרש"ת תיקח "באופן זמני" חלק מכספי הפנסיה כדי לממן בעזרתו את הפיצויים.

לכן הם תבעו מרש"ת להעביר מיד את כספי הפנסיה שלהם לקרן נאמנות חיצונית, שתהיה מיועדת אך ורק לפנסיה. אבל רש"ת סירבה. היא רצתה להשאיר בידה את חופש הפעולה.

כל הפרשה הסתבכה משום שרש"ת רצתה לנצל את הלחץ הציבורי שהופעל על הממשלה לסיום השביתה בנמל כדי להוציא מהאוצר הבטחה שהוא יפצה את היישובים שנפגעו מהרעש - מכספי תקציב המדינה.

אבל שר האוצר סירב. הוא רצה שהכסף יבוא מרש"ת עצמה, כי ברגע שאתה בונה שדה תעופה חדש (טרמינל 3), אתה צריך לקחת בחשבון את כל ההוצאות כולל הנזקים שגרמת לסביבה.

בוויכוח שהתפתח טען אגף התקציבים שהכספים לפיצוי היישובים צריכים לבוא מדחיית תוכניות פיתוח שונות של רש"ת, מביטול התוכנית להפיכת שדה התעופה בחיפה לנמל תעופה בינלאומי, מהתייעלות וחיסכון וגם מעליית האגרה לנוסע.

אלא ששר התחבורה ישראל כץ רצה (כמו רש"ת) שמימון הפיצוי בגין הרעש יגיע מתקציב המדינה, שתוכנית הפיתוח של רש"ת לא תיפגע ושלא יהיה גם צורך בהעלאת האגרות, כי זה ממש לא פופולרי.

בסוף, לאחר שלוש שעות של כיפופי ידיים ולחץ כבד שהופעל על כץ, הצליח אודי ניסן, ראש אגף התקציבים, להשיג הסכם שמתאים לעמדת האוצר. העובדים יקבלו את אשרור המכתב של בייגה שוחט מ-94', וכך יעברו כספי הפנסיה לחשבון נאמנות חיצוני - אבל מצד שני תוכניות הפיתוח של רש"ת ייבחנו מחדש במטרה לצמצמן, כדי שייווצר מקור לפיצוי תושבי הסביבה על הרעש.

את כל זה לא ניתן היה להשיג אלא כתוצאה משביתה כואבת. כי רק כאשר החרב מונחת על הצוואר והיא מתחילה לחתוך, כולם מבינים שהגיעה העת לחתום. לא רגע אחד קודם לכן.

המחסור בחלב

המחסור בחלב ברשתות השיווק לא צריך להפתיע איש. מדובר בענף שלא נמצא בתחרות משוכללת. הוא קרטל בתחום הייצור ויש בו תחרות מוגבלת בשלב המכירה לצרכן, כאשר חלק מהמוצרים נמצאים בפיקוח מחירים.

מועצת החלב היא שקובעת מכסת ייצור לכל רפת, ויש איסור גורף על יבוא חלב ומוצריו. ניתן לייבא רק במכסות סמליות. תנובה (השולטת בשוק) קונה את החלב מהרפתות במחיר מטרה שקובעת מועצת החלב. התוצאה היא שעלות החלב הגולמי בישראל גבוהה ב-28% מעלות ייצורו במדינות האיחוד האירופי, וב-45% מעלות ייצורו בארה"ב. כי כאשר יש קרטל - העלויות בשמים. לכן חשוב שנדע שהחלב ומוצריו יקרים אצלנו יחסית למדינות המערב.

המחסור הנוכחי נוצר משום שאין מועצה בעולם שיודעת לקבוע כמה חלב דרוש בכל נקודת זמן. אין פקיד כזה שיודע הכל. את הקצאת המקורות היעילה יודע לעשות רק השוק החופשי. ובנוסף, כאשר יש מוצרים בפיקוח, תמיד יהיו מי שירצו להרוויח יותר.

לכן, כאשר הביקוש למזון מרקיע שחקים בתקופת החגים, מעדיפים חלק מהיצרנים לייצר יותר גבינות קשות ומעדנים ופחות חלב. כי החלב (גם בשקית וגם בקרטון, גם 1% וגם 3%) נמצא בפיקוח מחירים עם שולי רווח נמוכים, בעוד שלגבינות ולמעדנים יש שולי רווח גבוהים - ושם אין אף פעם מחסור במוצרים.

פטנט נוסף לסדר את הציבור הוא למלא את מדפי הסופרמרקט בחלב "מועשר" - פעם מועשר בוויטמינים, פעם בסידן ופעם בפטנט אחר - ואז אפשר לגבות מחיר כמעט כפול! כי על חלב מועשר אין פיקוח.

לכן שקית חלב 3% עולה 4.57 שקלים, וקרטון 5.95 שקלים, אך אם החלב מועשר בסידן, מחירו קופץ ל-8.60 שקלים. כלומר, מדובר בסידן היקר ביותר בעולם. מחירו בתוך החלב גבוה ממחיר זהב טהור ויהלומים גם יחד.

עדיף לפריים

מדד אוגוסט שיתפרסם היום יעמוד כנראה על עשיריות אחוז בודדות, והתחזית היא ש-2010 כולה תסתיים באינפלציה שבין 2% ל-3%. מכאן עולה שאלה שמטרידה את כל נוטלי המשכנתאות: מה כדאי יותר? הלוואה צמודה למדד או הלוואה צמודה לפריים?

בדיקה של מחירי ההלוואות הללו מגלה שאם תיקח משכתנא צמודה לחמש שנים תשלם ריבית של 1.85%, אך אם תיקח משכנתא צמודה לפריים תשלם את ריבית הפריים פחות 1%.

בהנחה שקצב האינפלציה הוא 2%, סך הריבית הנומינלית שתשלם בגין ההלוואה הצמודה יהיה 3.85%. לעומת זאת, הריבית הנומינלית בהלוואת הפריים תהיה בין 2.25% ל-2.75% - בהנחה שהנגיד יעלה בחצי אחוז את ריבית בנק ישראל בחצי השנה הקרובה, והפריים יעלה מ-3.25% כיום ל-3.75% בעוד חצי שנה.

המסקנה: ההלוואה הצמודה לפריים זולה יותר בטווח הקצר.

אבל נמשיך ונניח שבעוד שנתיים-שלוש התנאים ישתנו, והאינפלציה תעלה ל-3%. כדי להילחם באינפלציה, הנגיד ימשיך ויעלה את הריבית עד שהפריים יגיע לרמה של 5%.

כלומר, מחיר ההלוואה הצמודה לפריים יעלה ל-4%, אך מחיר ההלוואה צמודת המדד יעלה ל-4.85% (3% ועוד 1.85%). במלים אחרות, גם בטווח הבינוני ההלוואה הצמודה לפריים עדיפה.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker