רק 11% ממקבלי המשכורות הנמוכות מאוגדים; ההסתדרות נחלשת לעומת ארגונים אחרים

סקר הלמ"ס מגלה כי מספר העובדים המאוגדים בכלל ארגוני העובדים עלה ב-2% בחמש השנים האחרונות ■ מבין העובדים המשתכרים 14 אלף שקל ומעלה - שליש מאוגדים

טלי חרותי-סובר
הפגנת עובדים נגד סגירת מפעל נגב קרמיקה
הפגנת עובדים

מתוך כ-3 מיליון שכירים בני 20 ומעלה, כ-791 אלף איש - 27% - חברים בארגון עובדים כלשהו. כך על פי הסקר החברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) ל-2016 שפורסם היום (א'). מדובר בעלייה של 2% בהשוואה ל-2012.

מתוך העובדים המאוגדים 54% שייכים להסתדרות הכללית החדשה, לעומת 61% ב-2012; 22% שייכים להסתדרות המורים או לארגון המורים העל-יסודיים; ו-6% שייכים להסתדרות הרפואית בישראל או לאחד מארגוני הסגל האקדמי באוניברסיטאות. שאר העובדים מאוגדים בהסתדרות הלאומית, כח לעובדים ומען.  

בענפים היצרניים לא חל שינוי מבחינת שיעור החברים בארגוני העובדים בין 2012 ל-2016 (כ-20% מהשכירים חברים), ואילו בענפי השירותים חלה עלייה מ-26% ב-2012 ל-29% ב-2016.

התפלגות החברות בארגוני עובדים לפי רמת הכנסה, מראה מתאם מסוים בין רמת ההכנסה לשיעור העובדים המאוגדים. כך, רק 11% מהמשתכרים עד ל-5,000 שקל בחודש מאוגדים. לעומת זאת ברמות הכנסה של 7,500 עד 14 אלף שקל בחודש מדובר ב-38% שמאוגדים, אך ברמות הכנסה גבוהות מ-14 אלף שקל, יורד שיעור החברים בארגוני העובדים ל-35%.

שיעור השכירים המאוגדים באירגום עובדים בחלוקה לפי רמת הכנסה

יותר ממחצית (56%) מהשכירים המאוגדים מרוצים מפעילות הארגון שבו הם חברים - עלייה לעומת 2012 - אז דיווחו 49% על שביעות רצון. כשליש (31%) מהשכירים אינם מרוצים מפעילות הארגון שבו הם חברים ו-13% מהשכירים לא ידעו להשיב לשאלה. כ-70% מהשכירים החברים בארגוני עובדים, מעידים כי ההנהלה במקום העבודה שלהם מקיימת קשר או שיתוף פעולה עם ארגון העובדים היציג.

על השאלה מה תפקידו של ארגון העובדים ענו 69% מהשכירים המאוגדים כי הארגון המייצג אותם פועל להגנה על העובדים במניעת פיטורים, להגנה מפני התנהגות שרירותית של המעסיק ולהענקת הגנה משפטית. לעומת זאת, 21% השיבו כי הארגון אינו פועל בתחומים הללו.

73% מהשכירים החברים בארגון מעידים כי הארגון פועל לרווחתם בתחום ההטבות (כגון תלושי קנייה מוזלים והנחות), לעומת 64% ב-2012; 64% סבורים כי הארגון דואג לתנאי העסקה שאינם קשורים לשכר (חופשות, ימי מחלה, הבראה); וכמחצית (51%) סבורים כי הארגון דואג לשיפור בשכרם של העובדים.

89% מסכימים כי לעובדים יש זכות להתאגד

מבין שני מיליון השכירים שאינם מאוגדים, 74% טוענים כי אינם מאוגדים משום שבמקום עבודתם אין ארגון עובדים יציג - עלייה של 5% לעומת 2012; 8% כלל אינם מודעים לאפשרות ההתאגדות; 6% טוענים כי חברות בארגון לא תועיל להם (לעומת 9% ב-2012); 3% טוענים שהמעסיק או התפקיד לא מאפשרים להם להיות חברים, ושיעור דומה טוען כי אינו מעוניין לשלם דמי חבר.

בדיקה של העמדות בכלל הציבור מראה שבקרב בני 20 ומעלה, סבורים 89% כי לעובדים יש זכות להתאגד. 65% סבורים כי במקומות עבודה שבהם פועלים ארגוני עובדים תנאי העבודה טובים יותר, ו-64% סבורים כי במקומות עבודה אלו הביטחון התעסוקתי גבוה יותר.

עם זאת, 39% בגילאי 20 ומעלה סבורים שהאחריות על תנאי העובדים מוטלת על ההנהלה במקום העבודה; 28% סבורים כי האחריות מוטלת על המדינה; 20% סבורים כי היא מוטלת על ועד העובדים או ארגון העובדים; 5% סבורים כי כל אחד צריך לדאוג לעצמו; ו-3% סבורים שהאחריות מוטלת על המערכת המשפטית.

במענה לשאלה מי יעדיפו כי ייצג אותם בפני הנהלת מקום העבודה אם יתקלו בבעיה בשכר ובתנאי העבודה, השיבו 47% כי הם מעדיפים שארגון העובדים או הוועד ייצג אותם; 21% השיבו כי הם מעדיפים ייצוג חיצוני (למשל עו"ד, עמותות); ו-29% מעדיפים לייצג את עצמם (לעומת 22% ב-2012).

כ-250 אלף איש, 9% מכלל השכירים, מעידים כי בשנים האחרונות הופרו זכויותיהם כעובדים במקום העבודה הנוכחי שלהם. מתוך קבוצה זו טוענים 58% כי זכויותיהם הופרו בתחום השכר ו-24% טוענים להפרת זכויותיהם בתחום שעות וימי העבודה. כמחצית (51%) מהשכירים שטוענים כי זכויותיהם הופרו, פנו להנהלה במקום העבודה (בהשוואה ל-40% ב-2012) ו-36% לא עשו דבר בעניין.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker